וחמשים איש וגו' . כולם נטולי טחול , וחקוקי כפות רגלים :

מאחרי כן . אחר שמחל לו אביו על עונו : רצים . ברגלים :

ויעש . ענין אסיפה וקנין , כמו ( שם יב ה ) : הנפש אשר עשו בחרן : מרכבה . עגלה לרכוב בו :

וחמשים איש רצים לפניו . הנה מפני שלא היה מדרך מלכי ישראל להרבות סוסים כמו שהזהירה התורה הנה היה הענין הזה דבר גדול בחק אבשלום כי לא היה מלך :

ויהי מאחרי כן. אחר שספר הסבות שסבבו את המרד, מספר ההכנות שהכין אבשלום לזה, מצד האחד הראה גדולתו שהוא נוהג בטכסיסי מלוכה שהכין לו סוס וחיל ומרכבה מרקדה :

והשכים אבשלום . בכל בקר : מאחד שבטי ישראל עבדך . משבט פלוני :

והשכים . כן היה דרכו בכל בוקר : על יד . על מקום שהיה בדרך השער : לבוא . והלך לבוא אל המלך : אי מזה . הוא מדרך חיבה , לשאול את האדם מקומו וענינו : מאחד שבטי . כל אחד היה משיב כפי השבט שהיה ממנו , אבל לא העיר , כי לא היו כל ערי ישראל נכרים לאבשלום , ואם ששאל גם על העיר , זה היה להראות חיבה יתירה :

ריב . משפט : אי מזה . איזה העיר שתאמר מזה אני :

ועמד על יד דרך השער . ר''ל שהוא עמד על מקום ששם יעברו העוברים לבא אל שער המלך :

(ב-ג) השאלות: מה ראה לשאול מאיזה עיר אתה, כאילו בזה שם מגמת פתויו, ואיך אמר שהוא יצדיק כל איש אשר לו ריב ומשפט שזה אי אפשר, כי בהכרח יהיה אחד חייב ואחד זכאי, ולמה אמר ועלי תחת ואלי :

והשכים בצד השני הראה ענותו, ואהבת צדק ומשפט, ואהבת העם, אשר בשלש אלה גנב לב העם, {{{א}}} הראה אהבת העם במה שהשכים בבקר ועמד על יד דרך השער, (השער היה מיוחד למשפט), ודרש לכל איש על אודותיו, עד ששאלו מאיזה עיר הוא כשוקד לדעת כל עניניו עד מקום מגורתו, ואחרי שמע דבריו, א''ל שדבריו טובים, רק לא ימצא משפט מצד המלך, ובזה השריש בלבם שהמלך לא ישמע משפטי העם, מזקנותו או מעצלותו, וגם הסתיר בדבריו מלשינות אחרת במה ששאל מאיזה עיר הוא כאומר שהמלך לא ישקוד רק על טובת שבטו, לא על יתר שבטי ישראל, ושלכן כאשר א''ל שהוא מאחד שבטי ישראל שאינה ממשפחת המלך א''ל :

ראה וגו' . כאשר ספר לו דבר המשפט , אמר לו : ראה בראיית הלב שטובים דבריך , והדין עמך , אבל לא הועמד מהמלך איש חכם לשמוע לך , רוצה לומר : להבין הדבר :

ונכוחים . צודקים שראוי להתוכח בהם , כמו ( משלי כד כו ) : משיב דברים נכוחים :

כי שומע אין לו מאת המלך :

והצדקתיו . ( חרגום : ) ואדינניה בקושטא :

והצדקתיו . רצה לומר : הייתי מצדיק את הדין לדונו בצדק , כי מאד הייתי נותן לב להבין דבר המשפט :

ועלי . כמו ואלי :

ויאמר אבשלום, {{{ב}}} הראה עוז מלך משפט אהב, במ''ש מי ישימני שופט בארץ כאומר איני מתאוה אל הנזר והמלכות, רק להיות שופט, למען אסיר המכשלה, ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו, כלל בזה ג' ענינים, {{{א}}} שאז אנשי הריב אלי יבואו רצה לומר שישפוט בעצמו בלי אמצעי, {{{ב}}} שאיש אשר לו ריב ומשפט, רצה לומר שהמשפט אתו בריבו (שזה ההבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא הטענות, והמשפט הוא פסק הדין, ויש אשר לו ריב לבד, כמו שני בעלי דינים המכחישים זא''ז, ויש אשר לו ריב ומשפט, כמו ריב בנות צלפחד שהמשפט אתם כמ''ש ויקרב משה את משפטן לפני ה'), ואז יצדיקנו, {{{ג}}} כיון במ''ש ועלי (תחת ואלי) שגם אם עליו יבא איש בריבו יצדיקנו וכ''ש שלא יחניף את בני משפחתו ושבטו :

בקרב . כאשר קרב מי להשתחות לו , אחז בו ונשקו :

והיה בזה הראה ענותו, שהחזיק לאיש המשתחוה לו, רצה לומר החזיקו שיקום וגם נשק לו כאשר ישק איש את אחיו הדומה לו, ובזה גנב לב כל ישראל :

ויגנב . רוצה לומר : בחלקלקות אמריו המשיך אליו לב ישראל :

ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל . ר''ל באלו הכזבים כאלו גנב לבם מאת המלך דוד ולקחו לו כי בזה משך לב העם אליו :

מקץ ארבעים שנה . ששאלו ישראל מלך משמואל , נתגלגל דבר מרד והשפלה במלכות : אלכה נא . לחברון : ואשלב את נדרי . אמרו רבותינו ( סוטה לד ב ) : להביא כבשים מחברון , כי שם היו כבשים שמנים :

ארבעים שנה . אמרו רבותינו ז''ל ( תמורה יד ב ) : שהוא מזמן אשר שאלו להם מלך . ותלה בה , כי תחת השאלה באה מרד במלכות , ונהרגו מהם ובהם : בחברון . להקריב על הבמה העומדת בחברון :

ויהי מקץ ארבעים שנה . יתכן שאלו ארבעים שנה התחילו מעת צמיחת המלכות בישראל ר''ל מעת המשח שאול או התחילו מעת שלמות ארבעים שנה מעת המשח דוד ואולי הוגד על דרך נבואה שארבעים שנה יעמוד מלכות דוד ולזה חשב אבשלום שאז יהיה העת שתסור המלוכה מדוד ודמה מפני זה שכבר תשלם מחשבתו בהריגת אביו לסבב שתהיה הממלכה לו : ואשלם את נדרי לה' בחברון . ידמה שהיתה אז במת צבור בחברון ואמר אבשלום לזבוח שם זבחים לה' כי לא נאסרו הבמות כי אז היו בין המנוחה והנחלה ר''ל בין משכן שילה ובין בית המקדש ולא נאסרו הבמות לגמרי עד שנבנה בית המקדש בהר המוריה כמו שנתבאר בתורה ולזה אמר בספר מלכים רק העם מזבחים ומקטרים בבמות כי לא נבנה בית לשם ה' עד הימים ההם והנה מפני שראה אבשלום ששם צמחה המלוכה לדוד והצליח בה חשב שיהיה המקום גורם ולזה בחר ללכת לחברון :

(ז-יג) השאלות: מה ראה לקשור המרד בחברון, דבר המרגלים הוא דברי סכלות, הלא בתקוע שופר אז יוכלו הם לאמר זאת, ולמה יקדימו שאז יאמרו מלך אבשלום, ומה בצע באמירה זאת, ולמה לקח עמו מאתים איש מירושלים אחר שלא גלה להם סודו, ולמה שלח את אחיתופל מעירו ולאן שלחו, ואיך לא נודע הדבר אל דוד אחר שכבר הודיעו המרגלים זאת בכל שבטי ישראל :

מקץ ארבעים שנה פי' חכמינו זכרונם לברכה מיום ששאלו ישראל להם מלך, ומהרי''א פי' ארבעים שנה של מלכות דוד, ורצה לומר קרוב לסוף ארבעים, כי מקץ יבא על הזמן הקרוב לסוף כמו מקץ ז' שנים תעשה שמטה, והיה זה בשנת הל''ז או הל''ח של דוד, שאז ראה שהמלך זקן וקרוב הדבר שימליך את שלמה בחייו, ולכן הקדים לעשות מעשהו, וכן פי' ר' ישעי' : ויאמר אבשלום, עתה יספר באיזה אופן קשר קשר המרד, ויגיד בזה ארבעה ענינים, (ראשונה) בחר שיתפשט הקשר מעיר חברון ששם מלך דוד בראשונה והיתה ליהודה, שמצד זה נחשבת כעיר מלוכה ותקביל נגד ירושלים עיר ממלכת דוד, וגם ששם ימשוך את יהודה אחריו, ולבל ירגיש אביו א''ל שהולך לשם אל הבמה לקיים נדרו, וישלח (זאת שנית) מחברון שלח מרגלים, הם ירגלו חרש מחשבות האנשים, וכל איש אשר יראו שנוטה מעם דוד אל אבשלום יגלו לו הסוד ויכניסוהו בין הקושרים, והם צוו אל הקושרים שישמרו הדבר בסוד, עד עת ישמעו קול שופר שאז ואמרתם מלך אבשלום רצה לומר אז תפרסמו הדבר, ובזה נשאר הדבר בסוד, וגם הנכנסים בקשר לא ידעו יום המועד והחרישו, עד ירימו המרגלים נס בקול שופר :

ועבדתי . עם הבאת קרבנות :

ועבדתי את ה' . ר''ל לזבוח לו זבחים :

וישלח . טרם הלכו לחברון , שלח מרגלים לחקור דעת העם , ואמר להם כאשר תשמעו קול השופד שיתקעו בהמלכתי , תאמרו שמלך אבשלום , ותשמעו מה בפיהם :

קרואים והולכים לתמם . מפורש במסכת סוטה ירושלמית ( א ח ) שבקש מאביו שיכתוב לו , שכל שני בני אדם שיבקש שילכו עמו , ילכו . והיה מראה אותו לשנים כאן , ואחר כך לשנים אחרים , וכן הרבה :

קרואים . היו קרואים מאבשלום על הזבח , והלכו בתום לבבם , ולא ידעו מכל זה :

קרואים . מזומנים , וכן ( שמואל א ט יג ) : ואחרי כן יאכלו הקרואים :

ואת (שלישית) לקח עמו מאתים איש מירושלם, שהם מעבדי דוד ואוהביו והם היו קרואים אל הזבח ולא ידעו כל דבר, ובזה גנב לב דוד שלא עלה דבר כזה על דעתו כלל, אחר שידע שנמצאים אצל אבשלום עבדי דוד ובעלי בריתו, באופן שהקשר שהתפשט בכל ערי ישראל נעלם מן האנשים שאצל אבשלום ואף כי מדוד :

את אחיתופל . רוצה לומר : להביא את אחיתופל מעירו : בזבחו . בעת זבחו וגו' : הולך ורב . בכל עת היו נוספים ומתרבים :

הקשר . המרד , על שם שבעלי המרד יתקשרו באגודה אחת , וכן ( שם כב ח ) : כי קשרתם כולכם : אמיץ . חזק :

מעירו מגלה . יתכן ששלחו אל חברון מגילה לא מירושלם ליראתו שמא לא יתרצה אחיתופל להיות כנגד דוד ואם היה אומר לו זה בירושלים אולי היה אחיתופל מגיד זה לדוד כי הוא יועץ דוד :

וישלח (רביעית) שלח את אחיתופל יועץ דוד, שהיה עמו בקושרים, בל ימצא בעירו בגילה, רק ישב במקום נסתר מוכן לעת הצורך, ובזה הערים שאם יתגלה לדוד דבר ויצטרך יועץ ועצה לא ידע מקומו :

ויבא המגיד ובאופן זה נבנה הבנין הזה עד תומו בסוד גדול, עד שבעת הוגד זאת לדוד, כבר תקעו בשופר, ונודע שכל ישראל בקשר המרד :

כי לא תהיה וגו' . כי רב העם אשר אתו , ואי אפשר להנצל מפניו במעוז העיר : והשגנו . עודנו בתוך העיר , ובעבורינו ידיח הרעה על כל בני העיר , ואת כולם יכה :

פליטה . הצלה , כמו ( לקמן כב ב ) : ומפלטי לי : והדיח . מלשון דחיה :

והדיח עלינו את הרעה . ר''ל ויבא בחוזק ובתוקף את הרעה עלינו :

השאלות: למה כפל קומו ונברחה, מהרו ללכת, ומהו והדיח עלינו את הרעה, ולמה יכה העיר אם הם יהיו חוץ לעיר ולא ילחמו בעיר :

ויאמר דוד, א''ל שני דברים, {{{א}}} שיברחו כי לא תהיה לנו פלטה, אחר שהוא מוכן למלחמה ונושע ברב חיל, ודוד לא ידע מי אשר אתו, {{{ב}}} שימהרו ללכת שלא יכה אבשלום את העיר והדיח עליהם את הרעה, רצה לומר שאם ישיגם קרוב לירושלים הגם שיוכלו לברוח, יהרוג את אנשי העיר, ויעולל עלילות שאנשי דוד הרגו אותם יען מרדו בו, כי אז לא נודע עדיין מי מאנשי דוד ומי מאנשי אבשלום ולא ידעו מי המחריב את העיר, וגם אם יודע שאנשי אבשלום הרגו בם יאמרו שזה יען היו אנשי דוד הלוחמים אתו קרובים לעיר וחוסים בצל העיר והמבצר, לכן מהרו ללכת :

הנה עבדיך . הנה אנחנו עבדיך , ואליך נשמע :

ויצא המלך וכל ביתו ברגליו . הנה לא רכב על סוסים כדי שלא יתפרסם לכתו כי הרואים אותו הולך ברגליו לא יחשבו שהוא דוד וישלם לו מפני זה יותד המלטו מיד אבשלום : ויעמד בית המרחק . ר''ל בבית היותר רחוק מירושלם והוא דרך משל מהבתים אשר חוץ לחומה :

(טז-יז) השאלות: למה כפל ויצא המלך ויצא המלך :

ויצא. (סיפר יציאת המלך מירושלים) תחלה יצא מביתו, הוא וכל בני ביתו, ואחר כך :

בית המרחק . ( תרגום : ) באתר דרחיק :

בית המרחק . בהבית שהיה יותר רחוק מהבתים העומדים מחוץ להחומה :

ברגליו . עם מהלכו ואחריו , כמו ( שופטים ח ה ) : לעם אשר ברגלי :

ויצא מן העיר, וכל העם, שיזכיר בסמוך, ויעמדו בית המרחק, בבית הרחוק מן העיר להתקבץ שם :

על ידו . אצלו , הוא עומד והם עוברים :

על ידו . סמוך למקום מעמדו : אשר באו ברגלו . אשר באו עמו מגת , שישבו עמו שמה עוד היה נרדף משאול :

הסרתי והפלתי . תרגם יונתן : קשתיא וקלעיא : הגתים . האנשים שהתגוררו בגת בעוד שהיה דוד שם : ברגלו . עם מהלכו : על פני . לפני :

ובל הכרתי וכל הפלתי . הם היו שתי משפחות בתכלית החכמה ומהם היו סנהדרין כמו שיתבאר אחר זה וידמה שהסנהדרין נקראו כך כי הם כורתין הדין במה שיבא לפניהם כי אחריהם אין ללכת לאחרים למעלה מהם והם גם כן מבארים כל מה שיפלא למשפט באיזה דבר שיהיה מדברי התורה כמו שנתבאר בפי' כי יפלא ממך דבר למשפט ואמר כל הכרחי וכל הפלתי לפי שהיו שם לפניהם שורות של תלמידים להקים מהס כשיצטרך ולזה אמר כי כלם עברו עם דוד :

עברים על ידו, הוא עמד לפקד כל עובר אם ילך עמו אם לא, וכל הכרתי גבורי דוד, אשר באו ברגלו בסבתו שבאו להיות מבני חילו ואתי הגתי פקיד עליהם :

עם המלך . עם אבשלום : כי נכרי אתה . ואנחנו בורחים מאין צידה ומזון , ומתוך שאתה נכרי לא תמצא מרחמים : וגם גולה אתה למקומך . וגם אם גולה אתה מעם המלך שאינך רוצה להיות עמו , למקומך חזור לך , כי לא טוב לכתך עמי , שהרי תמול באת :

עם המלך . על אבשלום יאמר , שמלך עתה : כי נכרי אתה . הלא אתה מארץ נכריה , ואינך מעבדי לשתתירא מפני אבשלום : וגם גולה . ואפילו תרצה להיות גולה מעל פני אבשלום מבלי לשבת אתו , אזי חזור למקומך לגת , ותהיה גולה שמה לשבת בה כמאז :

גולה . ענין טלטול ונוע , ואם הוא בלא שבי , וכן ( דברי הימים א ח ו ) : ויגלום אל מנחת :

וגם אתה גולה למקומך . יתכן שלא היה יושב בירושלם כי אם זמן מועט והיה תמיד נע ונד למקומו להעתיק משם קניניו ולזה אמר לו כי נכרי אתה ואמר לו גם כן תמול בואך והיום אניעך עמנו ללכת :

(יט-כ) השאלות: בפסוקים האלה נלחצו המפרשים :

למה תלך עמנו אם תלך מפני שאתה ירא מאבשלום, יש לך שני ברירות, או שוב לירושלים ושב עם המלך, כי לא ישים לב עליך כי נכרי אתה, וגם (אם) גולה אתה, אם יגלה אותך מירושלים למקומך הלא תגלה למקומך לגת, ולא תפסיד מאומה :

והיום אניעך עמנו . ואין לי מקום שאוכל להושיבך שם ולהמלט , כי אני הולך אל אשר יקרני המקרה ללכת , יום יום כשאשמע שהרודפים כאן , אני בורח כאן , וכן תרגם יונתן 'וגם גולה אתה למקומך' : ואף אם גלי את אזיל לך לאתרך : חסד ואמת . אני מחזיק בך טובת חסד ואמת שעשית עמדי :

תמול בואך . זה מקרוב באת אלי מגת , ומיד אניע אותך ללכת נד ונד : ואני הולך . רצה לומר : וכי הולך אני למקום ידוע שתלך גם אתה עמדי , הלא אני הולך על אשר וגו' , רצה לומר : אינני הולך אל המקום אשר אחשוב ללכת שמה , כי אין מחשבותי ללכת למקום ידוע , כי אם כאשר יזדמן : חסד ואמת . רצה לומר : והנה כוונתך הטובה חשובה בעיני לחסד ואמת :

אחיך . רעיך הבאים אתך : ואמת . הוא כענין חסד :

תמול, ואם תלך למעני כדי לעזרני, ע''ז השיב, {{{א}}} תמול בואך ואיך היום אניעך ואתה עיף ויגע, {{{ב}}} ואני הולך על אשר אני הולך, עוד לא ידעתי תכלית מהלכי ומגמתי רק סבת ההליכה היא מפני שאני הולך, רצה לומר בורח ממה שממנו, לכן שוב אתה והשב את אחיך עמך (והשב את אחיך) חסד ואמת, רצה לומר זה החסד שתשיב להם בעבור שהלכו אתך שתשיבם בל ינודו וינועו :

אם למות . ואם המקום תהיה סיבה למות וגו' :

אשר יהיה שם וכו' אם למות אם לחיים, רצה לומר אחר שיהיה בהכרח במקום סכנה, מסופק אם למות אם לחיים, לכן שם יהיה עבדך, כי אין ראוי לאוהב לעזוב את אהובו בעת צר :

לך ועבור . עם שאר העם , אחר אשר אינך רוצה להפרד ממני :

לך ועבור . עם עבדי ויתר העם :

וכל העם עוברים . מן המלך והלאה , לפי שהוא עומד , קורא אותם עוברים :

וכל הארץ . אנשי הארץ אשר עבר בה דוד : וכל העם . אשר עם דוד : על פני דרך . לרוחב הדרך , לשום פניהם אל המדבר :

השאלות: מ''ש וכל העם עוברים כבר נזכר פסוק י''ח ושילש עוד וכל העם עוברים :

וכל הארץ. על ידי זה נודע הדבר בכל העיר וכולם בכו. וגם כל העם, רצה לומר עם ירושלים עוברים גם כן, ואז נתחלקו לשתי מחנות, המלך עבר בנחל קדרון, והעם עברו בדרך אחר אל פני המדבר :

ויציקו . כמו ויציגו , ( תרגום : ) ואקימו ית ארונא , העמידוהו לצד אחד , והעם עוברים , שהיה דוד רוצה לשאתו עמו : ויעל אביתר עד תם וגו' . הרי זה מקרא מסורס , ויציקו את ארון האלהים עד תום כל העם לעבור : ויעל אביתר . אותו היום נסתלק מן הכהונה , ששאל באורים ותומים ולא נענה , ונכנס צדוק תחתיו . וכן שנינו בסדר עולם ובסדר יומא ( עג ב ) :

ויציקו . העמידו את הארון , ואביתר עלה עמו לצד מיוחד , עד שעברו כולם מן העיר . ורבותינו ז''ל אמרו ( יומא עג ב ) : שאז נסתלק אביתר מכהונה גדולה , כי שאל באורים ולא עלתה , ולצדוק עלתה , ומנהו תחתיו , ולא להיות מיד כהן גדול , כי הלא שלמה גרשו לאביתר מכהונה גדולה , כמו שכתוב במלכים א ( ב כז ) , אלא שעתה סלקו מלשמשו , ובימי שלמה מנהו לצדוק לשמש אז :

ויציקו . ענין העמדה , כמו ( שמואל א ב ח ) : כי לה' מצוקי ארץ , ורוצה לומר היסודות והעמודים שהארץ עומדת עליהם , והוא כמו ויציגו , כי אותיות גיכ''ק מתחלף :

ויציקו את ארון האלהים . ר''ל שכבר העמידו אותו במקום אחר עד שעלה אביתר ועד שתם כל העם לעבור מן העיר ולפי שלא הגיע עדין אביתר אל המלך היו דברי המלך תחלה אל צדוק לבד ובסוף הענין היו דבריו גם כן עם אביתר כי אז הגיע אצל המלך ולזה אמר ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם :

(כד-כז) השאלות: מ''ש ויעל אביתר מחוסר ביאור, וכן מ''ש הרואה אתה :

ויציקו את ארון האלהים ויעל אביתר, נראה פירושו שעשו לארון מקום מצוק (מענין כי לה' מצוקי ארץ, השן האחד מצוק מצפון) רצה לומר מקום מבצר וגבוה להניחו עליו. ואביתר הכ''ג עלה על הבימה הלז ועמד שם לפני הארון למשמרת לכבוד, וכן עמד עד תום כל העם וכו' :

והשיבני . אז ישיב אותי לירושלים ואראה אותו ואת מקדשו :

נוהו . מדורו :

(כה-כו) ויאמר ואז אמר המלך שישיב את הארון אל העיר, בממה נפשך שאם ימצא חן בעיני ה' הלא ישיבהו לירושלים למקום הארון ואם אינו חפץ בו איך יכריח את רצונו להוביל הארון עמו הלא ה' הטוב בעיניו יעשה ומי יעשה נגד רצונו :

לא חפצתי בך . עוד מעתה : הנני . רצה לומר : הנה מוכן אני לקבל באהבה :

הרואה אתה . אם רואה אתה שעצה נכונה היא , שוב העיר וגו' : שני בניכם אתכם . בידם תוכלו להודיעני מה שתשמעו מבית המלך , לפי מה שתודיעוני אמלט :

הרואה אתה . אם עצתי נראה בעינך אשר תשוב אל העיר ( ועם שגם את אביתר צוה לשוב העירה , היה דבריו לצדוק , על כי מינהו לכהן גדול , מן הראוי היה ליחד אליו הדבור , ולזה הקדימו מעתה לאביתר בכל דבריו ) : אתכם . יהיו מוכנים עמכם , ועל ידם תודיעוני דבר :

הרואה אתה שובה העיר וגו' . ר''ל ואתה רואה אלו הענינים לאי זה תכלית פונים שתלך עמנו להגיד לנו זה בודאי צריך אתה לזה לקחת עצה בדברים לפי מה שיגלה מענינם ולזה טוב שתשוב העיר בשלום : ואחימעץ בנך ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם . ידמה שהיו להם בנים אחרים אך בחר דוד באלו להיותם יותר חכמים ויותר ראויים מהאחרים ולז''א אחר זה הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר :

ויאמר המלך אל צדוק, שב ואמר אליו שגם הוא ישוב וישאר בעיר, ומ''ש הרואה אתה, רצה לומר שלא יהיה נראה כאילו היה זה בפקודתי רק כאילו אתה בעצמך ראית ובחרת כך, למען לא תחשד בעיני אבשלום. ועל ידי כך תוכלו לרגל מה שנעשה בעיר ולהודיעני, ועל זה אמר ואחימעץ בנך וכו' עד בוא דבר מעמכם וכו'. וחכמינו זכרונם לברכה פי' מ''ש (פסוק כ''ד) ויעל אביתר היינו שעלה ונסתלק מן הכהונה מפני ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו, וכפי דרכם נראה, שמ''ש ויציקו את ארון האלהים, רצה לומר שהציגו אותו כדי לשאול באורים ותומים שהיה הכהן עומד לפני הארון, ויעל אביתר היינו שעלה אל הארון לשאול, וזה נמשך עד תם כל העם, כי לא נענה, ונשאר הארון עומד, ואז ויאמר המלך לצדוק שהוא ישאל באורים ותומים, והנה המלך נסתפק אם לא נענה מחמת שהוציאו הארון ממקומו או מפני אביתר, ולכן אמר לצדוק ולא לאביתר, וגם א''ל שישיב את הארון, ועתה באר מה ששאל באורים ותומים, שהיתה השאלה אם יצליח ועוד ישוב לירושלים או לא, וזה שכתוב שתשאל אם אמצא חן בעיני ה', זאת תהיה השאלה והשיבני (רצה לומר אז ישיב לי התשובה) כי יראני את הארון ואת נוהו, אבל ואם כה יאמר וישיב לי על ידי האורים ותומים לא חפצתי בך. הנני וכו', והיתה התשובה של האורים ותומים, שובה העיר בשלום שאותיות אלה בלטו מן האורים ותומים, ודוד הוציא מזה תשובה כוללת על כל עניניהם, {{{א}}} שהוא ישוב לביתו שעל זה שאלו, {{{ב}}} ממ''ש שובה העיר בלשון צווי, דייק שרמזו לו שהכהן ישוב העיר, וזה שכתוב הרואה אתה (רצה לומר הראית על אותיות האפוד) שכתוב בהן אלה המלות שובה העיר בשלום, ולכן שובה כפי שענו האורים ותומים, ואחימעץ וכו' :

עד בוא . על ידי בניכם : דבר . רצה לומר : ידיעה ברורה :

מתמהמה . מתעכב , כמו ( תהלים קיט ס ) : חשתי ולא התמהמהתי : בערבות . מלשון ערבה ומישור :

במעלה הזתים . בהר הזתים : חפוי . מכורך , כדרך האבלים : חפו . ( תרגום : ) כריכו :

במעלה הזיתים . במעלה הר הזיתים : חפוי . מכוסה בבגד , והוא דרך צער : יחף . מבלי מנעלים , וגם הוא דרך צער :

חפוי . מכוסה : יחף . בלי מנעלים :

ודוד עולה במעלה הזיתים . זהו הר הזיתים שהיה אצל ירושלים אצל בית המקדש וידמה כי לקדושת המקום ההוא היה דוד נוהג בהיותו שם להשתחוות שם לשם יתעלה וזהו אמרו אשר ישתחוה שם לאלהים :

ודוד עולה אחרי נפרד מארון אלהים, והגיע להר הזיתים, ששם יפרד מעיר האלהים התחיל לבכות וחפה ראשו וחלץ מנעליו כאבל :

ודוד הגיד . ולדוד הגיד המגיד : סכל . קלקל , כמו ( קהלת י יד ) : הסכל ירבה דברים :

ודוד הגיד . המגיד הגיד לדוד לאמר וגו' : סכל נא וגו' . רצה לומר : אתה ה' , סכל עצתו לבל ייעץ בחכמה . או רצה לומר : שיתן בלב אבשלום , לחשוב אשר עצת אחיתופל היא עצה סכלה :

בקושרים . בין אגודת המורדים : סכל . ענץ טפשות :

ודוד ואז שם על לבו שלא בא אחיתופל עמו. והבין שהוא עם אבשלום, ויגד דוד זאת לעבדיו :

בא עד הראש . ( תרגום : ) עד ריש טוריא : אשר ישתחוה שם לאלהים . אשר היה רגיל להשתחות שם כשהיה בא לירושלים , היה רואה משם את האהל שהארון בתוכו , והיה משתחוה :

עד הראש . בגבהי הר הזיתים , אשר משם היה נראה מקום הארון , והיה מדרך הבא שם להשתחוות מול הארון : קרוע כתנתו . בעבור כי היה מיצר בצרת דוד :

הארכי . שם מקום . ( לד ) ואני ואני . הווי''ן נוספות בשניהם :

למשא . על היותו זקן וכחו תש , ולמשא יחשב להולך עמו :

והית עלי למשא . יתכן שלא היה גבור והיה זקן והיתה מפני זה תנועתו כבדה :

עבד אביך ואני מאז . כמו ואני עבד אביך מאז , ומקרא מסורס הוא :

עבדך אני המלך אהיה . רצה לומר : מהיום אהיה עבדך , כמו שמאז היית עבד אביך , וכן עתה אהיה אני עבדך : והפרתה לי . רצה לומר : כשתשוב העיר ותאמר לאבשלום כדברים האלה , יבוא לי תועלת רב , כי אז תוכל להפר לטובתי את עצת אחיתופל , כי על פי הדברים האלה יבטח בך , ותהיה גם אתה מאנשי עצתו :

השאלות: כתוב זה מוקשה מאד, ולא ידעו בו המפרשים באור נכון בלא זרות ומעקשים :

ואמרת לאבשלום עבדך ואני וכו', כבר כתבנו כי סבת מרידת אבשלום היתה מפני שהתירא שאביו ימליך את שלמה בחייו, אמנם אם היה דעתו להרוג את אביו, או שלא רצה רק שאביו ימליכהו בחייו. והוא ישב בכבוד כאשר עשו מלכים רבים שהמליכו את בניהם לעת זקנותם, נבוכו המפרשים, ומהרי''א כתב שלא היה בדעת אבשלום להרוג את אביו, ושלכן חרה לדוד על שהרגו אותו כי ידע שאבשלום לא שונא לו ולא מבקש רעתו, רק חפץ שלא יתן המלוכה לאחר מבניו, ורק אחיתופל היה אויב לדוד ורצה להרגו (כמ''ש בס' י''ז) ושלכן לא הסכים אבשלום לעצה זו עי''ש. והאמת הוא שאבשלום עצמו לא היה לו בפרט זה הסכמה קיימת, כי תכלית מגמתו היתה שימלוך בכל אופן, אם בטוב אם ביד חזקה, ואם היה אביו ממליכו בטוב אין ספק שלא היה מורד וממרה וקושר, והיה מכבדו כאב וכמלך, כמו שכבדו שלמה אחר שישב על כסא המלוכה, רק עתה שאלצהו ההכרח למרוד ולתפוש מלכות בזרוע. היו לפניו שני דרכים, {{{א}}} שאם ינצחהו ויכריחהו שיסכים על מלכותו, יעזבהו בביתו ובמעלתו כל ימי חייו והוא יהיה המולך והמנהיג בחייו, שבזה לא יהיה לחרפה שרצח את אביו, {{{ב}}} שלא יעזבנו בחיים מחשש שישוב אביו וימרד בו במצאו ידו, שאחר שלא המליכהו ברצון לבו ישמור עליו משטמה תמיד, ואבשלום היה פוסח בין שתי הסעיפים האלה, שבודאי היה מתאוה שלא יהרוג את אביו, ובכ''ז אם יראה שלא יהיה הממלכה נכונה בידו רק באופן זה היה הורגו בלי חמלה, והיה הדבר תלוי לפ''ז מעצת יועציו, ודוד ידע שאחיתופל בודאי יתאמץ להוליכו בעצתו על הדרך השני באשר הוא מרד מפני איבה ומשטמה שהיה לו על דוד מפני מעשה בת שבע נכדו (כנ''ל ש''ב יא) וגם שיתירא שאם ישלים הבן את אביו ישיב לאחיתופל גמולו בראשו, ולכן היה מחכמתו ששלח את חושי הארכי, שגם הוא יהיה מיועצי אבשלום, אבל יבא אליו באופן אחר, לא כאויב ומתנקם לדוד, רק כאוהב את דוד ואת אבשלום יחד, בשיאמר אליו כי הגם שהוא לא נשתנה עתה מאהבתו את דוד ריעו, בכ''ז הוא יחזיק ידי אבשלום מאשר רואה כי הצדק אתו, וכי הראוי והטוב לפני שניהם ולטובת כל ישראל שיעזוב מלכותו ביד אבשלום בטוב, והוא ישב לעת זקנותו במנוחה ובשלות השקט, כי כבר אפסו כחותיו מלשפוט ולהנהיג העם הרב הזה, ואין בבניו טוב מאבשלום ראוי למלכות ובפרט שכן הסכמת כל העם, ואין כח למלך להמליך אחד מבניו שאינו הבכור ואינו המרוצה לעם, ובזה יטה את לב אבשלום אל הצד הזה, שלא יחשוב להרוג את אביו ולאבדו, רק להכריחו שכאב את בן ירצהו ויתן לו המלכות בשלום ובמישור, וזה שכתוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך. תאמר לו כי אתה עבדו ורוצה במלכותו, ובכ''ז אהיה גם עבד אביך, כי אתאמץ שגם אביך יסכים לזה, אחרי שינצחהו ויהיה מוכרח לזה, וישב בכבודו ואעבוד גם אותו, והוסיף ואני מאז ועתה רצה לומר אני לא נשתניתי מדעתי אז. כי כן חשבתי אז וכן אני חושב עתה, שאהיה עבד גם לך גם לאביך. כי מאז ראיתי ויעצתי, שיעזוב מלכותו אליך, והוסיף ואני עבדך, שבכ''ז אל תחשוב שלא באתי אליך רק על אופן שאהיה עבדך ועבד אביך, ושבאם לא יעלה זאת בידי שיניח אביך המלוכה אליך בטוב, אשוב אל אביך, לא, כי בכל אופן אני עבדך לבד, אחר שנבחרת מכל ישראל. והפרתה לי את עצת אחיתופל, אחרי שכל עצות אחיתופל יסובו אל הדרך השני שאבשלום יהרוג את דוד, אם כן במה שתוליכהו על הדרך הראשון שישלים עמי, וימלוך ברצוני, ממילא תפר כל עצותיו, וכמו שהיה באמת, ובזה הביט דוד אחרית דבר מראשיתו, והיה זה בהשגחת ה', שתיכף כאשר בקש סכל נא את עצת אחיתופל ה', והנה חושי הארכי לקראתו, שליח ההשגחה, ועצת ה' היתה אתו בכ''ז :

והלוא עמך רצה לומר לא תהיה יחיד בזה לגנוב לב אבשלום, כי גם כהני ה' בלב ולב ידברו אתו, וכן על ידיהם ועל ידי בניהם יודע לי כל דבר. הנה לפי זה אחר שספר איך השלים אבשלום את המרד על מתכונתו, ספר גם כן חכמת דוד וטוב עצתו ברגע זו אשר תחת מסבות התהפך אם במה שברח מן הארץ. שבכ''ז נודע לו מי אשר אתו, בזה עורר גם כן רחמים בלב רבים, אשר בכו וינודו בצר לו ובאו לעזרתו, ואם במה שהשיב ארון ה' העיר, שהיה בזה גם מטוב העצה, שלא ירבה חרון ומשטמה על כי לקח לשבי עוזם להוליכו במדבר, ואם במה שהכין יועצים ומרגלים בבית אבשלום להפר מחשבותיו, ואם במה שסלל אורח להצלה על הצד שיתגבר אבשלום, שיחמול עליו ולא יהרגנו, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מזמור לדוד קינה לדוד מבעי ליה משל לאדם וכו' אמר סתם ברא חייס על אבא וכו' :

יבוא ירושלים . נתן לבו שיבא לירושלים :

יבוא ירושלים . באותה שעה שבא חושי , בא גם הוא :

רעה . חבר , ועל כי ישב עמו בתמידות , קראו רעה :