'מקום'. זה השם עיקר הנחתו למקום המיוחד ולכולל. ואחר כן הרחיבו הלשון ושמהו שם למעלת האיש וערכו - רצוני לומר: לשלמותו בענין אחד - עד שיאמר: 'פלוני במקום פלוני' בענין הפלוני. וכבר ידעת רוב עשות בעלי הלשון זה, כאמרם: "ממלא מקום אבותיו", "והיה ממלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה", ואמרם: "ועדין מחלוקת במקומה עומדת" - רצונו לומר: במדרגתה. ועל זה הצד מן ההשאלה נאמר: "ברוך כבוד יי ממקומו" - רצונו לומר: כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. וכן כל זכרון 'מקום' שבא באלוה, אמנם הכונה בו - מדרגת מציאותו ית', אשר אין ערוך לה ולא דומה, כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה: ודע כי כל שם שנבאר לך שתופו בזה המאמר, אין הכונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד; אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא המועילים לפי עניננו, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות; ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה ותבין השמות המשתמשים בהם כולם, ותבין כל שם משתתף לפי ענין מעניניו הנאות בו כפי המאמר ההוא. וזה הדבר ממנו הוא מפתח זה המאמר וזולתו: והמשל עליו - מה שבארנוהו הנה מענין 'מקום' באמרו: 'ברוך כבוד יי ממקומו' - שאתה תדע, כי זה הענין בעצמו הוא ענין 'מקום' באמרו: "הנה מקום אתי" - מדרגת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין - (מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר, אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות):