בשם יי אל עולם: כתב הרב המחבר: התלמיד החשוב, ר' יוסף ש"צ בן רבי יהודה נ"ע: הנה מאז באת אלי, וכונת מקצות הארץ לקרות לפני, גדלה מעלתך בעיני, לרוב זריזותך על הדרישה ולמה שראיתי בשיריך מחוזק התשוקה לדברים העיוניים. והיה זה אחר הגיע אלי כתביך וחרוזיך מן האסכנדריה, קדם שאבחון ציורך. והייתי אומר: אולי תשוקתו גדולה מהשגתו? וכאשר קראת עמי מה שקראתו מחכמת התכונה ומה שקדם לך - ממה שאי אפשר מבלעדיו הצעה לה - מן החכמות הלמודיות, הוספתי בך שמחה, לטוב שכלך ומהירות ציורך. וראיתי תשוקתך לחכמות הלמודיות עצומה, והנחתיך להתלמד בהם, לדעתי מה אחריתך. וכאשר קראת עמי מה שקראתו ממלאכת ההגיון, נקשרה תוחלתי בך וראיתיך ראוי לגלות לך סודות ספרי הנבואה, עד שתשקיף מהם על מה שצריך שישקיפו עליו השלמים, והחלתי לרמז לך ברמיזות. וראיתיך מבקש ממני תוספת באור ופוצר בי לבאר לך דברים מן הענינים ההם מופתיים, ואם לא - מאיזו מלאכה הם. וראיתיך יודע מעט ממנו - מאשר למדת מזולתי. ואתה נבוך, כבר דפקתך הבהלה, ונפשך החשובה תבקש ממך 'למצוא דברי חפץ'. ולא סרתי לדחותך מזה ולצוותך לקחת הדברים על הסדר; כונה ממני - שיתאמת לך האמת בדרכיו, לא שיפול האמת במקרה. ולא נמנעתי, כל ימי התחברך עמי, כשהזכר 'פסוק' או דבר מדברי ה'חכמים' שיש בו הערה על ענין זר, לבארו לך: וכאשר גזר האלוה בפרידה ופנית אל אשר פנית, העירוני החיבורים ההם אל הסכמה כבר שקטה, ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה, אשר חברתיו לך ולדומים לך - ואם הם מעט. ושמתיו פרקים מפרדים, וכל מה שיכתב ממנו, הוא יגיעך ראשון ראשון באשר תהיה. ואתה שלום: "הודיעני דרך זו אלך, כי אליך נשאתי נפשי". "אליכם, אישים, אקרא, וקולי אל בני אדם". "הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי": המאמר הזה, ענינו הראשון - לבאר עניני שמות, באו בספרי הנבואה. מהשמות ההם - שמות משתתפים, ויקחום הפתאים כפי קצת הענינים אשר יאמר עליהם השם ההוא המשתתף. ומהם - משאלים, ויקחום גם כן כפי הענין הראשון אשר השאלו ממנו. ומהם - מספקים: פעם יחשב בהם שהם יאמרו בהסכמה, ופעם יחשב בהם שהם משתתפים. ואין הכונה במאמר הזה - להבינם כלם להמון, ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד מי שלא יעין רק בחכמת התורה - רצוני לומר: תלמודה - כי ענין המאמר הזה כלו וכל מה שהוא ממינו הוא - חכמת התורה על האמת. אבל כונת המאמר הזה - להעיר איש בעל דת, שהרגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו ועין בחכמות הפיסלוסופים וידע עניניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינתהו זולתו מעניני השמות ההם המשתתפים או המשאלים או המספקים; ונשאר במבוכה ובהלה: אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם, ויחשוב שהוא השליך פנות התורה; או שישאר עם מה שהבינו מהם, ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו, ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו; וישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד, ולא יסור מהיות בכאב לב ובמבוכה גדולה: ובכלל המאמר הזה - כונה שניה, והיא - באור משלים סתומים מאד, שבאו בספרי הנביאים ולא פרש שהם משל, אבל יראה לסכל ולנבהל, שהם כפשוטיהם ואין תוך בהם, וכשיתבונן בהם היודע באמת ויקחם על פשוטיהם, תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה; וכשנבאר המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא. ולזה נקרא המאמר הזה: מורה הנבוכים: ואיני אומר, כי המאמר הזה דוחה לכל ספק, למי שיבינהו; אבל אמר, שהוא דוחה לרב הספקות, והגדולות שבהם. ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל, שאני - כשאזכר ענין מן הענינים - שאשלימהו, או כשאתחיל לבאר ענין משל מן המשלים - שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא; זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו, למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר, שלא ישוב מטרה לכל סכל - יחשוב שהוא חכם - יורה חצי סכלותו נגדו: וכבר בארנו בחבורינו התלמודיים כללים מזה הענין והעירונו על ענינים רבים; וזכרנו בהם, ש'מעשה בראשית' הוא חכמת הטבע ו'מעשה מרכבה' הוא חכמת האלוהות; ובארנו אמרם: "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו", "מוסרים לו ראשי פרקים". אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת 'ראשי פרקים'. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים, ולא זה אחר זה, אבל מפזרים ומערבים בענינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כונתי - שיהיו האמתיות משקפות ממנו ואחר יעלמו, עד שלא תחלק על הכונה האלוהית - אשר אין ראוי לחלק עליה - אשר שמה האמתיות המיחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם - אמר: "סוד יי ליראיו": ודע - כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלמד קצת התחלותיהם כפי מה שהם בבאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל: "ולא במעשה בראשית בשנים"; ואלו באר שום אדם הענינים ההם כלם בספר, יהיו כאלו 'דרש' לאלפים מבני אדם. ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים, ודברו בהם ה'חכמים ז"ל' בחידות ומשלים, להמשך אחר דרך ספרי הקדש, בעבור שהם ענינים, ביניהם ובין החכמה האלוהית קרבה גדולה, והם גם כן סודות מסודות החכמה האלוהית: ולא תחשב שה'סודות' העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו. לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת, עד שנחשבנו יום; ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים, עד שנשוב בליל חשך, קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם - והוא בליל חזק החשך: והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם, במעט הפרש ביניהם, עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור, וישוב הלילה אצלו כיום; וזאת היא מדרגת גדל הנביאים, אשר נאמר לו: "ואתה פה עמד עמדי", ונאמר בו: "כי קרן עור פניו וכו'". ויש מי שיהיה לו בין ברק לברק הפרש רב - והיא מדרגת רב הנביאים. ומהם מי שיברק לו פעם אחת בלילו כלו - והיא מדרגת מי שנאמר בהם: "ויתנבאו ולא יספו". ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים: ויש מי שלא יגיע למדרגה שיאור חשכו בברק, אבל בגשם טהור זך או כיוצא בו, מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה. ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזרח עלינו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם, כאלו הוא 'להט החרב המתהפכת'. וכפי אלו הענינים יתחלפו מדרגות השלמים. אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד, אבל הם בלילה יגששו - והם אשר נאמר בהם: "לא ידעו ולא יבינו, בחשכה יתהלכו" - ונעלם מהם האמת כלו, עם חזק הראותו, כמו שאמר בהם: "ועתה לא ראו אור, בהיר הוא בשחקים", והם המון העם - אין מבוא לזכרם הנה בזה המאמר: ודע - כי כשירצה אחד מן השלמים, כפי מדרגת שלמותו, לזכר דבר ממה שהבין מאלו ה'סודות', אם בפיו או בקולמוסו, לא יוכל לבאר אפלו מעט השעור אשר השיגהו באור שלם כסדר, כמו שיעשה בשאר החכמות שלמודם מפרסם. אבל ישיגהו בלמדו זולתו מה שמצאהו בלמודו לעצמו - רצוני לומר: מהיות הענין מתראה, מציץ, ואחר יתעלם; כאלו טבע הענין הזה - הרב ממנו והמעט כן הוא: ובעבור זה, כשכון כל חכם גדול, אלוהי, רבוני, בעל אמת, ללמד דבר מזה הענין, לא דבר בו כי אם במשלים וחידות. והרבו המשלים, ושמום מתחלפים במין ואף בסוג. ושמו ברבם הענין המכון להבינו - בראש המשל או באמצעיתו או בסופו, כשלא ימצא משל שוה לענין המכון מראשו ועד סופו. והושם הענין אשר יכון ללמדו למי ילמדהו - ואם הוא ענין אחד בעצמו - מפזר במשלים מרחקים. ויותר עמק מזה - היות המשל האחד בעצמו משל לענינים רבים, ישוה ראש המשל ענין אחד, וישוה אחריתו ענין אחד. ופעם יהיה כלו משל לשני ענינים קרובים במין החכמה ההיא. עד שמי שירצה ללמד בלי המשל וחידות, יבא בדבריו מן העמק וההעברה מה שיעמד במקום ההמשל והדבור בחידות. כאלו החכמים והיודעים נמשכים אחר הענין הזה ברצון האלוהי, כמו שימשכום עניניהם הטבעיים: הלא תראה - כי האלוה ית', כשרצה להשלימנו ולתקן עניני המונינו בתורותיו המעשיות - אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחלתם - השגתו ית' כפי יכלתנו - אשר לא יתכן זה אלא בחכמת האלוהות - ולא תגיע החכמה האלוהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלוהות וקודמת לה בזמן הלמוד, כמו שהתבאר למי שעין בזה - ולזה שם פתיחת ספרו ית' ב'מעשה בראשית', אשר הוא חכמת הטבע, כמו שבארנו; ולעצם הענין ויקרתו והיות יכלתנו קצרה מהשיג עצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמקים ההם, אשר הביא הכרח החכמה האלוהית להגידם לנו, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד. כמו שאמרו 'ז"ל': "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב: "בראשית ברא אלהים וגו'" - וכבר העירוך על היות אלו הענינים הנזכרים 'סתומות'. וכבר ידעת מאמר שלמה: "רחוק מה שהיה ועמק עמק, מי ימצאנו?" ושם הדברים בכל זה בשמות המשתתפים, בעבור שיבינם ההמון על ענין, כשעור הבנתם וחלשת ציורם, ויקחם השלם, שכבר ידע, על ענין אחר: וכבר יעדנו בפרוש המשנה, שאנחנו נבאר ענינים זרים בספר הנבואה ובספר ההשואה - והוא ספר יעדנו שנבאר בו ספקות ה'דרשות' כלם, אשר הנראה מהם מרחק מאד מן האמת, יוצא מדרך המשכל, והם כלם משלים. וכאשר החלתי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי בהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בבאורו על הדרך ההיא; מפני שראינו, שאם נעמד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהיה מחליפים איש באיש ממין אחד; ואם נבאר מה שצריך לבאר, יהיה זה בלתי נאות בהמון העם - ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר עניני ה'דרשות' וגלויי הנבואה להמון. וראינו עוד - ש'הדרשות' ההם, אם יעין בהם סכל מהמון הרבנים, לא יקשה עליו מהם מאומה; כי לא ירחיק הסכל הנמהר, הערם מן ידיעת טבע המציאות, הנמנעות. ואם יעין בהם שלם חשוב, לא ימלט מאחד משני דברים: אם שיקחם כמשמעם ויחשב רע באומר ויחשבהו לסכל - ואין בזה סתירה ליסודי האמונה; או שישים להם תוך, וכבר נצל, ויחשב טוב על האומר - יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר. ואמנם ענין הנבואה ובאור מעלותיה ופרוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר בדרך אחר מן הבאור. ומפני אלה הענינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו; והספיק לי מזכרון יסודות האמונה וכללי האמתות, בקצור ורמזים קרובים לבאור, מה שהזכרתיו בחבור הגדול 'משנה תורה': אבל המאמר הזה - דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות, והוא מאמין לדברים התוריים, נבוך בעניניהם, אשר ערבבוהו בהם השמות המספקים והמשלים. והנה נביא פרקים בזה המאמר, שלא יהיה בהם זכרון שם משתתף, אבל יהיה הפרק הצעה לזולתו; או יהיה הפרק ההוא מעורר על ענין מעניני שם משתתף, איני רוצה לגלות זכרון השם ההוא במקום ההוא; או יהיה הפרק ההוא מפרש משל מהמשלים או מעורר על ענין אחד שהוא משל; או יהיה הפרק כולל ענינים זרים, שמאמינים בהם הפך האמת, מפני שתוף השמות, או מפני שאת המשל במקום הנמשל או שאת הנמשל במקום המשל: ואחר שזכרתי המשלים אקדים הקדמה, והיא זאת: דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרוהו הנביאים ע"ה וידיעת אמתתו הוא - הבנת המשלים ועניניהם ופרוש מלותיהם. כבר ידעת אמרו ית': "וביד הנביאים אדמה"; וידעת אמרו: "חוד חידה ומשל משל"; וידעת כי, מרב עשות הנביאים המשלים, אמר הנביא: "המה אמרים לי: הלא ממשל משלים הוא". וכבר ידעת מה שפתח בו שלמה: "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידתם" ואמרו ב'מדרש': "למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה? לבאר שהיו מימיה עמקים וצוננים ולא היה אדם יכול לשתות מהן - מה עשה פקח אחד? ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה; כך היה שלמה: ממשל למשל ומדבר לדבר, עד שעמד על בריה של תורה"; - זהו דברם. ואיני רואה שאחד משלמי הדעות יחשב, כי 'דברי תורה' הרמוז אליהם הנה, אשר הערים בהבנתם בהבין עניני המשלים, הם - משפטי עשית 'סכה' ו'לולב' ו'דין ארבעה שומרים' וכל הדומה להם; אבל הכונה היא - הבנת העמקות והסתומות, בלא ספק. ושם נאמר: "רבנן אמרי: זה שהוא מאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו, עד שהוא מדליק פתילה באיסר, מוצא את המרגלית; כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל הזה אתה רואה את דברי התורה" - זהו דברם גם כן. והתבונן באורם 'ז"ל' כי תוכות 'דברי תורה' הם המרגליות, ופשוטו של כל משל 'אינו כלום', ודמותם הסתר הענין הנמשל בפשוטו של משל במי שנפלה לו מרגלית בביתו, והוא בית אפל, בלום, ויש בו כלים רבים; והנה המרגלית בבית אפל, אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה, וכאלו יצאה מרשותו, כי נמנעה ממנו תועלתה, עד שידליק הנר, כמו שזכר - אשר דומה לו הבנת ענין המשל: אמר החכם: "תפוחי זהב במשכיות כסף - דבר דבר על אפניו". ושמע באור זה הענין אשר זכרו. כי 'משכיות' הם הגופות המפתחים בפתוחים משבכים - רצוני לומר: אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאד, כמעשי הצורפים - ונקראו כן, מפני שיעבור בהם הראות: תרגום "וישקף" - 'ואתסכי'. ואמר, כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאד הוא - הדבר הדבור על שני אפניו. וראה מה נפלא זה המאמר בתאר המשל המתקן, וזה - שהוא אומר: שהדבר שהוא בעל שני פנים - רצונו לומר: שיש לו נגלה ונסתר - צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף, וצריך שיהיו תוכו טוב מנגלהו, עד שיהיה תוכו בערך אל כלויו כזהב אצל הכסף; וצריך שיהיה בגלויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו - כמו זה התפוח של זהב אשר כסוהו בשבכת כסף דקת העינים מאד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות, יחשב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות הסתכלות טובה, יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב. וכן הם משלי הנביאים ע"ה: נגליהם - חכמה מועילה בדברים רבים, מכללם - תקון עניני הקבוצים האנושיים, כמו שיראה מגלויי 'משלי' ומה שידמה להם מן הדברים; ותוכם - חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמתתה: ודע - כי משלי הנבואה יש בהם שני דרכים. מהם - משלים, שכל מלה שבמשל ההוא יש בה ענין; ומהם - מה שיהיה כל המשל מגיד על כל הענין ההוא, ויבאו במשל ההוא הנמשל דברים רבים מאד, אין כל מלה מהם מוספת ענין בענין ההוא הנמשל, אבל הם ליפות המשל וסדר הדברים בו, או להפליג בהסתיר הענין הנמשל, וימשכו הדברים כפי כל מה שראוי בגלויו של המשל ההוא. והבן זה מאד: אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה - אמרו: "והנה סלם מצב ארצה וגו'"; כי אמרו: 'סלם' יורה על ענין אחד, ואמרו: 'מצב ארצה' יורה על ענין שני, ואמרו: 'וראשו מגיע השמימה' יורה על ענין שלישי, ואמרו: 'והנה מלאכי אלהים' יורה על ענין רביני, ואמרו: 'עלים' יורה על ענין חמישי, ואמרו: 'וירדים' יורה על ענין ששי, ואמרו 'והנה יי נצב עליו' יורה על ענין שביעי - הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל. ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה - אמרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי, וארא בפתאים, אבינה בבנים: נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף, בערב יום, באישון לילה ואפלה; והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצרת לב, המיה היא וסררת וגו', פעם בחוץ, פעם ברחבת וגו', והחזיקה בו וגו': זבחי שלמים עלי וגו', על כן יצאתי לקראתך וגו', מרבדים רבדתי וגו', נפתי משכבי וגו', לכה נרוה דדים וגו', כי אין האיש בביתו וגו', צרור הכסף וגו' - הטתו ברב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו". והעולה בידינו מזה הכלל הוא - האזהרה מהמשך אחר התאוות הגופניות והנאותיהם; ודמה החמר - אשר הוא סבת אלו התאוות הגשמיות כלם - ב'אשה זונה' והיא 'אשת איש' גם כן - ועל זה המשל בנה ספרו כלו. והנה נבאר בפרקים מזה המאמר חכמתו בדמותו החמר ב'אשת איש זונה', ונבאר איך חתם ספרו זה בשבח האשה כשלא תזנה, אבל מספקת לה בתקון ביתה וענין בעלה. וכל אלה המונעים, אשר ימנעו את האדם משלמותו האחרון, וכל חסרון שיגיע לאדם וכל מרי, אמנם ישיגהו מצד החומר שלו לבד, כמו שאבאר בזה המאמר. וזה הכלל הוא המובן מכל זה המשל - רצוני לומר: שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו לבד - רצוני לומר: חמר שלו; כי חמר האדם הקרוב הוא חמר שאר בעלי חיים הקרוב. ואחר שבארתי לך זה וגליתי לך סוד זה המשל, לא תקוה למצא כל עניני המשל בנמשל, בשתאמר: מה תחת אמרו: 'זבחי שלמים עלי, היום שלמתי נדרי'? ואיזה ענין יורה 'מרבדים רבדתי ערשי'? ואיזה ענין הוסיף בזה הכלל אמרו: 'כי אין האיש בביתו'? וכן שאר מה שבא בזאת ה'פרשה' - כי זה כלו המשך הדברים כפי פשוטו של המשל; כי אלו הענינים אשר זכר הם מין ענין הזונים, וכן אלו הדברים וכיוצא בהם הם מין דברי הזונים קצתם לקצתם: והבן זה ממני מאד, כי הוא שרש גדול ועצום במה שארצה לבארו. וכשתמצא בפרק מפרקי זה המאמר שבארתי ענין משל מן המשלים והעירתיך על הכלל הנמשל מה הוא, לא תבקש כל חלקי הענינים אשר באו במשל ההוא ותרצה שתמצא להם דבר נאות בדבר הנמשל. כי זה יוציאך לאחד משני ענינים: או שיטך מן הענין המכון במשל, או יטריחך לפרש ענינים אין פרוש להם ולא הושמו בו לפרשם. ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה, אשר יהזו בה ויחברו בה רב כתות העולם בזמננו זה, להיות כל אחת מהם רוצה שתמצא ענינים למאמרים, לא כון בהם אומרם דבר ממה שירצוהו. אבל תהיה לעולם כונתך ברב המשלים - ידיעת הכלל, שידיעתו היא המכונת, ויספיק לך, בקצת הדברים, שתבין מדברי, כי הענין הפלוני משל - ואם לא אבאר דבר יותר; ויהי אמרי שהוא משל - כמו שהסיר הדבר המבדיל בין הראות והנראה: