הלא . באמת הדבר אשר משחך ה' על ידי :

פך . שם כלי מה : ויצוק . ושפך : וישקהו . נשק לו :

והנה לקח שמואל פך השמן ויצק על ראש שאול למשחו למלך על ישראל ונתן לו אותות כדי שיאמין כי הממלכה תהיה לו והאות היותר חזק מהם הוא ההפך לו לב אחר והתנבאו עם נביאים והוא לא נסה קודם זה להיות לו יד ושם בנבואה :

ויקח שמואל וכו'. על ידי המשיחה : . המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ''ש (לקמן ט''ז י''ג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה' מהיום ההוא ומעלה, ועל ידי הנשיקה שהיא התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אחר כך עם בני הנביאים, כמ''ש (פ''ו) וצלחה עליך רוח ה' והתנבאת עמהם, ומה שלא משחו בפרהסיא באר מהרי''א כדי שיוכל להפיל גורל אח''ז ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח, ועל פי דברי חכמינו זכרונם לברכה שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ''ש הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד תפס נגיד ולא מלך באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני :

עם קבורת רחל בגבול בנימן . והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם , אלא עכשיו הם בקבורת רחל , וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח , כך שנויה בתוספתא דסוטה ( פרק יא ) : צלצח . צל לצח של הקב''ה , שהוא צח ואדום , והיא ירושלים : ודאג לכם . יירא עליכם , כל לשון 'דאגה' , לשון 'יראה' , דושטי''ר בלע''ז :

בלכתך . לאמת בלבבו דבר המלוכה , אמר לו אותות , האחת היא , שאמר לו בלכתך וכו' : עם קבורת רחל . רצה לומר : אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל , ואתה הולך והם באים , ותמצאם בגבול בנימין בצלצח : והנה נטש . כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה , ובא לו על ידם דאגה גדולה , ואומר מה אעשה למצוא את בני :

עם קבורת רחל . סמוך לקבורתה : נטש . עזב :

בלכתך באותות האלה רמז לו ענין העם אשר ינהיג ואיך יהיה יחס כל כת וכת מכתות המונהגים מעמו, כי נמצאו בין העם שלש כתות מפורדות, {{{א}}} אנשים ההמונים החיים חיי הבהמה בלתי עובדים את ה' ולא משכילים באמתותו וכל מגמתם הוא רק גויתם ואדמתם, ויען שהם הרבים כי רוב העם הם המוניים, א''ל כי אותם יפגוש ראשונה בדרכו והכנתו אל המלוכה, אמר בלכתך היום מעמדי ומצאוך שני אנשים כי הם נפרדים לשני מחנות, יש הנמשכים אחר כח המתאוה לאכול ולשתות ולהתעדן, ויש הנמשכים אחר כח המתעורר לאסוף הון ועושר וכדומה, והם עתה עם קבורת רחל ותפגוש אותם בגבול בנימין בצלצח רומז כי אנשים כאלה הם נמצאים עם קבורת רחל, כי הנשמה האלהית אשר בקרבם אשת חיל היפה בנשים הנרמזת ברחל (כי ידוע ששורש הנשמה היא ממדה ידועה הנקראת בפי האלהיים בשם רחל) היא קבורה תוך רגבי אדמה שהוא תחת ממשלת הבשר והגויה. וגם עת יפגשוך לא ימשכו אחריך להכנס בגבולך שהוא שבט בנימין רק יעמדו בגבול בנימין מן הצד, והם לא ישאלו לך לשלום כמו הכת הב', וכ''ש לא יתנו לך שתי לחם שהוא שי ומנחה, וכמ''ש ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, כי הכת הזאת הם רחוקים מחברתך כי הם קרובים אל בע''ח נושאי סבל כמוהם שהם הגמל והאתונות, רק בכ''ז לא יזיקו לך, ולא יחשו מלבשרך בדבר האתונות כי נמצאו. בשגם שענין האתונות מתיחס עמהם שהם עמהם במדרגה :

אילון תבור . מישר תבור :

וחלפת . והאות השני הוא , כאשר תעבור משם והלאה וכו' : בית אל . זה שילה שעמד בה בית אלהים :

וחלפת . ענין העברה , כמו ( שיר השירים ב יא ) חלף הלך לו : נבל . נאד :

וחלפת משם והלאה הנה תפנה מן הכת הזאת אל כת יותר מעולה, והם היוצאים מגדר הבהמיים אל מדרגת האנשים אשר יעסקו בעבודת ה' עולים אל האלהים בית אל להקריב קרבנות ושם ימצאוך שלשה אנשים. רצה לומר כי בין הכת העוסקים בעבודה יש שלשה מינים, {{{א}}} יש העוסק בעבודת ה' לשם ה' לריח ניחוח בלבד שלא לפניה אחרת חיצונית, וזה האחד נשא שלשה גדיים שמגמתו להקריב גדי עזים בלבד, ויען שנפש האדם כלולה מג' כחות שהיא הצומחת והחיונית והמשכלת, צייר שנושא שלשה גדיים להקריב שלשה חלקי נפשו לפני ה', ויש העובד על כוונת הנאת עצמם שהוא להשיג על ידי עבודתו רצון מה' לתת לו חית ידו וצרכיו ההכרחיים, שזה הגם שעובד את ה' הוא עובד את עצמו גם כן ונושא שלשה חלקי נפשו וישפכם לפני ה' על שלשת ככרת לחם ומזון, ויש הגרוע מכולם העובד את ה' לבעבור ישיג עושר ומותרות ותענוגים שכר עבודתו שזה הנמלץ בהנושא נבל יין. ועל כל פנים כל שלשה המינים מהכת הזאת הם פונים בעבודתם או בשאלת צרכיהם אל האלהים והם יתחברו עמך ושאלו לך לשלום וגם יתנו לך שתי לחם שהוא הפקת צרכיך ואתה תקח מידם כי יתמכוך להגן על שלומך ולמלאת צרכיך הגופנים :

גבעת האלהים . גבעת קרית יערים , אשר עכשיו ארון האלהים שם : נציבי פלשתים . סרדיוטות שמינו על ישראל , שהיו רודין בה , ומושיבים נציבים בערי ישראל : חבל נביאים . תרגם יונתן : סיעת ספריא : חבל . סיעה , וכן ( שמואל-ב כב ו ) : חבלי שאול סבוני , משרית רשיעיא אקפוני : מהבמה . תרגם יונתן : מבית אסחרותא :

אחר כן . והאות השלישי , כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים , שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה ( ז א ) : נבל וכו' . בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם , כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה , ( שבת ל ב ) וכן נאמר באלישע ( מלכים ב טו ג ) : והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' :

נציבי . פקידי פלשתים , מה שהציבו : ופגעת . ענין פגישה : חבל . סיעה , כמו ( תהלים קיט סא ) : חבלי רשעים : נבל ותוף וגו' . שמות מיני כלי זמר :

אחר כן תבוא (אל) גבעת האלהים ששם ישב הארון (ושם נציבי פלשתים רומז כי מהשפעת האלהיים האלה תזכה להכניע את הפלשתים כמ''ש (י''ג ג') ויך יהונתן את נציב פלשתים אשר בגבע) ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה שהיא כת שלישית אשר יצאו ממדרגת אנשים אל מדרגה שיקראו אלהיים, אנשים אשר התפשטו מכל עניני הבשר עוסקים ברוחניות ובאלהות ולפניהם נבל ותף וחליל משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל שתחול עליה רוח הנבואה :

וצלחה . תעבור עליך רוח ה' ותנבא עמם , ותהיה נהפך לאיש אחר , כי עתה אינך נביא :

וצלחה . ועברה , כמו ( שמואל ב יט יח ) : וצלחו הירדן :

וצלחה הכת הזאת הם יסעדוך בענינים אלהיים, שעל ידי התחברותם, {{{א}}} וצלחה עליך רוח ה' הוא רוח גבורה נפלאה כמ''ש המורה, שזה מדרגה ממדרגת רוה''ק שתחול רוח גבורה אלהית על איש אחד עד שלא יחת להציל קהל רב מהמון מחנות, {{{ב}}} בענין נפשי והתנבית עמם, ואחר שתחול עליך ענין אלהי על שני חלקיך ונהפכת לאיש אחר בגוף ובנפש :

כי תבאנה האותות האלה לך . ותדע כי דברי אמת , וכשם שבאו לך אותות הללו , כך יתקיים דבר המלוכה : עשה לך אשר תמצא ידך . אתקין לך מאני מלכותא , והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל :

עשה לך . התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך , כי האלהים עמך ומלוך תמלוך :

והיה כי תבאנה האותות האלה לך שזה לך האות על העזר שתשיג מכל כתות העם איש לפי כחו ומדרגתו עשה לך אשר תמצא ידך אז לא תסמוך על עזר אחרים רק על עזר האלהי אשר ילוה אליך, ע''ד אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני :

וירדת לפני הגלגל . ולאחר שתמלוך , תרד הגלגל לפני , קודם שארד אני : והנה אנכי ירד אליך . לסוף שבעת ימים שתרד אתה : תוחל . תמתין :

וירדת לפני הגלגל . הזהירו ואמר לו , לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים , והנה תרד שם קודם שארד אני , ותמתין אז שבעת ימים עד בואי , כי אני אעלה העולות לה' , ושם אודיע לך את אשר תעשה בדבר המלוכה [ ולפי שלא המתין , כעס עליו ולא אמר לו גם אז ] :

תוחל . תמתין , כמו ( בראשית ח י ) : ויחל עוד :

וירדת אחר כך תרד לפני הגלגל, שהוא מה שהלכו שם לחדש המלוכה, (שזה היה אחר שבאו האותות הנ''ל כפי מליצתם שהוא אחר שנחלקו העם ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וילכו אתו החיל אשר נגע אלהים בלבם, והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות כמ''ש (י''א ט''ו) שבעת ימים רצה לומר ואחר שאפרד שם מאתך אני מצוך שתשאר שם ותוחל שבעת ימים בל תעשה שום דבר מדעתך עד בואי אליך בחזרה והודעתי לך את אשר תעשה בענין מלחמת הפלשתים, ועל זה עבר שאול (כמו שיתבאר לקמן סי' י''ד), ורצה לומר הגם שאמרתי לך עשה לך כל אשר תמצא ידך, מכל מקום בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי :

לב אחר . רוח גבורת מלכות :

לב אחר . רצה לומר : גודל לבב כאשר ראוי למלך :

כהפנותו . כאשר פנה : שכמו . כתפו :

ויהפך לו אלהים לב אחר כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כחות גויתו, אבל פלגי מים לב מלך הוא מנהיג לבב העם המתנהגים על ידו, ויהיה יחס לבותיהם אל לב מלכם כיחס כחות החיים אל הלב באיש הפרטי, כי לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו, ובהיות לבו מולך על כחות גוויתו ימלוך גם על הגוי כולו, ולב שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי שהוא שאול אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא עם ישראל, ויבאו וכן כל האותות באו לו ביום ההוא ולא נתעכבו ליום אחר :

ויבאו ספר האות הג' בפרטות ע''ש מ''ש ויהי כל יודעו וכו'. ותצלח כמו שפי' למעלה : {{{א}}} רוח גבורה אלהית, {{{ב}}} נבואה :

מה זה היה . רצה לומר : מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות , וכי אביו נביא , להתנבאות גם הוא , וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם , וכי מאין באה לו הנבואה :

שלשום . יום השלישי שלפני היום :

ויהי כל יודעו רצה לומר כי ידוע שלהגשה הנבואיית צריך שתי הכנות, {{{א}}} הכנה טבעיית שיהיה מזגו וכח דמיונו מוכן על זה מלדה ומבטן ומהריון, {{{ב}}} הכנה בחיריית שיעסוק בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם, והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן כמ''ש האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו', ושעל כן תמצא יותר במי שאביו היה גם כן נביא, ויהי כל יודעו מאתמול שלשום שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין את עצמו אל הנבואה רק עסק בצרכי בית אביו וראה שבכ''ז הנה עם נביאים נבא, התפלא שתי פליאות {{{א}}} מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו ועל זה אמר מה זה היה לבן קיש הלא אביו אינו נביא, {{{ב}}} מצד ההכנה הבחיריית הגם שאול בנביאים רצה לומר וכי נמצא עד עתה בין הנביאים, הכי היה מכין את עצמו ומתלמד לנבואה? (יב) ויען איש משם אולם איש אחד סתר דבריהם במה שחשבו שההכנה הטבעיית לא תהיה רק אם גם אביו היה נביא, שהגם שיחויב כפי הטבע שהדומה יוליד בדומה, מכל מקום הנסיון מכחיש זה כי מי אביהם של בני הנביאים האלה הלא גם אבותיהם לא נבאו כי דבר ה' היה יקר בדור שלפני שמואל (כנ''ל ג' א') ואם כן אין פה דבר חדש רק מה שנבא בלא הכנה בחיריית על כן היה למשל הגם שאול בנביאים רק זה החידוש שנבא בלא הכנה היה למשל אל כל מתנבא ובלתי מכין את עצמו לנבואה. לא מה שהיה בן קיש :

ומי אביהם . מה תימה לך בדבר מי אביהם של נביאים , וכי נבואה ירושה היא :

משם . מן הגבעה : ומי אביהם . רצה לומר : מה תתמהו , וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים , הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו : היתה למשל . בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה , אמרו עליו במשל , הגם שאול בנביאים :

ומי אביהם . רוצה לו' שאין ענין הנבואה והשלמות מגיע מהאב לבן ולזה יתכן שיהיה הבן נביא ואף על פי שאביו אינו נביא , וכבר ישאל שואל איך היו שם כל כך נביאים וכבר נזכר במה שקדם כי דבר השם היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ , ואפשר שנאמר כי הפרש יש בין זה הזמן ובין הזמן שהתחיל שמואל להתנבא ועל כן אפשר שנאמר בהתרת זה הספק כי זה היה בעת ההיא שהתחיל שמואל להתנבא ואמנם עתה רבו הנביאים אם מצד מה שלמד אותם שמואל והביאם אל השלמות אם לסבה אחרת :

ויכל . כלה :

ויכל מהתנבות ויבא הבמה היה בו הפך מבני הנביאים שהם ירדו מהבמה להתנבאות רצה לומר הכינו א''ע תחלה על ידי עבודה ותפלה עד חל עליהם הרוח עד שהעבודה בבמה היתה סבה לנבואה ואצלו היה בהפך שעל ידי שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה' כי הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והכינהו אל הקדושה ויראת ה' :

ויאמר דוד שאול . בבואו אל הבמה , מצאו דודו ושאל להם , אן הלכתם : כי אין . לא מצאנו אותם , ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם :

דוד . אחי אביו : אן . אנה , ובאה בחסרון הה''א :

ויאמר דוד שאול הוא הרגיש שאי אפשר שינבא בלא איזה סבה, ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה''ק כמדליק נר מנר ולכן אמר אן הלכתם, והשיב כי באמת היה לפני שמואל, אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם רק במקרה נמשך על ידי סבת אבדת האתונות, בענין שאין זה מספיק שעל ידי הליכה זו דרך ארעי ינבא :

(טו-טז) ויאמר חשב שיתגלה לו איזה סבה על פי גלגול הדברים שהיה ביניהם אבל הוא העלים ממנו גוף הדבר מדבר המלוכה. ופי' ואת דבר המלוכה לא הגיד לו שאפילו הדברים הנמשכים מזה כמו ענין שלש האותות שנתן לו העלים ממנו :

ואת דבר המלוכה לא הגיד . דרך צניעות היתה בו :

ויצעק . אסף את העם : אל ה' . במקום שנאספים רוב צבור , שם השכינה שורה :

ויצעק . ענין אסיפה , על כי באה בזעקת המאסף :

ויצעק אסף אותם המצפה אל ה', וכבר נתן מהרי''א ג' טעמים מה שהיתה בחירת המלך על ידי ה' ולא על ידי מינוי העם לבד, {{{א}}} שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות כי כ''א יתנשא למלוך, {{{ב}}} אחר שהמלך צריך שיהיה לבו נקי מגאוה וחמדה וכל תכונה רעה לא יבחון לבבו רק הבוחן תעלומות לב, {{{ג}}} שאם יהיה נבחר מן העם יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר בחרו אותו לא כן בהיותו בחיר ה' :

הלוחצים . הדוחקים :

ויאמר פי' מהרי''א שא''ל מאמר זה דרך התראה, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך ולא מצרככם אליו רק מאשר בקשתם כן, מאשר מאסתם במלכות שמים : אנכי רצה לומר אין לכם אמתלא כי תבקשו לכם מושיע אחר מבלעדי ה' מבלי יכולת ה' להושיע אתכם כי הלא אנכי העליתי את ישראל ממצרים. ולא מאשר תחשבו שאחר יציאת מצרים נשתנה רצוני ולא אוסיף להושיע אתכם כי כמו שהצלתי אתכם מיד מצרים כן מכל הממלכות הלוחצים אתכם. אם כן לא ה' הוא סר מהושיע ומלמלוך עליכם, רק :

לשבטיכם . כל שבט לבד , להטיל הגורל מי ימלוך : ולאלפיכם . הם המשפחות החלוקות לאלפים :

ואתם היום אתם הממאסים במלכות שמים אשר עדיין הוא מושיע לכם כאז כן עתה, מכל רעותיכם הם רעות הבאות בסבת הטבע והמערכה וצרתיכם הבאות על ידי צר ואויב. (מה שהמלך לא יושיע נגד רעות טבעיים) ועתה התיצבו רצה לומר לא מרצוני רק מפני רצונכם :

ויקרב . רצה לומר : הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים , להטיל הגורל : וילכד . רצה לומר : עלה הגורל לבני בנימן , ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי :

ויקרב שמואל . והנה על פי הגורל נפלה המלוכה לגורל שאול :

וילכד שאול . אף על פי שלא היה שם , נפל הגורל עליו , שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא , והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת :

וילכד שאול . אחר שהטילו הגורל על הגברים , נלכד פתקו של שאול ביד המעלה :

נחבא אל הכלים . בבית שנתנו שם הבאין כליהן , שהיה בורח מן הגדולה . ומדרש אגדה רבי תנחומא : ואל הכלים , באורים ותומים , אמר : שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים , ושאלו ועלה בידו :

וישאלו עוד בה' . אחר שבקשוהו , הוסיפו לשאול עוד באורים ותומים , האם בא לפה עוד איש מלבד הנמצאים שם והידועים : נחבא . הסתיר עצמו בין כלי העם , והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם , והיה שאול מטמין עצמו שם , כי היה בורח מן השררה :

הלום . פה : נחבא . מלשון מחבואה ומסתור : אל הכלים . כמו בכלים , וכן ( שמות כה כא ) : ואל הארון תתן , ומשפטו : ובארון . ( כד ) הראיתם . בה''א השאלה :

והנה היה גבוה מכל העם משכמו ומעלה :

הראיתם . אם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה' , כי אין כמוהו וכו' , והגון הוא למלוכה : ויריעו . תרועת מלוכה :

את משפט המלוכה . חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה , שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו : לפני ה' . לפני הארון :

משפט . חק הראוי :

והנה דבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ר''ל הכח שיש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו וכתב זה בספר והניחו לפני ה' ר''ל אצל ארון ה' כדי שימצא שם תמיד , וידמה שכבר כבדוהו והלכו עמו והביאו לו מנחה רבים מישראל , והרשעים בזו שאול ואמרו מה יושיענו זה ועל צד הבזיון גם לא הביאו לו מנחה והיה שאול בכל זה מחריש ולא רצה להוכיחם על זה :

משפט המלוכה כבר בארתי (למעלה ח' ט') כי יש הבדל בין מש''ש את משפט המלך, שהוא המשפט שיקבע מרצונו בזרוע, ובין משפט המלוכה שהוא המשפט הראוי בכבוד המלך ומוראו כפי חק התורה. ועל זה נכתב בספר :

אשר נגע אלהים . גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון :

אשר נגע אלהים . אשר נגע יראת אלהים בלבם , לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור :

מה יושיענו זה . על כי היות משפחתו הצעירה , ומי אם כן יחזיק בידו : ולא הביאו לו מנחה . כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו : ויהי כמחריש . עשה עצמו כחרש לא ישמע או כאלם לא יפתח פיו :

ויבזהו . מלשון בזיון : כמחריש . יאמר על חרשות האוזן , ועל השתיקה :

ובני בליעל כבר אמרנו שהמון העם כוונו לרעה שמ''ש לשפטנו ככל הגוים חשבו שיפרוק מעליו עול תורה וימשוך ידו את לוצצים לנהגם בחקות העמים, ואחרי ראו שנבחר על פי ה' וכי התדבק את יראי ה' שזה אות שילך ביראת ה' כל הימים, אמרו מה ישענו זה אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם, וכתב מהרי''א כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ה' יבחרו אותו העם גם כן ויסכימו כולם עליו. ואחרי ראה שמקצתם בזוהו לא תפס עדיין מלוכה וילך לביתו וגם העם הלכו לביתם עד שסבב ה' התשועה לאנשי יביש גלעד שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם, וזה שכתוב לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, פי' שימליכוהו שנית כרצונם :