כשתרצה להעלות בידך כל מה שכללו פרקי זה המאמר, עד שלא יחסר לך ממנו דבר - השב פרקיו זה על זה; ולא תהיה כונתך מן הפרק - הבנת כלל ענינו לבד, אלא להעלות בידך גם כן ענין כל מלה שבאה בכלל הדברים, ואף על פי שלא תהיה מענין הפרק. כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן, אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה והשמר מלחסר באור ספק; ולא נאמר בו דבר בזולת מקומו אלא לבאר ענין במקומו. ולא תרדפהו בזממיך, שתזיקני ולא תועיל עצמך. אבל צריך לך שתלמד כל מה שצריך ללמדו; ועין בו תדיר, והוא יבאר לך הגדולות שבספקות הדת אשר יספקו על כל משכיל: ואני משביע באלהים ית' כל מי שיקרא מאמרי זה, שלא יפרש ממנו אפלו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו אלא מה שהוא מבאר מפרש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים אמנם מה שיבין ממנו מה שלא אמרו זולתי מידועינו - לא יבארהו לזולתו. ולא יהרס ויקפץ עצמו להשיב על דברי, שאפשר שיהיה מה שהבינו מדברי - חלוף מה שרציתיו, ויזיקני תחת רצותי להועילו, ויהיה 'משלם רעה תחת טובה': אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו - ואפילו בענין אחד מכל מה שיספק - יודה האלוה ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד, יחשבהו כאלו לא חבר. ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו ו'ידין לכף זכות' - ואפילו בפרוש רחוק: כמו שחויב עלינו בחוק המונינו - כל שכן בחוק יודעינו וחכמי תורתנו, המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם: ואני יודע - שכל מתחיל מבני אדם, שאין לו מאומה מן העיון, יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים, בעל הדת, הנבוך - כמו שזכרתי - הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, ומה מאוד ישמח בהם ויערבו לו לשמעם! ואמנם המבולבלים, שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמתיות ובדרכים המטעים (יחשבום חכמות אמתיות), ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת - הם יברחו מפרקים רבים ממנו - ומה מאוד יקשו עליהם - מפני שאינם משיגים להם ענין, ובעבור שמתבאר מהם גם פסלות הזיופים אשר בידיהם, אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם: והאלוה ית' יודע, שאני לא סרתי היותי מתירא הרבה מאוד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם ענינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה - ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם? אבל נשענתי על שתי הקדמות: האחת מהם - אמרם בכמו זה הענין: "עת לעשות ליי וכו'", והשנית אמרם: "וכל מעשיו יהיו לשם שמים" - ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר: סוף דבר, אני האיש אשר, כשיציקהו הענין, ויצר לו הדרך, ולא ימצא תחבולה ללמד האמת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים - אני בוחר לאומרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו, ואורה מבוכתו, עד שישלם וירפא: