ואלה דברי דוד . נבואת דוד אחרונים , ומי הם הראשונים , דברי השירה האמורים למעלה , אבל בכל שירות ותשבחות שאמר , אין נקראים דברים : הוקם על . הוקם למעלה : ונעים זמירות ישראל . אין ישראל משוררים במקדש , אלא שירותיו וזמירותיו :

ואלה דברי דוד האחרונים . רוצה לומר : מה שאמר אחר כל המעשים והשירים אשר שר לה' , ומשם ואילך לא דבר עוד ברוח הקודש : נאם דוד בן ישי . רוצה לומר : וזה דברי נאם דוד וגו' , רצה לומר : זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי , רועה צאן בשפל המדרגה : ונאם הגבר . וזה בעצמו דברי עתה , אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה , להיות משיח אלהי יעקב , למלוך בישראל , ולהיות מנעים זמירות ישראל , רוצה לומר : לסדר זמירות נעימות לישראל לשורר בבית ה' . וכאומר : אחר כל הגדולה הזאת , לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז :

נאם . מענין אמירה ודבור : הגבר . האיש : על . למעלה , וכן ( איוב לו לג ) : מקנה אף על עולה : ונעים . ענין עריבות ומתיקות :

הוקם על . כמו למעלה והוא מעלת כסא המלוכה : ונעים זמירות ישראל . ר''ל שהוא אמר לש''י בנעים שבמיני הזמירות והם זמירות ישראל כי הם חוברו שיזמרו בהם ישראל לש''י וזה מבואר בזמירות הנזכרות בספר תהלים :

השאלות: למה קראם דברי דוד האחרונים והדברים עצמם סתומים, ויש בם דברים מופלאים וכפולים במלות שונות :

ואלה דברי דוד האחרונים. אחר שסדר ספר תהלותיו לעת זקנותו, חתם בו שמו להודיע מי חברו, ועל מי חברו, ובאיזה מדרגה באו הדבורים בו, אם מדרך השכל אם מרוח הקדש, והוסיף בו גם כן נבואה עתידה על ענין מלכותו. אמר נאום דוד בין ישי, רצה לומר שהזמירות הבאים בספר ההוא, כוללים ג' ענינים, {{{א}}} זמירות שאמר על עצמו ובתוכם ממה ששר קודם נמשח בהיותו רועה בצאן, שעל זה אמר נאום דוד בן ישי, {{{ב}}} זמירות שאמר אחר שנמשח, ואחר שמלך מצד עניני מלכותו, בין בהיותו נרדף בין בהיותו מצליח במלכות, ועל זה אמר נאום הגבר הוקם על להיות משיח אלהי יעקב, {{{ג}}} זמירות שחבר לצורך כלל ישראל, אם ספור נפלאות אל, אם תפלות או מהללים בעבור העם בכלל, ועל זה אמר ונעים זמירות ישראל :

דבר בי . השרה בי רוח קדשו ונדבר בי , וכל לשון נבואה , נופל בו לשון דבר , כמו ( במדבר יב ב ) : הרק אך במשה דבר הלא גם בנו דבר ( שם פסוק ו ) : אדבר בו וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו בקרב הנביא , ומדבר בו :

רוח ה' . רצה לומר : הדבר אשר אדבר מאז ועד עתה , לא מחכמה באה לי , אך רוח ה' דבר בי ומלתו וגו' , והוא כפל ענין במלות שונות , ובא לחזק הדבר :

ומלתו . ענין דבור , כמו ( תהלים קלט ד ) : כי אין מלה בלשוני :

רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני . אמר שענינו באלו הזמירות הנעימות שחבר היה שרוח השי''ת דבר בו ובמה שנאצל עליו מרוח הקדש היה דבר השם יתעלה על לשונו להגיד אלו הזמירות ולחברם בספר :

רוח הודיע כי כל הזמירות נאמרו ברוח ה' אשר עליו ויען שהרוח האלהי יחול על המשורר בשתי מדרגות, אם רק לעוררו בכח אלהי על ענין השיר, והמלות והמליצה ידבר המליץ משכלו, או שגם המלות והמליצה יהיה ברוח ה', אמר כי שניהם היה מהופעה אלהית, רוח ה' דבר בי וגם מלתו היא על לשוני, שגם סדר המלות היה מה' :

לי דבר צור ישראל . אלי דבר וצוה צור ישראל , שאהיה מושל באדם , בישראל שנקראו אדם , שנאמר ( יחזקאל לד לא ) : אדם אתם ( יבמות סא א ) , ואהיה צדיק מושל וירא אלהים . ורבותינו ( מועד קטן טז ב ) פירשוהו בלשון אחר : אמר דוד : אלהי ישראל לי דבר , אלי דבר צור ישראל , מושל באדם אני , ומי מושל בי , צדיק , שאני גוזר גזירה והוא מבטלה . אבל לפי ישוב המקראות , הראשון הוא פשוטו של מקרא :

אמר אלהי ישראל . רצה לומר : וזהו דברי אשר אלהי ישראל אמר , וכאלו דבר לי ליחד אלי הדבור , רצה לומר : מיד ה' הופיע אלי להשכיל הדבר הזה : מושל באדם צדיק . כאשר יועמד צדיק למשול בבני אדם , אז תמשול יראת אלהים , כי כל ממשלתו להכריח העם על היראה , אם כן היא המושלת והמתגברת :

אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל . ר''ל כי בעבורי אמר הש''י ודבר שאהיה מושל באדם היותר נבחר והוא ישראל מפני היותי צדיק מושל ביראת אלהים ר''ל שכל הנהגתי וממשלתי הוא ביראת אלהים ולזה זכיתי לזאת המעלה :

אמר עתה התחיל נבואה עתידה שנאמר לו מאת ה' על מלכות זרעו, ותתקיים לימות המשיח, וכעין דוגמא היה במלכות שלמה מעין העתיד, ופירושו ה' מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם אמר ומפרש לי דבר צור ישראל, שדבר זה באורך (שזה א' מן ההבדלים בין דבור ואמירה) שהדבור הוא באורך וכל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פי' בשביל ורצה לומר שדבר בשבילי, שעתיד לעמוד מושל באדם, רצה לומר המשיח יהיה לו ב' מדרגות, {{{א}}} שימשול באדם בכלל, שכל בני אדם ישמעון אליו, {{{ב}}} שיהיה צדיק מושל יראת אלהים שמצד שינוח עליו רוח דעת ויראת אלהים, ימשול על עצמו לעמוד בצדקתו, ובכח זה שימשול על עצמו ימשול על האדם בכלל, באופן שיראת אלהים היא תהיה המושלת אז, וכמ''ש החבר להכוזר שהמולך על עצמו הוא הראוי למלוך על הכלל :

וכאור בוקר יזרח שמש . והבטיחני שתלך גדולתי הלוך וגדל , כאור נוגה אשר הולך ואור : בוקר לא עבות . אור שאינו אפל : מנוגה ממטר דשא מארץ . מאיר בוקרי יותר מנוגה הבא ממטר , כחום צח עלי אור , כשהמטר יורד על הארץ מלאה דשאים , והשמש זורח עליו ומבהיק . וכן פתרונו , יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ :

וכאור בוקר . רצה לומר : המושל כזה היא סיבה להמשיל היראה , כמו אור הבוקר המאיר בפאת המזרח , אשר הוא סיבה ידוע לשיזרח אחריו השמש , אבל כשאור הבקר לא יהיה מעונן בעבים , כי כשיהיה מעונן , אין אור הבוקר סיבה ידועה לזריחת השמש , כי לא יהיה נראה , כי הענן יכסנו : מנוגה ממטר . כמו מנוגה השמש וממטר השמים , אשר משניהם יחד באה הסיבה להצמיח דשא מן הארץ , וכן הדבר במושלים כאלה , כי אף אשר אור הבוקר היא סיבה ידועה לזריחת השמש , אין זו סיבה לשיתמיד בזריחתו , כי יבוא הענן ויכסנו , כן צדיק המושל , לא תמשול היראה כי אם בעוד ימשול הוא , ולא בסור ממנו הממשלה , אף לא אחרי מותו , וכמו שנוגה השמש ומטר השמים המה יחד סיבה להצמיח דשא , ולא זה בלא זה , כן צדיק אחד מושל , לא יוכל להמשיל היראה , אם המושל חבירו עומד נגדו ומוחה בידו :

עבות . עננים : מנוגה . ענין הארה וזריחה : דשא . חציר :

וכאור בקר יזרח שמש . ר : ל שזריחת ממשלתי וצמיחת מלכותי הוא כמו זריחת אור בקר שיזרח שמש אחריה שיהיה אז האור נוסף וכן ירצה לומר שהצלחתו במלוכה תתחזק תמיד כמו הענין באור הבקר אשר אין התפשטותו מהעבים והעננים שיזרח אורם מנגה שיתחדש ממטר יורד על דשא מארץ והוא הקשת כי זה האור יהיה הולך הלוך וחסור אך הוא כאור בקר שיזרח שמש אחריו ובזה רמז דוד אל שתצמח מלוכה ממנו יחסה אל מלכותו יחס אור השמש אל אור השחר והוא מלכות משיח בן דוד שתגדל מלכותו ונשא וגבה מאד אז יהיה הרצון בזה כאור בקר שיזרח בו השמש אשר הוא מתמיד הקיום והוא האור השלם כן הענין במלכות בית דוד אור בקר שלא יסתר בו השמש בסבת העבים כי אז יהיה האור מגיע מהעבים אשר הם מהירי ההפסד ולא יהיה הבקר ההוא מנגה שיצמח ממטר ויולד ממנו כמו הענין בברק שיצא אחריו החשך תכף ולא כמו דשא מארץ אשר בבקר יציץ וצמח ובערב ימולל ויבש :

וכאור, עוד יהיה הבדל בין מלכות המשיח לבין מלכות העולם הזה, וצייר זה בהמשיל את המלכות אל השמש כי כמוהו תאיר המלכות ארץ ותופיע בגבורתה, והנה המלכות בעוה''ז תקום כמו זריחת השמש, שבעלות השחר כהה אורו וכן תוסיף תאיר עד נכון היום. ובדוגמת זה עמדה גם מלכות דוד, שהתנוצצה מעט מעט בהדרגה לא כן מלכות העתיד שפתאום יזרח השמש ויהיה אור גדול, ועל זה אמר וכאור בקר יזרח שמש (אור אינו שם דבר רק פעל והכ''ף אינו לדמיון רק הוא כ''ף הזמן) בעת שיאיר הבקר אז כבר יזרח שמש. שלא יעלה השמש על האופק בהדרגה רק פתאום מצהרים יקום חלד, רצה לומר שתיכף בעמדו ימשול ממשל רב ומלכות עולם, ואמר עוד בקר לא עבות, כי זריחת שמש המלכות בעוה''ז, יצוייר שיקרה לו כמו אל השמש, שלפעמים יכסהו עבים ועננים ולא יראה אורו כלל ולפעמים הגם שיתראה מבין הענן, יהיה בצד אחד מן הרקיע גשם ומטר, שזה נצרך כדי להצמיח דשא מארץ, ובזה יתפלש אור השמש דרך המטר, ולא יראה רק נגה לא אור בהיר (שגדר שם נוגה הוא דבר המקבל האור כמ''ש בפירוש ישעיה) וכן מלכות עוה''ז לפעמים תכסהו עננה לגמרי כמו שהיה למלכות בית דוד בעת הגלות, ולפעמים הגם שיתראה יעמדו נגדו חשכת מים, הצריכה להצמיח מוצא דשא, רצה לומר יעמדו עמה ושוה ומקביל לה גם מלכיות אחרות, כפי הצורך להנהגת עמים ולאומים בדרך הטבע וכפי המערכת ויכהה שמשם, אבל במלכות העתיד יהיה בקר לא עבות שלא יכסהו עבים, וכן (לא) מנגה ממטר רצה לומר לא היה הבקר על ידי נגה הבא ממטר שצריך להוציא דשא מארץ, כי לא יעמדו מקביל לו עמים ומלכיהם להאפיל אורו :

כי לא כן ביתי עם אל . שיהא בוקרי עבות : כי ברית עולם . התורה אשר שם לי , ערוכה בכל ביתי ושמורה : כי כל ישעי וכל חפץ . צרכי מוכנים לפניו , והרי זה מקרא קצר : כי לא יצמיח . עוד למלך אחר מלכותי . דבר אחר : כי ברית עולם שם לביתי , להיות מלכותי קיימת , והברית ערוכה בכל , בפי כל הנביאים :

כי לא כן ביתי . אלא ממשלת בית מלכותי , לא כן היא עם הממשלת יראת האל : כי ברית עולם שם לי . ממשלת המלוכה שם לי לבדו , וברית עולם היא : ערוכה בכל . רצה לומר : הכל תלוי בה , על היותה מלוכה ונתנה ביד אחד , ואינה כממשלת מושלים שאין הכח ביד האחד כאשר חבירו עומד נגדו , אשר ידמו לנוגה השמש ומטר השמים , שאין הכח ביד אחד זולת חבירו להצמיח הדשא : ושמורה . גם המלוכה הלא היא שמורה לי ולזרעי מדור לדור , ואינה כממשלת שאר מושל אשר עמו תמות , או בחייו תוסר ומעשיו בטלים , אשר ידמה לאור הבוקר , שהיא סיבה ידועה לזריחת השמש , ובבוא הענן יכסהו : כי כל ישעי . כי כל הישע הבאה , היא ישעי , כי על ידי או על ידי זרעי תבוא , וכמו כן על ידינו תבוא כל חפץ , כי לא יצמיח מי למלכות מבלעדינו :

ערוכה . ענין סדור : חפץ . רצון :

כי לא כן ביתי עם אל . ר''ל שיסיר מלכותי תכף כמו הענין במלכות שאול : ערוכה בכל ושמורה . ר''ל ממשלתי ערוכה בכל הזמן ושמורה לזרעי אע''פ שתסור מהם בקצת העתים : כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח . ר''ל שהיא ערוכה בכל כי ימצא לישראל כל ישע וכל חפץ כי זה יהיה בעת לכתם בדרכי התורה ואולם כאשר לא יצמיח זרעם לתת פריו וזהו בסורם מאחרי הש''י אז היא שמור' כי לא יתכן שתהיה להם המלוכה :

כי לא מפרש דבריו, נגד מ''ש בקר לא עבות, אומר כי לא כן ביתי עם אל שביתי לא יכסהו הענן, רצה לומר שלא תבטל מלכותו בשום פעם כי ברית עולם שם לי שלא יופסק בשום פעם, רק יהיה ערוכה בכל ושמורה, שתיכף בעמדה תהיה ערוכה בכל עוז והדר כמ''ש וכאור בקר יזרח שמש, ושמורה בל תבטל בשום פעם, כמ''ש בקר לא עבות, ונגד מ''ש בקר לא מנגה ממטר דשא מארץ, אמר כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח הדשא, רצה לומר לא יצמחו אז הדשאים שבעבורם ירד המטר לכסות השמש והמליצה שלא יתקוממו אז שרי העכו''ם כפי הטבע והמערכת רק יהיה ה' למלך, וימלא כל ישע וכל חפץ בית דוד, אם ישע הנפש, אם חפציו העולמיים :

כקוץ מונד . קרדו''ן בלע''ז , שבקטנותו רך נע ונד , וסופו מתקשה , עד אשר לא ביד יקחוהו :

ובליעל . אבל בית בליעל , כירבעם וחבריו , כולם יהיו כקוץ מונד , רצה לומר : כמו הקוץ המונד ברגלי אדם , אשר מנידים אותו ממקום למקום בדרך מהלכם : כי לא ביד יקחו . כי בעבור החדודים הבולטים בו , אי אפשר לקחתו ביד לסלקו מן הדרך אל מקום מיוחד , ולזה בעל כרחו הוא מונח ברגלי אדם , ומנידים אותו ממקום למקום , ולא יונח זמן רב במקום אחד , וכמו כן לא תעמוד בית בליעל על זמן רב :

מנד . מלשון נדידה : כלהם . מלשון כל :

ובליעל כקוץ מונד כלהם . ואולם הרשעים כשיקחו הממשלה הם כלם כקוץ מונד שיזיק אנה ואנה למתקרבים אליו וינקבם בקוציו כי לא יקחו האנשים ביד את הקוצים כי יזיקו בהם והמשילם עוד לקוץ שאינו עושה פרי וכאילו רמז בזה אל מלכות ירבעם וחבריו :

ובליעל אז יציץ ופרח כרם ה' צבאות ואת הקוצים יכלה מן הכרם, והם הבליעל אשר כולם דומים כקוץ מונד שעומדים רק להשחית את כל הנוגע בם והכל נדים מהם כי לא ביד יקחו :

ואיש יגע בהם ימלא . צריך שילבש את בשרו ברזל , וימלא ידו בכלי זיין לקצצו : ובאש שרוף ישרפו בשבת . ואין שם תקנה אלא שריפה , ולשבת ולהתחמם כנגדם , כך הרשעים אין להם תקנה , אלא שריפה בגיהנם : בשבת . הקב''ה יושב על כסא הדין :

ואיש יגע בהם . רצה לומר : אולם בית הבליעל לא תהיה דומה להקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש , כי בהם יגע איש לרעה , בחרב ובחנית , והגוף של כל אחד מהם יהיה מלא מברזל החניתות , וגם עץ הנצב תבוא בו אחר להב החנית : ובאש שרף וגו' . בתבערת אש ישרפו , בעת יושבת מלכותם . או רצה לומר , בעבור יושבת זכר למו , וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם :

בשבת . ענין בטול , כמו ( ישעיהו יד ד ) : שבת נוגש :

ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית . ר''ל כי כאשר יגע ברשעים ויקרב אליהם ימלא כל גופו ממכות הברזל : ועץ החנית . ר''ל שאחר הכנס בגופו ברזל החנית יכנס העץ : ובאש שרוף ישרפו בשבת . ר''ל כי בהשבת הממלכה מהם יכלו הם וזרעם בכליון חרוץ כמו שנתבאר מענין ירבעם והדומים לו כי בעת ששבתה הממלכה מהם לא השאירו להם נין ושאר . ביאור הדברים ; אמר שכבר דבר לה' את דברי השירה הזאת לתת לו שבח והודאה ביום אשר נתבאר לו כי הציל ה' אותו מכף כל אויביו הרודפים אותו כמו גלית הפלשתי ואכיש מלך גת העמלקים אשר פשטו אל צקלג ואיש בשת והפלשתים שבאו להלחם עמו וחנון בן נחש והדרעזר ואבשלום ואחיתופל ושבע בן בכרי וישבי בנוב והציל אותו גם כן מכף שאול והוא שקול כנגד כלם כי שאול רדף את דוד והוא מלך ודוד היה עבדו ולזה היה תכלית הפלא לתוקף יד שאול על דוד איך נצל מידו , ויאמר הנה ה' לי סלעי ומצודתי ומציל לא יצטרך לי תוקף אחר ולא עזרני כח וחיל אחר באלו הצרות אשר נצלתי מהם הנה הוא מנהיג החוזק והתוקף שלי ומאתו הוא נאצל מפני השגחתו בי , הנה בו אחסה ואסתר בסתר אהלו מכל הרעות הנכונות לבא עלי כי הוא לי למגן להגן עלי מכל דבר הרעות אשר יבואני להזיק והוא תוקף ישעי , כי מאתו יסודרו כלי' להפחיד הקמים עלי שלא יזיקוני כמו שידחה הבעל חי בקרניו החיה הבאה לטרפו , הנה הוא בית החוזק שלי והמנוס שאנוס להמלט מכל הקמים עלי והוא מושיע אותי מאנשי חמס הרודפים אותי על לא חמס בכפי כי הענין כמו הענין בשאול ובאבשלום והדומים בזה והנה אלו התשועות אשר הושיעני הש''י מאויבי יביעו לי באמצעות תשועה שלמה שאתפלל לש''י אחר שספרתי מתהלותיו הנודאות המיישירות אל השגתו יתברך הנה בעת שפנו אלי רעות נפלאות מביאות אל מות וביעתוני אימות מות הנה בעתה היא אשר ראיתי כי צר לי והייתי בזה הפחד הנפלא אז השתדלתי לקרוא שם ה' המורה על מציאותו ביותר על מה שאפשר , ובדבקי בו בזה האופן התפללתי אליו והוא שומע תכף קול תפלתי מהיכל מעלתו אשר הוא בתכלית הרוחק ממדרגת האדם והנה שם עלתה שועתי באזניו להתפלל להשתדל בהצלתי , והנה מרוב חרון אף השם על אויבי הרעיש עולמו כאילו נולד מאף הש''י אשר בבטן הארץ יתחדש ממנו הרעש וירעשו חלקי הארץ וגם יסודות ההרים הגבוהים יתנועעו וירעשו , ואמר ממשל כי מרוב הכעס עלה עשן באף הש''י ותצא אש מפיו תאכל אויביו ותשחית' עד שלחוזק האש ההוא בערו ממנו גחלים , והנה היה זה המשל להעיד על הפלגת הרע שחדש הש''י כדי שיפלו אויבי דוד במהירות וזה שכבר סבב הש''י שינגפו ישראל במלחמה ומתו עמהם שאול ובניו וכן הענין במיתת אבשלום ובכלל הנה כשנחקור בספורי הקורות שקרו לדוד נמצא פלא עצום בסבות אשר בהם הש''י הביא הרע לאויבי דוד בא ההמלט לדוד , ואמר כי לרוב השגחת השם על דוד כאילו ירד מן השמים ודרך על הארץ ושלח מלאכו בקלות כאילו התעופף , ושת סביב דוד ענן וחשך להסך עליו ולהסתר שם מאויביו וכאילו היה זה משל אל מה שסבב הש''י כשרדף שאול אחרי דוד שלא יכול למצאו וכאשר מצא אותו והיה קרוב אל שיתפש דוד סבב הש''י שבא מלאך אל שאול כי פשטו פלשתים על הארץ והוכרח לעזוב דוד , ואמר כי מהענן בעצמו שחדש הש''י ע''י מלאכו להתיר דוד ולמלטו מאויביו ממנו יצא ברק בערו ממנו גחלי אש והם הלפידים היורדים מהענן אשר נעצר בו איד קיטורי וממנו נתחדשו רעמים שנתחדשו לאויביו מהדב' בעינו אשר חודש להציל דוד , והנה בזה האופן כאילו נבקעה הארץ מרוב הרעש שנתחדש בגערת ה' מנשמת רוח אפו , ונראו מעמקים ונגלו מוסדות תבל כמו שימצא הענין בעתות הרעש שתבקע הארץ ויראו המקומות השפלים מהארץ ויראו שם נהרות גדולים נתחדשו ממה שהיה באיד שחדש הרעש מהטבע המימיי , והנה קרא המים ההם ים כי ענינם דומה במליחות למי הים מפני רבוי השריפה שנתחדשה שם כי הוא ג''כ הסבה במליחות מי הים כמו שנתבאר בטבעיות והנה אפשר שאמר זה להפלגת הסרת ענין אויביו במהירות כמו הענין בארץ הנבקעת מפני הרעש כי יתהפך המקום הגבוה להיות למטה ולזה קרא ענין חטאת סדום הפכה אמר כמהפכת סדום ועמרה ואפשר עם זה שרמז בזה להגלות בקלות ובמהירות דבר הנעלם מהאנשים מהצלחת דוד וכאשר השלים זה המשל אמר זה הענין בדברים יותר מבוארים ואמר הנה הש''י ישלח מלאכו ויקחני וינהגני וימשוך אותם מימי הרעות אשר חשבו אויבי להטביע אותי בהם , ובזה האופן יצילני הש''י מאויבי שהיה חזק ועז ביחס אלי בתכלית נפלא והוא שאול כי הוא היה מלך ואני הייתי עבדו ובכלל הנה יצילני בזה האופן מכל שונאי כאשר חזקו ממני , הנה אויבי מקדמים אותי רע ביום אידי כי חשבו שאז היא עת רעה וישיגו מבוקשם , והנה אז היה הש''י למשען לי בדרך שלא נפלתי בידם ואחשב שזה היה משל על הזיפים שהודיעו לשאול כי דוד מסתתר עמהם במערה ועל מה שיעץ אחיתפל לרדוף אחר דוד בלילה להמיתו והנה הש''י הוציא אותי למרחב מהצרה שהייתי בה ומלט אותי מיד אויבי כי חפץ בי להיות מלך על ישראל ונתן לי גמול כצדקתי והשיב לי כבור ידי שבררו התכונות המשובחות והנה אמר זה להעיר כי בכל עוז היה רודף הדרכים המשובחים וזה מבואר מהספורים שבאו בענין דוד זולתי בחטא אשת אוריה , והנה היתה לי הטובה הזאת מאת הש''י לפי ששמרתי דרכי ה' והלכתי אחרי מצוותיו ולא הרשעתי לנטות מדרכי הש''י כי כל משפטי הש''י והם משפטי התורה שויתי תמיד לנגדי לזכור אותם כדי שאתנהג בהם וכן הענין בחוקותיו כדי שלא אסור מדרכי התורה כלל ואהיה שלם בלבי לש''י כי כל מגמתי היתה לפנות אליו וזה סבה פעמים רבות שנשמרתי מעוני אשר הביאתני להשתוקק אליו רתיחת טבעי , והנה השיב ה' לי כצדקתי וכנקיון לבבי לפי מה שידע הש''י ממנו וזה היה בעת שענשני על החטא שחטאתי כי לא הפליג מאד בענשי להגלות אליו טוב לבבי והפליג בעונש שאול להגלות אליו רוע לבבו ואף על פי שהיה חטאי יותר עצום לפי הנראה מחטא שאול והנה יורה על טוב לב דוד כי הוא לא הסכים בהריגת אחד משונאיו ואף על פי שנפלו בידיו כמו הענין בשאול ואבנר ואבשלום ושמעי בן גרא אבל היה חומל ומרחם כמו שנראה מספור קורותיו והנה ענייני שאול היו בהיפך זה והנה בכלל כשתחקור על כל ספורי קורות דוד וסיפורי כל קורות שאול יתבאר לך ההבדל העצום שהיה בין תכונת דוד ובין תכונת שאול הנה אתה הש''י מתחסד עם חסיד לעשות לו חסד גם אם יחטא לך בשתקל מענשו כמ''ש בדוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות , והנך הולך בתום ובכבדות הלב עם איש תמים וכבד לזאת הסבה ג''כ ואמנם עם איש עקש אתה מביא עליו העונש בדרכים עקלותונים להפליג בענשו על החטא מפני היות לבו מוכן להתנהג בזה המנהג הפחות , והנך מושיע השפלים אעפ''י שהם מהמון העם אשר אזלת יד מהם , ועיניך על רמים להשפילם כשיחטאו לך ואעפ''י שהם מלכים והנה אמר זה מפני שהשם הושיע דוד בעת הזאת מהעם שהיה עבד לשאול והיה אז עיני הש''י להשפיל שאול שהיה מלך בעבור שהגיעה המלוכה לדוד הנה אתה היית נרי ה' להאיר לי בהיותי בליל חשך הצרות ואז הגהת חשכי וזה בעת שהיה דוד נרדף משאול ואבשלום , הנה בעזר שהיה לי ממך שברתי הגדוד הבא אלי ובעזר אלהי דלגתי וקפצתי החומה הנפלאה שהיתה ביני ובין הגדוד ההוא וזה היה רמז אל הגדוד שבא מעמלק לצקלג ושרפו את צקלג באש ונהגו לפניהם נשי דוד ואנשיו וטפיו וכל קניניהם כי היה מאת הש''י שסבב שהסרנים לא חפצו בהליכת דוד עמם פן יהיה להם לשטן עד שהוצרך שאכיש מהר דוד שישוב צקלג וזה היה סבה אל שיכול להשיג הגדוד ההוא כי לולא שלחו אכיש לא היה יכול ללכת שם והנה זאת החומה הגבוה שדלג אז להשיג הגדוד ההוא , הנה דרך האל יתברך ומנהגו בפעלותיו היא בתכלית השלימות ואמרת הש''י בדברי התורה היא צרופה שאין בה סיגים אבל כל עניניה מגיעים לתועלת נפלא , הנה הש''י מגן הוא לכל החוסים בו להצילם מן הרעות הנכונות לבא עליהם והנה ענין החסות בו הוא התנהג בדרכי התורה ולזה הקדים לזה אמרו אמרת ה' צרופה כי באמצעותה יהיה הש''י מגן לאדם ותדבק בו השגחתו כמו שהתבאר מדברי התורה כי מי אל מבלעדי ה' שיוכל להיות למגן לכל החוסים בו הנה זה לא ישלם לזולתו מהאמצעים ששם האל יתברך בינו ובין הנמצאות השפלות כי מהם יסודר פעם רע ופעם טוב ולא יוכלו לשנות סדורם ואולם הש''י לבדו יוכל על זה , ומי הוא גם כן תקיף לעזור לכל הקוראים אליו באופן ראוי מבלעדי הש''י הנה הוא האל אשר הוא מעזי לתת לי חיל , והוא סבה שקפץ דרכי ודלג אל התכלית השלם הדרוש והנה אמר זה להפלגת מהירות הגעתו לדרכו אל התכלית והנה הוא שמני קל המרוץ כאילות ובזה המהירות והמרוצה העמידני על רוממות הצלחתי מה שלא היה ראוי להיות כן לפי הנהוג כי המהירות בענינים יהיה טוב העצה ואולם היה כל זה מסודר ממך ולזה היה מגיע בו הטוב בתכלית מה שאפשר , הנה הש''י מפני השגחתו בי למד ידי למלחמה עד שכבר הוריד יתר קשת חזקה מאוד אל המקום שמשם תהיה יריית החצים כל אחד מזרעותי והנה אמר זה כי בעת שהלך להלחם עם גלית לא רצה לקחת כלי המלחמה כי לא נסה ואחר זה בזולת למוד אחר והרגל היה מצליח מאד במלחמות כמו שנזכר בספורי דברי שאול , והנה אז נתת לי מגן ישעך שהגינות עלי שלא נפלתי ביד גלית הפלשתי , וענותך אותי אז בעת הצרה ההיא תרביני ותגדל מעלתי כי זה היה סבה ששמהו שאול על אנשי המלחמה ושהיה חתן למלך כמו שנזכר בספור דברי שאול ומזה נתגלגלה הצלחתו בהתפרסם לישראל טוב הצלחת דוד במלחמותיו ומזה ג''כ היתה סבה לשמור דוד מנפול ביד שאול כי מיכל אשתו גלתה לו הסוד והצילה אותו , תרחיב צעדי תחתני בברחי מפני שאול כשחשב להכותי בחניתו ביום היותי מנגן לפניו , ולא מעדו קרסולי שאם הייתי נופל מהבהלה והפחד היה הורג אותי ובזה האופן ג''כ נתת לי כח לרדוף אויבי ולהשיגם באופן שאשמידם ולא אשוב עד כלותם וזה היה בימי שאול שהכה דוד מכה רבה בפלשתים ובעת רדפו אחר גדוד עמלק כששרפו צקלג והנה אכלה אותם אז ואכה אותם באופן שלא יקומון ויפלו תחת רגלי ואחר זה כשמלך איש בשת אזרתני חיל למלחמה והכרעת אויבי תחתי כי תמיד היו אז במלחמת בית שאול הולכים ודלים ובית דוד הולך וחזק , ואז נתת לי אויבי עורף כי אבנר ואנשי איש בשת הפכו עורף במלחמה ואנשי דוד היו הולכים ורודפים אותם בדרך שאכרית משנאי והנה היו פונים אל השם יתברך שיושיעם ואין מושיע אותם והיו מתפללים אל ה' ולא ענם עד ששחקתי אותם כעפר ארץ וכטיט חוצות שירמסהו ברגל ויכתתו העפר שבו וישברוהו כן אשברם וארמסם , והנה הצלת אותי מהמריבים אתי מעמי כמו איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי תשמרני להשים אותי לראש גוים רבים והם הגוים שנצחתי אותם במלחמה שהיו לי לעבדים עד שעם לא ידעתי יעבדוני וזה שכבר היו מואב וארם ואדום לעבדים לדוד , בני נכר יכחשו לי מרוב יראתם ממני , לשמע אזן לבד היו נשמעים לי לעשות רצוני ואעפ''י שלא ידעו רוממות מעלתי וגודל הצלחתי , הנה בני נכר מרוב יראתם ממני היו נובלים כנבול עלה מגפן כי מת לבם בקרבם מרוב הפחד והנה גם בחדריהם שהיו נסגרים בהם נפלו עליהם אימות מות ממני הנה הש''י העוזר אותי הוא חי וקיים תמיד ותקפי שהוא הש''י הוא ברוך לא יחסר כחו בעת מהעתים כמו הענין כאשר הם שהם תחת מערכות הככבים כי הם ישפיעו פעם טוב ופעם רע ומי שהוא מנהיג תוקף ישעי שהוא הש''י אשר ישעי מסודר ממנו על דרך ההשגחה הפרטית הוא תמיד רם ונשא על כל הנמצאות ולזה אין לי לירא שיסור עזרו ממני בעת מהעתים הנה זה האל הוא הנותן נקמות לי מאויבי ומוריד עמי תחת ממשלתי והוא המוציא אותי מאויבי שלא אפול בידם , והנה האל הזה מרומם אותי מקמי והם איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי והצלתני מאיש חמסים והוא שאול ואמר זה כי בחמס היה רודפו ונראה גם כן מעניניו שכבר היה איש חמסים כשיעויין בתכונותיו כמו שזכרנו במה שקדם , על כן אודך ה' בגוים לתת לך תודה כמו שגמלתני מהטובות ולשמך אזמר ואשבח , הנה הש''י הוא תוקף ישועות מלכו שהוא דוד והוא עושה חסד למשיחו שנתן המלוכה לדוד ולזרעו כל זמן שיתקיים העולם כמו שיראה הבטחתו בזה על יד נתן הנביא , ואלה דברי דוד האחרונים ר''ל אחר סיימו דבר ספר תהלים בכללה ואחר זכרו דברי השירה בזה המקום חתם דבריו בזה המאמר , נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על כסא המלוכה אשר משחו אלהי יעקב בשמן המשחה על יד נביאו והוא נעים זמירות שחבר אלו הזמירות הערבות הנכללות בספר תהלים שהם זמירות ישראל כי כל הזמירות שישבחו ישראל ישבחו השם יתברך באלו הזמירות , הנה רוח ה' דבר בי בחברי הזמירות ההם ודברו היה על לשוני ומפיו חוברו אלו הזמירות ר''ל שכבר חוברו ברוח הקדש , הנה כבר אמר אלהי יעקב ותקפו שאהיה מושל באדם מפני היותי צדיק ומושל ביראת אלהים והנה זריחת אורי והצלחתי תהיה כאור בקר כעלות השחר שיזרח השמש אחר האור ההוא בדרך שיהיה האור הולך ונוסף כן ממשלתי תחזק תמיד או ירצה בזה שיהיה כאור בקר בזריחת השמש שהוא אור שלם ואחר זה מתמיד ונוסף והמשילו לשמש לפי שהוא קיים וכמו זה מלכותו קיים ולזה אמר וכסאו כשמש נגדי כן הענין במלכות בית דוד אור בקר שלא יסתר בו השמש בסבת העבים שיסתירוהו כמו שהיה הענין במלכות ירבעם וחבריו שלא היה במלכות ההיא אור כלל על דרך האמת והיה האור הנראה מהעבים אשר אין להם קיום כלל ולא יהיה גם כן האור ההוא מנגה שתתחדש ההארה ההיא מנגה שיתחדש ממטר כשהיה בענן שיצא ממנו המטר איד קיטורי באופן שיברק הברק כי האור ההוא הוא סר תכף וכן היה הענין במלכות שאול שעמדה זמן מועט כמו דשא מארץ שמהרה יצמח ומהרה ייבש , הנה לא כן בית מלכותי עם אל כי ברית עולם שם לי להיות המלוכה לי ולזרעי , הנה הברית הזאת סדורה וערוכה בכל אשר תמשך לו הגדולה מזרעי לא תפקד מהם הממשלה כי יהיה לישראל כל ישע וכל חפץ וזה יהיה בעת שידבקו בש''י ויתנהגו בדרכי התורה כי לא תקצר יד הש''י מהגיע להם או כל ישע ואף על פי שמצד ההשגחה הכוללת לא היו ראוים לו כי מצד ההשגחה הפרטית יושיעם בכל עת ויגיע להם כל חפצם והיא שמורה לזרעי אם תפסוק מלוכה בישראל וזה יהיה כאשר לא יצמיח ישראל ר''ל בעת שיסורו מאחרי הש''י כי אז לא תתקיים להם מלוכה והש''י ישמרנה לזרעי כי מזרעי יצא מלך ימלוך בישראל הוא ובניו כל הימים כמו שהתבאר בזולת זה המקום מדברי הנביאים , ואולם אנשי הרשע כמו ירבעם וחבריו שימלכו ברשע לא ביראת אלהים כמו הענין במלכותי הנה הם כקוץ מונד כלהם שלא יקחוהו האנשים ביד ליראתם פן תנקב ידם וגם לא יקרב אליו כי מצד תנודתו יבא אל היד ויזיקה כן האיש שיקרב בבני הבליעל ינקב וימלא גופו ברזל החנית והעץ אשר הוא תקוע בו כי מרוב השחתתו הקרבים אליו לא יספיק לו ההכנס הברזל בגוף אבל יכניס שם אחריו עץ החנית , ובסוף הענין כשתשבת מלכותם שרוף ישרפו ולא ישאר מהם שארית :

והנוגע בהם צריך להתלבש זין וברזל. ואז שיכתתו חרבותם לאתים יכלו הקוצים, כי באש שרוף ישרפו בשבת, בבוא זמן בטולם יהיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא, כמ''ש מלאכי :

אשר לדוד יושב בשבת . יושב בשבת סנהדרין , והוא תחכמוני , והוא ראש השלישי , אב בנוי בחכמה ובגבורה , בשלשה דברים הללו הוא ראש , כמו שנאמר ( שמואל-א טז יח ) : ונבון דבר ואיש תואר וגבור חיל : עדינו העצני . כשעוסק בתורה , כורך ומקשר עצמו כתולעת , כמו ( איוב לח לא ) : מעדנות כימה , וכשיוצא למלחמה , היה קשה כעץ , והורג שמונה מאות חלל במלחמה אחת ( מועד קטן טז ב ) :

אשר לדוד . כאשר הזקין ותש כחו , היו אלה שלשת הגבורים סביב לו , לבל יבוא מי ויכנו נפש : יושב בשבת תחכמוני . רוצה לומר : האחד היה יושב עם דוד בישיבת החכמה , והיה ראש הגבורים , ושמו עדינו העצני , ( ובדברי הימים במקום 'יושב בשבת' נאמר 'ישבעם' , והוא הוא , כי ישבעם הוא כאלו אמר יושב בעם , ובמקום 'תחכמוני' נאמר שם 'בן חכמוני' , והוא הוא , וכן איש ירושלים , הלא נקרא 'ירושלמי' וגם נקרא 'בן ירושלים' , ומובן אחד להם ) : על שמונה מאות . מוסב למעלה , לומר שהיה יושב בישיבת החכמה , על אשר היה הורג בפעם אחת שמונה מאות חלל , ואף כי נתייגע בהורגו הרג רב , מכל מקום חזר לישב בישיבת החכמה , על ההריגה וסמוך לה . ( ובדברי הימים נאמר ; הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל וגו' , כי שם משבחו בהגבורה לבד , לומר על הריגת שלש מאות חלל , וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו כאלו עתה התחיל להלחם , וכאן משבחו באהבת החכמה עם הגבורה ) :

השלשי . ענין גבורים ונכבדים , כמו ( שמות יד ז ) : ושלשים על כלו , ונפלה מ''ם הרבים , וכן ( מלכים ב יא ד ) : לכרי ולרצים ומשפטו : לכרים :

יושב בשבת תחכמוני . ידמה שזה היה לשבח עדינו העצני וכן היה הענין בשאר התארים שזכר לו בזה המקום ואחשב שנקרא יושב בשבת תחכמוני כי מרוב אהבתו החכמה היה שובת מכל מלאכה אחרת ומתעסק תמיד בקנין החכמה : ראש השלישי . תארו בזה התאר לפי שהיה ראש באלו השלשה גבורים שזכר תחלה והם עדינו העצני אלעזר בן אחתי שמה בן אגא הררי :

השאלות: (עד סוף הסימן). בדברי הימים הזכיר שלשה פרשיות בספורי גבורי דוד, ופה לא הזכיר רק מקצתם, פה אמר ששם הראשון היו עדינו העצני ושם קראו ישבעם בן תחכמוני, פה אמר על שמונה מאות חלל, ושם על שלש מאות חלל, הגבורה שבחלקת השדה יחס פה לשמה, ושם לאלעזר בן דודו, פה אמר שהיו עדשים ושם אמר שהיו שעורים, ושם לא נזכר שמה כלל, מי היו השלשה שהביאו מים מבור בית לחם שלא גלה שמם, פה אמר באבישי מן השלשה הכי נכבד, ובד''ה אמר מן השלשה בשנים נכבד, ומז''ש מן השלשה נכבד ועד השלשה לא בא, מי היה גבור השלישי מהאחרונים, איך סיים כל אלה שלשים ושבעה ולא חשב רק שלשים, ויאמר רש''י שבניו של ישי היו רבים, וכן הרד''ק נדחק ולמהרי''א היה יואב מן המנין, עם הששה הראשונים וכל זה דוחק :

אלה שמות הגבורים הנה בד''ה חשב גם כן גבורים אלה ואחרים נוסף על אלה שלא חשבם כאן, וכבר האריך בזה מהרי''א והשיב ששם חשב אלה שהתחזקו עמו במלכותו כמבואר שם ופה לא חשב רק הגבורים שהתמידו להיות עמו בכל מלחמותיו, ובד''ה אמר ישבעם בן חכמוני ראש השלישים הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת. לגבור הזה היה לו שני שמות שמו העצמי היה עדינו העצני, ועל שישב בישיבת חכמים ברב עם, קראוהו בשם ישבעם בן חכמוני, יושב עם, בן חכם, ובד''ה ספר להודיע גבורתו, שאחר שהרג שלש מאת חלל היה מעורר את חניתו ומניעה בקל הנה והנה ומצד זה היה ראש לשלשים הגבורים, לא להשלשה כי אבישי אחי יואב עשה כזאת ואמר עליו ועד השלשה לא בא, ופה ספר הפלגת חכמתו ועיונו שבפעם א' אחר שהרג שמונה מאות חלל ישב אחר כך בשבת תחכמוני בעיון התורה, ומצד זה היה ראש השלשה, כי גדול בחכמה מהם, ומי הם השלשה אלה יספר אחר כך :

בן דודו . כך שמו : בשלשה הגבורים . המעולים שבגבורים : בחרפם בפלשתים . תקעו כף להלחם בהם ולנצחם :

ואחריו . במעלה : בשלשה הגבורים . רוצה לומר : הוא היה אחד בשלשה הגבורים אשר היו עם דוד בעת חרפם את הפלשתים אשר נאספו שם למלחמה , ולא הוזכר במקרא מן המלחמה ההיא ומתי היתה : ויעלו . נסתלקו מלהלחם בהם :

בחרפם . מלשון חרפה ובזיון : ויעלו . נסתלקו , כמו ( איוב ה כו ) : כעלות גדיש :

בחרפם בפלשתים . ידמה שהם היו מחדפים בפלשתים להתפאר עליהם שלא יוכלו להם במלחמה כמו שהיה מחרף גלית הפלשתי מערכות ישראל :

ואחריו הגבור השני היה אלעזר בן דודו האחוחי, והיה בשלשה גבורים שהיו עם דוד, שהם הגבור הראשון עדינו העצני והשלישי היה שמה שיזכיר אחר כך והיה עם דוד בחרפם בפלשתים והוא המעשה שיזכיר אח''ז בחלקה מלאה עדשים, שנסו איש ישראל, ושם הרג עדינו העצני שמונה מאות חלל, ואלעזר, (י) הוא קם אחריו ויך בפלשתים, ואז הצילו חלקת השעורים, ולכן בד''ה שקצר ולא הזכיר משמה בן אגא ייחס הצלה זו לאלעזר, כי הוא היה המתחיל להכות בפלשתים ומבואר בד''ה שזה היה בפס דמים, ועיין בפסוק שאחר זה :

אך לפשט . תרגם יונתן : לחלצא קטיליא , לא היה איש לעזרו להרוג , אלא כולם פושטים אחריו את החללים :

עד כי יגעה ידו . מרוב התנועות וההכאות , יגעה ידו ונדבקה אל החרב , כי סר אז ממנו כח התפשטות היד , כדרך המרבה בתנועות והכאות : והעם ישובו . אחר שנסתלקו מלהלחם , שבו אחריו אך לפשט מלבושי החללים , ולא עזרוהו להכות בהם :

יגעה . מלשון יגיעה ועייפות : לפשט . ענין הסרת המלבוש :

עד כי יגעה ותדבק בחרב . הנה יגעה ידו מרוב התנועה וההכאות שהכה בפלשתים בתוקף ודבקה בחרב כי סר מהאצבעות כח הפשיטה ונשארו כפופים או היה זה מרוב הדם הנאחז ביד והבאור הראשון הוא נראה יותר : אך לפשט . ר''ל לפשט החללים : ויאספו פלשתים לחיה . ר''ל שכבר נאספו לקחת המחיה מהשדה והיא התבואות ומיני קטנית ומה שידמה לזה ממה שהוא מזון :

הררי . מן ההר : לחיה . לגדוד כחיות השדה :

ואחריו . במעלה : לחיה . להיות עדה ומחנה שלימה : מלאה עדשים . ובדברי הימים נאמר שעורים , כי באמת זו מלחמה אחרת , וזו אחרת בפעם אחר , כי כאן נאמר ששמה הצילה , ושם נאמר שאלעזר הצילה :

לחיה . רוצה לומר לעדה , וכן ( תהלים סח יא ) : חיתך ישבו בה : חלקת . אחוזת שדה :

ואחריו שמה היתה גבורתו גם כן במלחמה הזאת, ובד''ה אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת שעורים, ושם עמד אלעזר וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד עמהם, ולכן אמר בד''ה ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים :

ויצילה . לבל ישרפו אותה :

מהשלשים ראש . תרגם יונתן : מגברי רישי משריתא :

מהשלשים ראש . כל אחד מהשלשה , היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים למטה : אל קציר . כמו בקציר , וכן ( שמות כה כא ) : ואל הארון , ומשפטו ובהארון , ורצה לומר : בעת הקציר : מערת עדולם . ובדברי הימים אמר על הצור , כי צור גבוה וחזק היה שם , והוא המצודה שאמר למטה : וחית פלשתים . עדת פלשתים :

וירדו שלשה מהשלשים ראש . ר''ל שכבר ירדו שלשה שהיו ראש מהשלשים גבורים שנזכר אחר זה : וחית פלשתים . היא עדת פלשתים :

וירדו אחר השלשה גבורים הנ''ל, היו עוד שלשה שיחשוב אחר כך שעשו גבורה עצומה בעת הקציר שנפלו פלשתים להשחית קציר ישראל, ירדו אל דוד לעזרו במערת עדולם ומחנה פלשתים (כחית השדה) בעמק רפאים, ונראה שזה היה במלחמה שלחם דוד עם פלשתים בתחלת מלכותו (הנזכר למעלה סי' ה) שהיה דוד במצודה ופלשתים בעמק רפאים :

ומצב פלשתים אז בית לחם . החיל היה חונה בעמק רפאים , ושלחו מצב שלהם לבית לחם :

ומצב . ובדברי הימים נאמר ונציב , והוא הוא , ויקרא כן לפקיד וממונה :

ומצב פלשתים . הם האנשים ההולכים לפני החיל והם בעלי הבנות :

מי ישקני מים . אמרו רבותינו ( בבא קמא ס ב ) : הוצרך לשאול שאלה מסנהדרין היושבים בשער בית לחם :

מי ישקני מים . לא שצוה להביא המים , אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם , על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים :

ויתאוה . מלשון תאוה וחשק :

ודוד התאוה למים מבור בית לחם. באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם :

ויסך אותם לה' . כך אמר : מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי , כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה , אין אומרין שמועה מפיו , ומאי ויסך אותם לה' , דאמרינהו משמיה דגמרא ( שם סא א ) :

ויבקעו . כאשר שמעו שהתאוה לה , הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד , ועברו דרך המחנה , וכאלו בקעוה לעשות בה דרך לעצמם : ויסך . שפכם ארצה לשם ה' :

ויסך . מלשון נסך :

ויסך אותם לה' . מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לש''י שאם לא היה נעשה זה במקדש לא היה דוד מנסכם לה' ולפי שלא מצאנו מקום יותר ראוי לזה הנסוך מחג הסוכות וזה לסבות האחת כי הש''י בחר אז שיקחו מהצמחים הגדלים על המים כאמרו וענף עץ עבות וערבי נחל והשנית כי אז ראוי לבקש המים מהש''י וכמו שיקרבו העומר בפסח לבקש ברכת הקציר והבכורים בעצרת לבקש ברכת פירות האילן כן יקרבו המים בחג הסוכות לבקש מהשם יתברך ברכת הגשמים כי אז יבא עת הזריעה ויצטרכו לגשמים והשלישית כי שם לבד תמצא ההערה בתורה על רבוי הנסכים הנה ראוי שיהיו אלו הנסכים בחג הסוכות בזה האופן :

ויבקעו ובזה עשו גבורה עצומה בלכתם דרך המחנה בעזוז מלחמה ובשאיבת המים ביד חזקה ובחזרתם לוחמים והמים בידם, ולא אבה דוד לשתותם כתב מהרי''א כי התכליות ראוי שיהיו מתיחסים אל ההשתדלות שנעשה עבורם, כמ''ש המליץ. הזה פועל חכם שיכין כלים משקלם אלפי אלפים דנרי זהב לעשות מחט ברזל אחד, ולכן לא רצה שההשתדלות הנמרץ הזה שעשו אלה הגבורים יהיה בעבור דבר קטן, רק לתכלית מעולה נכבד להסיך אותם על מזבח ה', וזה שכתוב הדם האנשים וכו' :

הדם האנשים . לשון תמיהה :

ויאמר . נתן טעם על שלא שתה מהם , ואמר חלילה וגו' , רצה לומר : חולין הוא לי לשתותם , מחמת יראת ה' : הדם האנשים . וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם , רצה לומר : הלא לדם יחשב :

ה' . כמו מה' :

הוא ראש השלשה . הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד : והוא עורר וגו' על וגו' . רוצה לומר : על ההריגה וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו , כאלו עתה התחיל להלחם : ולו שם בשלשה . רוצה לומר : שהיה מפורסם לגבור בין שלשת גבורים הראשונים , והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם עם כל גבורתם , החשיבו גם את אבישי לגבור :

עורר . מלשון התעוררות ותנועה :

ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשה . ר''ל שהוא היה היותר נבחר מן השלשה שהיו ראש לשלשים הגבורים הנזכרים אחר זה : מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא . אך לא בא למעלת השלשה הראשונים שהיה עדינו העצני ראש להם :

ואבישי עתה מפרש מי הם השלשה הגבורים הנ''ל הראש מהם היה אבישי, ומ''ש ולו שם בשלשה רצה לומר גם בשלשה הראשונים היה לו שם מצד שעורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני :

ועד השלשה לא בא . ( תרגום : ) ולתלת גברין לא מטא :

מן השלשה . רוצה לומר : מבין שלשה שואבי המים , הם ראשי השלשים : הכי נכבד . האמת הוא היה המכובד שבהם , ולזה היה לשר על השנים אשר עמו : ועד השלשה . אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים :

הכי . המלה ההיא עם הה''א התימה , מורה על אמתת הדבר :

ומ''ש מן השלשה הכי נכבד היינו מן השלשה השניים, ובד''ה אומר מן השלשה בשנים נכבד, פי' השלשה השניים לאפוקי הראשונים, ועל זה אמר ועד השלשה לא בא רצה לומר לא בא אל השלשה הראשונים :

את שני אראל מואב . ( תרגום : ) ית תרין רברבי מואב . ורבותינו אמרו ( ברכות יח ב ) : שלא הניח כמותו , לא במקדש ראשון , ולא במקדש שני : אריאל מואב . על שם שבנאו שלמה , שבא מרות המואביה :

רב פעלים . פעל הרבה גבורות : מקבצאל . שם מקום : שני אריאל מואב . תרגם יונתן : תרין רברבי מואב , ועל שם גבורתם קראם 'אריאל' , שהיא מלה מורכבת מן 'ארי' , ומן 'אל' , שהוא ענין חוזק , כמו ( יחזקאל לא יא ) : ביד אל גוים : בתוך הבור . עם כי המקום דחוק להתחזק בו : ביום השלג . עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור , ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור , עם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש :

איש חי . איש מזורז , וכאשר יאמרו הבריות :

ובניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מקבצאל . הנה תאר אותו שמעלת הגבורה באה לו מאבותיו ולז''א עליו שהוא בן איש חיל ר''ל שאביו היה גבור חיל והיה רב פעלים בענייני הגבורה כי עשה פעולות רבות מיוחסות לגבור והוא היה מעיר קבצאל שהיתה לגורל בני יהודה והנה הכתוב בזה בן איש חי הנה הרצון בו גבור כי הגבור יראה בו פעל החיות יותר מזולתו ומזה ג''כ אמרו כי חיות הנה ר''ל רבות הכח והגבורה : הוא הכה את אריאל מואב . הנה המגדל החזק יקרא אריאל ולזה נקרא בית המקדש אריאל והרצון בו שהוא הכה אנשי המגדלים החזקים ההם שהיו במואב והמלה מורכבת מארי ומאל וענינו ארי תקיף כי הארי הוא רב הגבורה ואפשר גם כן שהיה בהם צורת אריה להורות על התוקף והחוזק : והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג . אמר ביום השלג להורות על רוב גבורתו שעם היות כחו אז חלוש מצד תגבורת הקור והיה ג''כ בתוך הבור ששם ישלוט הקור יותר לקרירות המקום ההוא ולא היו לו ולאריה מנוס שלא ישחית האחד את האחר עם כל זה ירד בניהו בן יהוידע הכהן הגדול ולא ירא שיזיקהו הארי בירידתו שם והכה הארי לרוב גבורתו :

ובניהו הגבור השני היה בניהו, היה בן איש חיל ורב פעלים והיה מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו לא) והוא הראה שלש גבורות עצומות, {{{א}}} שהכה שני אריאל מואב רצה לומר גבורי מואב, {{{ב}}} שהכה ארי עם היותו בבור שלו וביום השלג שאז האדם מצונן והארי יתגבר אז :

איש מראה . רוצה לומר : בעל פרצוף גדול המטיל אימה :

בשבט . בשרביט :

{{{ג}}} שהכה איש מצרי משונה במראהו ובידו חנית והוא הכהו בשבט :

אלה . הפעלים ההם : ולו שם . רצה לומר : שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים , ורוצה לומר : שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור , אבל שלשה הגבורים הראשונים , לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם :

ולו שם בשלשה הגבורים . ר''ל שכבר היה לו שם בשלשה הגבורים האלו שהיו ראש מהשלושים אך מדרגתו לא בא אל מדרגת השלשה גבורים האלה ולזה לא נמנה עמהם ולא נמנה גם כן עם השלשים כי היה יותר נכבד מהם :

ולו שם בשלשה הגבורים שזכר כאן :

מן השלשים . כל שלשים שבפרשה זו תירגם יונתן : גבריא :

מן השלשים . החשוב למטה בענין היה נכבד מאוד , ולזה לא חשבוהו עמהם , אבל לא בא למעלת שלשה שואבי מים ראשי השלשים , ולזה לא חשבוהו גם עמהם : אל משמעתו . להיות עמו , לשמוע ולעשות כל אשר יצוה :

וישימהו דוד אל משמעתו . ר''ל ששם אותו אחד ממשרתיו הסרים אל משמעתו והנה לא היה בניהו בן יהוידע מן השלשה שהיו מן השלשים ראש אך היות נכבד מהשלשים ולזה היה מנינם בכללם ל''ז הג' הראשונים שהיה עדינו העצני ראש להם והג' השניים שהיו מהשלשים ראש ובניהו בן יהוידע שהיה ענינו ממוצע בין השלשה ובין השלשים ושלשים הגבורים הם ל''ז אך לא זכר בזה המקום השלשה הגבורים השניים כי אם אבישי ולזה לא תמצאם בזה המספר כי אם ל''ה :

והיה נכבד מצד הכבוד מכל השלשים גבורים בכלל כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו :

בשלשים . רוצה לומר : עם שהיה נכבד קצת מן השלשים , מכל מקום לא גדלה מאוד מעלתו עליהם , ולזה נחשב גם הוא עם השלשים שחושב והולך , ואם כן היו שלשים במספר , זולת עשהאל :

בית לחם . מבית לחם :

והגבור השלישי היה עשהאל, אבל לא היה עם החמשה הראשונים שהיו תמיד אצל המלך לשמרו, רק היה בשלשים. ומעתה חושב עוד כ''ד גבורים שהיו עם הששה הנזכרים ממספר השלשים, והם עד פערי הארבי (פסוק ל''ה) כי מ''ש אליפלט בן אחסבי בן המעכתי הם שנים, א' נקרא בן המעכתי, (כי לא ייחס לשום א' על אבי אביו) ומן יגאל חושב עוד שבעה שהיו גבורים למטה מהשלשים. ועל זה אמר כל שלשים ושבעה, וכן חשבם בד''ה בשינוי שמות קצת ל''ז עד אוריה, ואחר כך חשב שם עוד גבורים רצה לומר שהיו מתחזקים עם דוד במלכותם כפי הכוונה שחשב שם כמ''ש בפסוק ח' :

בני ישן יהונתן . כמו בן ישן , ודוגמתו ( בראשית מו כג ) ובני דן חושים :

נושא כלי יואב . חוזר הוא על נחרי , שהיה נושא כלי מלחמתו :

שלשים ושבעה . ואינן מנוין כאן , ואני אומר : יואב לא הוצרך להזכיר , שהוא שר הצבא , ושאר שחסרו , שמא בני ( ישי ) [ צ''ל ישן ] שלשה או ארבעה היו :

כל שלשים ושבעה . כל הגבורים היו במספר שלשים ושבעה , כי שלשים מנויין כאן לבד מעשהאל , ועמו הרי שלשים ואחד , ועדינו ואלעזר ושמה הרי שלשים וארבעה , ושלשה שואבי המים ראשי השלשים המנוין , הרי שלשים ושבעה , ואבישי היה אחד משואבי המים כמו שכתוב למעלה , ובניהו לא יוחשב עמהם , כי שמהו דוד על משמעתו , ומנע את עצמו מלרדת במלחמה בתמידות , שלא יטמא את עצמו למת , כי כהן היה , ואף יואב לא יוחשב עמהם , שאין זה מכבודו לחשבו עם שאר הגבורים , על כי היה שר על כל הצבא , החשוב מאוד מאוד מכולם :