בפתיחה בלאו ט''ז באמצע דבור: וחייב אדם למסור וכו', הוא לשון רבינו יונה בשערי תשובה, ועין בסוטה {מ''א:} תוספות דבור חמתחיל: כל וכו'. דלבאורה מנגד לזה. ועין במנורת המאור כלל ג' פ''א וב' שלכאורה סותר את עצמו בזה. בח''א בבאר מים חיים כלל א' סוף סעיף קטן ד' אחר תיבת. ולרגל אח''כ, ע''ש. אכן לפי מה שכתב הרמב''ן בפרשת תצא (הובא לעיל בפתיחח בעשין אות א'), שכתב: ואיך יתכן וכו', משמע דדבריו אלו קּאי רק על לשון הרע. כלל ד' בס''ד בהג''ה: אבל אם שמע וכו', אין להקשות על זה מתוספות כתובות {דף ב.} דבור המתחיל: שאם היה וכו', דיש לתרץ בכמה גוני. אח''כ מצאתי בע''ה בתשובות חמדת שלמה חלק אורח חיים בסימנים ט''ז י''ז י''ח, שמוכח שם בהדיא {בפרוש}, שעכ''פ אין להתיר יותר מכל מה שכתבתי. כלל ז' בבאר מים חיים סעיף קטן י' בהג''ה, שהארכתי בענין קלא דלא פסיק. ודע דלענין שליח צּבור משמע במגן אברהם סימן נ''ג סק''ז (עין במחצית השקל ובפרי מגדים סעיף קטן כ''ט), דמסלקינן עבור קלא דלא פסיק, ואפשר דהוא משום כבוד הציבור, ועין בחתם סופר חלקּ אורח חיים סימן י''א. נספחים