דע כי 'ראה' ו'הביט' ו'חזה' - שלש המילות האלה נופלות על ראות העין, והושאלו שלשתם להשגת השכל: אמנם זה ב'ראה' מפורסם אצל ההמון - ואמר: "וירא והנה באר בשדה", וזה - ראות עין; ואמר: "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", וזה השגה שכלית. ולפי זאת ההשאלה הוא כל 'לשון ראיה' שבאה באלוה ית', כאמרו: "ראיתי את יי", "וירא אליו יי", "וירא אלוהים כי טוב", "הראני נא את כבודך", "ויראו את אלוהי ישראל" - כל זה השגה שכלית, לא ראות עין ממש בשום פנים. כי לא ישיגו העינים רק גוף, ובצד, וקצת מקריו גם כן - כלומר: מראה הגוף ותארו וכיוצא בהם. וכן הוא ית' לא ישיג בכלי, כמו שיתבאר: וכן 'הביט' נופל על ההבטה בעין לדבר: "אל תביט אחריך", "ותבט אשתו מאחריו", "וניבט לארץ". והושאל אל הבטת השכל והשקפתו על התבוננות הדבר עד שישיגהו; והוא אמרו: "לא הביט און ביעקב", כי ה'און' לא יראה בעין; וכן אמרו: "והביטו אחרי משה" - אמרו ה'חכמים ז"ל', שבו עוד זה הענין ושהוא הגדה על היותם מדקדקים אחר פעולותיו ומאמריו ומסתכלים בהם; ומזה הענין אמרו: "הבט נא השמימה", כי זה היה ב'מראה הנבואה'. ועל זאת ההשאלה הוא כל 'לשון הבטה' שבאה באלוה ית': "מהביט אל האלהים", ותמונת יי יביט", "והביט אל עמל לא תוכל": וכן 'חזה' נופל על ראות העין: "ותחז בציון עינינו". והושאל להשגת הלב: "אשר חזה על יהודה וירושלם" "היה דבר יי אל אברם במחזה". ועל זאת ההשאלה נאמר: "ויחזו את האלהים". ודעהו: