'כסא'. עיקר הנחתו בלשון ידוע. ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם, כמלכים, והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו - נקרא ה'מקדש' 'כסא', להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו - אמר: "כסא כבוד מרום מראשון וכו'". ומפני זה הענין נקראו השמים 'כסא', להוראתם - אצל מי שידעם ויתבונן בהם - על עוצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בהשפעת טובם - ואמר: "כה אמר יי: השמים כסאי וכו'" - יאמר: הם יורו על מציאותי ועצמתי ויכלתי, כהוראת ה'כסא', שהוא מוכן לגדול, שהוא ראוי לו. זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא האלוה עליו (יתעלה עלוי רב) - כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא ית' אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף? ואמנם הענין הוא מה שהעירונו עליו, כי כל מקום, נישאו האלוה ויחדו באורו וזהרו, כ'מקדש' או השמים, נקרא 'כסא': אבל מה שהרחיב בו הלשון באמרו: "כי יד על כס יה" - הוא תאור עצמתו וגדולתו, אשר אין צריך שיחשב דבר חוץ מעצמו ולא נברא מנבראיו, עד שיהיה ית' נמצא בלתי 'כסא' ונמצא עם 'כסא' - זאת כפירה בלי ספק. וכבר פרש ואמר: "אתה, יי, לעולם תשב, כסאך לדור ודור" - הורה שהוא דבר בלתי נפרד ממנו; ולזה ירצה ב'כסא' הנה ובכל מה שדומה לו: גדולתו ועוצמתו, אשר אינם דבר יוצא מעצמו - כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר: