'ילד'. הענין המובן מזאת המילה ידוע, והוא - הלידה: "וילדו לו בנים". ואחר הושאלה זאת המילה להמצאת הדברים הטבעיים: "בטרם הרים יולדו". והושאלה גם כן לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח - דמות בלדה - אמר: "והולידה והצמיחה". והושאלה עוד לחידושי הזמן, כאילו הם ענינים יולדו: "כיע לא תדע מה ילד יום". והושאלה עוד לחידושי המחשבות ומה שיחיבוהו מן הדעות והסברות, כמו שאמר: "וילד שקר"; וממנו נאמר: "ובילדי נכרים ישפיקו" - יספיק להם בדעותם, כמו שאמר יונתן בן עוזיאל ע"ה בפרוש זה: 'ובנימוסי עממיא אזלין'. ועל זה הענין, מי שלימד איש ענין אחד והועילהו דעת - כאילו הוליד האיש ההוא, באשר הוא בעל הדעת ההוא; ובזה הענין נקראו תלמידי הנביאים - 'בני הנביאים', כמו שאבאר בשתוף שם 'בן': ובזאת ההשאלה נאמר ב'אדם': "ויחי אדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו כצלמו"; וכבר קדם לך ענין 'צלם אדם ודמותו' מה הוא; וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיעה אליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא 'צלם אדם ודמותו', הנאמר עליה: 'בצלם אלוהים ובדמותו' אמנם 'שת', כאשר לימדהו והבינהו ונמצא שלם השלמות האנושי, נאמר בו: 'ויולד בדמותו כצלמו'. וכבר ידעת, כי כל מי שלא הגיעה לו זאת הצורה, אשר בארנו ענינה, הוא אינו איש, אבל בהמה על צורת איש ותבניתו, אבל יש לו יכולת על מיני ההזק וחידוש הרעות, מה שאין כן לשאר בעלי החיים; כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע והולד הנזקים, כאילו הוא דבר ידמה לאדם או יחקהו. וכן היו בני אדם הקודמים ל'שת'; ואמרו ב'מדרש': "כל אותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות" - רצונם לומר: 'שדים'; וכאשר רצהו האלוה, הוליד 'בדמותו כצלמו' - והוא אמרו: 'ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו':