עצמך ובשרך . אנו קרובים לך כמו כל בית יהודה , כי כולנו בני איש אחד נחנו :

עצמך . מלשון עצם :

ויאמרו לאמר פי' מהרי''א. א''ל {{{א}}} אל תחשוב שבני יהודה הם קרוביך כי גם נחנו עצמך ובשרך אנו כהם :

אתה היית . רוצה לומר : לא יוגדל בעיניך אהבת בני יהודה על כי מלכת עליהם ראשונה , כי הלא גם עלינו משלת מאז עוד מלוך שאול , כי היית המוציא והמביא את ישראל , אם כן עליך לרעות את כל ישראל כולם , אלו כאלו בשוה , וכרועה עדרו :

לך . עליך :

(ב-ג) {{{ב}}} בל תחשב שהם קדמו להמליכך כי גם אתמול וכו' אתה היית המוציא והמביא ואנו הקודמים, {{{ג}}} ויאמר ה' לך אתה תרעה את ישראל ולא אמר את יהודה, ועפ''ז אחר שקבלוהו הגוי כולו כרת ברית עם הזקנים שהם הסנהדרין, שהעמדת המלך צריך שיהיה מדעת סנהדרין, והם משחוהו שנית להיות מולך מלכות הכוללת :

כל זקני ישראל . אשר כח בידם להמליכו : ויכרות וגו' . להיות להם לאוהב כאשר ליהודה : לפני ה' . לפני ארון ה' , כי הביאוהו שמה לפי שעה :

והנה אחר זה נתקבצו כל שבטי ישראל אל דוד 'בחברון ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון כי שם היתה במה לזבוח שם זבחים כמו שנתבאר בדברי אבשלום , וימשחו את דוד למלך על כל ישראל ואז נעתק דוד מחברון ללכת ירושלים :

ארבעים שנה . ולא חש למנות ששה החדשים היתרים , או לפי שמשך ששת החדשים אשר ברח בפני אבשלום , אין מהראוי לחשבם לימי מלוכה :

ארבעים שנה מלך ולא חשב הששה חדשים שחשבון המרובה בולע את המועט כמ''ש ר' יודן במדרש שמואל (פכ''ו), ויש עוד כמה דעות שם ובסנהדרין דף ק''ז :

אל היבוסי . מצודת ציון נקראח יבוס , ומזרעו של אבימלך היו , והיו להם שני צלמים , אחד עור , ואחד פסח , שנעשו על שם יצחק ויעקב , ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך , ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים , לא לכדו את המצודה , כמו שנאמר ( יהושע טו סג ) : ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם , ותניא אמר רבי יהושע בן לוי : יכולין היו , אלא שלא היו רשאין ( ספרי ראה יב יז ) : ויאמר לדוד . מי שאמר : העורים והפסחים . הם עבודת כוכבים שלהם :

אל היבוסי . כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז : ויאמר לדוד . עם היבוסי אמר לדוד , לא תוכל לבוא הנה , בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד : כי אם הסירך וגו' . אמר בדרך הפלגה וגוזמא , לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים , ואף העורים והפסחים , כי אם ישאר מי מהם , היכולת בידם לעכב ביאתך הנה , בעבור גודל חוזק המקום : לאמר וגו' . רוצה לומר : דברי ההפלגה ההוא היה לאמר , לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה , ומה שהפליגו לדבר , על זה היתה הכוונה :

היבוסי . שם אומה , ישבו במחוז בפני עצמו בירושלים : הנה . להמקום הזה :

והנה היה היבוסי יושב בירושלים ולא יכול דוד להוציאם משם בעבור שבועת אברהם לאבימלך שהיתה כתובה בצלמים אשר שם שהם עורים ופסחים כי עינים להם ולא יראו רגלים ולא יהלכו ואפשר שהיו הצלמים ההם בצורת עור ופסח העור להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות והפסח בעבור יעקב שהיה צולע על יריכו ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם ולזאת הסבה אמר היבוסי לדוד לא תבא הנה אם לא הסירות תחלה העורים והפסחים שבהם זכירת זה הברית כאילו יאמר לא יבא דוד הנה כי לא יוכל להסיר אלו הצלמים שבהם זכירת זה הברית :

השאלות: למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים, וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו המפרשים לפתרו :

וילך המלך ואנשיו, אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ''ש בגבולי הארץ, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא יב.) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א') כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי, וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי מחלק בני בנימין, ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב''ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שגם כן עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, ועל ידי הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו. עכ''ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים רצה לומר אי אפשר שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואחר כך את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער וזה שכתוב לאמר לא תבא הנה שהם אומרים וגוזרים שלא תבא הנה (רצה לומר שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שהיו דרכי עובדי עבודה זרה הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם על ידי גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך) :

מצודת ציון . שם מבצר חזק , סמוך למקום יבוס : היא עיר דוד . לאחר זה הסבו שמה וקראו עיר דוד :

מצודת . ענינו מבצר חזק , כמו ( ירמיהו מח מא ) : והמצודות נתפשה :

וילכד דוד מהיבוסי את מצודת ציון היא עיר דוד ואמר דוד ביום ההוא כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור והוא המרזב שנשפכים ממנו המים וישחית עם השחתתו את הצנור הפסחים והעורים שהם שנואי נפש דוד מצד שימנעוהו מלבוא אל הבית יהיה לו גמול כך וכך ולא פירש על כן היו אומרים יש שם עור ופסח הנה באמת זה ימנע דוד מלבא אל הבית והנה אפשר השחתתו בזה האופן מזולת הסרת הברית אשר כרתו האבות כי הוא ישחית הבנין אשר בו הציור ובהשחתתו ישחתו הצלמים האלו ואפשר שנאמר בפירוש זה הענין שהוא אפשר שהוא שם מקום אחד אי אפשר שיכנסו בו אם לא יעברו לפני אלו הצלמים והיו אלו הצלמים עשויים באופן מהתחבולה שיניעו מקלות של ברזל רבי המשקל תנועה חזקה בדרך שלא יוכל אדם לעבור שם כדי שלא יכו אותן הצלמים באותן המקלות וכבר שמענו שכבר נעשו צלמים כאלה בקצת המקומות והנה המצאת כמו זאת התחבולה אין בה מהקושי למי שיבין בחכמת המשקולות ובהנעה במים וברוח ובכסף חי ואין הנה מקום החקירה לבאר איך יתכן זה והנה עשו אותן הצלמים בדמות עורים ופסחים לפי שמדרך העורים והפסחים שיהיה להם מקל יהיו נשענים בו והנה ידמה שאצל הצנור היו אלו הצלמים והיו מוציאין המים מפיהם והיה נכנס מהמים בהם מה שהיה בו רושם מהנעת אלו המקלות ולזה היה צריך כל איש להשמר שלא יכנס שם ובהכות האיש בצנור בדרך שלא ישפכו המים לאותן הצלמים יקל יותר להשחית אותן הצלמים :

וילכד דוד כאשר ראה שאי אפשר לכבוש מצד שער העיר, הלך לצד השני ששם המצודה ולכד את מצודת ציון, ולכן נקראה אחר כך עיר דוד שהוא כבשה בעצמו :

כל מכה יבוסי ויגע בצנור . ( תרגום : ) כל דיקטל יבוסאה וישרי למכבש כרכא : ואת הפסחים . ויכה גם את הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד : על כן יאמרו . על אשר אומרים : עור ופסח . בעוד שהעור והפסח יהיה בכאן : לא יבא וגו' . יבא דוד הנה . הרי זה מקרא קצר , שאמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור , ולא פירש מה יעשה לו , ובדברי הימים ( א יא ו ) פירש : כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ; ודומה לזה ( בראשית ד טו ) : לכן כל הורג קין , ולא פירש מה יעשה לו , אבל מעצמו הוא נשמע לשון גערה ונזיפה : ויגע בצנור . לשון גובה המגדל , כי שם היו נתונים הצלמים שלהם , ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה :

כל מכה יבוסי . מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי , ומתחלה יגע בצנור להפילו , והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם , ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט , וכאומר לו כאשר אמרו הם , שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים , רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים , ואחר זה יכה גם הם : שנואי נפש דוד . של שנואי נפש דוד , ועל אנשי היבוס יאמר , שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וכו' , והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וכו' , ובדברי הימים ( א יא ו ) פירש ואמר : יהיה לראש ולשר , וכן בתורה נאמר ( בראשית ד טו ) : לכן כל הורג קין , ולא פירש מה יעשה לו , והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה , אם טוב ואם רע : על כן . רוצה לומר : למען יהא הדבר לזכרון , גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס , לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר , לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית , ועל ידי זה יזכר הדבר . ורבותינו ז''ל אמרו ( ילקוט שמעוני יהושע רמז כח ) : כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק , באמרו ( בראשית כא כג ) : אם תשקור לי ולניני ולנכדי , ועשה גלולי נחושת , וכתב עליהם ברית השבועה , וקראם עורים ופסחים , כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו , ועם כי כבר כלתה זמן השבועה , מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם , על כי היה השבועה בשום פעם , ועודנו עומד הוא לזכרון , וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם , ולזה אמר דוד לגעת בצנור , ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וכו' :

בצנור . שם המגדל :

ויאמר דוד ואז אמר שמי שילחם מצד הזה והלאה מוכרח להכות יבוסי תחלה שהם אנשי החיל שעמדו בין המצודה ובין הצלמים, ואחר כך יגע בצנור המוגיר מים על הצלמים כי הבא מצד זה יהיה סדר פגיעתו תחלה בהצנור ואחר כך בהפסחים ואחר כך בהעורים, שנואי נפש דוד מוסב על כולם, יבוסי והעורים והפסחים שונאיו, ופה לא פורש מה יעשה לו ובד''ה (א' יא, ו') פירש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, ושם באר שלכדה יואב. על כן יאמרו עור ופסח רצה לומר יען שהעורים והפסחים יאמרו שלא יבא דוד אל הבית רק בחוץ יעמוד, לכן ראוי להכותם ולהחרימם :

מן המלוא וביתה . היקף חומה נמוכה , וממלאין אותה עפר , וגובה התל באמצע , ומשפע והולך לכל רוח , הוא קרוי מלוא , ועליו בנה דוד בתים , ואותו המלוא היה סביב למצודה :

מן המלוא וביתה . כי סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים , וכן ( ירמיהו ד ה ) : קראו מלאו . ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב :

וביתה . מבפנים :

וישב דוד במצודה . שלכד ואחשב שחפרו סביבה לחזק העיר ההיא ומלאו החפירה המים כמו שעושין האנשים היום לחזק העיירות שלא יכנסו האנשים בקלות ולזה נקרא המקום ההוא מלוא , והנה בנה דוד סביב מהמלוא וביתה ר''ל שבנה חומה לפנים מהמלוא מקפת בכל הבנינים אשר בעיר ההיא כמנהג :

וישב דוד במצודה שם נתישב ושם הכין בית מלכותו, ויבן סביב מן המלוא וביתה המלוא היתה חוץ למצודה ששם היו העם מתקבצים, ובנה העיר מן המלוא ולפנים, כי ממנו ולחוץ לא בנה שיהיה פנוי לאסיפת העם (כי לכן הוכיח ירבעם את שלמה שבנה את המלוא מ''א י''א כ''ז) :

הלוך וגדול . בכל עת נתגדל יותר ויותר :

וילך מאז נתגדל דוד, בין בהצלחה היה הלוך וגדול, בין באושר הנפשי וה' עמו :

ועצי ארזים . ובידם עצי ארזים : וחרשי . אף של חרשי עץ ואבן היודעים לבנות קיר :

וחרשי . אומנים , כמו ( שמות לה לה ) : חרש וחושב : קיר . כותל :

וישלח חירם, אחר שהוכן מלכותו על כלל ישראל, כמו שהיה הציון לזה עיר ציון עיר שחוברה לה יחדיו יהודה ובנימין, ראה כי גם גוי לא ידע יעבדוהו, כי חירם שלח לו מלאכים לכרות עמו ברית ולבנות לו בית :

וידע דוד . בראותו כל מעשיו מצליחין , ומלכי הגוים שולחין לו מנחה :

וידע דוד . במה אשר גוי לא ידע יעבדוהו , הכיר שה' הכינו למלך , ואשר נשא ממלכתו היא בעבור ישראל , ולא תלה הדבר בעצמו :

נשא . ענין הרמה :

וזכר כי מפני שידע דוד כי הכינו ה' למלך על כל ישראל וכי נשא הש''י ממלכתו בעבור עמו ישראל ר''ל מאהבתו אותם הנה לקח עוד דוד פילגשים ונשים בירושלם והוליד בנים ובנות ואחשוב שעשה זה כדי שיהיה בהם אחד אשר יהיה ראוי למלוך על זה העם הקדוש ויהיה נאהב לש''י :

וידע דוד מצד הא' שהכין מלכותו בירושלים ידע כי הכינו ה' למלך על ישראל, ומצד הב' ידע כי נשא ממלכתו עד שלו יובילו מלכים שי, והבין שזה בעבור עמו ישראל :

פלגשים ונשים ובד''ה (א' יד, ג') אמר נשים לבד, וזה לדברי האומר פלגשים בקדושין בלא כתובה, שהיא אשה מצד הקדושין ופלגש מצד חסרון הכתובה, ובד''ה (שם, ה-ו) נזכר עוד שני בנים אלפלט ונוגה, וכתב מהרי''א שדלג עליהם פה מפני שמתו בקטנותם :

שמוע . הוא שמעא הנזכר בדברי הימים ( א ג ה ) , ולא מנאם כסדר תולדותם , כי שלמה היה ראשון באלו הארבעה שהיו בני בת שבע כמו שכתוב בדברי הימים :

ואלישוע . הוא אלישמע הנזכר שם , כי שם חשב שני בנים אשר שמם אלישמע , ובמקום אחר בדברי הימים ( א יד ה ) , קורא גם כן להראשון אלישוע :

ואלידע . ובדברי הימים ( שם פסוק ז ) קראו בשם אחר : ובעלידע : ואליפלט . ובדברי הימים נזכר עוד אליפלט אחר , וכן הוזכר שם נוגה , ולא הוזכרו כאן , כי אולי מתו בקטנותם ולא נשאר זכר למו :

כל פלשתים . על כי ידעו מגבורת דוד , לזה נאספו כולם לבקשו להלחם בו : אל המצודה . אל מגדל עוז להתחזק בו , בטרם ישאל בה' :

והנה זכר שכבר נאספו פלשתים לבקש דוד ושאל דוד את פני ה' ונלחם בהם והכניעם וקרא שם המקום אשר הכם בעל פרצים כדי להזכיר הנס וזכר שכבר עזבו שם עצביהם ושרפום דוד ואנשיו שלא יהנו האנשים בהם כמו שצותה התורה :

וישמעו פלשתים עד עתה חשבוהו לבעל ברית אכיש ולוחם עם מלכות שאול, ועתה שקבלוהו למלך הלכו לבקשו אם יכנע להם למס וירד אל המצודה היא המצודה שבמדבר מעון שהתהלך שם דוד בברחו מפני שאול שהיה קרוב לארץ פלשתים, לכן אמר וירד :

וינטשו . ויתפשטו :

וינטשו . והתפשטו , כמו ( שופטים טו ט ) : וינטשו בלחי :

ופלשתים הם ראו שדוד קרוב אל ארצם, וינטשו בעמק רפאים סמוך לירושלים :

וישאל דוד וכו' האעלה. כי ההולך מן המדבר לעמק רפאים שהוא בצד ירושלים, הוא עולה :

בבעל פרצים . מישור פרצים : כפרץ מים . כמים הפורצים גדודי השפה :

בבעל פרצים . הוא עמק רפאים , ואמר על שם סופו שקראו בעל פרצים : כפרץ מים . רצה לומר : פתאום , כמים שוטפים פורצים הגדר :

בבעל . במישור , כמו ( יהושע יג ה ) : מבעל גד : פרץ . מלשון פרצה ושבר :

פרץ כי משם התפשטו הנה והנה כמים הפורצים גדודי השפה שמתפשטים לכל עבר :

וישאם דוד . ( תרגום : ) ואוקידינון דוד וגברוהי :

וישאם . ושרפם , כמו ( נחום א ה ) : ותשא הארץ מפניו , ובמשנה ( ראש השנה פרק ב משנה ב ) : משיאין משואות :

וישאם דוד ובד''ה (א' יד, יב) כתוב וישרפם, ופי' חכמינו זכרונם לברכה (ע''ז מד.) שתחלה התחילו לשרפם ובתוך כך בא אליהם אתי הגתי שהיה עובד אלילים ובטלום (כי העובד אלילים מבטל עבודה זרה שלו) ואז נשאום עמם, ולכן בד''ה קראם אלהיהם טרם שבטלום ופה קראום עצביהם אחר שבטלום משם אלהות :

בעמק רפאים . אצל ירושלים היא , בספר יהושע ( טו ח ) :

עוד זכר שאחר זה הוסיפו עוד פלשתים לעלות להלחם עם דוד ושאל דוד את פי ה' אם יעלה עליהם להלחם בהם ובאתהו המענה שלא יעלה עליהם אם לא בתחבולות באופן שלא ירגישו בבאו ולזה אמר שיסוב אל אחריהם בדרך שיבא להם ממול בכאים הם מוריי''ש בלע''ז והם אילנות רבי הענפים והעלים ויהיה זה סבה שלא ירגישו בהם הפלשתים בבאם וגם שם ימתין שיבא רוח יניע ראשי הבכאים בדרך שישמע בהם כמו קול צעדי המתנועעים כי זה יהיה סבה שיחשבו פלשתים בשמעם קול צעדי דוד שהוא קול תנועת ראשי הבכאים ולא יהיו נשמרים ממנו כלל ולזה צוהו השם שיתנועע אז במהירות ויפול עליהם כי בזה האופן מן התחבולה ינצחם והנה לפי מה שאחשוב צוה זה הש''י לפי שנגלה לו כי היה ראוי שינצחו הפלשתים אז את דוד לפי המערכ' לולי זאת התחבולה ואע''פ שהיה הש''י יכול לנצח על הדרך המופת הפלשתי הנה לא יעשה הש''י המופתים כי אם במקומות ההכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות , עוד זכר שכבר התעורר דוד להעלות ארון האלהים מבית אבינדב אשר בגבעה וירכיבוהו על עגלה חדשה ובזה שגגו כי כבר הוזכר בתורה שאין ראוי לשאת ארון האלהים כי אם בכתף אמר על בני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו גם שגג עוד עוזא כי הוא לא היה לוי ולא היה לו רשות לאחוז בארון האלהים גם ללוים לא הותר זה אבל ישאו במוטות ולזה פרץ השם פרץ בעוזא כמו שנתבאר בספר דברי הימים קצת ביאור אמר כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' בנו וגו' והנה ירא דוד מפני זה להביא אליו ארון האלהים מצד יתרון קדושתו כי אולי לא יוכל להשמר מן השגגה בשמירתו בקדושה וכאשר נתבאר לו שברך ה' את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים שישב בביתו שלשה חדשיס אז הביא דוד את ארון האלהים אל עיר דוד על יד הלויים כמשפט :

ממול בכאים . ( תרגום : ) מקביל אילניא :

לא תעלה וגו' . לא תעלה עליהם מול פניהם , אך הסב עצמך ללכת אל אחוריהם , ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם :

הסב . מלשון סבוב : בכאים . אילנות שגדלים בהם תותים . וכן ( תהלים פד ז ) : בעמק הבכא :

השאלות: מדוע צוהו זאת הפעם שיסוב אל אחריהם ולמה נתן לו אות על ידי קול הצעדה בראשי הבכאים :

ויאמר לא תעלה ובד''ה (שם, יד) כתיב לא תעלה אחריהם הסב מעליהם, צוהו שעתה לא יעלה עליהם כמו בראשונה בענין שיפול עליהם מאחריהם, רק יסוב אל הצד בענין שיפול בצד המחנה המגביל ממול בכאים, שהאילנות יהי בצדם האחד ומחנה דוד מצד השני המגביל לו :

את קול צעדה בראשי הבכאים . הם מלאכים הצועדים בראשי האילנות , אשר אני שולח לעזרתך : אז תחרץ . תרים קול מלחמה ואבחת חרב , גלפי''ד בלע''ז , וכן ( שמות יא ז ) : לא יחרץ כלב לשונו :

כשמעך . כאשר תשמע קול צעדה וכו' , אז תחרץ להלחם כי אז יצא ה' , רצה לומר : אז שלח מלאכו להכות בהם ( ועם שאין מעוצור לה' להושיע מבלי תחבולות הסבוב מאחריהם , ומבלי קביעת זמן , מכל מקום אמר כן לנסותו , הישמור מצותיו בדבר המלחמה , או יקל בעניו כאשר הקל בהם שאול ) :

צעדה . מלשון צעד ופסיעה : תחרץ . תנענע ממקומך להלחם , כמו ( שמות יא ז ) : לא יחרץ כלב לשונו , ופירושו : לא נעה לשונו לנבוח :

ויהי וצוהו בל יחל להכות עד ישמע קול צעדה בראשי הבכאים, והיה בזה אם לימוד הדרך הקרוב לנצח בתחבולות מלחמה, שאחר שנפל עליהם בפעם הראשון בצד של אחריהם בודאי נשמרו עתה בצד הזה והעמידו שם גבורי חיל ולכן טוב שיפול עתה מן הצד, ושיחל ההכאה בעת ישב הרוח בין הבכאים והאלנות שיחשבו כי יש מחנה וחיל בין הבכאים ויתבהלו משני הצדדים, מלבד מה שהיה בזה ענין השגחיי שיצא ה' להכות במחנה האויב והשמיע קול צעדה עד שהיה נס וטבע יחד, וחוץ מזה בא לנסות את דוד בדבר אשר לא עמד בו שאול ולא המתין על שמואל ובעבור זה נלקח המלוכה ממנו ודוד שמר מצוה ולא בטח על גבורתו וא''ל אז תחרץ כי אז יצא ה' כי ההשגחה דבקה עם האמונה והנס דבק עם הבוטח, והגם שבפעם הראשון נצחם בדרך הטבע האמין בה' כי עתה לא יכם רק אם יצא ה' לפניו, ולכן ויכם מגבע וכו' :

מגבע . בדרך נוסם מגבע עד בואך גזר , רוצה לומר ; עד אשר תבוא אל גזר , כלומר עד המקונם שבאים בה לגזר , וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום , וכמוהו הרבה במקרא :