בן שאול . לפי כשמת אבנר , לא נשאר מי להתחזק עמו במלכותו , ועוד לא נשאר בו כח מלכות רק מצד היותו בן שאול המלך , לזה לא הזכירו בשמו : נבהלו . היות ידעו שלבב אבנר היתה שלם עם דוד , וחששו שעם כל זה נהרג בעצתו , ופחדו לנפשם שלא ינקום בכולם , ובעבור זה לא המליכוהו עד שנהרג איש בושת ועשה דוד שפטים בההורגים , ובזה ידעו למפרע שהיה דוד נקי מדמי אבנר , ואז באו כולם להמליכו :

וירפו . מלשון רפיון , והוא ענין יאוש :

וישמע סיפר הרושם שנעשה במיתת אבנר, שלא נשאר עוד איש יתחזק במלכות שאול, כי בן שאול עצמו רפו ידיו, וכן ההמון בכלל נבהלו, וכן לא נשאר איש יעמוד במקום אבנר להצביא את העם, כי, (ב) שני אנשים שרי גדודים היו (תחלה) לבן שאול והם היו מבני בנימין שהוא משבטו של שאול וגם עליהם לא יכול להשען עתה, כי, (ג) ויברחו הבארותים גתימה שעל ידי מעשה (שיסופר בפסוק ו) ברחו מארץ ישראל ושם נשארו עד היום הזה (שהרגו את איש בושת), וכן לא נשאר איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות. כי :

היו בן שאול . היו לבן שאול , כמו ( שמואל-א יג ח ) : למועד אשר שמואל , אשר לשמואל :

שרי גדודים . שרים על אנשי החיל היו לבן שאול : כי גם בארות וגו' . אולי עמדה מחוץ לגבולם , ולא היה ידוע לכל אשר היא מבנימין :

בן שאול . כמו לבן שאול , ותחסר הלמ''ד :

ויברחו הבארתים . כשמת שאול , שעזבו בני ישראל הערים שסביבות פלשתים , כמו שאמור למעלה , אז ברחו הבארותים :

ויברחו . ברחו מאז , ולא הוזכר למה : עד היום הזה . אשר הרגו לאיש בושת , כי אז נהרגו גם הם בידי דוד , כמה שכתוב בענין :

וליהונתן בן שאול . מונה והולך איך נשבת מלכות מבית שאול , הוא ובניו נהרגו , וזה הנשאר , הרגוהו על משכבו , ובנו של יהונתן נפל ויפסח : נכה רגלים . שבור רגלים :

מיזרעאל . אשר נהרגו בהמלחמה ההוא : ותנס . מפחד פלשתים שלא יבואו אל בית המלך לשלול שלל : ויפל . הבן ההוא נפל מידה , ונעשה אז פסח ( וכתבו כאן , לומר שכוונת הבארתים היה בהריגת איש בושת , בכדי להמליך את דוד , היות כי לא נשאר מי מזרע שאול להמליכו אחריו , כי חשבו שמפיבשת לא הגון למלוכה , על כי הוא פסח ברגליו ) :

נכה רגלים . שבור רגלים , כמו ( מלכים ב כג כט ) : פרעה נכה : אמנתו . המגדלת אותו , כמו ( אסתר ב ז ) : ויהי אומן את הדסה : ותנוס . וברחה : בחפזה . ענין מהירות , כמו ( שמואל א כג כו ) : ויהי דוד נחפז ללכת : ויפסח . נעשה חגר :

ליהונתן בן שאול בן נכה רגלים וכו', שזה האחד נשאר והיה פסח עד שלא יכול להיות מעוז ומחסה למלכות שאול, ובהיות עתה בית שאול על האופן הזה מהחולשה באפס עצור ועזוב :

וילכו . שבו מגת , והתנכרו והלכו לבית איש בושת :

כחם היום . כאשר נתחמם השמש , והוא בחצות היום : הצהרים . עת התחזק מאור היום , והוא מלשון ( בראשית ו טז ) : צוהר תעשה לתיבה :

והנה אחר זה קשרו שני שרי גדודים אשר לבן שאול על איש בשת והרגוהו בביתו על משככו בהיותו שוכב משכב הצהרים ונכנסו עם אנשים לוקחי חטים שבאו בתוך הבית , ונשאו את ראשו לדוד למצוא חן בעיניו והוא נקם את נקמת איש בשת מהם וצוה להרגם ולקצץ ידיהם ורגליהם ותלו אותם על הברכה בחברון ויקבור את ראש איש בשת בקבר אבנר בחברון :

וילכו בני רמון הבארותי ויבואו כחם היום אל בית איש בושת, לא נשמרו כלל ולא הלכו בלילה רק בעצם היום, בידעם הזמן שאז שוכב משכב הצהרים כי היו לפנים מבני ביתו :

והנה באו עד תוך הבית . עם תגרים לוקחי חטים :

והנה באו . חזר לספר איך באו ולא הרגישו בהם , ואמר : שבאו תוך הבית ועשו עצמם כלוקחי חטים מאת איש בושת , ואמר שהכוהו בדופן החמישית מול הכבד והמרה , ונמלטו משם :

והנה . כמו והמה :

והנה באו פסוק זה הוא מאמר מוסגר, רצה לומר והם כבר עשו רצח כזה שבעבורו ברחו אז מן הארץ לגת, כי עוד בהיותם שרי גדודים באו עד תוך הבית של לקחי חטים (בית המיוחד לסוחרי חטים) ויכוהו (את בעל הבית) אל החומש, וזה היה הסבה שרכב ובענה נמלטו לגת (כמו שנזכר בפסוק ג) :

ויבאו הבית . עתה חזר לספר אופן ההכאה , ואמר : בתחלה המיתו אותו , ואחר זה כרתו ראשו :

ויבואו רצה לומר שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם הן המה שהרגו את המלך גם כן באופן זה שבאו הבית והוא שוכב על מטתו (שכאשר חשבו שבעת הצהרים ישכב כן היה) ויכהו וימיתהו והנה כל זה מורה שהיה איש בושת בטוח לא פחד שיקום איש עליו דאם לא כן היה מעמיד שומרים ולא היו מניחים לאלה ליכנס עד חדר משכבו :

ויתן ה' . רוצה לומר : והנה נתן ה' וכו' :

לתתי לו בשורה . אשר דימה לשמחני , למען תתי לו שכר בשורתו :

כי המגיד . מוסב על המקרא שלפניו שאמר חי ה' וגו' , אשר אמת הדבר כי המגיד לי לאמר שמת שאול על ידו : כמבשר בעיניו . בעיני עצמו היה כמבשר לי טוב : ואחזה בו . כי מה שצוה לנערו להרגו , הרי הוא כאלו בעצמו הרגו : אשר לתתי . אשר חשב שאתן לו מתן בשורה :

כי המגיד יש הבדל בין מגיד ובין מבשר, שהמגיד יגיד דבר שאין לחברו בו תועלת בידיעתו, ולפעמים דבר ששמע במקרה מפי אחרים, והמבשר יכוין להודיע דבר שיש לחברו בו תועלת ובא ברוב על בשורה טובה, ועל דבר שראה בעיניו, והנה מיתת שאול היה אצל דוד רק הגדה כי לא חשב להשיג מזה שום תועלת וכ''ש שלא היה אצלו בשורה טובה, אבל בעיניו היה כמבשר לו בשורה טובה, והנה לא אמר שהוא אמר שהמיתו כי באמת לא היה מאמין לו בזה כי חשב שאמר זה כדי שיתן לו שכר בשורה, וזה שכתוב אשר לתתי לו בשורה, ובזה לא האמין כי הוא גמר מיתתו, בשגם שאף לפי דבריו כבר היה שאול בן מות, ובכ''ז הרגתיו יען היה כמבשר בעיניו, ושמח על מיתתו :

אף כי . רצה לומר : וכל שכן שאהרוג אתכם , כי הרעותם לעשות יותר ממנו , כי ההורג את שאול , הנה במלחמה הרגו על פי שאלתו , וידע כי לא יחיה עוד אחר אשר היה כבר מוכה בחרב , ואף הפרשים הדביקוהו כמו שכתוב למעלה ( א ט י ) אבל אתם , הלא הרגתם אותו בביתו על משכבו , ומכל שכן שאבקש דמו וכו' :

ובערתי . ענין הפנוי והסרה , כמו ( דברים כו יג ) : בערתי הקדש :

אף כי רצה לומר שם לא הרג את שאול וגם אם גמר מיתתו לא היה בבית רק במלחמה שכבר היה בן מות, ואף כי פה שהרגוהו ממש לא במלחמה רק בביתו על משכבו. זאת שנית ששאול כבר היה מחוייב מיתה על פי נביא שא''ל מחר אתה ובניך עמי על ידי עונותיו, והם הרגו איש צדיק שלא חטא חטא משפט מות. ועתה הלא אבקש רצה לומר, {{{א}}} אבקש את דמו, {{{ב}}} שחוץ מזה אבער אתכם כי אתם רוצחים שופכי דם נקיים :

ויקצצו . כרתו , כמו ( תהלים מו י ) : וקצץ חנית : על הברכה . אצל מקום כניסת המים , כמו ( לעיל ב יג ) : ברכת גבעון :

ויקצצו את ידיהם שעשו המעשה, ואת רגליהם שהלכו לבשר את דוד, ויתלו כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך, וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה :