כרת לנו ברית . לבל המית אותנו :

ויחן . מלשון חניה :

אחר זה עלה נחש העמוני וחנ' אצל יביש גלעד להלחם עם יש' וליראתם ממנו אמרו לו יושבי יביש גלעד שיכרות להם ברית ויעבדוהו ר''ל שיהיו לו למס והוא לאכזריותו לא הסכים לקחת מהם מס אלא שינקר להם כל עין ימין להשים זה הענין חרפה על כל ישראל שלחולשתם הלכו ויצטרכו לכרות ברית עמו וזה האופן אשר בו מהזרות והקושי הרבה :

ויעל נחש העמוני כפי הנראה התקנא נחש על שהמליכו ישראל מלך, ורצה לתגר בו מלחמה, לכן עלה על אנשי יביש גלעד, כי בני בנימין לקחו נשיהם (אחר מעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו, והבנות ירשו נחלת אבותיהן, ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו. כרת לנו ברית הוא ברית אהבה ושלום ובשכר זה נעבדך :

כל עין ימין . כמשמעו . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני רמז קיא ) : הביאו לי ספר תורתכם שנתנה מימין , ואשרפה , על שכתוב בו ( דברים כג ד ) : לא יבא עמוני ומואבי וגו' : חרפה . גדוף :

בזאת . בזה התנאי והאופן , שאנקר מכל איש עין ימינו : ושמתיה חרפה . הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל , על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה :

בנקור . ענין נקיבה , כמו ( במדבר טז יד ) : העיני האנשים ההם תנקר :

בזאת אכרות לכם הכריתות ברית יהיה תמיד בעד דבר, למשל אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (בראשית כ''ו) כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי (שם כ''א), ומחוקי העמים שאם ילחמו על עיר וישלימו תיכף יכרתו עמהם ברית וזה שכר חלף שלא לחמו, וזה רק באם היה אפשרות שילחמו, לא כן אם הם מנוצחים לא יכרתו עמהם ברית רק יעשו עמהם כרצונם, וזה שא''ל הלא אתם נתונים בידי, אין לכם עצה וגבורה למלחמה, ומה תתנו לי בעד הברית, רק אם תתרצו שאנקור לכם כל עין ימין שבזה יהיה לי תועלת במה שאשים דבר זה חרפה על כל ישראל כי לא יכלו להושיע את אחיהם, ובזה אהיה כמנצח את כולם, בעד תועלת זה אכרות לכם ברית :

הרף לנו . התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים , ורצה לומר : אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל , הנה ראוי להודיעם , ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה :

הרף . מלשון רפיון :

ולקחו ממנו זמן שבעת ימים לשלוח זה בכל גבול ישראל לראות אם ימצאו עזר ואם לא ימצאו יצאו אליו ויעשה בהם כרצונו , והנה הסכים בזה נחש כי דעתו היה להלחם עם ישראל ולקחת את ארצם אם יוכל , והנה באו הדברים עד שאול וסבב שנאספו כל ישראל להלחם עם נחש , והכו את עמון מכה רבה והנשארים נסו ונתפזרו אנה ואנה עד שלא נשארו בהם שנים יחד :

ויאמרו וכו' ונשלחה מלאכים כי הלא לא תפיק מגמתך שיהיה זה חרפה לכל ישראל רק אם ידעו מזה ולא יוכלו לעזור, ואם כן נשלח להודיעם :

גבעת שאול ששלחו ראשונה למקום המלך :

אחרי הבקר . אחר זמן מועד ביאת הבקר מן השדה :

אחרי הבקד . על כי ראה שבזוהו , לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה , והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט :

אחרי הבקר שעורו ושאול בא מן השדה אחרי הבקר שקרה שהבקר של בני העיר הלכו לפניו והוא בא אחריהם, וספר זה כי מסבה זו נתן עיניו בצמד בקר וינתחהו :

ותצלח . עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה' כשמעו וכו' , וחרה אפו על נחש העמוני :

ותצלח רוח אלהים ויחר אפו כבר באר החוקר כי החלש כשישמע איזה עול יתעצב עליו והגבור יחר אפו לעשות נקמה ועל ידי שצלחה עליו רוח ה' שהוא רוח גבורה (כנ''ל י' ו') על ידי כן חרה אפו לנקום מאויביו :

לבקרו . לבהמותיו :

ביד המלאכים . אשר באו מיבש גלעד : לאמר . צום לאמר להם : מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה : פחד ה' . לא פחד נתיחת הבקר , כי אם פחדו מה' להמרות פי משיחו : כאיש אחד . רצה לומר : במהירות רב ובהסכמה אחת :

צמד . זוג , על שם שדרכם ללכת מצומדים ומחוברים : וינתחהו . חתך כל אחד לנתחים , רוצה לומר לאברים :

(ז-ח) ויקח זה פרי החרון אף כשילוה טוב העצה עמו, בחרונו לקח מן הבקר שהלך לפניו צמד בקר וינתחהו, ויורה להם בזה גם כן למוד השכל שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיות אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו, לא כן כשיתנתח לגזרים יהיה לנבלה ולא יחיה עוד. כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר, ועל זה אמר כה יעשה לבקרו מדה כנגד מדה, על זה אמר ויצאו כאיש אחד כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגויה כולה :

ויפקדם בבזק . רבותינו אמרו ( יומא כב ב ) : בשברי חרסים ( ס''א , אינו ) . לשון אחר : בבזק , באבנים , שנטל מכל אחד אבן ומנאם , כמו ( לקמן טו ד ) : ויפקדם בטלאים , שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם , כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים , ותרגם ( משלי כו ח ) : כצרור אבן במרגמה , היך בזקא דכיפא בקלעא . ובילמדנו : ויפקדם בטלאים , כד אינון מסכנין , באלין בזקייא , כד אינון עתירים , באלין אימריא . לשון אחר : 'בבזק' , שם מקום הנזכר בספר שופטים ( א ה ) וימצאו את אדוני בזק בבזק :

בבזק . שם מקום :

לאיש . לכל איש : כחום השמש . כאשר יתחמם השמש בגבורתו , והוא חצי היום :

ויאמרו אנשי יביש . אמרו לאנשי נחש העמוני : מחר נצא וכו' ועשו בנו כאשר תרצו , ולהטעותם אמרו , שלא יהיו נשמרים :

מחר נצא כי ביום ששבו המלאכים שלמו הז' ימים, והשיבו שימתינו עד מחר ויצאו אליהם והיה מאמר משותף כי כוונו באמת שיצאו להלחם בם :

בתוך המחנה . של נחש העמוני : באשמורת הבקר . הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר : ויפוצו . נתפזרו אלו מאלו :

ראשים . חלקים : באשמורת . מלשון משמר : היום . השמש קרויה יום , כמו ( בראשית ג ח ) : לרוח היום : ויפוצו . נתפזרו , כמו ( במדבר י לה ) : ויפוצו אויביך :

מי האומר . בלשון בזיון , שאול ימלוך עלינו , תנו אותם ונמיתם : ימלוך עלינו . בתמיה :

מי האומר . מי האיש האומר בלעג ובתמיה , שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה , את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם , ואמרו זה על כי ראו שה' עמו והתשועה באה על ידו :

מי האמר עתה הודו כולם במלכותו וחשבו אלה שמרדו בו לבני מות כמורד במלכות :

כי היום וכו' . ואין ראוי להמית איש ביום תשועה :

לא יומת איש ביום הזה . יתכן שאחר היום המיתום או אמר שאול לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה למלט האנשים ההם מיד ישראל להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא :

ויאמר שאול אבל שאול השיב לא יומת איש ביום הזה כי עד עתה לא היה דינם כמורד במלכות אחר שעדן לא הודו כולם במלכותו עד שהושיעם מעמון וזה לא נעשה עד היום, וזה שכתוב כי היום עשה ה' תשועה ועד עתה לא היה לי דין מלך : ויאמר ומטעם זה אמר שמואל שילכו לחדש המלוכה מחדש על ידי קבלת העם אותו ברצונם באופן שתתחיל המלוכה מהיום. וזה שכתוב :

ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה . לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר , ועתה נתרצו כולם :

ונחדש שם המלוכה . על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון :

ואולי לזאת הסבה סבב שמואל לחדש המלוכה בגלגל כאילו הראה שעד עתה לא היה מלך בשלמות :

וימליכו שם . המליכוהו שנית , בהסכמת כולם וברצון טוב : לפני ה' . כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים :

ואמר לפני ה' בגלגל כי שם בנו מזכח וזבחו בו ובראשונ' היה שם המשכן כמו שנזכר בספר יהושע בתחלתו , ואחר זה השתדל שמואל להביא את ישראל ומלכם אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו ממנה וזכר להם תחלה שכל ימיו הנהיגם בדרכי התורה מאין נשא פנים לאדם ולא לקחם שום דבר לא על צד העושק ולא באופן אחר והעיד להם זה בפני ה' ובפני שאול כאילו יהיה השם יתעלה לעד ביניהם על זה ושאול משיחו עד שהם הודו שהאמת כן הוא כמו שאמר שמואל :

וילכו וכו' וימליכו וכו' :