ביום השלישי . מעת הלוכם מצקלג עם אכיש למלחמה : אל נגב . בו יוכלל נגב כלב ונגב הכרתי האמורים בענין : ויכו . רצה לומר : הרסו העיר :

פשטו . התפזרו לשלול שלל :

אל נגב כולל נגב הכרתי ונגב צקלג (כמ''ש בפסוק י''ד) ויכו את צקלג יען שדוד הכה בהם תמיד (כנ''ל כ''ז) ולכן שרפוה וההכאה היא על כבישת העיר והריסתה :

וישבו . מלשון שביה :

וישבו וכו' והיה בהשגחת ה' שלא המיתו איש, וגוף הדבר היה בהשגחה שיהיה דוד מחוייב ללחום על הצלת נפשות ביתו ויפטר מלכת לעזור לישראל נגד הפלשתים :

ושתי, אחר שספר שבכו תחלה, יספר איך דוד בבטחונו התעוררה בו רוח גבורה, ואומר הגם כי שתי נשיו נשבו, ויותר מזה כי :

ותצר לדוד מאד . רצה לומר : מלבד הצרה שנשבו נשיו , כי עוד אמרו העם לסקלו באבנים , על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש , והיה זה סיבה לשיבואו עמלק ועשו מה שעשו : ויתחזק . עם כל זה היה דוד מתחזק עצמו להשען בה' :

לסקלו . לרגמו באבנים :

ותצר לו מאד כי אמרו העם לסקלו על שלא הניח קצת מהם לשמור העיר, בכ''ז התחזק בה' אשר משחו :

ארדוף . תחסר ה''א השאלה , ומשפטו : הארדוף , ודוגמתו ( בראשית ג א ) : אף כי אמר אלהים , ומשפטו : האף , בה''א השאלה :

ארדוף רצה לומר אני ארדוף בכל אופן ושאלתי הוא האשיגנו והשיב רדוף כי תשיג ולא תהיה פעולה בטלה וגם תציל ואתה מחויב לרדוף :

ויבואו עד נחל הבשור . שש מאות איש :

והנותרים עמדו . כשהגיעו לנחל הבשור , היו בהם עייפים , ונותרו שם מקצתן :

והנותרים עמדו . רצה לומר : הנותרים מאותם שש מאות עצמם , והם שתי המאות האמור במקרא שלאחריו , שנותרו ולא רדפו , הם עמדו אצל הנחל מהעבר הזה , ולא חזרו למקומם :

ויבאו עד נחל הבשור והנותרים עמדו . ר''ל כי כולם הלכו עם דוד בהסכמה אחת עד נחל הבשור והנותרים שלא הסכימו ללכת יותר עמדו שם והם המאתים איש אשר הראו עצמם כאלו הם בלי כח ויגעי' ורפי ידים ולזה לא עברו את המקום ההוא ואולי היה זה ליראתם מהגדוד ההוא או שהיו יגעים מאד וכראות דוד זה הושיבם שם עד בואם לשמור הכלים :

והנותרים עמדו, מבואר (בדה''א י''ב) כי באו אל צקלג עוד גבורים רבים מבנימין ומנשה אל דוד בין בהיותו עצור מפני שאול (שם א') בין בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרום (שם י''ט) בענין שהיו אנשיו אז יותר משש מאות שהיה אתו מכבר. ואלה עמדו בצקלג ולא יצאו לרדוף כי לא שבו נשיהם ובניהם שלא היו שם, ועל זה אמר והנותרים עמדו רצה לומר היותר על שש מאות שנותרו ולא היו לבז מן הגדוד עמדו בצקלג :

אשר פגרו . אשר נמנעו , ואומר אני לשון ארמי הוא , תרגום של ונהרסו :

אשר פגרו . מאתים האיש אשר נחלשו מלעבור את הנחל , עמדו ולא רדפו :

פגרו . נחלשו , ובדברי רבותינו ז''ל ( שבת קכט ב ) : יומא דמפגרי ביה רבנן :

וירדוף אמנם מן נחל הבשור והלאה לא רדפו רק ארבע מאות כי שם עמדו מאתים אשר פגרו ונלאו מרדוף עוד, ומ''ש ויעמדו היינו שלא שבו לביתם רק עמדו שם בפקודת דוד לשמור הכלים שהונחו שם להקל הטורח :

איש מצרי . על שם סופו אמר , כי בעת המצאו לא ידעו שהוא מצרי :

וימצאו איש מצרי בשדה . ידמה שאותם שנשארו משוטטים הנה והנה קודם שהרחיק דוד מאד מהם או מצאוהו אנשים ההולכים עמו :

ויתנו וכו' וישקהו מים ידוע שמי שאחזו בולמוס אין לתת לו מים הרבה בפעם אחת פן יצבה בטנו רק וישקוהו מעט מעט כפי הרפואה :

ושני צמוקים . שני אשכלות צמוקים : ותשב רוחו אליו . אמר דרך הפלגה וגוזמא , כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון , ושבה אליו כשהאכילו :

פלח . חתיכה , כמו ( שיר השירים ד ג ) : כפלח הרמון : דבלה . תאנים דרוסות יחד , עד שנעשים גוף אחד , וכן ( לעיל כה יח ) : ומאתים דבלים : צמוקים . ענבים יבשים , והוא מלשון ( הושע ט יד ) : ושדים צומקים :

ויתנו לו פלח דבלה כמ''ש מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו מיני מתיקה עד שתשוב רוחו :

למי אתה . עבד של מי אתה , ומאיזה עם אתה : כי חליתי . ולא יכולתי לילך בשוה לו . ולזה עזב אותי בדרך : היום שלשה . היום מלאו שלשה ימים :

ואי מזה . איה העם שתאמר מזה אתה :

למי הם ב' שאלות, {{{א}}} למי אתה שייך, {{{ב}}} אי מזה מקום אתה, והשיב נגד שאלה ב' מצרי אנכי, ונגד שאלה א', עבד לאיש עמלקי. ואיני בורח רק ויעזבני אדוני, ולא שעזבני מפני איזה חטא רק מפני כי חליתי :

נגב הכרתי . לדרום של פלשתים , מצינו במקום אחר פלשתים נקראים גוי כרתים , ( צפניה ב ה ) : יושבי חבל הים גוי כרתים :

ועל אשר ליהודה . הנגב אשר ליהודה , כי כרתי היתה משל פלשתים , כמו שכתוב ( צפניה ב ה ) : גוי כרתים : ועל נגב כלב . עם שגם היא היתה מיהודה , מכל מקום היה לה שם ידוע לבד :

התורידני . להראות דרך מהלכם : ואם תסגרני . או אם תסגרני וכו' , יהי עליך עונש שבועת שקר :

הגדוד . החיל : תסגרני . תמסור אותי , כמו ( עמוס א ו ) : להסגיר לאדום :

אם תמיתני יען לא ידע אם הם מבעלי ברית עמלק או מאויביהם. על צד הב' אמר אם תמיתני ועל צד הא' אמר אם תסגירני ביד אדוני :

כל הארץ . אשר הם עליה : בכל השלל . רצה לומר : שמחתם היה בעבור כל השלל הגדול אשר לקחו :

נטושים . מפוזרים , כמו ( במדבר יא לא ) : ויטוש על המחנה : וחוגגים . ענין רקידה וכרכר , כמו ( תהלים קז כז ) : ויחוגו וינועו כשכור :

והנם נטושים רצה לומר שלא עלה על לבם להשמר עוד, והיה לו על זה שני סימנים, {{{א}}} שהיו נטושים לא כגדוד בעת שעדיין מורא האויב עליהם שעומדים ביחד ומעמידים שומרים סביב, {{{ב}}} שאוכלים וחוגגים כגדוד ששב בטח מן המלחמה ואין פחד האויב עליו :

למחרתם . למודים הם עמלקים ללקות ביום מחר , כמו שנאמר ( שמות יז ט ) : מחר אנכי נצב וגו' , לכך נאמר למחרתם :

מהנשף . רצה לומר : מנשף יום זה עד ערב יום השני , וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו ומלת 'ועד' עומדת במקום שתים , כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם : לא נמלט מהם איש . מאנשי רגלי :

מהנשף . מהערב , כמו ( ישעיהו כא ד ) : נשף חשקי :

מהנשף ועד הערב למחרתם . יתכן שכבר היה ערב כשהשיגם והכה אותם עד ערב מחרת היום ההוא או יהיה נשף בקר , והנה רדף אחריהם כל הלילה וכעלות השחר ראה אותם נטושים על פני השדה ונלחם בהם מהבקר ועד הערב ואמר למחרתם לפי שביום שלפניו פשטו אל נגב ואל צקלג ושרפו צקלג באש :

ויכם לא התחיל להכות בהם באותו יום (כי היו מתי מספר לנגד המון רב) רק המתין עד יום מחרת וזה שכתוב למחרתם, והתחיל להכות בהם בנשף שהוא טרם האיר היום, ועל ידי זה החריד המחנה והיה יכול להכותם אחר כך עד בערב. ועל ידי כן לא נמלט מהם רק ארבע מאות שנמלטו מפני שהיה להם שני מעלות, {{{א}}} נער שהיו נערים קלי המרוץ ורב כח, {{{ב}}} אשר רכבו על הגמלים ועל ידי כן וינוסו, אבל זקנים הרוכבים ונערים רגלים לא נמלטו :

ויצל, ספר בכלל שהציל את הכל רצה לומר האנשים והטף, וביחוד שתי נשי דוד הציל הוא בעצמו בידיו, לכן כפל השם שנית הציל דוד רצה לומר בעצמו, כי יתר העם הציל באמצעות אנשיו :

ועד כל אשר לקחו . אפילו מה שלקחו מפלשתים מנגב יהודה וכלב , הכל השיב דוד לעצמו :

ולא נעדר . ולא נחסר , כמו ( שם מ כו ) : איש לא נעדר :

ולא נעדר, {{{א}}} הגופים מן הקטן וכו', {{{ב}}} הרכוש ועל זה אמר ומשלל, והנה בהרכוש היה שני מינים, {{{א}}} מה שעדיין לא חלקוהו האויבים ביניהם איש לו, וזה נקרא שלל, שהוא מה שנשאר במלחמה טרם יתחלק או יתבוזז מאנשי הצבא, {{{ב}}} מה שבזזו האויבים איש לו, שעל זה אמר וכל אשר לקחו להם. כל זה השיב דוד :

את כל הצאן והבקר . ששבה הגדוד מנגב יהודה ומנגב כלב : נהגו . אנשים מנהיגים והולכים לפני המקנה ההוא , להתכבד ולהתהלל , זה שלל דוד :

ויקח דוד . לקח לעצמו כל הצאן ובקר , אף מאשר שללו עמלק מבני פלשתים ויהודה : נהגו לפני המקנה . רצה לומר : מנהיגים לפנות הדרך , הלכו לפני המקנה ההוא , ובבוא מי מפלשתים ומיהודה לקחת מקנהו , אמרו זה שלל דוד , רצה לומר : אין לכם חלק בזה , כי דוד לעצמו שללו , ולא בעבור להחזיר לבעליו :

ויקח דוד מספר שלא נהגו בו, כמי שמציל את שלו מיד בוזז, שכל אחד לוקח בחזרה את שלו, (כי באמת כבר היה אחר יאוש והמציל מן הגייס במקום שלא היה אפשר להציל והיה יאוש בעלים הרי הוא שלו) ואחר שכולם התיאשו מקנינם, היה זה אצלם כאילו שללו שלל שלא היה שלהם מעולם שכל השלל מיוחס אל המלך, ולכן לקח דוד את כל הצאן והבקר (והיינו מה שמצאו אצלם משלל נגב הכרתי ויהודה שזה שייך אל המלך) נהגו אותו לפני המקנה ההוא רצה לומר לפני המקנה הנ''ל בכתוב הקודם שהשיבו מה שלקחו מצקלג (שעל זה ירמוז במלת ההוא) ויאמרו על כולם זה שלל דוד, הודיעו כי התיאשו ממקנה קנינם וכבר יצא מרשותם, והוא עתה של דוד המציל, שיעשה בו כחפצו, וזה עשו לכבוד דוד שיחלק בין אנשי המלחמה כמלך המחלק שלל למחנהו :

אל מאתים וכו' . רצה לומר : סמוך להם : ויושיבום . ודוד ואנשיו הושיבום בעבר נחל הבשור לשמור הכלים : ויצאו . ממקום מושבם :

פגרו . נחלשו :

ויגש דוד את העם, רצה לומר שנגש אליהם באהבה (ועל זה אמר מלת את שמורה שקרב אותם אליו דרך חבה) להראות כי אין בלבו עליהם על שלא הלכו עמו, וישאל להם לשלום, יען נחלשו בדרך שאל על שלום גופם ובריאותם :

איש וכו' . לכל איש את אשתו ובניו , וינהגו לעצמם וילכו להם , אבל לא יחלקו עמנו בשלל , אף של עצמם לא יקחו :

יען . בעבור :

ויען כל איש רע. אחרי ראו כי אין בדעתו להענישם, השיבו הלא מהראוי הוא כי יען אשר לא הלכו עמי נעניש אותם ולא נתן להם (לא לבד מן הבז הכללי) כי גם מן השלל אשר הצלנו שהוא שלל צקלג, הגם שהיה תחלה קנין כספם, לא ניתן להם ממנו רק איש את אשתו ואת בניו (שזה לא קנו השבאים שאין קנין לעכו''ם בישראל) אבל מן הרכוש לא ניתן להם מאומה כי לעצמנו הצלנו כדין המציל מן הגייס (וקראם איש רע ובליעל, שמצד שהעיזו לדבר נגד דוד היה פורקי עול עשרה, ומצד שרעה עינם באחיהם היו רעים) :

את אשר נתן . רצה לומר : וכי בכח ידינו לקחנו , הלא הוא את אשר נתן ה' לנו , ושמר אותם כי לא נפקד ממנו איש , והוא מסר את הגדוד בידינו , ואם מה' נעשית , הלא כולנו עם ה' אנחנו :

ויאמר להם דוד לא תעשו כן אחי, השיב להם בחכמה וביושר ובענות צדק, אמר להם דעו כי מה שאמרתם היה נכון אם היה ההצלה בכח ידינו, ואם ידינו עשו לנו את החיל, אבל לא כן אחי אנחנו לא עשינו מאומה, רק ה' הוא הלוחם והמנצח והמציל והנותן לנו, וזה משלשה צדדים, {{{א}}} בתחלה, אשר נתן ה' לנו כי הקנין ממנו נתן לנו, {{{ב}}} באמצע וישמור אתנו בל יכלהו השולל, {{{ג}}} בסוף, ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו ואחר שהכל נעשה על ידי ה' ואנחנו לא בחיל ולא בכח, כי אם בזכות וצדקה זכינו אל שלחם ה' בעדנו ויתן לנו את השלל, אם כן הסברה נותנת בהפך, כי אלה שישבו על הכלים ולא רדפו אחר האויב, מגודל בטחונם בישועת ה' שיציל את שלהם בלא שום רדיפה הלא זכותם גדול יותר מאלה שרדפו ולא בטחו באופן זה, ובודאי אחר שהיושבים על הכלים לא לבד שלא התיאשו כדבריכם כי בטחו בה', כי נהפוך הוא שבזכותם כי רב עשה ה' לנו כל זאת, אם כן :

ומי ישמע . רצה לומר : ואף אם נעשתה בעוצם ידינו , מכל מקום מי ישמע לכם לדבר הזה , כי הלא על כל פנים ישבו לשמור הכלים , אם כן מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה , כי כן הוא הנהוג מאז , שיהיה כחלק היורד וכו' , ויחדיו יחלוקו מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה , כי אם לא ישמרו הם הכלים , לא היה מהאפשר להלוחמים להלחם :

כחלק וגו' . וכחלק , רצה לומר כחלק זה , כן חלק זה :

כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו . אמר להם לאמת שאין ראוי שיעשה כמו שאמרו לפי שאין זכות האדם בשלל מפני הסתכנו בירידה אל המלחמה כי אשר ירד אל המלחמה ואשר ישב על הכלים לשמרם מהאנשים הבאים למלחמה הוא חולק עם היורדי' למלחמה ואע''פ שאינו מסתכן שם וזה דבר מבואר ולזה אין ראוי שתאמרו שתזכו בשלל אתם לבדכם שירדתם במלחמ' מצורף לזה שזה לא היה בעוצם ידכם אבל היה בעזר אלהי בזכות כלנו אשר הלכו ואשר נשארו :

ומי ישמע לכם לדבר הזה שהוא הפך האמת והפך הצדק שהלא לפי דבריכם שמי שגרם הנצחון יקח את הכל, ראוי בהפך שהיושבים על הכלים יקחו את הכל כי הם בזכותם גרמו הנצחון, ובהפך אני מורה, כי כחלק ההולך למלחמה וכחלק היושבים על הכלים רצה לומר שההולך למלחמה, הגם שכפי הסברה הם זכותם מעט בכל זה יקחו חלק בשוה עם היושב על הכלים שזכותם רב מאד והם עקר הגורמים את הנצוח, עד שמה שתקחו אתם חלק שוה הוא הרבותא והחידוש :

מהיום ההוא ומעלה . לא נאמר והלאה , אלא ומעלה , כבר הנהיג אברהם בחוק זה ( בראשית יד כד ) : 'בלעדי רק אשר אכלו הנערים' וגו' , הם היושבים על הכלים , 'וחלק האנשים' , ההולכים במלחמה בבראשית רבה ( מג ט ) :

ויהי וכו' . רצה לומר : כן הנהיג דוד לעולס , ועשה הדבר הזה לחוק ומשפט לישראל : עד היום הזה . רצה לומר : עד הזמן שגלו ישראל , ולא נתעסקו עוד במלחמה :

לחק . לדבר קבוע : ולמשפט . למנהג , וכפל הדבר במלות שונות :

והנה שמה דוד לחק ולמשפט בישראל . שיחלקו כלם בשלל עד היום הזה ולפרסם הנס אשר עשה הש''י לדוד ולנדיבותו שלח מן השלל לזקני יהודה לרעהו בכל המקומות הנזכרים פה :

ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט בישראל רצה לומר כי הנימוס שחוקקים בין העמים אשר אין לו טעם נקרא חק, והדבר שי''ל טעם שכלי נקרא משפט, והנה תקנה זאת שהיושב על הכלים יקח חלק בשוה עם ההולך למלחמה, הוא לפי שטחיותו חק לא משפט, אחר שהוא נעדר הטעם, אולם דוד שבאר טעמו של זה החוק, שיסודו בנוי על מה שמלחמת ישראל ונצחונם אינו על ידי כחם וגבורתם רק על ידי זכותם בהשגחת ה' הלוחם בעדם, עד שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין היושב על הכלים ומתפלל, הוא שם זה למשפט גם כן בישראל, שאצל ישראל הוא משפט שכלי לא חק לבד. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו בבראשית רבה א''ר יודן והלאה אין כתיב כאן אלא ומעלה שלמד דבר זה מאברהם אבינו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו'. רצה לומר כי יש גדר בין והלאה ובין ומעלה הנאמר על הזמן, שכל מקום שאומר ומעלה חושב הזמן הקודם עם הזמן המתאחר בבחינת המספר, כמו ואם מבן חמש שנים ומעלה ואם מבן ששים ומעלה, שכל שנה שאחר ששים הוא למעלה במספר נגד המספר שקודם ששים, מה שאין כן כשאומר והלאה לא ידבר בבחינת צירוף המספר הקודם. וכפי זה לא היה ראוי שיאמר פה ומעלה רק והלאה, ובזה דרשו שהביט גם כן בבחינת הזמן העבר שכבר היה חק זה לאברהם שהחליט כי חלק האנשים אשר הלכו אתו (שהוא ההולך למלחמה) וחלק ענר אשכל וממרא שהם ישבו על הכלים הם יקחו חלקם בשוה. ובאר גם כן הטעם הזה במ''ש הרימותי ידי אל ה', רצה לומר ידי הנוצחות הרימותי אל ה' כי הוא הלוחם והוא המנצח, ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' כי שלך הוא ולא זכיתי בו בכח ידי. ומטעם זה יסד כי ענר אשכל וממרא יחלקו עם הנערים :

לרעהו . לאוהביו :

לאשר וכו' . לזקני יהודה רעיו , אשר הם בבית אל וכו' :

לרעהו . לכל רעה ורעה , וכן ( איוב מב י ) : בהתפללו בעד רעהו : ברכה . מנחה ומתנה , כמו ( לעיל כה כז ) : ועתה הברכה :

וישלח מהשלל אחר שבזזו בנגב יהודה ונגב כלב רצה להחזיר הגזלה, ואגב שלח ברכה לכל המקומות לזכרון הנס :

אשר התהלך שם דוד . שהיו מחבאים אותו מפני שאול :

אשר התהלך שם . בעת ברחו מפני שאול :