וה' הניח לו . אמר , הרי נתקיים ( דברים יב י ) : והניח לכם מכל אויביכם וגו' , מה כתיב אחריו , והיה המקום אשר יבחר וגו' , מעתה עלינו לבנות בית הבחירה :

בביתו . הראוי לו לפי מעלתו :

הניח . מלשון מנוחה :

ויהי כבר בארו חכמינו זכרונם לברכה שאל בנין המקדש היה צריך שני תנאים, {{{א}}} שיהיה להם מלך, {{{ב}}} שיהיה להם מנוחה מאויביהם, כמ''ש והיה בהניח ה' לך מכל אויביך והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'. והנה דוד חשב שכבר נתקיימו שני התנאים, אם מצד מלכותו שעל זה אמר ויהי כי ישב המלך בביתו שהבית שבנה לו חירם היה אצלו סימן כי הכינו ה' למלך על ישראל כנ''ל (ה' יב), אם מצד שאז היה להם מנוחה, שעל זה אמר וה' הניח לו מסביב, ולכן, (ב) ויאמר המלך אל נתן דרש בנביא אם יסכים ה' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, וא''ל ראה אנכי יושב וכו' רצה לומר הסברה מחייבת לבנותו ראה נא בעין הנבואיי אם טוב הדבר לפני ה' :

בבית ארזים . כראוי לפי מעלתו : בתוך היריעה . הוא האהל האמור למעלה , ורצה לומר : וכי זהו הבית הראוי לארון אלהים :

היריעה . וילון :

וכבר התעורר דוד לבנות בית לה' יהיה בו ארון האלהים ונועץ בזה עם נתן הנביא וענהו בכללות שיעשה כל אשר בלבבו כי ה' עמו :

כל אשר בלבבך . כאומר אם חפצך לבנות בית לה' , עשה חפצך :

ויאמר נתן באשר עוד לא הגיע דבר ה' כי ימנעהו מזה, השיב מדרך הסברא כל אשר בלבבך לך עשה, שהצדיקים הגדולים יוכלו לסמוך על הסכמת לבבם שהוא אך טוב (הפך הבינונים שיצוייר כי יצר סמוך בם, וכ''ש רשעים שלבם רק רע כמ''ש רשעים יצה''ר שופטם צדיקים יצ''ט שופטם בינונים זה וזה שופטם) ולכן אמר שיסמוך על לבבו בפרט, כי ה' עמך ומחשבת לבבך הוא הערת רוח הקודש הנלוה עמך תמיד :

ויהי בלילה ההוא . אמר רבי חנינא בר פפא : אמר לו הקב''ה לנתן , האדם הזה שאני משלחך אצלו , מהיר הוא , שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו , מהר ואמור לו , לא אתה תבנה הבית . רבי סימון אומר : האדם הזה שאני משלחך אצלו , נדרן הוא , כענין שנאמר ( תהלים קלב ב ג ) : אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי , שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך , ונמצאתי מפסידו ( ילקוט שמעוני רמז קמג ) :

ואחר זה באהו דבר ה' על יד נתן הנביא שאין ראוי לבנות לו בית לש''י כי מן היום אשר העלה בני ישראל מארץ מצרים התהלך הארון באהל ובמשכן ולא שלח הש''י לאמר לאחד מן הרועים והשופטים למה לא בנו בית ארזים ועתה די לדוד לקחו הש''י מאחרי הצאן להיות נגיד על בית ישראל והיה עמו בכל אשר הלך וכרת שונאיו ועשה לו שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ לרוב הצלחתו ורוב עמידת מלכותו ושם על ידו מקום מנוחה לישראל ולא צרו לישראל שונאיהם כמו שעשו בראשונה ובימי השופטים והניח לו השם מכל אויביו והגיד לו ה' כי בית יעשה לו קיים בדרך שתהיה לו המלוכה כל מה שהתמיד מלוכה ובהיות הענין כן הנה די לו במה שהגיע בו מן ההצלחה ולא ישאל לו גדולות שיהיה נבנה בית המקדש על ידו אבל בנו שימלוך אחריו הוא יבננו והוא שלמה וכבר נתבאר בספר דברי הימים שהסבה שלא הסכים הש''י שיבנה דוד בית המקדש הוא מפני ששפך דמים הרבה :

ויהי בלילה ההוא אולם ה' מהר להודיע להחוזה כי לא יסכים לזה, וחכמינו זכרונם לברכה בארו שלכן הודיעו תיכף בל יתחיל דוד במעשהו על ידי נדר או על ידי שישכור פועלים וכמו שהיה באמת כמ''ש אשר נשבע לה' אם אבוא באהל ביתי :

האתה . וכי אתה תבנה לי בית , בתמיה . ורצה לומר : דייך בכל הטובות שעשיתי כבר לך , וכאשר מסיים והולך במקראות שלאחריו :

השאלות: בנבואת נתן בכללה באו כפלים הרבה ודברים רבים בלתי מסודרים ודברים בלתי שייכים אל הנושא שנשלח עליו, שמ''ש כי לא ישבתי בבית וכו' מה בכך הלא ידעו שהיא מצות עשה לבנות בית המקדש, ויבנה בהכרח בימי מלך אחד, ומה שטען על זה אני לקחתיך מן הנוה וכו' ואכריתה את אויביך ועשיתי לך שם, כל זה לא יחייב שלא יבנה הבית, ולמה עד ועשיתי לך דבר בדרך העבר המהופך לעתיד ואהיה עמך ואכריתה, ומן ועשיתי והלאה דבר בצורת העבר, ולא אמר ואעשה לך שם, ואיך נקשר אל נבואה עתידה ושמתי מקום, ומ''ש ולמן היום אשר צויתי שופטים באורו קשה, ומ''ש והגיד לך ה' הוא לשון בלתי מיושר, שמשמע שכבר הגיד לו זה. בד''ה מבואר שא''ל ה' לדוד דם לרוב שפכת ומלחמות רבות עשית אתה לא תבנה הבית, ומתי הגיד לו זה, ומדוע לא הזכיר טעם זה פה :

האתה תבנה לי בית לשבתי רצה לומר כי אל בנין הבית היית צריך שני תנאים, {{{א}}} שיהיה מלך בישראל שימלוך מלכות קיימת בלתי מופסקת, {{{ב}}} שיהיה להם מנוחה החלטית והנה עד עתה היו להם שופטים שגם הם נבחרו מאת כל ישראל, והיה הבדל בינם ובין המלך במה שהשופט היה רק לפי שעה ושררותו, בלתי נמשך לבניו אחריו, מה שאין כן המלך שמלכותו ירושה לבניו כמ''ש למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, והנה דוד הגם שנבחר למלך ונמשח על פי נביא (שהשופט לא נבחר ונמשח על פי נביא) בכ''ז אחר שעדיין לא הובטח שיהיה לו המלכות בירושה, היה ענינו קרוב אל השופטים או אל מלכות שאול שלא היתה מלכות קיימת, ולא היה ראוי עדיין לבנות בית נאמן וקיים, וכן מצד תנאי השני של המנוחה הגם שהיה לו אז מנוחה היה זה רק לפני שעה, והלא גם בימי שפוט השופטים היה להם גם כן מנוחה כמ''ש (שופטים ב' יח) וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וכו' והיה במות השופט וכו', שכיון שבמות השופט שבו אויביהם לתגר בם מלחמה, והאויב לא נכרת לגמרי רק נכנע לפני השופט בעודהו חי לא לפני בני ישראל, שתיכף במות השופט נלחום נלחם בם לא נקרא זה מנוחה, וכן גם בימי דוד לא נכרתו האויבים רק נכנעו לפני דוד לא לפני עם ישראל וגם הוא עצמו עוד היה מוכן למלחמות רבות כמ''ש בסי' שאחר זה, והנה הבית הנבנה בקביעות מצייר המנוחה והקביעות שישב ה' בקרב עמו במנוחה והשקט, הפך האהל והמשכן שציינו שעדיין לא ישכון בקביעות, אם מפני שהעם לא הטהרו עדיין מעונותיהם והיו חוטאים פעם אחר פעם כמ''ש שם והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם, שעל ידי זה יסלק שכינתו מהם בכל פעם, ואם מפני שעל ידי חטאותיהם נמכרו ביד אויב ובשובם בתשובה יצטרך לעוף עליהם כצפרים עפות לפדותם מני צר, שזה יצוייר בטלטול ובשכונה באהל ארעי, ולפי זה לא היה העת עדיין שיבנה המקדש לא מצד מלכות דוד שעד עתה לא היה קבוע, וזה שכתוב האתה תבנה לי בית ולא מצד המנוחה שעדיין לא היה עת לשבת במנוחה, וזה שכתוב תבנה לי בית לשבתי :

באהל ובמשכן . משכן שילה לא היתה בו תקרה , אלא בית של אבנים מלמטן , ויריעות מלמעלן :

כי לא ישבתי . אשר לא ישבתי בבית למיום וגו' , רצה לומר : הנה עד הנה לא ישבתי וגו' , ואתה תבנה לי , בתמיה :

כי לא באר כי בשני הענינים האלה לא נשתנה ענינם עתה, אם בענין המנוחה אומר כי לא ישבתי בבית למיום העלתי וכו', שתמיד היתה שכינתי בלתי קבועה, שעל זה אמר ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, רצה לומר באהל במדבר ובמשכן בימי שילה ונוב וגבעון כי לא היה מנוחה עד עתה, וכמ''ש בפסוק ט' :

הדבר דברתי . לשון תמיה הוא , לכך הוא נקוד ה''א חטף פת''ח , והדל''ת רפי :

בכל אשר התהלכתי . בכל המקומות אשר התהלכתי וגו' , וכי דברתי להמיוחד שבהם הוא השופט אשר הוקם לרעות את עמי , וכי דברתי לו למה לא תבנו לי בית במקום הזה ולא אשב עוד באהל , ואם כן מזה דע לך שבנין הבית שמור הוא למי שיבנהו , ולא כל הרוצה לבנות יבוא ויבנה , שאם היה לכל מסור , הייתי מצוה עליו מאז :

בכל ואם בענין המלך הלא בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל שכבר היו להם שופטים מושלים על ישראל כמוך, הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל (מלשון שבט מושלים, ובד''ה כתוב שופטי ישראל) הגם אשר צויתי אותם לרעות את עמי בכ''ז הדבר דברתי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים, הלא אם היה אפשריות לבנות בית ארזים בימי השופטים הייתי מדבר ומזהיר ע''ז, וע''כ שלא היה זה אפשר בימיהם מפני שלא היו קבועים, ומטעם זה עצמו אי אפשר גם כן לבנותו בימיך, וכמו שיבאר :

מן הנוה . דיר הרועים , כמו ( צפניה ב ו ) : נות כרות רועים :

ועתה . רצה לומר : הואיל ודבר גדול הוא , אמור לדוד עבדי , הלא הרבה טובה עשיתי עמך , כי לקחתיך מן הנוה וגו' :

הנוה . גדרות הצאן , כמו ( ישעיהו סה י ) : והיה השרון לנוה צאן :

ועתה כה תאמר לעבדי לדוד, להראות לו ששני הטעמים הנזכרים שבעבורם לא נבנה המקדש עד עתה, עמד טעמם בם גם עתה, אם מצד המלך שמלכותו עדיין בלתי קבועה, ובאר זה בין מצד התחלת מלכותו אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן שאינך מלך בן מלך כי היית רועה בצאן, בין מצד מלכותך בהוה לקחתיך להיות נגיד על עמי, אתה עתה רק נגיד עליהם ולא קבלוך על אופן שתמלוך מלכות קיימת לדור דורים (שעד עתה לא הובטח ע''ז) :

כשם הגדולים . זהו שאומרים מגן דוד : ואכריתה את כל איביך . ולכך עלה על לבך לבנות הבית , כמה שכתוב בתורה :

שם גדול . להתפרסם בכל העולם , ככל הגדולים אשר מעולם אנשי השם . ורבותינו ז''ל אמרו ( פסחים קיז ב ) : שזהו מה שאומרים מגן דוד :

ואהיה ואם מצד המנוחה, הלא לא תמו אויבי ה' גם עתה רק אני הייתי עמך בכל אשר הלכת, ואכרתה את כל איביך מפניך שגברת עליהם, ולא ספו בהחלט, כי כל הימים יגורו מלחמות רק שתנצח אותם. וגם לא כלו מפני ישראל רק מפניך, וזה כדוגמא שהיה בימי השופטים שזה איננו מנוחה. ועשיתי אחרי דבר אתו תוכחות והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין יתנודדו כמלונה, שב לבשרו כי הגם שראשיתו מצער אחריתו ישגא מאד. {{{א}}} אם בענין המלוכה ועשיתי (רצה לומר אעשה) לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ששמם קיים לעולם כן אקבע לך מלכות נצחית, וכן בענין המנוחה גם כן ישתנה הדבר לטוב, ועל זה אמר :

ושמתי מקום . עוד אני חפץ להשקיט , שיהא שקט ושליו את עמי בימי בנך :

ושמתי מקום . בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו : ולא ירגז . לא יחרד עוד לנוע ממנה : כאשר בראשונה . רצה לומר : טרם הקמת השופטים :

ירגז . ענין תנועה ממקום המונח , וכן ( שמואל א כח טו ) : למה הרגזתני : לענותו . מלשון עינוי :

ושמתי מקום רצה לומר כי מימות משה עד גמר הכבוש והחילוק בסוף ימי יהושע לא היה לישראל מקום קבוע כלל רק היו נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום, ואחר כך שכבשו וחלקו, כבר היה להם מקום בארץ ישראל אבל לא היה להם מנוחה כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה, ועתה ישתנה הכל לטוב, ושמתי מקום לעמי ישראל שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב, {{{ב}}} ונטעתיו ושכן תחתיו שיהיה דומה כעץ שתול על פלגי מים השוכן במקומו כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם, ולא ירגז המאמרים מקבילים ושמתי מקום ולא ירגז עוד כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז, ונטעתיו ושכן תחתיו כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה :

ולמן היום אשר צויתי . מחובר על העליון , ולא יוסיפו לענותו כאשר בראשונה קודם השופטים , וכאשר עשו מימי השופטים עד כאן : והניחותי לך . יותר ויותר , עד שתנוח מכל אויביך : והגיד לך ה' . היום על ידי , כי בית יעשה לך להושיב בנך על כסאך , ויתקיים לך בית המלכות , והוא יבנה הבית :

ולמן היום . מוסב למקרא של מעלה , לומר : לא יענו עוד בימיך את ישראל , כאשר ענו בראשונה עד לא הוקמו השופטים ובזמן השופטים : והניחותי לך . כי אניח לך מכל אויביך : והגיד לך ה' . עוד זאת עשה עמך ה' , שהגיד לך שיעשה לך בית , רוצה לומר : בית מלכות לך ולזרעך אחריך , וכאשר אמרה אביגיל ( שמואל א כה כח ) : כי עשה וגו' בית נאמן , ואם כן מה מאוד היטב עמך , ודי לך באלה אף אם לא תבנה הבית :

ולמן היום אשר צויתי שפטים שיעור הכתוב שלא ירגז ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר היה בראשונה קודם שפוט השופטים וגם אחר כך למן היום אשר צויתי שופטים והלאה שהיה לו רוגז ועינוי תמיד, וגם בזה באו מאמרים מקבילים לא ירגז כאשר בראשונה, ולא יוסיפו בני עולה לענותו (כאשר) למן היום אשר צויתי שפטים. הודיעו כי בסוף ימיו ימצא מנוחה מן האויבים כמ''ש והניחותי לך מכל אויביך ואז ישים מקום לעם ישראל שיהיה להם מנוחה החלטית, שזה יצוייר במקום קבוע שיבחר למקדש ה' בגורן ארונה שיבנה בימי שלמה, שמן אז שנתגלה מקום המקדש פסקו המלחמות ושלמה בנו היה איש מנוחה. והנה בעת ההיא שהראה לו מקום המקדש בגורן ארונה החל דוד להכין כל צרכי הבית כמ''ש (בדה''א כב), אבל מדוע לא בנה הוא בעצמו הבית לעת זקנתו לא באר פה, ובד''ה שם כתוב ויהי דבר ה' אלי לאמר דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי, הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה וכו' הוא יבנה הבית לשמי, שאחר שהיה איש מלחמות עד עת זקנתו לא נקרא איש מנוחה שיבנה הוא את הבית שמורה על השלום והמנוחה, רק שלמה שהיה לו מנוחה מילדותו, ופה לא באר זה כי הגיד לו זה הפרט בנבואה אחרת מיוחדת, או גלה לו זאת ברוה''ק (כי כ''מ שנאמר ויהי דבר ה' אלי היא מדרגה קטנה מהנבואה כמ''ש במ''א), וזה שכתוב והגיד לך ה' רצה לומר זה הגיד בפעם אחר כי בית יעשה לך ה' רצה לומר שלא אתה תבנה ביתו רק הוא יבנה ביתך, תחת שרצית לבנות ביתו, ושם הגיד לך הטעם כנזכר בד''ה :

כי ימלאו ימיך . אלא כאשר ימלאו ימיך וגו' :

וזכר שזרע דוד אשר יקום אחריו יכונן את כסא ממלכתו עד עולם ואף על פי שיחטא לו לא יסור חסדו ממנו בדרך שתפסוק ממנו הממלכה לגמרי כמו שנפסקה משאול :

כי אחר שהודיעו מענין המנוחה, בשרהו מענין המלכות שיהיה לו עולמית, שעל זה אמר כי בית יעשה לך ה', ובאר לו בזה שבעה דברים. {{{א}}} כי ימלאו ימיך שימלאו ימיו עד שבעים שנה, {{{ב}}} שישכב עם אבותיו ולא יהרג במלחמה, {{{ג}}} והקמותי זרעך אחריך ולא שימלוך בנו עליו בחייו כמעשה דאבשלום, {{{ד}}} אשר יצא ממעיך הודיעו שהבן העתיד למלוך לא נולד עדיין כמ''ש בד''ה הנה בן נולד לך וכו', {{{ה}}} והכינותי את ממלכתו, שתיכף במלכו יכין ממלכתו בידו בכל עוז :

הוא יבנה . כי אליו שמורה הגדלת השם בבנין ביתי : עד עולם . לזרעו אחריו :

{{{ו}}} הוא יבנה בית לשמי כי יכין ממלכתו באופן שיוכל לבנות הבית כי יהיה לו עושר גדול ועבדים נושאי סבל, וגם שהוא יוכל לבנותו בכוונה לשם ה' מה שלא יוכל דוד שלא היה לו מנוחה, וכמ''ש הטעם לזה בארצות השלום דרוש ב', ובפירוש מלכים (סי' ה'), {{{ז}}} וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, הכוננות הוא גמר הבנין, שאחר שאמר והכינותי שההכנה היא תחלת המלכות אמר שיכונן את הכסא בענין שתהיה מלכות קיימת עד עולם :

בשבט אנשים . זה הדד ורזון בן אלידע : ונגעי בני אדם . זה אשמדאי , שדחהו ממלכותו , והשדים בני אדם הראשון הם , שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל , היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו ( ילקוט שמעוני רמז קמו ) :

לאב . כמו האב המייסר את בנו בשבט , ואל המיתו בל ישא נפשו : בהעותו . כשיחטא לפני , אייסרו בשבט ובנגעים שמייסרים להם בני אדם :

בהעותו . מלשון עון : והוכחתיו . ענין מוסר ההכאה , כמו ( חבקוק א יב ) : וצור להוכיח יסדתו : בשבט . בשרביט : ובנגעי . רצה לומר בהכאה , וכפל הדבר במלות שונות :

אני באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פ''ט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה, והאמונה היא מה שיעשה לו על ידי ההבטחה ובהשקף על מעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה, ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו, ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה כמו שהיה בשאול ודוד, הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו, שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו, ודייק לאמר שהוא יהיה לו לאב תחלה ועל ידי כן יהיה הוא לי לבן לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים כי תיכף בהעותו והוכחתיו, ובאר שעל ידי שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו בשבט אנשים רצה לומר בשבט שמכים בו את האנשים לא בשוט לסוס, ובנגעים טבעיים המצויים בבני אדם רצה לומר במין האדם מצד מינו לא נגעים היוצאים מטבע האנושי, ובמזמור הנ''ל באר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם :

וחסדי . אבל לא אסיר חסדי ממנו למאוס בו כאשר הסירותי חסדי מעם שאול , אשר בעונו הסירותיו מלפניך , לשתירש אתה את מלכותו :

וחסדי וכן לא יבוטל החסד על ידי שימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, שעל זה אמר וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה הסבה אשר הסירתי את החסד מלפניך שהיית יותר ראוי אל החסד :

ונאמן ביתך . וקיום ביתך וממלכתך תהיה עד עולם , כמו שהוא היום לפניך , כן יהי כסאך נכון עד עולם :

ונאמן . ענין קיום , כמו ( ישעיהו כב כג ) : יתד במקום נאמן :

ונאמן ביתך רצה לומר שהגם שהחסד והאמונה יצוייר שיפסקו כנ''ל, לא יצוייר זה פה שהחסד והאמונה שהבטחתי לדור בניך נסבב מן האמונה שהיא ההבטחה שהבטחתי לך, ולפי זה הנה נאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך רצה לומר בהיות שנקרא שמך עליו והוא שכר צדקתך כענין והלך לפניך צדקך, ע''כ הוא נאמן ולא יסור בשום פעם, וכן הגם שהכסא יופסק לפעמים בעתי הגליות בכ''ז לא יופסק לעולם, ואם יופסק כסא בניך לא יופסק כסאך, ע''ד שפירשתי מ''ש ובניתי לדור ודור כסאך שכסא דוד עומד שישב עליו המלך דוד בעצמו לימות המשיח שהוא דוד עצמו, וזה שכתוב כסאך יהיה נכון עד עולם :

כן דבר נתן . רוצה לומר : עם שמתחילה הסכים על ידו ואמר לו כל אשר בלבבך לך עשה , לא בוש לחזור ולמחות בו בדבר ה' :

החזיון . ענין ראיה , כמו ( שמות יח כא ) : ואתה תחזה , ורוצה לומר ראיית הנבואה :

ככל הנה הדבור היה חציו דברי תוכחות, והוא הדבור הראשון עד ועשיתי לך שם גדול, ועל זה אמר ככל הדברים, וחציו השני מן ועשיתי לך הוא חזיון עתידי אשר יהיה בעתיד, ועל זה אמר ככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד, ולא בוש לאמר לו גם דברי התוכחות כמו שנאמרו לו :

וישב לפני ה' . לפני הארון : עד הלט שהמלכתני :

לפני ה' . לפני הארון : ומי ביתי . כי הלא מרות המואביה אני בא : עד הלום . עד המעלה שאני בה עכשיו :

הלום . הנה , כמו ( שם ג ה ) : אל תקרב הלום :

כי הביאותני עד הלום . ר''ל שהבאת אותי לזאת המעלה אשר אני בה היום והייתי קודם זה רועה צאן ומשם לקחתני ולא די לך בזה אבל דברת גם אל בית עבדך למרחוק ר''ל שתתמיד הממלכה לי גם כשיחטא לך זרעי ויתרחקו ממך :

ויבא המלך דוד וישב לפני ה' יען שנתן בשרהו בשורה גדולה כי יבנה לו ה' בית נאמן עד שנות דור ודור, ושתהיה המלכות לזרעו ירושת עולם, בא לתת שבח והודאה על זה ולהתפלל על העתיד, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שישב עצמו בתפלה, ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי, רצה לומר כי המלוכה תגיע אל האיש, או מצד מעלת עצמו או מצד מעלת משפחתו, ושניהם לא נמצאו בי, כי הביאתני עד הלום למלכות, והרי זה רק חסד :

גם אל בית עבדך . להמליך את בני אחרי : וזאת תורת האדם . בתמיה , ראוי להתבשר כן לבשר ודם . דבר אחר : עשית לי כמו שעשית לאדם הראשון , שהראית לו דורות העתידים לצאת ממנו :

ותקטן . החסד הזה עוד קטנה היא בעיניך , עד שדברת על בית עבדך למרחוק , רצה לומר : לדורות העתידים , בתת המלכות לזרעי עד עולם : וזאת תורת האדם . מה שדברת עלי , היא תכונת ותואר האדם הגדול במעלה , המיוחד בבני אדם , ולא תכונת אדם שפל ונבזה כמוני :

תורת . ענין תואר ותכונה , וכן אמר כזה בדברי הימים ( א יז יז ) וראיתני כתור האדם המעלה , וקרוב לענין זה ( שיר השירים א י ) : נאוו לחייך בתורים , ורוצה לומר הפנינים המסודרים בתואר ובתכונה יפה : האדם . רצה לומר האדם המיוחד והמעולה :

והנה זאת תורת האדם שקצתם צדיקים וקצתם רשעים והשגחת בי שלא תאבד טובתך וחיבתך וחסדך מזרעי בעבור הרשעים :

השאלות: הדברים שדבר דוד הם מופלאים בכללם ובפרטם, מה כיון במ''ש וזאת תורת האדם, ובמ''ש בעבור דברך וכלבך וכו', ואיך המשיך מזה שה' גדול ואין כמהו, ואין קשר בדבריו ענין ישראל ויצ''מ ואמר הדבר אשר דברת הקם עד עולם, והוסיף ועשה כאשר דברת, ואמר שנית ודברך יהיו אמת, והוסיף ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת, ואמר שלישית הואיל וברך וכו', כי אתה ה' דברת, שכל זה לשון כפול ומכופל :

ותקטן, שאם יעלה איש למלוכה מצד שאין טוב ממנו, יצוייר כי על ידי השפעת החסד יוסיף עמו להנחילו מלכות זה (שזכה בו מן הדין) לזרעו אחריו, אבל אם המלכות בעצמו היא רק חסד איך יהיה זה קטן בעיניך עד שהוספת לי חסד ותדבר גם על בית עבדך למרחוק לבשרני על מלכות יוצאי חלצי הרחוקים בזמן רחוק עד אחרית הימים. וזאת תורת האדם ה'. מזה הוכיח שהחסד הזה ונבואה הזאת לא היה למענו, רק הוא תורת האדם בכלל, רצה לומר שמה שבחר ה' בבית דוד ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אינו חסד פרטי עם דוד, רק הוא דבר כללי מהענינים הכוללים שהכין ה' בחכמתו הנעלמת למהלך שלמות מין האנושי בכלל, כמו שבחר בישראל מכל עם ובבית אהרן מכל זרע ישראל לשרתו ולברך בשמו, וכן בחר בית מלכות קיימת לנצח באופן שהכין זאת בחכמתו ורצונו הנעלם להיות זה לצורך הכלל, והוא חוליא משלשלת הגדול של סבות ומסובבים המקיפים הנמצאים והזמנים והמינים לצורך שלמותם עד אחרית הימים, עד שחכמינו זכרונם לברכה יחסו זאת לשבעה דברים שנבראו קודם לעולם, וא' מהם שמו של משיח, כי בו תלוי קיום העולם ושלמותו בכלל, וזה שכתוב וזאת תורת האדם :

ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך . מה אשאל עוד : אתה ידעת את עבדך . נתת לי כל צרכי , כמו ( משלי יב י ) : יודע צדיק נפש בהמתו :

ומה יוסיף . מעתה אין לי עוד דבר לשאול ממך , לא עלי ולא על זרעי : ואתה . הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לי כזאת מבלי שאלה ובקשה :

ידעת . ענין אהבה ורחמים , כמו ( עמוס ג ב ) : רק אתכם ידעתי :

ומה ואם כן מה יוסיף דוד מצד שהוא דוד איש פרטי לדבר עוד אליך, שאם אתפלא ואשאל מי אנכי ומי ביתי. הלא ואתה ידעת את עבדך הלא הוא דבר המונח לידיעתך העליונה הבלתי ב''ת :

בעבור דברך . להקים מה שאמרת לשמואל , להמליכני : וכלבך . רצונך הוא , ולא שאני כדאי : להודיע את עבדך . הבשורה שבשרתני :

בעבור דברך . רצה לומר : הנה אינני ראוי לכל הגדולה הזאת , אולם בעבור גזירתך ורצונך עשית לי הגדולה הזאת , ואף להודיע לי את כל אלה , כאלו באה לתשלום גמול על מעשי , והיה מתמיה בעצמו לומר , וכי לא די לי החסד , עד שגם הודעתני מה שיהיה אחרי :

בעבור דברך וכלבך עשית הוסיף לחזק דבר זה מצד מה שהודיע לו ה' זאת ביחוד על ידי נביא, כי הנביא לא ישולח רק או להזהיר מן הרעה העתידה להחזיר בתשובה, או להזהיר וליעץ בדבר ה' מה לעשות וממה לחדל וכדומה, אבל להודיע לאיש פרטי טובה עתידה לבוא עליו ועל זרעו לא ישלח ה' נביא בייחוד, כי הנביא לא ישולח מאת ה' רק לצורך (רק אם צריך שיבחן הנביא על ידי זה שהוא נביא אמת שלא יבחן רק על ידי נבואה לטובה) וכמ''ש כל זה בפרטות בפירוש ירמיה (סי' כח) בטענת ירמיה לחנניה בן עזור, ועפ''ז נפלא בעיני דוד למה שלח ה' להודיעו דבר זה על ידי נביא, ומזה הבין כי הוא אחד מן הענינים הכוללים שלמות האומה מראש ועד סוף, והוא ככל הנבואות העתידות שנבאו הנביאים על ימות המשיח ועל תיקון העולם בזמן העתיד, שמה שהודיע ה' הנחמות והיעודים הגדולים האלה על ידי נביאים רבים לא היה לצורך הדור ההוא רק להודיע עצתו ומחשבותיו והנהגתו מראש ועד סוף, וזה שכתוב בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך שההודעה הזאת איננה עבורי רק עבור דברך ורצונך הנעלם להודיע מה שרצית וגזרת מראשית אחרית :

על כן . רצה לומר : בעבור שלא נשיג לדעת עומק מחשבות חסדך , על כן ידענו כי מאוד גדלת , ואין בינת אדם משגת תכלית מעשיך : כי אין כמוך . בכדי להעריך ממנו עומק מחשבותיך : ככל אשר שמענו . ככל הדברים הנפלאים אשר שמענו :

על כן גדלת ה' אלהים וגו' . ר''ל שידיעת העתידות היא לך לבדך ואתה קורא הדורות מראש כמו שנזכר בספר ישעיה ואין כמוך שידע על נכון כל המתחדש כי לשאר השכלים ידיעות חלק מה מנימוס הנמצאות וסדרם ויושרם ואולם ידיעתו בכללות לא יתכן שתהיה כי אם לשם ית' כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' :

על כן גדלת ה' אלהים וזה גדולתך שה' יתואר בגדולה על ידי שהוא המקשר כל הסבות והמסובבים ויופיע רצונו עליהם מראש ועד סוף, הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים. כי אין כמוך, כי כל הכחות שהמשלת בהמציאות יש להם גבול וקצב ומדה, ואין אלהים זולתך שגם האלהים האלה שהם הכחות הנשגבות כולנה השרים העליונים והככבים ומשטריהם אינם זולתך, כי רוחך הוא המחיה ומנהיג את כולם, באופן שאתה קוצב כל הדברים עד אחרית מסובביהם מראשית קדומים :

אשר הלכו אלהים . משה ואהרן , שנאמר ( שמות ז א ) : נתתיך אלהים לפרעה ; וכן תרגם יונתן : דאזלו שלוחין מן קדם ה' : לפדות לו לעם . כך אמרו השלוחים לישראל : הקב''ה שלחנו לפדות לו לעם , ולשום לו שם , ולעשות לכם הגדולה : ונוראות . עשית לארצך לאחר שיצאו משם , ומה הם הנוראות , 'מפני עמך' , לגרש עמים ואלהיהם , ומקרא זה חסר 'לגרש' , ובדברי הימים ( א יז כא ) פירשו : לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו , ואינו חסרון , כי ממשמע שנאמר מפני עמך גוים , אנו שומעין לשון טרודין וגירושין :

ומי כעמך . רצה לומר : הואיל ואין זולתך , אם כן מי ומי מהגוים מאושר ומשובח כעמך ישראל , אשר המה גוי מיוחד בארץ : לפדות לו לעם . לפדות ממצרים להיות לו לעם : ולשום לו שם . לפרסם את שמו בעולם : ולעשות לכם . לישראל ידבר בלשון נוכח : ונוראות לארצך . לעשות נפלאות נוראות לארצך בעת הכיבוש לגרשם מפני עמך וגו' , והוא מקרא קצר : גוים ואלהיו . מגוים , והם אנשי מצרים , ומאלהיו , ולא יכלו להחזיק בהם , לא הם ולא אלהיהם :

הלכו אלהים . לפי שבכל מקום נאמר אלהים בלשון רבים , אמר גם הלכו בלשון רבים , לזווג המלות , וכן ( שמואל א ד ח ) : האלהים האדירים האלה , וכמוהו רבים : ממצרים גוים ואלהיו . המ''ם של ממצרים תשמש על גוים ועל ואלהיו , וכאלו אמר ממצרים מגוים ומאלהיו :

ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ . מיוחד לעבודת השם י''ת כי הוא הולך לפדותם לו לעם ולזה הרבה הנפלאות בהוציאו אותם מארץ מצרים למען יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלהים ועשה גם כן נפלאות ונוראות בהורישו אותם ארץ ישראל : אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו . ר''ל שהשחיתו ישראל גוים ואלהיו בעת ירשם הארץ או ירצה שהנוראות ההם שעשה מפני עמו קצתם היה להשחית גוים וקצתם להשחית אלהיהם כמו שנתבאר בענין דגון בראש זה הספר :

ומי כעמך ישראל אחרי שברר כי הודעה זו נצחיות מלכות בית דוד היא תורת האדם ומהלך השלמות לכל בית ישראל כולו, אשר ראה בחכמתו וברצונו הנשגב לבחור בבית דוד לקחת מזרעו שבט מושלים, הוסיף כי לפי זה הוא מהלך השלמות אל הבריאה בכללה, אחר שבית ישראל הוא לב הבריאה וסגולתה, ובית דוד הכין להיות לב וסגולה אל בית ישראל, אם כן מאתם תמשך חיים ושלמות אל המציאות בכלל, ועל זה אמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שהם לב כל גויי הארצות עובדי כוכבים ומזלות וכולם כקליפות נגדם, כמו שהלב הוא האחד המחיה את הגויה, ובאר זה מג' ראיות, {{{א}}} מצד התחלתו אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, כמלך ההולך בעצמו לפדות בנו יחידו מבית השבי, כמ''ש (ישעיה סג) באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, רצה לומר בעצמו שלא על ידי שליח, {{{ב}}} מצד רבוי האותות והמופתים אשר היו תכליתם לשום לו שם ולעשות לכם הגדולה, שעל ידם נודע שם ה' שהוא הורס את הטבע ומושל עליה, וגדולת ישראל שעשה כל זה בעבורם, בפניו ששם ה' וגדולת ישראל תלוים זה בזה, {{{ג}}} ונוראות לארצך מפני עמך שאחר כך עשה נוראות בארץ הקדושה שהפיל מוראו על יושבי הארץ מפני עם ה' אשר פדה ממצרים, גוים ואלהיו (למ''ד של לארצך מוסב גם למטה נוראות לארצך לגוים ולאלהיו) שגרש מפניהם גוים רבים ואלהיהם, וחכמינו זכרונם לברכה דרשו ואלהיו קדש, ומוסב על אשר פדית שפדה גוים שהם ישראל ואלהיו שהיה בגלות :

עד עולם . כי לא יחליפם ולא ימיר אותם :

ותכונן אחרי ההקדמה הזאת שישראל הם גוי אחד וסגולת ה' בעולמו, ובית דוד הכין להיות לו סגולה מכל ישראל, החל להתפלל שכמו שאת ישראל כונן לו לעם עד עולם, כן יכונן את בית דוד עד לעולם, וזה שכתוב ותכונן את עמך ישראל לך לעם עד עולם, ולכן, (כה) ואתה ה' אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם, ולענין מה שיש חשש פן יחטאו ועשה כאשר דברת הוא מ''ש אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו :

הקם עד עולם . שיהיה עד עולם המלכות מזרעו :

ויגדל שמך . ובזה יגדל שמך עד עולם , כי יאמרו הכל , שעד עולם הוא אלהי ישראל , ואף בית דוד נכון לפניו למנוחה עד עולם , ואין בו חלילה השתנות לחזור מדבריו . ( כז ) כי אתה וכו' גליתה . רצה לומר : הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות לזה מצאתי את לבי להתפלל עליה , ולולי זאת לא ערב לבי לגשת להתפלל על דבר גדול כזה :

ויגדל שמך, רצה לומר הנה על ידי בני ישראל שהתנהג עמהם בדרך הפלאיי ההשגחיי עשה לו שם, כי כמו שערך ה' ההנהגה הטבעיית המסודרת מצבא השמים חק נתן ולא יעבור, כן ערך לעומתו ההנהגה הנסיית המסודרת לפי מעשי עם ה' ועבודתו שבו ישדד כל מערכת השמים, והנהגה זו ינהיג ה' בעצמו שלא על ידי אמצעי ובזה יודע בשם כי הוא האדון והמנהיג, וכמו שבהנהגה הטבעיית תהיה השמש מולכת השמים וראש לכל הככבים היוצאים על ידה, כן בהנהגה ההשגחיית שעל ידי ישראל הכין את בית דוד, אשר כסאו כשמש נגדו, שינהיג מערכת ה' כשמש המנהגת מערכת השמים וכולם יסובו לרגלה, וכמו שהכלים שעל ידו ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים לעולם, כן ראוי שהכלים שעל ידי ינהיג ההנהגה ההשגחיית יהיו נצחיים, שהם בית ישראל ובית דוד, וכמ''ש ירמיה (לא לה לו) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וכו' אם ימושו החוקים האלה מלפני וכו' גם זרע ישראל ישבותו, ושם (לג כ) אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו, מבואר ששניהם דומים אל הכלים שבהם ינהיג ההנהגה הכללית שבהתבטלם תושבת כל המציאות, וזה שכתוב ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צבאות אלהים על ישראל רצה לומר שעל ידם הוא אלהים מנהיג הנהגה מיוחדת כפי חפצו ורצונו, ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך שהם היושבים ראשונה במלכות שמים בהנהגה הזאת האלהית :

מצא . ענין הזמנה , וכן ( ויקרא ט יג ) : ואת העולה המציאו :

כי אתה ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת יאמר כי לא המציא זאת מרוחו רק כי אתה ה' שאתה אלהי ישראל בהשגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך, שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע''כ מצא עבדך את לבו וכו' :

אתה הוא האלהים . שליט , ויש בידך יכולת לקיים :

אתה הוא האלהים . אם כן בידך הכח למלאות דבדיך : ודברך יהיו אמת . גם ידעתי אשר תקיים דבריך : ותדבר וגו' . גם ידעתי שאתה ה' דברת עלי הטובה הזאת , כי דברי נתן הנביא דבר ה' המה :

ועתה ה' פי' מהרי''א לפי שיאמר אומר אחרי שדוד היה מרבה בתפלה על זה, יורה שהיה בו מעוט אמונה, ושהיה בלתי מאמין אם ביכולת ה' שלא יוכל עליו, ואם בשינוי רצון שימצא בו, ואם נספקו בנבואת הנביא אם דבר ה' הוא, הנה להסיר הספק הזה אמר דוד עוד, ועתה ה' אתה הוא האלהים ובזה הודה על היכולת, ודבריך יהיו אמת רצה לומר שאי אפשר בהם השינוי מצדך, ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ובזה הודה באמתת הנבואה שנאמרה לו :

הואל . רצה :

ועתה . רצה לומר : והואיל וכן הוא , אין צורך מעתה להתפלל עוד על הדבר , אולם שאלתי היא : הואל נא וברך וגו' להיות לעולם לפניך , רצה לומר : ברכם במתנת לב טהור ללכת בתורתך , בכדי שיהיו ראוים לקבל החסד הגדול הזה : כי אתה וגו' דברת . ולא ישוב ריקם , ואך אשאל שבית עבדיך יבורך מברכותיך לעולם , להיות יראי ה' וחושבי שמו , לבל תסור המלוכה בעונם :

הואיל . רצה וחפץ , כמו ( שמות ב כא ) : ויואל משה :

ועתה אבל אמר שהיה צורך תפלתו לא שיקים האל דברו, כי אם שירצה שיברך את בית דוד שיהיו תמיד צדיקים באופן שיהיו לעולם לפניך ראוים לקבל החסד האלהי, כי היה יודע שלא יחזור בהיעוד כי אם מצד המקבלים, להיות היעודים האלהיים תנאים על הכנת המקבלים אותם, וזה שכתוב כי אתה ה' דברת ויעדת את הטוב ואי אפשר שישתנה מצדך, ועל זה אמר ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם שעל ידי שתברכם שיהיו לעולם לפניך, רצה לומר צדיקים ההולכים לפני האלהים, אם כן יהיו תמיד ראוים לקבל ברכה והטוב מאתך :