יחשב שענין 'תמונה' ותבנית' בלשון העברי - אחד, ואינו כן. וזה כי 'תבנית' - שם נגזר מן 'בנה', וענינו - בנין הדבר ותכונתו - רצוני לומר: תארו, כריבוע והעיגול והשלוש וזולתם מן התארים. אמר: "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו", ואמר: בתבניתם אשר אתה מראה בהר", "תבנית כל צפור", "תבנית יד", "תבנית האולם" - כל זה תואר. ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המילות בתארים נתלים באלוה בשום פנים: אמנם 'תמונה' הוא שם נופל על שלושה ענינים בסיפוק. וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת בחושים חוץ לשכל - רצוני לומר: תארו - והוא אמרו: "ועשיתם פסל תמונת כל", "כי לא ראיתם כל תמונה"; ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון מן האיש, אחר העלמו מן החושים - והוא אמרו: "בשעפים מחזיונות לילה וכו'", וסוף הדבר: "יעמוד ולא אכירמראהו, תמונה לנגד עיני" - רצונו לומר: דמיון לנגד עיני בשנה; ויאמר על הענין האמיתי המושג בשכל. ולפי זה הענין השלישי יאמר בו ית' 'תמונה' - אמר: "ותמונת יי יביט" - ענינו ופרושו: ואמיתת האלוה ישיג: