מתג האמה . ובדברי הימים ( א יח א ) כתיב : ויקח דוד את גת מיד פלשתים , והיא נקראת מתג האמה , על שם שהוא מקל רודה בכל הפלשתים , מטרפולין של מלכים , שלא מצינו בכל סרני פלשתים בעזה ובאשדוד ובעקרון ובאשקלון שם מלכות , אלא בגת מצינו , ( שמואל-א כא יא ) : אכיש מלך גת : מתג . אגויילו''ן בלע''ז : האמה . הוא המרדע של עץ :

מתג האמה . ובדברי הימים ( א יח א ) נאמר : גת ובנותיה , ואולי מתג האמה הוא שם כולל לגת עם בנותיה , ונקראה כן על היותה מטרפולין בארץ פלשתים , ובכל חמשת עריהם הגדולים לא היה מלך , כי אם בגת , וכולם היו סרים למשמעתו ונתונים בידו , כמתג החמור הנתונה באמת ידי איש , להוליכו לכל אשר ירצה :

מתג . הוא כעין רסן עשויה להנהיג בה הבהמה , כמו ( משלי כו ג ) : מתג לחמור . האמה . אמת הזרוע , וכן ( דברים ג יא ) : באמת איש :

את מתג האמה מיד פלשתים . הנה כתוב במקומו בספר דברי הימים את גת ובנותיה ואולי היה זה המחוז נקרא מתג האמה , והנה במואב מדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ואמרו רז''ל שהיה בעבור שהמיתו אביו ואמו כי כבר הביאם אל מלך מואב כמו שנזכר במה שקדם אלא שאם היה הענין כן יהיה פי' וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה כי מאז הפרד דוד משם לא שמרו להם והמיתום :

ויהי אחרי כן הודיעו ה' על ידי הנביא כי לא הוא יבנה הבית באשר עוד לא נכרתו אויביו מפניו. ראה כי רצון ה' שלא ינוח עדיין ממלחמה, לכן יצא לבקש את אויביו ולתגר בם מלחמה בארצם, ותחת שעד עתה באו הפלשתים אל ארצו ולא הכניעם, עתה הלך אל ארצם והכניעם, וגם לקח חבל מארצם מתג האמה, ובדברי הימים מפרש גת ובנותיה ויש בזה דרש לרבותינו ז''ל למה קראה מתג האמה :

וימדד שני חבלים להמית . לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו , שנאמר ( שמואל-א כב ד ) : וינחם את פני מלך מואב , ולא מצינו שיצאו משם :

וימדדם בחבל . וחוזר ומפרש איך מדדם , ואמר שהשכיבם בארץ וגו' : נושאי מנחה . היו מביאים לו מנחה שנה בשנה :

ומלא ההבל . מדת חבל שלם :

ויך את מואב פי' חכמינו זכרונם לברכה (במדבר רבה פי''ד) בעבור שהרגו את אביו ואמו בברחו מפני שאול כמ''ש (ש''א כ''ב) וינחם את פני מלך מואב, נקם מהם, והרג מהם שני שלישים, ובדרך בזיון השכיב אותם ארצה, ולא הקפיד להחיות הגבורים כי היו לעבדים נושאי מנחה רצה לומר פורעי מס :

בלכתו . כשהלך הדדעזר : להשיב ידו . כתרגומו : לאשנאה תחומיה , שכבש מן הארץ חוץ לגבול ארצו , והרחיב את גבולו :

בלכתו להשיב ידו . כשהלך להשיב מקומו לאחור , להרחיב גבול ארצו :

להשיב . מלשון השבה : ידו . מקומו :

להשיב ידו, ובד''ה להציב ידו, שהדדעזר היה מושל בנהר פרת קרוב לגבול ישראל והיה לו שם יד, רצה לומר בנין בנוי ועליו תמונת יד לאות שכבשה בידו כמ''ש (ש''א טו) והנה מציב לו יד, ודוד הסיר הבנין הזה, והלך להשיב להציבו, רצה לומר לכבוש המדינה :

ויעקר דוד את כל הרכב . משום ( דברים יז טז ) : לא ירבה לו סוסים : ויותר ממנו מאה רכב . שהיו צריכין לו לכדי מרכבתו , והרכב ארבעה סוסים , כמו שנאמר ( דברי הימים-ב א יז ) : מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה , כאן למדנו שהרכב ארבעה סוסים :

ויעקר . משום שנאמר ( דברים יז טז ) : ולא ירבה לו סוסים :

פרשים . הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה : ויעקר . הסיר העיקר , והם הרגלים , שהם העיקר בבהמה , וכן ( יהושע יא ו ) : סוסיהם תעקר : רכב . הם מארבעה סוסים :

ויעקר דוד את כל הרכב . עשה זה כדי שלא ירבה לו סוסים כמו שבאה המצוה בזה בתורה :

אלף ושבע מאות פרשים ובד''ה כתוב אלף רכב ושבעת אלפים פרשים, הנה בכל מרכבה היו כמה פרשים רצה לומר סוסים, ושם היה לכל מרכבה עשרה סוסים, ופרש אחד ממונה על סוסי המרכבה, ופה חשב כל הסוסים שבכל מרכבה לפרש אחד ועל כן צרף הרכב עם הפרשים, ובד''ה חשב כל פרש רצה לומר כל סוס בפני עצמו ולכן חשב אלף רכב לבד, ושבעת אלפים פרשים היינו סוסים, וכן במ''ש לקמן (י' יח) שבע מאות רכב כתוב בד''ה שבעת אלפים רכב מטעם זה, ויעקר מטעם לא ירבה לו סוסים :

נציבים . פקידים וממונים לגבות המס ולמשול בהם :

נציבים . פקידים וממונים :

וישם דוד נציבים בארם דמשק . שם מאנשיו מושלים בהם כי כבר היה ארם לדוד לעבדים :

שלטי הזהב . הם אשפתות שנותנים בהם החצים , כמה דאת אמר ( ירמיהו נא יא ) : הברו החצים מלאו השלטים . כל הפרשיות הללו סמכן אצל פרשה של בית המקדש , לפי שמכל המלחמות הללו , קיבץ הקדשות לצרכי הבית :

שלטי . כעין מגן : אל עבדי . על עבדי : כבש . ענין לכידה :

ומבטח ומברתי בד''ה כתוב טבחת ומכון, אז נשתנה שמם, ושם ביאר שמנחשת זה עשה שלמה את הים והעמודים וכלי הנחושת :

כי איש מלחמות . הדדעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועי : ובידו . ביד יורם בן תועי :

לשאל לו לשלום ולברכו, ומפרש לשאל לו לשלום על אשר נלחם בהדדעזר. כי בזה השתתפו באהבה במה שיש להם אויב משותף ולברכו על אשר הכהו שזה ברכתו שמשופע בגבורה לדכא אויביו תחת רגליו :

גם אותם . אשר הביאו לו למנחה , הקדיש וגו' עם הכסף והזהב אשר הקדיש משלל הגוים אשר כבש , האמור במקרא שלאחריו :

ויעש דוד שם . שקבר את ההרוגים שהרג באדום , והוא שם טוב לישראל , שקוברין את אויביהם ; וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג ( יחזקאל לט יג ) : וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם . ומנין שקברן דוד , שנאמר בספר מלכים ( א יא טו ) : ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים : שמונה עשר אלף . ובספר תהלים ( ס ב ) הוא אומר : שנים עשר אלף , אמור מעתה , שתי מלחמות היו :

ויעש דוד שם . עשה גבורה גדולה , וקנה שם : בשובו . רוצה לומר : עם כי היה עיף ויגע ממלחמת ארם , עם כל זה הכה בגיא מלח וגו' ובתהלים ( ס ב ) ובדברי הימים ( א יח יב ) נאמר : שאותן המוכים היו מבני אדום , ולזה אמר במקרא שלאחריו , ששם באדום נציבים :

ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמנה עשר אלף, ובד''ה כתוב ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י''ח אלף, ובתהלות (ס' ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י''ב אלף, וכפי הנראה מלחמה זו היתה לבסוף כי כבר חשב (בפסוק י''ב) מלחמת בני עמון שהיתה אחר כך, ואז התעוררו ארם נהרים וצובא שנית, ואדום סמוך לעמון ויצאו לעזרת בני עמון, ואחר שהכה בארם שני פעמים כמ''ש בסימן י' הכה בהם בגיא מלח מארם ואדום ביחד, י''ב אלף מאדום ושש אלף מארם, ופה אמר ארם שעקר המלחמה היה על שמם, ובד''ה אמר אדום שהם היו רוב הנופלים, ובתהלות לא הזכיר רק הי''ב אלף שהיו מאדום כי שם אמר בהצותו את ארם, ומלחמת ארם בכלל היה ע''ש דוד, וזה שכתוב פה ויעש דוד שם, ותחתיו היו שרי הצבא יואב ואבשי לכן מיחסם פעם לזה ופעם לזה, וי''ל גם כן שהכה באדום שני פעמים פעם י''ב אלף ופעם י''ח אלף, וכן דעת חכמינו זכרונם לברכה בתנחומא (פרשת דברים) ועל זה אמר וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, ששם נציבים ומרדו וכבשם כולם וישם נציבים בכל אדום, ואמר שנית ויושע ה' את דוד, כי בפסוק ו' מלמד שהגם שכבש ארם נהרים שהיא סוריא שכבשה שלא כתורה (כמ''ש בספרי סוף עקב) ונקרא מטעם זה כיבוש יחיד כמ''ש הרמב''ם (בה' תרומות) בכ''ז הושיעו ה'. ופה יאמר שבמה שכבש את אדום שעתידים ישראל לקחת את ארצו לעתיד לבוא שקיני קניזי וקדמוני הם אדום עמון ומואב, הראהו ה' מעין העתיד והושיעו :

נציבים . פקידים לגבות מס . ( טו ) ויהי דוד עושה משפט וגו' ויואב על הצבא . דוד גרם ליואב להיות מצליח על הצבא , לפי שעשה משפט וצדקה , ויואב גרם לדוד לעשות משפט וצדקה , לפי שהוא דן , ויואב שוטר ורודה על ידו , ועוד , מתוך שיואב עסק במלחמות , לא היה דוד טרוד בהן , ולבו פתוח לשפוט צדק :

בכל אדום . ולא נשאר עיר אחת מבלי נציב :

משפט . בין איש לאחיו : וצדקה . משלו , להצריכים לקבל :

ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו . הנה צדקה יאמר על יותר ממה שיאמר משפט כי למשפט יהיה מה שיחוייב לפי הדין והצדקה תהיה מה שיחוייב לפי המדות השלימות מההגע' לכל איש הראוי למו אם לחסד אם למשפט :

ויהי דוד. המבוקש מן המלך היו שני דברים כמ''ש (ש''א ט' כ') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו, ואחר שפנה מן המלחמות עסק במשפט וגם עשה צדקה וחסד לעניים :

מזכיר . מזכיר איזה דין בא לפניו ראשון , לפוסקו ראשון :

על הצבא . היה שר על קבוצת החיל : מזכיר . היה ממונה על ספר הזכרונות :

כהנים . רצה לומר : שרי הכהנים , צדוק היה משוח מלחמה , ואחימלך סגן . ולא חשב את אביתר לכהן גדול , כי לא הועמד עתה כי אם מאז מלך על יהודה , אבל יואב עם שהיה שר הצבא מאז , מכל מקום הועמד עתה להיות שר על כל הצבא , אף משל ישראל . או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכהן גדול , לזה לא חשב את אביתר , כי לא היה דבד המתקיים :

ושריה . ובדברי הימים ( א יח טז ) קראו שושא , ולמטה ( לעיל כ כה ) קראו שוא , ובשלש השמות היה נקרא , והוא כלל גדול בנביאים בכל מקום שנאמר פעם כן ופעם כן :

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי . תרגם יונתן : ובניהו בר יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא . ורבותינו אמרו ( ברכות ד א ) כרתי ופלתי , אורים ותומים : כהנים היו . תרגם יונתן : רברבין הוו :

והכרתי והפלתי . תרגם יונתן : קשתיא וקלעיא , ורוצה לומר : ובניהו וגו' והכרתי והפלתי , היו מתמידים לשבת יחד , כי היה ממונה עליהם להורותם לירות בקשת ולקלעות באבנים : כהנים היו . רוצה לומר : היו ראשים ושרים , ובדברי הימים ( שם פסוק יז ) נאמר : ובני דוד הראשונים ליד המלך או יאמר ובניהו וגו' והכרתי והפלתי ובני דוד , כולם היו שרי המלך , וסרים למשמעתו לכל אשר יצום , ולא היה להם הנהגות מיוחדות , כמו לאלו הנזכרים לפניהם :

כהנים . רוצה לומר ראשים ושרים :

והכרתי והפלתי אמר שהם היו שתי משפחות בישראל ורבותינו פירשו שהם סנהדרין ואמרו כרתי שכורתין דבריהם פלתי שמופלאים במעשיהם : ובני דוד כהנים היו . ר''ל שרים ומושלים והנה זה הענין היה סבה להרבה מהרעות שבאו לדוד כי אם לא היה הענין כן לא מרד אבשלום ולא נהרג אמנון ואדניה כמו שיראה במעט עיון ובכלל אם היה משגיח המלך במוסר בניו לא קרה להם כך :