ויוסף עוד דוד . לאסוף : את כל בחור בישראל שלשים אלף . לפי שנאספו עליו כשהמליכוהו בחברון , וזו היתה אסיפה שניה , לכך נאמר ויוסף עוד :

ויוסף עוד . לפי שהיו רבים נאספים אליו מעת המלכו , לזה אמר שהוסיף עוד לאסוף אליו את הנבחרים בישראל , להעלות הארון :

ויוסף עוד דוד את כל בחור, בד''ה (א' יג, ב') מבואר ששלח לקבץ אליו את זקני ישראל להעלות הארון. וכפי הנראה לא כולם הלכו רק כל עיר ועיר שלחו זקניהם ושופטיהם הם היו הבחורים והנבחרים שאמר את כל בחור בישראל, והיו שלשים אלף. וחכמינו זכרונם לברכה במדרש (במ''ר ד, כ') ובירושלמי (סנהדרין פ''י ה''ב) אמרו שסמך תשעים אלף זקנים באותו יום. (דרשוהו ממ''ש את כל בחור) דעתם שכל עדה שלחה בית דין של שלשה, ואם כן משלשים אלף מובחרים של הערים היו תשעים אלף זקנים :

מבעלי יהודה . היא קרית יערים ; כמו שנאמר ביהושע ( טו ט ) : ותאר הגבול ועלה בעלה היא קרית יערים , וכן בדברי הימים ( יג ו ) : ויעל דוד וכל ישראל בעלתה היא קרית יערים . ו'בעל' לשון 'מישור' : ויקם וילך דוד וגו' מבעלי יהודה . שנאספו שם להעלות משם את הארון וגו' : אשר נקרא שם שם . אשר נקרא לו לארון שם , ומהו השם , שהיה שם ה' צבאות עליו :

מבעלי יהודה להעלות וגו' . מקרא קצר הוא , ורוצה לומר : שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וכו' : אשר נקרא שם . אשר נקרא עליו שם , וחזר ומפרש מהו השם , ואמר : שם ה' צבאות יושב הכרובים , הוא הנקרא עליו :

מבעלי . היא קרית יערים , וכמו שכתוב ( יהושע טו ט ) : בעלה היא קרית יערים :

וילך דוד וכל העם אתו מבעלי יהודה היא קרית יערים שנקראת בעלה ומשם לא שלחו זקנים מובחרים רק הלכו כולם, וזה שכתוב וכל העם מבעלי יהודה אשר נקרא שם זה כדמות הקדמה אל החטא שחטאו שבעבורו פרץ ה' פרץ בעוזה, שאחר שהארון נקרא בשם, ששם ה' צבאות יושב עליו על הכרובים, באופן שהכרובים הם מרכבה לשם ה' השוכן עליהם בקדש, ראוי שנושאי הארון ידמו אל נושאי המרכבה העליונה אשר דמות פניהם פני אדם, ולא ינשאו על שור וחמור, וכן צריך מטעם זה שיהיו לו נושאים מיוחדים שהם שבט לוי אשר בם בחר ה' והם שגו בזה כמו שיתבאר :

אל עגלה חדשה . טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו , כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ( במדבר ז ט ) , ולפי שאמר ( תהלים קיט נד ) : זמירות היו לי חקיך בבית מגורי , נענש לבא לידי כך , ומת עוזא על ידו , לפיכך כשהביאו מבית עובד , הביאו בכתף , שנאמר ( בדברי הימים א טו יב יג ) : ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון וגו' . כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט :

וישאוהו . על ידי הבקר אשר משכו העגלה : את העגלה . רוצה לומר : נהגו הבקר המושכים את העגלה :

אל עגלה . על עגלה :

וירכיבו ספר ששש הנה שנא ה' מה שפגמו בקדושת הארון, {{{א}}} שהרכיבו אותו אל עגלה חדשה וישאוהו, תחת שהתורה צותה שינשא בכתף, ומ''ש מבית אבינדב מוסב על העגלה שהעגלה היתה מבית אבינדב רצה לומר קנין כספו, (ובזה אינו כפול עם מ''ש בפסוק ד' וישאוהו מבית אבינדב), {{{ב}}} ועזא ואחיו נהגים את העגלה והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא נהגו העגלה רק הפרות כוונו הדרך מעצמם :

עם ארון האלהים . הרי זה מקרא קצר , והם באים עם ארון האלהים :

וישאוהו וגו' עם ארון . רוצה לומר : הבקר נשאו העגלה עם הארון אשר עליו : לפני הארון . להנהיג את הבקר , אבל עוזא הלך מצד הארון , ולזה חזר וכתבו , לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזא , ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר להארון , ואחיו לא הרגיש :

{{{ג}}} וישאהו מבית אבינדב שעוזא ואחיו נשאוהו מן הבית אל העגלה בכתף והיה ראוי שינשא על כל פנים על ידי לוים כדינו, לא על ידי זרים, {{{ד}}} עם ארון האלהים רצה לומר שלא נשאוהו במוטות כדינו רק נשאו עם הארון עצמו שאחזו בו ועל ידו נשאוהו לא על ידי מוטות ממצעים בינו ובין ידיהם ונגעו בארון וזה אסור וכמ''ש בד''ה (א' טו, טו) וישאוהו בכתפם במוטות עליהם. {{{ה}}} ואחיו הולך לפני הארון ואחוריו אל הארון וזה בזיון וקצף ושרי פלשתים נשמרו מזה והלכו אחריו לא לפניו :

בבל עצי ברושים . שמתקנים מהם כלי זמר :

לפני ה' . לפני ארון ה' : בכל עצי ברושים . בכלי שיר העשויים מעצי ברושים :

משחקים . שמחים : ובכנרות ובנבלים ובתפים . שמות כלי שיר : ובמנענעים . הוא מכלי הנגון , יעורר האדם להניע גופו ולרקד : ובצלצלים . הם שני כלי נחושת , ומקישין זה בזה ומשמיעים קול גדול , ובמשנה ( תמיד פרק ז משנה ג ) : הקיש בן ארזא בצלצל , וכן ( תהלים קנ ה ) : בצלצלי שמע :

{{{ו}}} ודוד וכו' וגם בזה לא עשו כראוי בשתים, {{{א}}} שהיו משחקים דרך שחוק לא כשמחים ברעדה, {{{ב}}} שלא היה על ידי כלי שיר המיוחדים לעבודה ולא על ידי הלוים המיועדים לזה רק כל בית ישראל כלו ובכל עצי ברושים רצה לומר בכל מיני כלי זמר :

כי שמטו הבקר . כי שמטוהו הבקר ונענעוהו , וכן תרגם יונתן : ארי מרגוהי תוריא ; כמו שמתרגם ( דברים יט ה ) : ונדחה ידו בגרזן , ותתמריג ידיה בפרזלא :

וישלח עוזה . הושיט את ידו : כי שמטו הבקר . נענעוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלה :

נכון . שם מקום . ובדברי הימים ( יג ט ) אמר : כידון , והיא היא , ובשתי השמות נקראה ( ראה סוטה לה ב ) : שמטו . ענין הזזה מן המקום , כמו ( מלכים ב ט לג ) : ויאמר שמטוה :

ויבואו אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו נושא לא נישא ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה לה.) נושאיו נשא את עצמו לא כ''ש, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם :

על השל . על השגגה , שהיה לו לדרוש קל וחומר , נושאיו נשא בירדן , הוא עצמו לא כל שכן :

ויחר . על מיעוט האמנתו בה' , לחשוב שיפול ארונו לארץ : על השל . על המעשה שעשה בשגגה , וכאלו שכח שארון ה' הוא : עם ארון . סמוך להארון :

השל . ענין שכחה ושגגה , וכן ( לעיל ג כז ) : לדבר אתו בשלי :

ויכהו על השל וימת שם עם ארון האלהים שיעורו ויכהו וימת שם על השל עם ארון האלהים על ששל ושכח קדושת הארון ופחד ה' בעודו עם ארון האלהים, וזה חטא גדול מנשוא השוכח יראת המלך בעודו עומד לפניו :

ויחר לדוד . על עצמו חרה , כדרך המיצר ונבהל , וכן ( שמואל א טו יא ) : ויחר לשמואל : על אשר פרץ . בעבור דאגת הפרץ :

פרץ . ענין שבר :

ויחר לדוד מזה הבין דוד כי לא הזהרו בכבוד הארון כראוי וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין ויחר אף שיוצא לזולתו, ובין חרה לו ששב אל עצמו כמו (בראשית ד' ה') ויחר לקין ויפלו פניו, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה שם) שנשתנו פניו כחררה :

את ה' . את ארון ה' , כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו :

ויירא דוד את ה' ביום ההוא, פי' דוד עבד תמיד מאהבה ומשמחה ועבודה כזאת תריק על בעליה שפע החסד והרחמים טוב ושמחה, ועתה ביום ההוא שחרד מפחד העונש שחל על עוזא, נפל ממדרגת האהבה אל מדרגת יראת העונש שהיא מדרגה פחותה, וע''כ אמר איך יבא אלי ארון ה', אם באשר הרגיש כי נפל ממדרגתו, אם באשר ראה שמתנהג עם הקרב אל ארון עוזו בדין ובפחד, וכל הקרב אל קדושתו ימות. ולכן, (י) ולא אבה דוד וכו' ויטהו בית עובד אדום שהיה לוי וראוי שהוא יעמוד לפני הארון :

עובד אדום . לוי היה , כמו שכתוב בדברי הימים ( א טו יח ) , ומן השוערים היה ( שם ) :

ויטהו . נטה אותו מדרך עיר דוד , אל בית עובד אדום :

על עיר דוד . אל עיר דוד : הגתי . היה מתגורר בגת , אבל היה לוי ומן השוערים , כמו שנאמר בדברי הימים ( טו כד ) :

ויברך ה' וגו' . אשתו ושמונה כלותיה ילדו ששה בנים בכרס אחד , שנאמר ( דברי הימים-א כו ו ח ) : ופעלתי השמיני ; ששים ושנים לעובד אדום :

וישב . ענין עכבה :

וישב אולם מעתה נעשה הארון מקור למי החסד והטובה לכל הקרב אליו, וזה נראה משתי פנים, {{{א}}} וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי ישב אצלו ביחד עם כל בני ביתו ולא הוזק אחד מהם, ובד''ה (א' יג, יד) פי' וישב ארון האלהים עם בית עובד אדום בביתו, רצה לומר עם כל בני ביתו ביחד, ופה רמז במ''ש בית עובד בלא ב' השימוש, {{{ב}}} כי הפיץ מי הברכה מדליו, ויברך ה' תחלה את עבד אדום בעצמו בקניניו ובנכסיו ואת אשתו ואחר כך ברך גם את כל ביתו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות סג : ) שכל כלותיו ילדו ששה בכרס אחד :

בעבור ארון האלהים . אשר יושב בביתו כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה הזאת : עיר דוד . לעיר דוד , והיא ציון : ויזבח . אחר כל ששת הצעדים :

ויגד למלך דוד לאמר ברוך ה' וכו', ספרו לו מה שהוא הראיה העקרית שברך את כל בני ביתו בעבור ארון האלהים פי' חכמינו זכרונם לברכה במכלתא שמפני שהיו אומרים שהארון ממית הראה להם ה' שיש בו ברכה, דייקו זה ממלת בעבור, כי יש הבדל בין בעבור ובין בגלל, שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת, וכפי חוקי הלשון היה לו לומר בגלל ארון האלהים, כמו (בראשית ל, כז) ויברכני ה' בגללך היינו בסבתך, ולכן פי' שבאמת לא היתה הברכה בגלל הארון דהיינו בסבתו, שאז לא היה חל הברכה רק על בעל הבית לבדו שעסק עמו ושרת לפניו לא על בני ביתו, ומזה ראה שהיה הברכה בעבור הארון ותועלתו, להסיר ממנו דבת עם שהוא ממית בשבט עברתו, ולהראות שאך טוב וחסד ירדוף לכל הקרב אליו ואף למי ששוכן בגבולו, ושיקח דוד ראיה להעלותו אל עיר דוד. ולכן ויעל וכו' בשמחה לא ביראה ופחד רק באהבה ושמחה כי ראה שהחסד גובר בו, (וגם לא העלהו בשחוק כבפעם הא' רק בשמחה של מצוה) :

צעדו . פסעו והלכו : ומריא . שור פטם , וכן ( מלכים א א ט ) : צאן ובקר ומריא :

ויהי כי צעדו וכו' ובד''ה (ב' ט''ו כ''ו) כתוב ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים, ופי' חכמינו זכרונם לברכה (סוטה לה : ) שעל כל ששה צעדים הקריבו שור ומריא, ועל כל סדר שהשלימו ששה פעמים ששה הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים, וכפי זה היו מכוונים ועולים נגד שם של מ''ב שהיה מונח בארון שמקומו הוא בתפארת ישראל שהוא נושא ארון הברית כידוע, ועל כל ששה צעדים נשלם סדר א' והקריבו שור ומריא למלא השביעי בקדש, ובכל ששה סדרים נשלם ההיקף והקריבו ז' וז' להשלים ההיקף כידוע :

מכרכר . מרקד : אפוד בד . מעיל בוץ , פורציינ''ט בלע''ז , ויונתן תרגם : כרדוט ; וכן תרגם יונתן 'מעילים' דתמר אחות אבשלום ( לקמן יג יח ) , כרדוטין :

אפוד בד . מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול , והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה' , וכן בשמואל נאמר ( שמואל א ב יח ) : ושמואל וגו' חגור אפוד בד , ודוד הלבישו בעת העלאת הארון :

מכרכר . ענין רקידה של שמחה , ודוגמתו ( ישעיהו סו כ ) : בפרדים ובכרכרות : בכל עוז . בכל כח :

ודוד כו' בטל כבודו מפני כבוד ה' בג' ענינים, {{{א}}} בגופו שכרכר ורץ בכל עז לפני ארון ה', {{{ב}}} במלבושיו שהיה חגור אפוד בד כלבוש הכהנים ועובדי ה' לא לבוש מלכות שלא להראות גאוה לפני ה', ובשני אלה התיחד דוד מן העם, כי לפי גדולתו צריך הוא להראות הכנעה לפני הבורא כמ''ש (ברכות לד : ) המלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, ועל זה אמר ודוד, {{{ג}}} מה שהשתתף עם כלל ישראל. שעל זה אמר, (טו) ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר לעורר שמחה וגיל :

ותבז לו בלבה . בזתה אותו בלבה , כי חשבה שאין זה מדרך המלך , ואף לפני הארון :

נשקפה . ענין הבטה , כמו ( בראשית כו ח ) : וישקף אבימלך : בעד החלון . דרך החלון . וכן ( מלכים ב א ב ) : בעד השבכה : מפזז . גם הוא ענין רקוד , ומשונה ממנה קצת , ויתכן שהוא ענין מהירות הרקוד , ודוגמתו ( שבת פח א ) : עמא פזיזא :

והנה מרוב השמחה היה דוד מרקד ומפזז לפני ה' כאילו לא היה מלך ולזה בזתהו בלבה מיכל בת שאול והנה לתת תודה לש''י הקריב דוד כמה קרבנות אז בהוליך הלוים ארון ברית ה' ובסוף הענין בבא ארון ה' למקומו אשר הכין לו דוד העלה עולות ושלמים לכבוד השם ית' לפי מה שאפשר ואחר זה ברך דוד את העם בשם ה' צבאות ונתן לכל אחד מנה יפה לאכול ולשתות , והנה אשפר אחד הרצון בו לפי מה שבארו ז''ל אחד מששה בפר ולפי הפשט נראה שהיתה מנה יפה נהוגה לתת לאיש אחד בסעודות הגדולות וענינו מענין שפרה עלי והאל''ף נוסף ר''ל שהיתה המנה הזאת בתכלית היופי לפי המנות הנהוגות לתת כמו אלו המנות הגדולות הנהוגות לתת לאורחים הבאים אצלם :

והיה ארון ה' מספר כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה' אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד :

במקומו . במקום שהכין לו , והוא בתוך האהל וגו' :

ויציגו . העמידו , כמו ( בראשית ל לח ) : ויצג את המקלות : אשר נטה . אשר פרש :

ויעל דוד מתוך שמחה של מצוה התעורר לעבוד העבודה בעצמו, ולהעלות עולות ושלמים להמשיך שפע רצון וכן הריקו עליו ברכה עד שמברכתו ברך את העם, אם ברכה נפשיית בשם ה' צבאות ואם שפע גשמיית, כי.

ואשפר . אחד מששה בפר ( פסחים לו ב ) : אשישה אחת . גרבא דחמרא ( שם ) :

לכל העם . הבאים עם הארון : לאיש . רצה לומר : לכל אחד , בין איש ובין אשה :

המון . עם רב : חלת . לחם השלם תקרא חלה : ואשפר . רוצה לומר מנה יפה בשר , והוא מלשון ( בראשית מט כא ) : הנותן אמרי שפר : ואשישה . שם כלי ישימו בה היין , כמו ( שיר השירים ב ה ) : סמכוני באשישות . ורוצה לומר הכלי עם היין :

ויחלק לכל העם היינו לאותם שהיו נועדים ללכת עם הארון, ומוסיף גם לכל המון ישראל שנמצאו שם במקרה, ומוסיף גם מאיש ועד אשה וכו' :

אחד הרקים . ( תרגום : ) חד מן סריקיא ( לשון תרגום יונתן ) :

וישב דוד . לאחר שחלק לכל העם וגו' , אחר הברכה שברכם בשם ה' , שב לברך גם אנשי ביתו : מה נכבד . מה מאד נעשית היום מכובד בעיני כל , ובדרך לעג אמרה כן , כאלו אמרה מאוד נעשית מבוזה בעיני כל : אשר נגלה היום . על אשר בהכרכר היה נגלה מה מבשר הגוף , ואמהות עבדיו רואות , וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה :

אמהות . שפחות : הרקים . אנשים הרקים מכל מעלה :

והנה מיכל בת שאול דברה שלא כהוגן אל המלך ונתבאר מדברי דוד שמה שעשה עשה כהוגן לכבוד הש''י והמשיך בדבריו מה שהכאיב לבה בו כי זה הגמול היה ראוי לה על מה שהטיחה דברים כנגד דוד ר''ל מה שאמר שבחר הש''י בו מאביה ומכל בית אביה והיה מפרי דבריה שאמר לה דוד וכללה עם האמהות ולזה אמר ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה וכבר אמר והודה שכבר רמז בזה המאמר אל מיכל מה שאמר אחר זה ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה כאילו יאמר שזה המאמר היה סבה להמנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה :

וישב דוד גם זה מגלה צדקתו שאחר שהשפיע לכל העם פנה אל ביתו. ותאמר מה נכבד היום רצה לומר כי הכבוד יתראה על ידי האותות שבם יציינו את הכבוד, וזה יהיה אם מצד המכבדים אם מצד המתכבד, והתלוננה עליו כי הקל בכבוד מלכותו מצד שני אלה. אם מצד המכבדים, לא יקרבו אל המלך רק שריו וגדולים, לא הפחותים בעם, הם יתחבאו מפניו ויעמדו מרחוק, ועל זה אמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו, אם מצד המתכבד, המלך לא יתראה כהדיוט רק לבוש לבוש מלכות ועליו יציץ נזרו, ומתנשא על הכסא, לא לבוש אפוד מפזז ומכרכר, ועל זה אמר כהגלות נגלות אחד הרקים, ודייקה לאמר מה נכבד היום אשר נגלה היום, כי יש מלכים שמנהגם להמצא תמיד בין העם וזה כבודם, לא כן אתה שאינך רגיל בכך תמיד רק היום עשית זאת, וזה שכתוב מה נכבד היום. וגם שלפעמים יצטרך המלך להיות יוצא ובא בין העם לצורך שעה, כמו בעת מיתת אבנר שהלך בין העם להפיס דעתם, וכן בעת מלחמה יתראה לפני כל בני החיל להלהיב לבבם לקראת נשק וכדומה, לא כן היום שלא היה הדבר נחוץ, וזה שכתוב אשר נגלה היום :

לפני ה' . רצה לומר : הלא כרכורי היה לפני ה' וגו' , וכבוד המלכים כאין נגדו : ושחקתי . ובעבור זה שחקתי לפניו :

נגיד . שליט ומושל : ושחקתי . ושמחתי :

ויאמר דוד, השיב לה בחכמה ודעת, {{{א}}} אותות הכבוד המיוחדים למלך שאין יושבים על כסאו ולא יקרב איש אליו וכדומה, הם מוכרחים רק למלך המולך על ידי בחירת העם שכל כבודו הוא רק הסכמיי לא נמצא בעצמו, ואם לא יכינו לפניו האותות המציינים כבוד מלכותו הנו כאחד העם, לא כן אנכי שמלכותי אינה על ידי בחירת העם רק מה', כי אם היה הדבר מונח לבחירת העם היה ראוי שיבחרו יוצאי ירך שאול שנמשח מאת העם, וזה שכתוב לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה' ואם כן אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם רק מעצמי ומאת ה' אשר שמני לנגיד, {{{ב}}} ידוע שאין לשר הצבא להתהדר לפני מלך, ולא יתכבד העבד לפני אדוניו, ואיך יתכבד מלך בשר ודם בעת עמדו לפני מלך מלכי המלכים השי''ת וזה שכתוב לפני ה', ושחקתי לפני ה' :

ונקלותי עוד . לפניו , יותר מזאת שהקילותי בעצמי עתה : עמם אכבדה . אינם מבזין אותי , אלא חשוב אני בעיניהם על זאת :

ונקלותי עוד מזאת . ואם הייתי עושה מעשה קלות עוד יותר ממה שעשיתי : והייתי . ואם הייתי שפל בעיני להקל מאוד בכבודי , ואפילו לפני האמהות אשר אמרת : עמם אכבדה . עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה , הואיל ועשויים לכבוד הארון :

ונקלותי . מלשון קלות :

ונקלותי אחר שהשיב לה לפי דרכה שלא הושפל כבודו בזה, נהפוך הוא זה לו יקר וגדולה, אם בהראותו שכבודו עצמי לו בלתי תלוי מאת העם כטעם הא', אם במה ששחק לפני ה' שהוא לו לתפארת כי מכבדיו יכובדו, ואם לא התראה באותות הכבוד החיצוניים נכבד הוא באותות הכבוד הפנימיים השכליים, הוסיף לאמר, אבל באמת מה טוב היה אם לא הייתי רוצה בכבוד כלל ובורח ממנו, ונקלתי עוד מזאת שכפי הכירי בגדולת הבורא ובכבודו ובשפלת האדם כי בשר הוא, הייתי נקל בעיני עד שהייתי שפל בעיני באמת, אז אכבדה, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת רק למראה עינים לא למראה השכל, רק אם הייתי מואס את הכבוד, אז גם עם האמהות כו' עמם אכבדה כי זה הכבוד האמתי הנפשיי, אשר אותותיו ישוו לפני שרים ופחותי העם :

לא היה לה ילד . מאותו היום והלאה :

לא היה לה ילד . בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים :

ולמיכל כתב מהרי''א שמלבד שהיה זה עונש על דבריה היה סבה מאת ה' בל יתרבה זרע שאול. והיה גלוי לפניו ענין הגבעונים להשמיד כל זרע שאול ומה יעשה דוד יוציא להורג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משא פנים יש בדבר, לכן סבב נורא עלילות שמיכל לא תתעבר מדוד :