בן איש ימיני . רצה לומר : בן אדם גדול מבני בנימן :

חיל . ענין כח ואומץ :

ויהי זכר הסבות שבעבורם בחר ה' בשאול, {{{א}}} מצד יחוסו שאביו היה שמו קיש בן אביאל, (ובד''ה א' ח' נ''ג) אמר ונר הוליד את קיש ופי' חכמינו זכרונם לברכה שלאביאל היו קורים לו נר על שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלות, וזה אות טוב מדותיו לזכות הרבים, וכן היה קיש עצמו גבור חיל וגבורת האב תוליד גבורה בבן :

בחור וטוב . נבחר במעשיו ויפה מראה : גבוה . והיה גבוה מכל העם מן כתפו ולמעלה :

משכמו . מכתפו :

ולו {{{ב}}} מצד שאול עצמו שהיה שלם בין במדותיו הנפשיות שהיה בחור וטוב רצה לומר הגם שהיה בחור בשנים ורתיחת דמו לא שקטה בכ''ז היה טוב עם אלהים ואדם ולא נמשך לתאוותיו עד שלא היה איש מבני ישראל גם בין הזקנים לימים טוב ממנו במדותיו, וכן היה שלם בתארו ויפיו כי היה משכמו ומעלה גבה מכל העם עד שהיה מיוחד בגבורה (מצד אביו) ובטוב המדות ובתואר הקומה ויצלח למלוכה :

ותאבדנה סיפר איך סבב בעל הסבות שיגיע שאול אצל שמואל, בהשגחת ה' נאבדו האתנות לקיש, והנה פעל אבד נקשר תמיד עם מם ופה בא בלמ''ד, כי לא נאבדו באמת רק נעלמו בשעתם, לסבת קיש אבי שאול, יען היה אבי שאול נעלמו האתונות כדי שילך שאול לבקש, {{{ב}}} סבב ה' שיאמר אל שאול שילך לבקשם, כי לפי הרגיל היה די שישלח את נעריו אחריהם לא את בנו אשר דאג עליו אחר כך רק כן נתן ה' בלבו :

ואין . לא מצאו בה :

השאלות: למה אמר תחלה ויעבר אחר כך ויעברו, תחלה אמר ולא מצאו ואחר כך ואין וחזר לאמר ויעבר ולא מצאו :

ויעבר {{{ג}}} סבב ה' שיעקם את דרכו ולא יבקשם במקומות הקרובים (כי אין דרך האתונות להתרחק) רק עבר את הר אפרים וגם עבר בארץ שלישה (רצה לומר כל אחד מהם עבר בדרך אחר כדרך המבקשים) ולא מצאו. ויעברו בארץ שעלים רצה לומר בהיותם בארץ שלישה וכן בארץ ימיני היה להם איזה ידיעה כי עברו האתונות שמה ויחלקו את הארץ לבקשם, אבל בארץ שעלים לא היה להם שום ידיעה ממציאותם, ועל זה אמר ואין, הלכו ביחד ולא התפרדו לבקשם, ועל זה אמר ויעברו שניהם ביחד :

בארץ צוף . בארעא דבה נביא : צוף . כמו 'צופה' : פן יחדל אבי מן האתונות . שתגדל דאגה שלנו עליו , עד שישכח את האתונות : ודאג . איטוביטאר''ה בלע''ז :

פן יחדל . רצה לומר : פן מעתה לא ישים עוד לב לדאגת אבדן האתונות , בעבור דאגתו עלינו , כי יחשוב שאנחנו נבוכים בארץ :

יחדל . ימנע :

המה באו בארץ צוף . היא הרמה שהיה בית שמואל שם וקראה ארץ צוף לפי שהיו היושבים שם מתיחסים בצוף כמו שאמר בראש זה הספר כי אלקנה היה בן צוף ולא נכנסו עדיין ברמה אך היו בשדה העיר :

המה {{{ד}}} סבב ה' כי עברו עד צוף ששם היה הנביא ושם נתן ה' בלבם שירצו לשוב ושיפתהו הנער ללכת עד הרואה :

את דרכנו . מעשה האתונות מה נהיתה בם , שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה :

בעיר הזאת . אשר לפנינו : והאיש נכבד . גדול הוא בדבר הנבואה , וכל אשר יאמר יתקיים : את דרכנו . את דבר דרכנו אשר הלכנו בעבורה :

והאיש נכבד יען היו נמצאים בעת ההיא אנשים אלהיים נכבדים באמת אבל בלתי מגידים תעלומות ועתידות, ולאיש כזה לא הוצרך עתה כי לא יפיק חפצו לדעת מאבדת האתונות, ונמצאו אנשים מגידים עתידות על ידי קסמים והם בלתי נכבדים, עד שהגם שישיג מבוקשו ישיגהו קלון ממה שישאל דבר אלהים מאתם, לכן אמר כי האיש הזה נכבד וגם כל אשר ידבר בוא יבוא, ולכן נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו רצה לומר שיגיד לנו הענין שבעבורו הלכנו בדרך הזה שהוא דבר האתונות :

ומה נביא לאיש . תרגם יונתן : אם מקבל ממון , מה נעול לגברא . לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל , וסבר שישאל שכר : ותשורה . תרגם יונתן : ומדעם דכשר , לשון יושר . ומנחם פירש : 'תשורה' , לשון תקרובת , ראות פני מלך ואדם חשוב , לשון אשורנו ( במדבר כד יז ) , ונראין דבריו :

והנה נלך . רצה לומר : והנה אם נלך , מה נביא לו למנחה , כי חשבו שמקבל מתנות , כי לא ידעוהו מאז : כי הלחם אזל . כי אם עודנו היה , היינו מביאים לו לחם למנה , וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא , כי מה אתנו בלעדו :

נביא . מלשון הבאה : אזל . הלך , כמו ( איוב יד יא ) : אזלו מים מני ים : ותשורה . דורון , כמו ( ישעיהו נז ט ) : ותשורי למלך בשמן :

(ז-ח) השאלות: מ''ש ומה נביא לאיש וכפל שנית ותשורה אין להביא לאיש האלהים, והוסיף מה אתנו. ומ''ש הנער ונתתי ולא אמר ונתת. ומ''ש לפנים בישראל אין לספור הזה מובן כלל ומה מקומו פה, ולמה לא אמר בקיצור לפנים בישראל היו קוראים לנביא בשם רואה :

והנה נלך ומה נביא באשר לא הכירו ענינו של שמואל וחשבו כי לוקח מתן ותשורה מאת הבאים אצלו, אמר מה נביא לאיש רצה לומר כי הבא אל הרואה לשאול דבר מאתו ראוי שישלם לו בעד טרחו להתבודד בעבורו, וגם היה דרכם שכל הבא לפני שר או גדול היה מביא לו תשורה, שהוא המנחה שנותן לו בעבור ראיית הפנים כענין ולא יראו פני ריקם, והנה התשורה לא היו נותנים רק אנשים נכבדים המתראים לפניו דרך כבוד לא אנשים בני בלי שם אשר יבואו רק לשאול צרכיהם. והיה ערך התשורה כפי ערך כבוד הנותן והמקבל, אולם השכר שהיו נותנים השואלים בעד הפקת שאלתם היה כפי הטורח וכפי מהות הענין ששאלוהו עליו, וזה שכתוב והנה אם נלך, הלא צריכים אנו, {{{א}}} לשלם לו בעד טרחו ומה נביא לאיש הגם שבזה יספיק דבר מועט כי הענין הנדרש שהם האתונות אינו ענין גדול, בכ''ז הלא גם הלחם אזל מכלינו וכ''ש כי כסף אין, {{{ב}}} הלא כשאתראה אנכי לפניו בהיותו איש נכבד ראוי שאקריב לו תשורה, ערך התשורה תהיה מצד שהוא איש אלהים ולא יראו פניו ריקם, ותשורה אין להביא שזה אין במציאות כלל כי זה יגדל לפי ערך המקבל והנותן :

רבע שקל . זוזא חדא דכספא :

נמצא בידי . רצה לומר משלי :

ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף . ראוי שישאל שואל מה המתן הזה למי שהיה מושל בישראל ואיך יתכן שידמה שיהיה מדרך הנביא לקחת אלו המתנות , וידמה שנאמר בזה כי זה המתן לא היה אלא להעיר הנביא שיתבודד בעניני בעל זה המתן ובזה האופן היתה מחשבתו מתבודדת בעניניו והיתה מגעת לו הנבואה בהם ולזה היה נהוג שיתנו לו השואלים ממנו דבר נבואה דבר מה לסבב שיתבודד מחשבתו בעניניהם ואולי היה זה עתה כי אולי מצד הזקנה לא היתה מגעת לו הנבואה בכמו אלו הענינים כי אם בזה האופן וכן מצאנו ביצחק שאמר לעשו שיביא לו מטעמים ויאכל כדי שתתבודד מחשבתו בעניניו זמן רחב ויגיע לו בדרך נבואה מה שעתיד לבא אליו כי אין מדרך השלם שיבקש כמו אלו הדברים לבקשת התענוג כמו שבארנו בפירושנו לדברי התור' והנה שמואל להיות מחשבתו משוטטת בענין המלך ששאלו ישראל מי מהם יבחר לו להיות מלך כי כבר אמר לו הש''י שימליך לישראל מלך הגיע אליו הנבואה בזה קודם שישאל ממנו שאול דבר ולזה הודיע אותו כל עניניו תכף ובשר אותו על צד המלוכה כשאמר לו שכל חמדת ישראל היה לו ולכל בית אביו :

ויוסף השיב הנער, זה אמת שאם תתראה אתה לפניו דרך ראיית פנים צריך אתה לתת לו תשורה, אבל העצה שרק אנכי אלך אצלו ובידי נמצא רבע שקל כסף שזה יספיק בעד שכר טרחו ונתתי אותו אנכי בעד מה שיגיד לנו את דרכנו, ואנכי בהיותי נער משרת א''צ לתת תשורה :

לפנים בישראל . הסופר כתב זאת , ואין זה מדברי נער שאול : כי לנביא היום . למי שקורים אותו נביא היום , היו קורים לפנים 'רואה' :

לפניס בישראל . אלה דברי כותב הספר שאמר : בימים הקדמונים היה מנהג הלשון בישראל , כשהלך מי לדרוש דבר ה' מן הנביא , היה אומר נלך עד הרואה : כי לנביא היום . מה שהיום נקרא נביא , היה נקרא לפנים רואה :

לפנים כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו) מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים, שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים) על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוח הקודש עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים, אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוח הקודש השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם, ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפום אחר הרואה באשר כל אחד השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם, וזה שכתוב כי לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה כי היו הולכים אל הרואה ודורשים אליו, והיו הולכים אצלו חבורות אנשים כי כ''א היה לו ענין לשאול כי לנביא היום שאין הרוח חל עליו רק לנבאות ולהוכיח בשבט פיו יקרא לפנים הראה כי צפה על כל הפרטים ברוח הקודש אשר לא מש ממנו :

ויאמר שאול ראה כי טובה עצת הנער שהוא יהיה השואל והנותן ולכן אמר לכה נלכה אתה תהיה העקר בהליכה ואני הטפל. וגם זה היה מאת ה' שיחשוב שאול להתנכר לפני הרואה לבל יתראה לפניו כאיש נכבד וראה כי בכ''ז הכיר הרואה כי עליו יציץ נזרו :

במעלה העיר . בהמסלה העולה אל העיר : היש בזה . בה''א השאלה , ורצה לומר : האם יש פה הרואה :

לשאוב . כן יקרא לקיחת המים , כמו ( שם יב יג ) : ושאבתם מים :

המה גם זה היה בהשגחה שאחר שאמר ה' כי כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין היה מוכרח שיגיע לפני שמואל ברגע זו שגבל ה' לא קודם ולא מאוחר כמ''ש כעת מחר, ולכן סבב שדברו הנערות עמו ועכבוהו באריכות לשונם עד בוא הרגע בצמצום :

הנה לפניך . הראו לו מקום ביתו , שהיה לפניו וממולו : זבח היום . זבח הקבוע ליום זה :

ותענינה אותם ותאמרנה רצה לומר על שאלתו היש בזה הרואה היה די שישיבו, יש והם האריכו למעניתם על דברים שלא נשאלו, ושיעור הכתוב, ותענינה אותם יש ותאמרנה הנה לפניך מהר וכו', כי מ''ש הנה לפניך אינה עניה על שאלתו רק אמירה שאמרו בפני עצמם, הנה לפניך מהר עתה, תחלה אמרו דרך כלל, {{{א}}} דע כי הנה לפניך, רצה לומר הנהו נמצא עתה לפניך, בקל תמצא לדבר עמו, {{{ב}}} בכל זאת מהר. עתה מוכרח שתמהר לבא עתה כי אחר כך לא תמצאהו. ופרשו דבריהם, מ''ש הנה לפניך, הוא משני טעמים {{{א}}} כי היום בא לעיר ואינו מן המוסר שיאיצו עליו בני העיר בשאלותיהם ומשפטיהם תיכף בבואו עד ינוח תחלה מן הדרך ובזה תמצאהו לבדו לדרוש ענינך ממנו באשר אתה אורח. {{{ב}}} כי זבח היום לעם וכולם טרודים להכין הזבח ותמצאהו מתבודד לבדו :

כבואכט העיר כן וגו' . מאריכות היו בדברים , כדי להסתכל ביופיו של שאול : הבמתה . תרגם יונתן : לבית אסחרותא . משחרבה שילה הותרו הבמות , והיו מקריבין שלמים בבמה , ואוכלים יחד : כי הוא יברך הזבח . תרגם יונתן : 'ארי הוא פריס מזונא' , בוצע על המזון , על השלמים מברכין באכילתם : ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח : כהיום . כאשר היום קיים :

כן תמצאון . רצה לומר : עדיין יהיה בביתו ולא עלה הבמה , ותמצאון אותו בביתו : כי לא יאכל העם . רצה לומר : לזה מהר ולך , כי לא הרבה יתעכב בביתו , כי לא יאכל העם עד בואו , וימהר לבוא שמה , שלא יתאחרו הקרואים בעבורו : יברך הזבח . יברך על הזבח הברכה הראויה לה , והוא : אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח : כהיום . כהעת הזאת תמצאון אותו . ואמרו רבותינו ז''ל ( ברכות מח ב ) : שהנערות האריכו בדבריהן , להסתכל ביפיו של שאול :

הקרואים . המזומנים להסעודה , והוא מלשון קריאה : כהיום . כהעת הזאת , כי 'יום' יאמר גם על ענין 'עת' , וכן ( במדבר ח יז ) : ביום הכותי , והכ''ף באה לאמתת הדבר :

השאלות: הנה האריכו לשון בלא הבנה, יש, הנה לפניך, והוסיף כבואכם העיר כן תמצאון אותו, ואמר שלישית כי אותו כהיום תמצאון אותו ומלבד זה הלשון, דחוק ובלתי מסודר :

כבאכם עתה פירשו מ''ש מהר עתה כי אם תמהרו אז כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכל לא כן אם תתבוששו עד יעלה לאכל לא תוכלו לדבר אתו, ואל תחשבו כי יתאחר מלעלות הבמה, כי לא יאכל העם עד בואו ובודאי ימהר לעלות מפני טרחת העם המתענים וממתינים עליו, ובפרט כי הוא יברך הזבח וימהר אל המצוה, ולכן עתה עלו ואל תתמהמהו. וגם אל תדמו כי תמצאו אותו גם יום מחר כי אותו רק כהיום תמצאון אותו כי למחר יפנה מפה וישוב אל ביתו :

המה באים כו' והנה שמואל יצא לקראתם זימן ה' ששמואל (הגם שהיה כפי הגלוי יוצא לעלות הבמה) יצא לקראתם ויפגוש אותם ברגע המיועד וזה היה עקר צאתו ברגע זו, ובאר הטעם כי :

(טו-טז) השאלות: מה זה שכפל כי ראיתי את עמי, כי באה צעקתו :

(טו-טז) וה' גלה וכו' לאמר כעת מחר אשלח אליך לכן היה צריך יפגשהו ברגע המיועד : ומשחתו וכו' כי ראיתי וכו', הם מאמרים מגבילים ומשחתו לנגיד כי ראיתי את עמי רצה לומר שראיתי עניניהם שהם רוצים והם צריכים למלך להנהיג עניניהם, והושיע את עמי מיד פלשתים כי באה צעקתו אלי מפני לוחציו :

כעת מחר . כעת הזאת ביום מחר : כי ראיתי את עמי . משגיח אני בצרות עמי : צעקתו . על מה שפלשתים עושים להם [ אחר שנזדקן שמואל ] :

לנגיד . למושל ושר :

יעצר בעמי . ימשול , ( ספרים אחרים אינו ) כמו ( דברים לב לו ) : עצור ועזוב . כך דרך המושל , לעצור העם במלחמה , שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה , ולעצור בכל אחד מעשות רעה . בלשוננו קורין 'מעצור' , קירשטני''ר בלע''ז :

ענהו . ענין אמירה , כמו ( משלי טז א ) : מענה לשון : יעצור . ימשול , על שם שעוצר ומעכב בעמו מלעשות דבר שלא ברשות :

השאלות: ענהו משמע ששאל ע''ז :

וה' ענהו כי בראות שמואל את האורח הבא והוא ידע שברגע יבא האיש המיועד היה שואל ומשוטט במחשבתו אם זה הוא, וענהו ה' הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי באר לו שמה שא''ל שיושיעם מיד פלשתים יהיה מפני כי יעצר בעד רוע דרכם ומשובותיהם ובזה יזכה להושיע ולהושע :

ויגש . תרגם יונתן : וערע :

ויגש . נתקרב אל שמואל ושאלו על בית הרואה :

את שמואל . אל שמואל : אי זה . איו זה :

ויגש שאול את שמואל פעל נגש נקשר תמיד עם ''אל'', ופה אמר ''את'', כי באמת נטה שמואל מדרכו אל יד השער לפגוש את שאול, עד ששאול נגש אליו, וגם הגיש אותו, שעל זה מורה מלת את הפעול, עד שהראשון שפגע בו בבואו היה שמואל, ולכן שאלו איה בית הרואה :

וכל אשר בלבבך . כל אשר תחפוץ לדעת אגיד לך :

ושלחתיך . לפי שאין דרך ללכת בלא נטילת רשות , אמר ושלחתיך :

וכל אשר בלבבך מספיקות ועיונים בתורה או בחכמה :

ולמי כל חמדת ישראל . כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה :

אל תשם את לבך . לדאוג עליהם : ולמי כל חמדת ישראל . כאומר ועוד מה יש לך לדאוג על האתונות , הלא למי כל חמדת ישראל וכו' , ובזה רמז לו המלוכה :

ולאתנות כו' אל תשם את לבך משני טעמים, {{{א}}} כי נמצאו, {{{ב}}} שאף אם היו אובדות הלא למי כל חמדת ישראל :

מקטני . מהקטן שבין השבטים , ומשפחתי הלא היא הצעירה וכו' : ולמה דברת וכו' . כאומר אין אני ראוי למלוכה :

בן ימיני . מבנימין : הצעירה . הקטנה , כמו ( דניאל ח ט ) : קרן אחת מצעירה :

והנה הרחיק זה שאול להיות שבטו היותר קטן שבשבטים ומשפחתו הצעירה מכל משפחות בנימן :

הלוא בן ימיני אנכי ושבט בנימין היה אז מעט ונבזים על ידי מלחמת גבעה, ומשפחתי היא הצעירה בשבט הזה :

בראש הקרואים . במקום מסיבת הגדולים , כי בדרך מסיבתן היה ניכר איזה מקום מיסב הגדול :

לשכתה . אל הלשכה , מקום אשר יאכלו שם , ונתן להם מקום לשבת בראש כולם , במקום המעולה : והמה . הקרואים :

לשכתה . ענין חדר מה :

והנה הביא שמואל את שאול ואת נערו אל הלשכה ולכבוד שאול כבדם יחד הוא ונערו ונתן להם מקום בראש הקרואים :

ויקח התחיל לכבדו כי הושיבו (וגם את נערו כי הוא עבד המלך) בראש הקרואים הגם שלא היו רק שלשים איש שזה מורה שלא נקראו לשם רק קרואי מועד אנשי שם :

אשר אמרתי אליך . לפי שידע שמואל שיבא שאול , צוה לתת לו מנה יפה לצרכו :

אשר אמרתי . אז אמרתי לך הצנע אותה :

לטבח . המבשל , הטובח מה שמבשל : המנה . ענין מנחה וחלק , כמו ( שמות כט כו ) : והיה לך למנה : שים . מלשון שימה :

וייחד שמואל מנה יפה לשאול להורות על הגדולה והמלכות ולזה שם לפניו השוק ומה שעליה :

תנה את המנה כי בעת חלק הטבח את המנות לפי מספר הקרואים הפריש שמואל מנה זאת ואמר לו להצניעה ביחוד בעבור פלוני אלמוני, בזה הודיע לו כי ידע בואו מקודם :

את השוק והעליה . את השוק והירך שעליה : הנה הנשאר . מן המוות של הקרואים , והוצב לבד לצרכך : שים לפניך אכול . בפרק אחרון דזבחים ( קכ א ) : קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה , ואין חזה ושוק בבמה קטנה , לפיכך הותר לאכול לשאול : כי למועד שמור . כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך : לאמר העם קראתי . אמירתי היתה לטבח העם , קראתי לסעודה , ויודע אני מספרם , והזהר במנותם , ונתתי לו המנות למספרם , וזו שמורה לצורכך :

וירם הטבח . הביא בהרמת הידים , כאשר הדרך להביא לפני החשובים : הנה הנשאר . רצה לומר לא תחשוב שזהו חלקי הנשאר למאכלי , ובדברו עמו הראה לו הנשאר למאכלי ואמר , הנה זה הנשאר למאכלו : שים לפניך . לזה שים את המנה ההיא לפניך ואכול : כי למועד . כי המנה ההיא שמורה לך על מועד ביאתך : לאמר . כי אמר המזמן את הקרואים ; והוא שמואל : העם קראתי . הלא אני קראתי את העם על הזבח , ועלי ליתן לכל אחד מנה הראויה לו , לזאת שמור המנה ההיא לשאול , כי היא ראויה לו :

והעליה . רוצה לומר ואשר עליה , והוא הירך שעל השוק : למועד . לזמן :

ואמר לו שהנשאר שלא יוכל לאכול ישים לפניו לאכול לנערו אחר זה או לאשר לפניו מהקרואים והוא יותר נכון כי לזמן כזה מהשנה האחר' תמתין ותיחל למלכות שתמלוך על ישראל ותאמר העם קראתי :

וירם כי בזבחי שלמים היו מרימים את השוק ואת החזה ועליהם החלבים ומניפים אותם והחזה והשוק נתנו לכהנים, והיו נקראים בשם שירים כי היו שירי האשים, ובבמת יחיד שלא היתה שם לא תנופה ולא חזה ושוק, בכ''ז היה החלק הזה מכובד אצלם, והיה שייך למברך את הזבח שהוא שמואל, והטבח היה מרימו לפניו דרך כבוד כמו שהיה טעון הרמה לפני ה' בבמת צבור, והיו נקראים בשם נשאר כי הם שירי האשים בבמת צבור, וזה שכתוב וירם הטבח את השוק והעליה רצה לומר והחזה שעליה ויאמר הנה הנשאר רצה לומר זה החלק הנקרא נשאר, כי הוא שירי אשי ה', שים לפניך אכול כי זה השייך לראש הקרואים, כי למועד שיעור הכתוב כי למועד לאמר העם קראתי שמור לך רצה לומר כי בזמן שאמרתי לפני שמואל את העם אשר קראתי לזבח, רצה לומר בעת שספרתי לפניו מספר הקרואים וחלקתי לפניהם את המנות, מאז שמור החלק הזה לך כי ידע שמואל כי אתה תבוא הנה. ויאכל וכו' ביום ההוא רצה לומר שנמשכה הסעודה כל היום כולו :

וידבר עם שאול על הגג . מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב''ה :

על הגג . שעל ביתו אשר בעיר :

וירדו לעת ערב, וידבר עם שאול גלה לו סתרי תורה וענינים אלהיים :

השחר . הוא האור הנוצץ טרם תצא השמש : ואשלחך . אלוה אותך , כמו ( בראשית יח טז ) : ואברהם הולך עמם לשלחם תרגם אונקלוס : לאלוואיהון :

ויקרא וכו' הגגה כי אכסניא של שמואל היתה בעליה וקראו לחדרו ומשם יצאו החוצה :

ויעבר לפנינו . וילך ברחוק ממנו , ולא ישמע את דברינו . ויעבר . הנער לפניהם , ולשאול אמר : ואתה עמוד עמדי :

ויעבור לפנינו . יתרחק מאתנו ללכת לפנינו , שלא ישמע מה אדבר בך : ויעבור . כשמוע הנער דברי שמואל , עבר מעצמו לפניהם : ואתה עמוד . זהו גמר דברי שמואל , שאמר לו אמור לנער ויעבור ואתה עמוד כעת הזאת , ולפי שהנער עבר לפניהם מיד בשומעו תחלת דבריו , הפסיק בו :

כיום . כעת :

אמר וכו' לנער כי אין מן המוסר שיפקד לנער של אחרים ויעבר כי הלך אחריהם וצוה שיעבור לפניהם ויעבר עוד הלאה רחוק מאתם. עמוד כיום. כמו מכרה כיום את בכורתך לי השבעה לי כיום, גם רמז לו כי כמו שהוא עתה יום כן עמוד למלוך ולהצליח, על דרך וכסאו כשמש נגדי, ואורח צדיקים כאור נוגה וכו' :