ומאה קיץ . ( תרגום : ) ומאה מנן דבילתא :

מהראש . של הר הזיתים :

וצמד . זוג , על שם שהולכים צמודים וחבורים יחד , והוא מלשון ( במדבר יט טו ) : צמיד פתיל : חבושים . חגורים באוכף לרכוב בהם , כמו ( בראשית כב ג ) : ויחבוש את חמורו : מאה צמוקים . מאה אשכלות ענבים יבשים : ומאה קיץ . מאה לטרין תאנים יבשים : ונבל . ונאד :

ומאה קיץ . ר''ל מהפירות המיובשים בקיץ :

מה אלה לך . רצה לומר : למה הבאתה כל אלה : לבית המלך . לנשיו וילדיו : היעף . מעמל הדרך :

היום ישיבו לי . בראותם מהומות רבות בבני המלך , האח הרג את אחיו וקם על אביו , מה שלא היה בבני שאול :

השאלות: איך האמין דוד לדברי ציבא ולא עלה על לבו כי לשונו כתער מלוטש עושה רמיה :

ואיה בן אדוניך, מבואר כי מה שלא נמצא איש מכל עשירי ירושלים יוביל למלך שי סוס לרכוב עליו וצידה לדרך, רק ציבא העבד, הוא כי הבורחים מהרו לברוח, והנשארים בעיר היו מתיראים להראות שהם אוהבי דוד והתומכים בידו, רק העבד הזה המלשין על אדוניו, חשב להפיל את אדונו ממ''נ, לפני דוד הגיד כי הוא הנותן כל זאת, ולפני אבשלום היה יכול לאמר שאדוניו שלח אותו וצוה לו להוביל החמורים והלחם, ודוד שחשב תחלה שציבא הביא זאת על פי פקודת אדוניו, התפלא איך לא התירא להשאר בירושלים, אחר ששלח כזאת, שכשיודע זאת לאבשלום יהרגנו, והשיב ציבא שהוא הביא זאת מעצמו, ומפיבושת יושב בירושלם, רצה לומר לא הלך לא להקביל פני אבשלום, ולא לברוח עם דוד, כי חושב שאחר שיהרוג אבשלום את אביו ידינוהו ישראל כבן סורר ומורה, ותשוב המלכות לבית שאול, והנה לא היה לו לדוד לקבל דברי העבד, ונענש תיכף שיצא שמעי לקללו :

עד בחורים . סמוך לעיר בחורים :

ומקלל . ענין דברי קלון וחרפה , וכן ( שמואל א ג יג ) : כי מקללים להם בניו :

ובא וכו' והנה משם איש יוצא, הנה ראה כי ערבה שמש הצלחתו, שעד בחורים לא יצא איש לקבל פניו, או לנחמו, עד שבא לבחורים, משם יצא איש, זה הפעם הראשון, אבל לא לנחמו רק לקללו, והנה עדיין לא הגיע לבחורים (שלכן אמר ובא ולא ויבא, שכבר בארתי בכללי הלשון שיש הבדל בין העתיד המהופך לעבר על ידי הוי''ו שהוא עבר הנשלם, ובין אם בא עם הוי''ו עבר ממש, שהוא עבר הבלתי נשלם, ופירושו שהיה מוכן לבא הולך ובא לשם) והאיש יצא לנגדו, ותכף בצאתו מן העיר התחיל לקלל :

ויסקל . זרק אבנים על דוד וגו' :

ואחר שהתקרב אליהם התחיל לסקל באבנים :

צא . רצה לומר : צא ממלכותך , אתה האיש השופך דמים , כאומר : הנה בעצתך נהרג אבנר ואיש בושת :

איש הדמים ואיש הבליעל . יתכן שקראו איש הדמים כי דמים רבים שפך וקראו איש הבליעל על דבר בת שבע אשת אוריה החתי :

איש הדמים רמז להריגת אבנר ואיש בושת ואוריה, ובמ''ש איש בליעל רמז למעשה של בת שבע :

השיב . ה' השיב עליך גמול עון דמי בית שאול , כי בעצתך נהרג איש בושת בנו , לשתמלוך תחתיו : והנך ברעתך . הנה אתה בהרעה הראויה למעשיך :

השיב, רצה לומר כמו שהיה בית שאול בית הדמים שנהרג הוא וזרעו, כן השיב ה' זאת עליך לבד שאתה גרוע ממנו בג' ענינים, {{{א}}} ויתן ה' את המלוכה, שזה על ידי ה', לא כן מלכות שאול שלקחת בזרוע, {{{ב}}} שהוא ביד אבשלום בנך לכליון עינים ודאבון נפש שהקים עליך רעה מביתך, {{{ג}}} והנך ברעתך. כי שאול לא ראה רעתו בחייו, ואתה רואה הרעה הבאה עליך בחייך וזה מצד שאיש דמים אתה, כן פי' מהרי''א :

למה יקלל . כאומר : וכי אתה הרגת לשאול ולבניו :

כה יקלל . כן יקלל : ה' אמר לו . אפשר אדם כמותו שהוא ראש לסנהדרין , יקלל את המלך אם לא שנאמר לו מאת הקב''ה :

מה לי ולכם . רצה לומר : מה האיבה והשנאה אשר בינינו , מה עשיתם לי , ומה עשיתי לכם , ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם : כה יקלל . הלא אשר יקלל , כה הוא , כי ה' אמר לו קלל , והוא העיר רוחו לזה , ומי יאמר לשמעי מדוע עשית כן , הלא הוא שלוחו של מקום :

כי ה' אמר לו קלל את דוד . אמר זה להעיר כי אולי מהש''י נהיה להגיע זה העונש לדוד ולזה אין ראוי שישתדלו במניעתו כי השי''ת שליט בכל אשר יחפוץ ומי שישתדל לחלוק על מחשבתו יתישר עליהם כמו שעשו אחי יוסף ליוסף להמלט מענין חלומותיו וזה היה סבה אל שהגיעו לדבר החלומות ההם :

(י-יא) השאלות: למה כפל דבריו שה' אמר לו שיקלל, ומ''ש הנה בני וכו' אף כי בן הימיני, שזה מוכיח שמקלל מעצמו ואיך הוציא סוף דבריו הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה', ומ''ש אולי יראה ה' וכו' והלא כבר שבעה ברעות נפשו די והותר שהקים עליו רעה מביתו, ואיך בעבור קללה זו יראה ה' בעניניו :

מה לי ולכם א''ל ממ''נ אם מקלל מעצמו מה יזיק לי ולכם. והקרי כה יקלל. רצה לומר יקלל עוד כאשר חפץ. כי המבזה בקלון שהוא שקר מבואר, לא תחשב זאת לכלימה, כי מי לא ידע שדוד לא הרג לאבנר ולאיש בושת, ולא לקח מלכות שאול בחזקה, ואם ה' א''ל קלל מי יאמר מדוע עשית כן :

הנה בני וגו' . רצה לומר : הלא בדרך הטבע שהבן חס על אביו , והנכם רואים שהוא מבקש נפשי , ומזה נראה שיד ה' עשתה זאת : ואף כי עתה . ומכל שכן עתה שאני בורח ומעונה , ושמעי הוא מבני הימיני אשר המה לי לאויבים , שיותר המה מוכנים לעשות בי גזירתו של מקום , בראותם קושי מזלי נרדף מבן בטני , ולזה הניחו לו , כי ה' אמר לו :

ויאמר דוד הוסיף לחזק סברתו שה' א''ל קלל, פי' שה' נתן כזאת בלבו, ולבל ישאלו ע''ז הלא לא יבטל ה' את הבחירה ואיך השיא את שמעי אל הנבלה הזאת, השיב הלא תראו כי בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי. שבזה שינה ה' את הטבע, הטבע הבן לאהוב את אביו לא לבקש להרגו. הנה ראיתם כי הפליא ה' בענשי, עד שלא לבד שביטל הבחירה, עשה בזה דבר נגד הטבע, ואף כי נקל היה לו להטות לב שמעי אל הקללה, שהוא קרוב אל טבעו. {{{א}}} מצד הזמן שעל זה אמר ועתה. אחר שאני בל''ז נרדף ונשטם, {{{ב}}} מצדו שהוא בן הימיני שהם שונאי, {{{ג}}} שאינו בא על עסקי נפשות רק הניחו לו ויקלל. ואם כן לא הפליא ה' בזה דבר נגד טבעו ובחירתו. והוא נתן כזאת בלבו שהיה נוטה לשנאה בל''ז ואם כן הניחו לו ויקלל כי א''ל ה' :

יראה ה' בעיני . דמעת עיני :

בעיני . בדמעת עיני , הזלה מחרפת אנוש : והשיב . בעבור העלבון הזה , ישיב לי ה' טובה במקום הקללה :

אולי . הלואי , כמו ( ישעיהו לז ד ) : אולי ישמע :

אולי יראה ה' בעיני . ר''ל אולי ישגיח השם בעבור עיני והרצון בזה בעבור מה שעיני רואה מהבזויים האלו ואני סובלם לכבוד הש''י ואע''פ שיש לאל ידי להנקם משמעי הנה מפני זאת התכונה הטובה אני בה מסבול אלו החרפות אולי ישיב לי השם ית' טובה תחת קללתו אשר קלל אותי היום הזה :

אולי יראה ה' בעיני. הוסיף עוד, כי העונש הנחרץ מאת ה' בתוכחות על עון קדום, אין לו לצפות שישיג ממנו טוב וחסד, כי די לו במה שיכלא פשע ויתם חטאת, אבל אם יגיע לו עם הרע הנחרץ עוד רעה אחרת יותר מן הראוי, זה יוכל להיות בכלל יסורים של אהבה אשר יקוה עבורם טוב וצדקה ואם כן במה שרדף אבשלום אותו, שזה יעד לו הנביא בעד עונו כמ''ש הנני מקים עליך רעה מביתך, לא היה מקוה עבורו טוב עתידי, אבל בעד העלבון שעשה לו שמעי, שהגיע לו נוסף על יעוד הנביא, יוכל ליחל אל ה' שהוא לטוב לו בעתיד, וזה שכתוב אולי הוא לטובתי, ובא ע''י שה' יראה בעיני וסבב לי הקלון הזה למען ישיב לי טובה תחת קללתו היום הזה, רצה לומר ביום הזה שכבר נרצה עוני על ידי העונש שקם עלי רעה מביתי, וקללת שמעי הם יסורים נוספים על יעוד הנביא, אולי יחשבו ליסורים של אהבה, כמ''ש הנעלבים ואינם עולבים וכו' עושים מאהבה וכו' עליהם נאמר ואהביו כצאת השמש בגבורתו :

בצלע . בעבר ובצד , כמו ( שמות כז כו ) : צלע המשכן : לעומתו . נגדו : ועפר . זרק עפר , ולתוספת ביאור אמר בעפר , וכן ( תהלים פ י ) : ותשרש שדשיה :

לכן וילך דוד בדרך לא מש מן הדרך הגם ששמעי סקל באבנים לעומתו, פניו לא הסתיר מכלימותו ורוק כי קבל זאת באהבה :

וינפש שם . בבחורים :

ויבא המלך . אל בחורים שזכר למעלה :

וינפש . ענין מנוחה ומרגוע המשיב את הנפש , כמו ( שמות לא יז ) : שבת וינפש :

זה חסדך . וכי זהו החסד שעשית לרעך לדוד לעזבו ביום צרתו , למה לא הלכת עמו :

לא . רצה לומר : לא היה מהראוי שאלך עם אביך , כי אל המלך אשר בחר ה' , והעם היושבים פה , וכל איש ישראל אשר איננו פה , לו אהיה לעבד , ועמו אשב . וכאומר : הנה אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו , כי אם מצד המלוכה :

(יח-יט) השאלות: מ''ש למי אני אעבוד הלא לפני בנו, מתראה כמהתל בו, כי הזה חסדו את ריעו שיעבוד את בנו הרודף את אביו ריעו להרגו בלי חמלה, ולמה כפל כאשר עבדתי וכו' :

ויאמר חושי כמו ששם דוד בפיו כן דבר אל אבשלום, אמר, {{{א}}} גם אם לא יאבה דוד בשום אופן להמליכו, ויצטרך להפר בריתו את דוד, הוא בוחר באבשלום מצד ג' דברים, {{{א}}} שבו בחר ה', {{{ב}}} וכל העם הזה היינו הסנהדרין. {{{ג}}} וכל איש ישראל :

והשנית . רצה לומר : ואף אם הייתי לו לאוהב מצד עצמו , מכל מקום אין זה בגידה בו , כי למי אעבוד , וכי למשפחת בית שאול אויביו , הלא לפני בנו אעבוד , ולזה כאשר עבדתי לפני אביך , כן אהיה לפניך , ולא יחשב לבגידה :

{{{ב}}} כי הוא מקוה שגם דוד יתרצה בזה לבסוף, אחרי ינוצח ואחרי שישכיל אחרית דבר, ואז ישמח גם הוא בעבודתי שאיני עובד לאיש נכרי רק לבנו, וגם אתה תאהבני אהבה עזה מצד שהייתי עבד וריע אביך, וזה שכתוב כאשר עבדתי לפני אביך וכו' :

הבו . אתה והזקנים שעמך , התייעצו ביניכם מה נעשה :

הבו . הזמינו , כמו ( בראשית יא ז ) : הבה נרדה :

הבו לכם עצה, הנה אחרי שגלה חושי את מחשבותיו, כי לא יפיר האחוה עם דוד, רק אם לא יתרצה אל מלכות אבשלום אחרי ינוצח, ושיתאמץ כי יהיה שלום בין דוד ובין אבשלום כנ''ל, עמדו במלכות שני מיני יועצים מתפרדים איש מעל אחיו, עצת אחיתופל היה לאבד את דוד ולהחרימו, ועצת חושי תלך לאט עמו עד יסכים על מלכות אבשלום בטוב לבבו, ואבשלום הגם שהיה רוצה בלבבו שכן יקום כאשר אמר חושי כנ''ל, בכ''ז שאל בראשונה עצת אחיתופל, מטעם שיבואר בפסוק כ''ג. אבל התנה עמו שימשיך גם את חושי ויתיעץ עמו, ועל זה אמר הבו לכם עצה, באופן שתהיה עצה מוסכמת משני יועצי המלך :

וחזקו ידי כל אשר אתך . כי עתה ידם רפה לעזור לך , שאומרים בלבם הבן יתחרט אצל אביו , ואנו נהיה שנואים למלך :

וחזקו . על כי עדיין נרפים הם , בחושבם פן ישלימו האב והבן וינקמו מאתנו , אבל בזה ידעו כי נבאשת את אביך , ויתחזקו ידיהם להיות עמך :

נבאשת . ענין תיעוב ומאוס , כדבר הנבאש :

השאלות: למה בחר אחיתופל שיעשה הפעל המגונה הזה, ואם כדי שידעו כי נבאש עם אביו, הלא כבר מרד ופרסם כי תופש מלכות, וידעו כולם שלא יחזור בו, ולמה לא שאל עתה גם לחושי אם יסכים בעצה זו, ואם מפני שעצת אחיתופל בימים ההם כאשר ישאל איש באלהים כמ''ש הכתוב אם כן למה עזב עצתו אחר כך :

ויאמר אחיתופל, ואז התירא אחיתופל מלהגיד עצתו שהיה תכליתה להרוג את דוד, כי ירא פן ישלים את אביו, ואז יתנקם דוד ממנו על עצתו הרעה, כי היה רחוק בעיניו שיאבה אבשלום בעצה זו להרוג את אביו, ולכן הקדים שטרם יגיד את עצתו, מוכרח שיבא אבשלום אל פלגשי אביו, שבזה יבטח לבו ולב ישראל שלא יתרצה דוד אליו, כי הוא מעוות לא יוכל לתקון ויטרוף לעד אפו על שחלל יצועי אביו, ואמר הטעם לדבריו, אשר הניח לשמור הבית שמזה בעצמו שהניח מפלגשיו לשמור הבית, נראה כי עוד לב אב על בנו ולב בן על אביו, כי אם היה דוד מחשיבו כאויב ומתנקם לא היה מניח פילגשיו שם פן יהרגם או יפקירם לנאץ את אביו, וכן למה לו לשמור ביתו, הלא ידע שאבשלום יקח ביתו וקניניו, וטוב יקחם אחר משיפלו ביד אויביו, וע''כ כי רוצה בזה שבנו ינחל את אשר לו, וישמרהו עד יבא ויקחהו, ולכן צריך שתתראה אתה כאויב, ובזה ישמעו כי נבאשת את אביך וכו' :

לעיני וגו' . כולם ראו הכנסו אל האהל והתיחדו עמהן :

ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל . הנה בזה נתקיים מה שייעד לו הש''י לדוד באמרו הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש , והנה יעץ לו זה אחיתופל לחשבו כי אולי יחשבו ישראל שתהיה זאת תחבולה לבחון אם לב ישראל ישר את דוד ולזה ייראו מלמרוד בדוד אך כשיראו הפעל המגונה מאבשלום כנגד אביו אז יתבאר להם כי נבאש את דוד ושאין זה הענין על צד התחבולה לבחון לבבם ולפי שהפילגשים בלא כתובה ובלא קדושין דינן כדין מפותת האב שהיא מותרת לבן :

בימים ההם . אשר הועמד להיות יועץ : כאשר . כמו השואל מה מדבר אלהים , בטוח הוא שהתשובה היא נאמנה , כן היתה עצת אחיתופל בטוחה , להשיג על ידה הדבר הנרצה : גם לאבשלום . כי לפי מחשבתם הרעה , היתה העצה בדבר הפלגשים עצה טובה , ואף עצתו בדבר הרדיפה אחר דוד , עצה נכונה היתה , אבל ה' הפרה :

כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום . הנה אחיתופל היה אבי אביה של בת שבע אשת דוד שנא' בגבורי דוד אליעם בן אחיתופל הגילוני והנה בת שבע היתה בת אליעם כאמרו הלא זאת בת שבע בת אליעם והנה עם כל זה ספר כי עצתו היתה תמיד בתכלית מה שאפשר מהטוב להגיע אל התכלית לדוד בהיותו יועץ דוד ואחר שהיה בקושרים היתה עצתו גם כן שלמה לאבשלום כנגד דוד :

ועצת מבאר שאבשלום היה מוכרח לעשות כדבריו, ולא חכה עתה לשמוע מה יאמר חושי כמו בעצה השנית, אחר שאחיתופל סגר הדלת לפניו, ולא רצה לדבר את עצתו עד יבא אל פילגשי אביו, והיה נשאר בלי עצה, כי עצת אחיתופל היתה גדולה בימים ההם כהחלטת האורים ותומים :