ויסף אף ה' לחרות בישראל . לא ידעתי על מה : ויסת . גירה :

ויסף אף ה' לחרות בישראל . מלבד מה שחרה אפו בדבר הגבעונים שהיה בעבור זה רעב שלש שנים , הוסיף עוד לחרות . ( ויתכן שהחרון היה על מה שמרדו בדוד , בדבר אבשלום ושבע בן בכרי . או היה בידם עון נסתר , ונעלם מעיני דוד ) : ויסת את דוד בהם . רוצה לומר : מי שדרכו להסית , הסיתו , וכן נאמר בדברי הימים ( א כא א ) שהשטן הסיתו , והקב''ה מסרו בידו , והסתתו היה בדבר הרע להם לאמר : לך מנה וגו' , ובעבור זה באה התקלה עליהם , כמפורש בענין :

לחרות . מלשון חרון אף : ויסת . מלשון הסתה :

וזכר אחר זה שכבר הוסיף אף ה' לחרות בישראל מלבד מה שחרה אפו על דבר הגבעונים שהיה רעב שנה אחר שנה . ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה . ראוי שתדע שראוי שיובן מזה שאין הש''י הוא המסית את דוד למנות אותם שאם היה זה כן לא היה אשם לדוד על זה ואיך ענשהו א''כ הש''י בזה העונש הנפלא האלהי אלא שנ' שזאת ההסתה מיוחסת לש''י באופן כולל לפי שהוא הסבה בכל מה שיתחדש על הצד שאמר ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה' לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים ואפשר שנאמר עוד כי היה גם כן הש''י סבה מה בזאת ההסתה וזה כי להשגחתו על דוד היה הש''י מסיר מדוד זאת התשוקה לולי כעסו על ישראל , והנראה בעיני שהיה אמרו ויסת את דוד חסר והרצון בו ויסת לבו את דוד כאמרו ותכל דוד שהוא חסר וענינו ותכל נפש דוד והנה החטא היה בזה המספר לפי מה שאחשוב כי זה יורה על שדוד היה שם בשר זרועו בבטחו על רוב העם ולא היה ראוי שיבטח כי אם בשם יתברך לבדו ועוד כי התורה צותה שבפקוד אותם יתנו איש כפר נפשו למנות מה שיתנו לו ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם כמו שבארנו בפרשת כי תשא :

ופקדו . אתה ואנשיך אשר ילכו עמך :

שוט . ענין ההליכה אנה ואנה , וכן ( איוב א ז ) : משוט בארץ : ופקדו . ענין מנין ומספר :

כהם וכהם . כהם כפלים , וכהם שני כפלים , הרי ארבעה כפלים , וכן חוזר וכופל את הכפילה , עד מאה פעמים , נמצאת ברכתו של יואב יתירה על של משה שאמר ( דברים א יא ) : ככם אלף פעמים , ועוד , שברכתו של משה לזמן מרובה , ושל יואב מיד , שנאמר בה : ועיני אדני המלך רואות :

ויוסף ה' . על כי היה נראה משאלת המלך אשר יחשוב כי רבים המה , ולכן התאוה לדעת מספרם , ולזה אמר לו יואב , מי יתן ועוד יוסף ה' עליהם כמו שהם עכשיו , ועוד יוסף כמספר אשר יהיו אחר ההוספה הראשונה , ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים : ועיני וגו' . בימיו יתרבו כהחשבון הזה , ובעיניו יראה : למה חפץ . רצה לומר : הואיל ואין צורך למנותם , מוטב הוא שלא למנותם , כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין :

לפני המלך . כמו מלפני המלך :

הגד ואל יעזר . התחיל בבני גד , לפי שהם גבורים וקשים , אמר : הלואי וילחמו בי , ויעכבו על ידי :

ימין העיר . חנו בימין העיר ערוער , והימין היתה בתוך הנחל , ומאחוזת בני גד : ואל יעזר . משם הלכו אל יעזר :

הנחל . העמק :

ואל ארץ תחתים חדשי . מקום ישוב חדש , שאוכלוסיהן מועטין , אולי בתוך כך יתחרט דוד , וישלח אליו שליח שיחזור בו : דנה . בבני דן : יען . שם המקום :

חדשי . הנתיישב מחדש ומזמן קרוב : דנה יען . לדן יען , והוא שם מקום : וסביב . משם סובב עצמו והלך אל צידון :

מבצר צור . מבצר חזק שעמד על הצור : וכל ערי החוי והכנעני . רוצה לומר : הערים אשר החוי והכנעני יושבים [ בהר ] בהם בתוך בני ישראל : באר שבע . אל באר שבע :

וישוטו . הלכו אנה ואנה :

מספר מפקד . אם מספר למה מפקד , שני אנפיראות עשה , גדולה וקטנה , אמר אראנו את הקטנה , ואם יקצוף אראנו את הגדולה , לכך נאמר מפקד , לשון חסרון , כך נדרש בפסיקתא : ותהי ישראל . תשש כחן כנקבה : שמונה מאות אלף . ובדברי הימים ( א כא ה ) הוא אומר : אלף אלפים ומאה אלף , באגדת אמוראים ( ילקוט שמעוני רמז קסה ) מצינו : אמר רבי יהושע בן לוי , הכתובים מוסיפין כאן מה שחסרו כאן , אלו שני שבטים שלא נמנו , שכך כתיב בדברי הימים ( שם פסוק ו ) : ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב . אמר יואב : באלו אני יכול להשמט ולומר , שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה , ובנימן , דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה .ובשלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שנינו : כתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף , וכתוב אחד אומר ותהי ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף , נמצא ביניהם שלש מאות אלף , אלו שלש מאות אלף מה טיבן , בא הכתוב השלישי והכריע ( שם כז א ) : ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקה האחת עשרים וארבעה אלף , מלמד שאלו שלש מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך , ולא היו צריכין לימנות , כיצד , עשרים וארבעה אלף לשנים עשר , הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים , נשתיירו שנים עשר אלף , הן הן נשיאי ישראל :

מספר מפקד . כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור , וכן ( דניאל יב ב ) : אדמת עפר : שמונה מאות אלף . ובדברי הימים ( א כא ה ) נאמר : אלף אלפים ומאה אלף , על כי עזרא כלל עמהם גם בני בנימין ובני לוי , אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל , וכמו שכתוב בדברי הימים ( א כא ו ) : שולף חרב . רוצה לומר : אנשי המלחמה : חמש מאות אלף . ובדברי הימים ( א כא ה ) נאמר ארבע מאות ושבעים אלף , על כי שם נאמר שולף חרב והם לא היו כי אם ארבע מאות ושבעים אלף , אבל כאן חושב את כולם אף אותם אשר לא היו שולפי חרב , ועמהם היו במספר חמש מאות אלף :

ויך לב דוד אותו . רוצה לומר : המה לבו וחרד על אשר צוה למנותם , על כי הדבר הזה הוא סיבה להביא עליהם הנגף , וכמו שכתוב ( שמות ל יב ) : ונתנו איש כופר נפשו וגו' ולא יהיה בהם נגף אבל בלא כופר הנה הנגף מעותד לבוא : חטאתי מאד אשר עשיתי . רצה לומר : במה שעשיתי סיבה להביא הנגף על העם , הנה בזה חטאתי מאוד : העבר נא וגו' . רצה לומר : לא ימותו לשחת , ואם כן ממילא יעבור העון וילך לו , הואיל ולא יבא הנגף : כי נסכלתי . רצה לומר : הלא אני עשיתי סכלות גדולה מאד , למנותם בלא כופר נפש , ומה פשעו הם לשימותו במגפה , וכאשר לא ימותו , לא ימצא בי עון :

אחרי כן . אחרי אשר , וכן ( בראשית יט ח ) : כי על כן באו , ורוצה לומר על אשר באו : נסכלתי . מלשון סכלות ושטות :

ויקם דוד בבקר . רוצה לומר : מיד כאשר קם דוד בבקר , היה דבר ה' אל גד וגו' : חוזה דוד . נקרא כן , על כי כל נבואותיו לא היו רק לדוד , ולא לזולת :

שלש אנכי נוטל עליך . אחת משלש , וכן ( שמואל-א יח כא ) : בשתים תתחתן בי היום , באחת משתים . שלש אני נוטל עליך , כנגד שלש שהטלת על שאול , ( שם כו י ) : כי אם ה' יגפנו , או יומו יבא ומת , או במלחמה ירד ונספה :

שלש . רוצה לומר : אחת משלש , וכן ( שמואל א יח כא ) : בשתים תתחתן בי . ורוצה לומר : באחת משתים :

נוטל עליך . משא עליך , וכן ( משלי כז ג ) : ונטל החול :

התבוא . אם רוצה אתה אשר תבוא שבע שנים רעב , תמורת הנגף המעותד לבוא בעבור המנין מבלי כופר , ובדברי הימים ( א כא יב ) נאמר שלש שנים , כי באמת לא אמר רק שלש שנים , אבל על כי כבר עברו שלש שנים רעב בעבור דבר הגבעונים , אם כן הרי שש שנים , ותמשך עוד ממילא בשנה השביעית עד זמן הקציר : ואם שלשה וגו' . רוצה לומר : או אם תרצה לקבל להיות שלשה חדשים וגו' : שלשת ימים דבר . רוצה לומר : יקל בדבר , להיות זמן מוגבל בהשגחת המקום : וראה . בראיית הלב ובהבנתה : שלחי . לשולחי , והוא המקום ברוך הוא :

התבוא . בה''א השאלה : נסך . תהיה נס ובורח :

צר לי מאד . הקטנה שבהם קשה מאד : נפלה נא ביד ה' . הדבר , ולא החרב והרעב , שגם הוא מסור לעשירים אוצרי פירות . אמר רבי אלכסנדרי : אמר דוד , אם אני בורר לי החרב עכשיו , ישראל אומרים הוא בוטח בגבוריו , שהוא לא ימות והאחרים ימותו , ואם אני בורר הרעב , יאמרו בוטח הוא בעושרו , אברר לי דבר שהכל שוין בו ( ראה ילקוט שמעוני רמז קסה ) :

צר לי מאד . כלומר הלא כולם קשות הם למאוד , ועם כל זאת נפלה ביד ה' , זו הדבר , כי רחמיו מרובים , ורחם ירחם : וביד אדם . כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם , והמה לא ירחמו :

צר . מלשון צרה ודחק :

מהבקר ועד עת מועד . ( תרגום : ) מעידן דמתנכיס תמידא ועד דמתסק :

מהבקר . מעת הבוקר שבאה הנבואה אל גד כמו שכתוב למעלה , ומיד אמרה לדוד , ובחר בדבר ואז התחיל הדבר , והתמיד עד עת אותו מועד למחרתו :

מועד . זמן :

היבוסי . שר מצודת ציון היה , ששמה יבוסי :

וישלח . המלאך המשחית בעם , שלח ידו להשחית גם אנשי ירושלים , ואז נחם ה' וגו' : רב עתה . די עתה במה שמתו , והרף ידך מלהשחית עוד כזאת , כי אם מעט מעט : היה עם גורן . היה עומד סמוך לגורן וגו' : היבוסי . מבני יבוס , ואמרו רבותינו ז''ל ( עבודה זרה כד ב ) שהיה גר צדק :

וינחם . ענין הפוך מחשבה : רב . ענינו כמו די , וכן ( דברים ג כו ) : רב לך : הרף . מלשון רפיון :

למלאך המשחית בעם . ידמה לפי מה שאחשוב שזה המלאך היה נביא ולזה היה נראה בהקיץ לדוד והוא היה משחית בעם במצות הש''י על דרך מאמר הנביאים ללוט כי משחיתים אנחנו את העיר והיה נראה לדוד שתהיה חרבו בידו נטויה על ירושלם להעיר על שהוא היה מביא הדבר שם במלאכות ה' ואחשוב שזה המלאך היה פנחס בן אלעזר בן אהרן כי הוא היה חי בימי דוד כאמרו הוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד על האוצרות לפנים וה , עמו וכבר ביארנו במה שקדם בספר שופטים במקומות רבים שנזכר שם ביאת מלאך ה' שהוא היה פנחס והוא אמר לגד שהיה לדוד אומר שיבנה מזבח בגרן ארונה כמו שנזכר בספר דברי הימים ומלאך ה' אמר אל גד לאמר וגו , :

אנכי חטאתי . רצה לומר : אני הסיבה בהמגפה הזאת : ואלה הצאן . רצה לומר : בני העם : ידך . מכת ידך , זו הדבר :

העויתי . מלשון עון :

ויאמר לו . בדבר ה' :

והנה גרן ארונה היה בהר המוריה כמו שזכר בספר דברי הימים וידמה שנבחר זה המקום להיות בו בית המקדש מקדם והוא המקום שבנה אברהם בו מזבח לעקד את יצחק בנו כי הוא היה גם כן בהר המוריה כמו שנזכר בתורה , והנה בחר דוד לטוב תכונתו שימות הוא ובית אביו ולא ימותו ישראל מצד החטא שחטא דוד , וידמה שארונה היבוסי נתגייר ולזה נשאר בירושלים עם ישראל ואולם קראו מלך לפי שכבר היה מלך על היבוסי שהיה שם קודם שלקחו אותה ישראל מהם :

ויעל דוד . אל הגורן אשר עמד בהר :

וישקף ארונה . מתחבא היה מפני המלאך , כך כתוב בדברי הימים ( א כא כ ) :

וישקף . ענין הבטה וראיה : עליו . סמוך לו : אפיו . על פניו :

מדוע בא . כאומר היה לך לשלוח אחרי לבוא אליך : לבנות מזבח לה' . ובאתי הנה לכבוד המקום ברוך הוא : ותעצר . כדי שתעצר המגפה :

ותעצר . ענין מניעה , וכן ( שם יא יז ) : ועצר את השמים :

והמרגים . כלי עץ מלא חריצין , וכבד הוא , ומעבירין אותו על הקש תמיד , ומחתכו להיות תבן למאכל בהמות :

יקח ויעל . יקח הגורן למזבח , ויעלה עליו משלי את הטוב בעיניו , ראה הבקר מוכן לעולה וגו' : וכלי הבקר . וגם שאר כלי הבקר יהיו לעצים , להבעיר האש על המזבח :

והמרגים . הוא לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים , ובו דשים התבואה , וכן ( ישעיהו מא טו ) : למורג חרוץ :

המוריגים . הם כלים מעץ דשים בהם התבואה : וכלי הבקר . הם הכלים שיש בהם עצים המוכנים לחרישה ולהיישיר כמו דרבן ומה שידמה לו ובספר דברי הימים זכר שכבר נתן ג''כ ארונה החטים שכבר היה בגרן למנחה ושם זכר שכבר נתן דוד במקום שקלי זהב מספר שש מאות והנה אחשוב שהגרן עם הבקר קנה דוד בכסף שקלים חמשים לבנות שם מזבח ולהעלות הבקר לעולה ואולם המקום ההוא בכללו שנבנה בית המקדש שם קנה בשש מאות שקלי זהב וזהו אמרו לפי מה שנזכר בספר דברי הימים זהו בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל כי זה ממה שיורה שכבר קנה המקום שנבנה בו בית המקדש :

ארונה המלך . שר היבוסי היה :

הכל נתן . הכל נדב לתת למלך : ארונה המלך . הוא היה למלך על היבוס עד שלא כבשה דוד , ומשכבשה נתגייר , ונשאר עליו שם מלך : ירצך . יהיה מרוצה לך לקבל עולותיך ברצון , שתעצר המגפה :

שקלים חמשים . ובדברי הימים ( שם פסוק כה ) הוא אומר , שקלי זהב משקל שש מאות , הא כיצד , גבה חמשים שקלים כסף מכל שבט ושבט , הרי שש מאות , ונתן לו כסף בדמי הזהב . וכן שנינו בסוף שחיטת קדשים ( זבחים קטז ב ) : גבה כסף בשש מאות כסף בשקלי זהב . וכן שנינו בספרי . חסלת ספר שמואל :

לא . רוצה לומר : לא אקבלם במתנת חנם , אלא אקנה בכסף דמי שויים : חנם . מהדבר הניתן לי בחנם : בכסף שקלים חמשים . ובדברי הימים ( א כא כה ) נאמר : שקלי זהב משקל שש מאות , כי חמשים שקלים נתן לו בעבור הגורן מקום המזבח ובעבור הבקר , ומאשר ראה כי שם יהיה בית אלהים , קנה כל השדה סביב הגורן , ובעבורם נתן שש מאות שקלי זהב :

מאותך . מאתך , וכן ( יחזקאל ג כב ) : ושם אדבר אותך : במחיר . ענין דמי הדבר וערכו , כמו ( ישעיהו נה א ) : ובלא מהיר יין וחלב :

ויעתר . נתרצה לאנשי הארץ , ונעצרה המגפה מכל וכל מעל ישראל :

ויעתר . נתרצה , כמו ( בראשית כה כא ) : ויעתר לו ה' :

ויעל עולות ושלמים . הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה בית המקדש ולזה היה אפשר לדוד להעלות עולות ושלמים ואע''פ שהיה זר זהו מה שצריך אל ביאור לפי הנראה לנו במה שהגבלנו באורנו בזה המקום , ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו , הראשון הוא במדות והוא שראוי לכל מקבל טובה מאחר שיתן לו תודה כעל כל אשר גמלהו וכל שכן אם היה השם יתברך המטיב כי בנתינת התודה לו תועלת נפלא להיישיר לאמונתו יתברך ושכל הטובות ממנו ולזה תמצא שאחר שהטיב הש''י לדוד כל אלו הטובות הנכללות באלו הספורים נתן לו תודה דוד בכללות על כולם ואעפ''י שכבר הודה לו על אחת אחת מהם בייחוד כמו שיראה מדבריו בספר תהלים ולזה ספר שדבר דוד לה' את דכרי השירה הזאת לה' ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול , השני הוא להודיע שהש''י כשיתחדשו ממנו הרעות לא יתחדשו ממנו כי אם מצד מה שהם טובות ולז''א דוד שהש''י הוא קרן ישעו להעיר שלא יחדש הש''י הרע כי אם מצד שהוא ישע לאוהביו והוא להצילם מאויביהם ולדחותם מעליהם כמו שידחה הבעל חי בעל קרנים בקרנים מעליו את החי המזיק לו , השלישי הוא להודיע שהתפלה תהיה נשמעת כשיהיה המתפלל מסדר משבחי הש''י מה שיגיעהו השגתו לפי מה שאפשר כי אז הוא דבק בו ואז תהיה תפלתו נשמעת מפני דבקות ההשגחה האלהית בו וזהו אמרו מהולל אקרא ה' וגו' ולזה גם כן אמר בצר לי אקרא ה' ואל אלהי וגו' כמו שבארנו , הרביעי הוא בדעות והוא להודיע כי מה שיחדשהו הש''י על דרך ההשגחה הפרטית יהיה מתחדש על יד מלאך ישולח מאתו על זה כאמרו אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולזה אמר בזה המקום וירכב על כרוב ויעף כמו שבארנו , החמישי הוא להודיע כי כשיביא ההכרח שיחדש השם רעות להציל אוהביו הנה יסודרו ממנו ענינים להיטיב לאוהביו ומהם יתחדש רע במקרה לאויביו כשהיה אפשר שישלם המכוון בזה האופן וזה כלו להעיר כי הש''י מרחיק עשיית הרעות לפי מה שאפשר כי מה שיתחדש ממנו תמיד הוא הטוב והנה כמו שהעננים שיהיה מהם מטר הם המתחדשים לתכלית טוב שירוה את הארץ והולידה והצמיחה ויקרה מהם רע במקרה כמו הברד והרעמים והברקים והלפידים כן ייטיב הש''י לאוהביו בכמו זה הטוב שיסודר ממנו רע במקרה לאויביהם וזהו אמרו מספר מה שהשגיח הש''י להצילו ולהכניע לאויביו וישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשרת מים עבי שחקים מנגה נגדו בערו גחלי אש , ירעם מן שמים ה' וגו' , הששי הוא במדות והוא להודיע שמי שירצה שישיג מבוקשו מנצוח אויבו ראוי שישתדל בזה בעת היותו קשה יום כי אז יתכן יותר להשיג המבוקש כאמרו אל תתחר במצליח דרכו שיורה כי מצד היותו מצליח ינצח ומזה יתבאר שהקשה יום ראוי שינוצח ולזה אמר דוד מספר בהשגחת הש''י יקדמוני ביום אידי ויהי ה' למשען לי כאילו יאמר שהם התחכמו להרע לו בעת היותו נכון לקבל הרע לולי ה' שהיה לו , השביעי הוא להודיע שההשגחה הפרטית מהש''י תדבק באדם מצד שמרו דרכי הש''י והתנהגו בתורתו והתבונן בה תמיד כי זה יביא אל קנין השלמות האנושי בתכלית מה שאפשר אשר הוא סבת דבקות ההשגחה בש''י ולז''א דוד בספדו חוזק דבקות ההשגחה האלהית בו גמלני ה' כצדקתי כבור ידי ישיב לי כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסור ממנה הורה בזה כי הוא מתהלך בדרכי הש''י ומתבונן בחקותיו ומשפטיו , השמיני הוא להסיר הספק למה נענש שאול יותר מדוד עם היות חטא דוד יותר עצום הרבה מחטא שאול וזה כי דוד היה הולך בכל דרכיו בדרכי הש''י והיו מדותיו ותכונותיו בתכלית השלימות והחסידות בכל עניניו רק בדבר אוריה החתי וזה ממה שיורה שדוד היה משתדל בכל עוז שתהיינה פעלותיו תמיד לפי הראוי אלא שלא יכול לנצח יצרו בענין בת שבע וממנו סובב דבר הריגת אוריה לכסות קלונו ולמלט שלא תהיה פעולתו מבעולת בת שבע בעילת אשת איש עם שהיה קצת דיז בהריגתו מפני שלא קיים מצות המלך , ואולם חטא שאול היה נראה היותו כנגד השם מפני שאר התכונות שראינו לשאול שלא היו מתישרות אל היושר והחסידות ולזה גם כן תראה ששאול היה חושב להתנצל לשמואל בדברי שקר ואולם דוד הודה תכף ואמר חטאתי לה' ולזה אמר דוד להסיר את הספק הזה עם חסיד תתחסד ועם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עקש תתפל כמו שבארנו , התשיעי הוא להודיע שדרכי הש''י ופעולותיו הם תמימות בתכלית מה שאפשר וכן הענין באמרתו והיא התורה עד שאין בה דבר ללא תועלת ומה שחסר מהטוב בקצת פעולותיו שיקרה מהם רע לבני אדם בקצת העתים הנה הערים הש''י להשלים מה שחסר מזה בששם האדם בעל בחירה ורצון לא ימשלו אל הבחירה ההיא מה שיסודר מהם זה הרע במקרה ולזה יתכן ושינצל האדם ממנה בזה האופן כשתהיה בחירתו אל הטוב המסודר מן התורה ובאמצעותו ידבק הש''י ויהיה לו למגן מהרעות ההם כי הוא לבדו אפשר שיהיה מגן לכל החוסים בו , העשירי הוא להודיע שכבר ימשך מחוזק דבקות השגחת הש''י שיביא האדם מהרע אל הטוב בקלות כאלו קפץ ודלג אליו מזולת שידרך בהגעתו אליו הנה כמו שיעשה הש''י מהמטה נחש על דרך מופת בזולת סבותיו כן יביא הטוב בקלות לאוהביו בזולת סבותיו וזהו אמרו האל מעזי חיל ויתר תמים דרכי משוה רגלי כאילות ועל במותי יעמידני , האחד עשר הוא להודיע כי הש''י נתן המלוכה לזרע דוד כל הימים שהעולם נמצא על צד החסד מצד הברית ששם לדוד על זה מצד הצדק והיושר שמצא בו וזה ימשך תמיד לזרעו כשיעשו ישראל הטוב בעיני הש''י בדרך שיוכל לעשות להם כל ישע וכל חפץ גם בעת שהיה נכון לבוא עליהם רע מצד ההשגחה הכוללת ואולם כשלא יהיה זה ותפסק המלכות מישראל הנה לא תסור מבית דוד אבל היא שמורה לו וזה ממה שיתבאר ממנו כבר יצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה וימלך ותתקיים על ישראל כי אי אפשר שתסור הממלכה מזרעו הסרה נצחית וכבר נתבאר זה יותר בדברי הנביאים וזהו אומר ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם ואמר כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח , השנים עשר הוא מה שהודיע ששאר המלכים שיקומו על ישראל מפני שאינם מושלים ביראת אלהים אבל הם אנשי רשע לא תתקיים מלכותם ויזיקו ישראל בעבורם ובסבתם והם וזרעם יהיו לכליון חרוץ וזה ממה שנתקיים בענין מלכות ירבעם וחבריו כאמרו ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת וגם על הטובים אמר שלא תתקיים מלכותם אך יהיו כמו דשא מארץ שתהיה להם צמיחה זמן לא ארוך מאד ואחר ייבשו וכן אמר הש''י לירבעם שאם ילך בדרכיו יבנה לו בית נאמן כאשר בנה לדוד אך לא יתקיים זה לו כל הימים ולזה תראה שמלכות החשמונים לא נתקיים מאד בבית שני , השלשה עשר הוא להודיע שגבורי דוד היו כלם אנשים חכמים ג''כ בחכמת התורה ולכן היתה דבקה השגחת הש''י בהם ולזה תאר עדינו העצני שהוא יושב בשבת תחכמוני ולזה גם כן היה מהגבורים בניהו בן יהוידע הכהן שהיה מופלא שבב''ד והיו גם כן מהם הכרתי והפלתי והם הסנהדרין כמו שנתבאר במה שקדם ולזה תמצא שכאשר שבח אלו הגבורים אמר מן השלשה הכי נכבד ולא אמר מן השלשה היה חזק או תקיף אבל תארו בכבוד מצד גודל המעלה ולזה הגיע מגבורתם מה שזכר מפני הדבק בהם ההשגחה האלהית , הארבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיבקש דבר ויוציא בבקשת קנינו דברים יותר נכבדים ממנו והמשל כי מי שאבד דבר שוה פרוטה אין ראוי שיוציא בבקשה דבר שוה יותר וכ''ש שאין ראוי שיסכן עצמו או איש אחד מן האנשים בבקשתו ולזה תמצא כי כשנתאוה דוד ואמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער וסכנו עצמם שלשת הגבורים להביא מהם אליו לא רצה לשתותם להורות כי לא הסכים שיסכנו עצמם בעבור זה ואעפ''י שאמר זה במאמר על צד התאוה אל המים ההם כי כמה פעמים יאמר אדם כך במה שאין רצונו שישתדלו בהגעתו וגם בדברים הנמנעים כאמרו מי יתן לי אבר כיונה ולזה הסכים לנסך אותם לה' לרמוז כי על עבודתו יתברך לבד ראוי לסכן נפשו כאמרו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך , החמשה עשר הוא במצות והוא להודיע כי כבר היה במקדש נסוך המים ולזה נסך דוד המים ההם לה' כי הוא מן השקר שיעבוד דוד הש''י בדבר לא הוסכם שיעבוד בו במקדש הנה כמו שלא יעשה אחד מן האנשים הטובים קרבן מן הצבי לה' כן לא היה ראוי לנסך המים אם לא היו מנסכים אותם במקדש ומזה המקום יש סמך גדול וחזק למ''ש רבותינו מנסוך המים בחג הסוכות , הששה עשר הוא להודיע כי ממוקשי עם יקרה שיעשה המלך דבר בלתי ראוי להיות כלי להדיח הרעה עליהם וזהו אמרו ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה הנה כמו שימלך אדם חנף ממוקשי עם כן יקרה ממוקשי עם למנהיג הטוב שגגה מה שהיה נשמר ממנה מהש''י לולא חטא העם הלא תראה כי דוד לא עשה זה במרד ובמעל כי תכף שהרגיש שחטא השיגתהו החרטה ובקש מהש''י המחילה , השבעה עשר הוא להודיע כי מן הרעות ראוי לבחור במה שהוא רע מעט מאי זה צד שיהיה אם מפני היותו מעט רע בעצמותו אם מפני שיקל יותר לקחת העצה עליו והנה מפני זה בחר דוד היות הדבר בארצו שלשת ימים להשענו כי רבים רחמי הש''י ונחם על הרעה ואעפ''י שגם כן הרעב הוא נפילה ביד הש''י הנה בו מה שהוא ביד אדם והוא השחתת האויבים יבול הארץ והוא היותר קשה וידמה של זה המין מהרעב כיון בזה המקום והנה היו אלו הרעות משוערות כי הניסה לפני האויבים והם רודפים היא יותר קשה מהרעב כי זה הוא אימת מות והאחר הוא אימת חסרון המזון ואעפ''י שימשך מחסרון המזון מות לקצת האנשים הנה בתחבולות יצילו הרבה מהמזון כמו שמצאנו שעשו ישראל במשול מלך מדין עליהם והדבר הוא יותר קשה מהניסה מאויבים והם רודפים כי ממנו לא יתכן לנוס כי הוא באויר שהוא אצל האדם ולזה הושם בקירוב יתם זמן הדבר אל זמן הניסה כיחס זמן הניסה אל זמן הרעב , השמנה עשר הוא להודיע שאפי' מחטאת דוד נמשך טוב הלא תראה כי בעבור זה החטא נגלה לו מקום בית המקדש אשר בחרו הש''י אשר רמז אליו בתורה באמרו אל המקום אשר יבחר ה' ובאמרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכמו כן נמשך טוב מחטא בת שבע שיצא ממנו שלמה אשר נתנה לו הממלכה לנצח ועל החטא ההוא גם כן עשה דוד הרבה מהזמירות הנזכרים בספר תהלים שהם זמירות ישראל לשבח בהם הש''י ולשוב מחטאיהם וזה כלו מורה על יושר לבב דוד עם הש''י , התשעה עשר הוא להודיע שהדבר שיש בו קדושה נפלאה לש''י אין ראוי שיהיה לאדם השתמשות בדברים הנוגעים בו כי זה ממה שיביא להקל בקדושתו ולזה תמצא שכאשר נבחר זה המקום הקדוש להיות בו מזבח לה' לא רצו שיהיה הדברים שבו לשמוש אדם ולזה רצו ועשו מהבקר עולה ומהמוריגים וכלי הבקר עשו עצים להעלות העולה ומהחטים מנחות שאם ישתמשו בהם לצורך הדיוט יביא זה להקל בקדושת המקום הקדוש ההוא ולזאת הסבה ג''כ תמצא שכאשר בא ארון ה' משדה פלשתים על ידי הפרות שאסרום בעגלה הנה בקעו עצי העגלה ואת הפרות העלו עולה לה' , העשרים הוא להודיע שאין ראוי להעלות לש''י עולות יתכן שיחשב בהם שיהיה בהם קצת אונס כמו הענין בזה שהיה נותן ארונה לדוד שהוא אפשר שלא היה נותן זה כי אם על צד היראה ממנו להיותו מלך ולזה רצה דוד על כל פנים לקנות אותם ולקנות הגרן שעשה בו המזבח לזאת הסבה בעינה שלא יעבד הש''י בדבר גזל ובמה שהוא לא לו ומפני זה הוצרך לקנות כל המקום ההוא אשר נבנה בית המקדש , העשרים ואחד הוא להודיע מה שהעיר בזה הספור שהקרבנות הם סבה להמשיך ההשגחה בישראל ולעצור המגפה והמשחית מהם כי זה ממה שיישיר לעמוד על המכוון בענין הקרבנות שהוא מביא באופן שלם אל הדבקות בש''י כמו שבארנו בבאורנו בספר ויקרא הנה כמו שהיה הענין על הכפרת מבין שני הכרובים בכל דבור ודבור שהיה מדבר הש''י עם משה להיישיר ישראל לעמוד על כוונת התורה ועל סודות הנבואה כן רצה הש''י לעצור המגפה על יד הקדבנות האלה להעמידנו על המכוון בהם כי כבר התבאר מדברי השירה שסבות ההשגחה הם הדבקות בשם יתברך וההליכה בדרכיו וההתבוננות בדרכי התורה בכללם , ובכן נשלם באור ספר שמואל והיתה השלמתנו אותו בראש אדר ראשון של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי והתהלה לאל לבדו אשר עזרנו ברחמיו וברוב חסדיו יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה :