בעין . בעין המים , והוא מעין :

ויקבצו. אחר שהתקבצו ביום הראשון בשונם (כנ''ל כ''ח ד') התקבצו ביום הב' (אחר שב שאול מבעלת אוב) אפקה, שקרבו יותר אל מחנה שאול :

וסרני וכו' . הסרנים עם מחניהם מאה מאה לבד , עד תשלום האלף , וכן כל אלף בפני עצמו :

וסרני . ענין שררה :

יש לשאול איך הסכים דוד ללכת עם אכיש להלחם עם ישראל אלא שהתר זה הספק איננו ממה שיקשה וזה כי דוד הוכרח למלאת מצות אכיש מצד היותו תחתיו ומפני מה שגלה לו שהוא תמיד פושט על ישראל להראות לו כי נבאש דוד את עמו והנה היתר מחשבת דוד בלכתו להיות לשטן לפלשתים ולסכל עצתם על ישראל כי זה ממה שיקל לו עשייתו אחר שהם בוטחים בו :

וסרני פלשתים. סרנים לא היו רק חמשה כמ''ש בכ''מ ותחתיהם היו שרי אלפים ושרי מאות, וזה שכתוב שעברו למאות ולאלפים, רצה לומר שאחריהם עברו מאות ואלפים עם שריהם, ודוד ואנשיו עוברים באחרונה, שלא לקחו למלחמה רק לשמור ראש המלך (כנ''ל כ''ח א' ב') (ג) ויאמרו שרי פלשתים. מבואר שעקר התלונה היה שלא ילך כלל עמהם במלחמה ועל זה התרעמו השרים כולם, לא כן אם היה התלונה רק בעבור הכבוד שחלק לו להיות שומר ראש המלך היה ראוי שתצא התלונה מן הסרנים שהם הקרובים אל המלך לשמרו וזה נוגע לכבודם, לא מן כלל השרים, ולפי זה מה ששאלו השרים מה העברים האלה ידע אכיש שמתרעמים שלא יצאו עמהם כלל כי אין מאמינים בם. ויאמר אכיש השיב להם שהוא סומך ובוטח עליהם משני טעמים. {{{א}}} הלוא זה דוד עבד שאול הוא עבד המורד באדוניו שודאי ינקום בו לעת מצוא. {{{ב}}} אשר היה אתי זה ימים או זה שנים (רצה לומר שישב בשדה פלשתים זה ימים, שהוא ימים וארבעה חדשים, או נוכל לחשב מן הפעם הראשון שברח לבדו אל אכיש שמעת ההיא מרד, והיה זה שנים) ומעת ההיא לא מצאתי בו מאומה ונוכל לסמוך עליו :

מיום נפלו . מיום חנייתו עלי :

מה העברים האלה . רצה לומר : מה המה עושים פה : זה ימים . שישב עמי בגת : או זה שנים . שישב בערי השדה : ולא מצאתי וכו' . רצה לומר : מיום שכנו אצלינו , הן בהיותו בגת , הן בהיותו בערי השדה , לא מצאתי בו מאומה רע :

העברים . כן קרויים ישראל , כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם : נפלו . שכנו , כמו ( בראשית כה יח ) : על פני כל אחיו נפל :

עליו . על אכיש : אשר הפקדתו . אשר הנחתו לשבת שם : ולא יהיה וכו' . כי פן יהיה נוסף על שונאינו ונלחם בנו : ובמה . רצה לומר : וכי באיזה דבר יכול הוא לרצות עצמו לאדוניו שאול , למחול לו על מה שמרד בו , הלא בהבאת ראשינו אליו יתרצה אליו , ועל הכוונה ההיא הולך אתנו :

הפקדתו . מלשון פקדו ( יהושע כד ב ) : והנחה : לשטן . לעשות איבה ושטנה , ודומה לו ( מלכים א יא יד ) : ויקם שטן לשלמה : יתרצה . מלשון רצוי :

ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו וכו' השב את האיש הם לא הקפידו רק על דוד לבדו לא על אנשיו (שכבר היו לוקחים עברים לצבא כנ''ל י''ד כ''א) ואמרו ולא ירד וכו', רצה לומר בין אם תקחהו אל המלחמה, אנו אומרים ולא ירד עמנו במלחמה כי לא ילחום את שאול, בין אם תקחהו לשמור ראש המלך, אנו אומרים ולא יהיה לנו לשטן במלחמה כי אין לסמוך עליו, וטענו על זה בממ''נ שאם ברח מפני אדוניו יען שגרשו אדוניו מצד שלא עבדו באמונה ולבו לשוב אל אדוניו, אם כן במה יתרצה זה אל אדוניו הלוא בראשי האנשים ההם. הלא פה ימצא מקום להתרצות אל אדוניו :

אשר יענו לו . אשר הרימו קול בעבורו על המחולות לאמר הכה וכו' , ואם כן מעולם הוא שונא לפלשתים ומכה בהם , ואין לבטוח בו :

יענו . ענין הרמת קול : במחולות . שם כלי זמר :

הלוא וכו' רצה לומר ואם ברח ומרד מפני שרצה להתנשא ולמלוך תחתיו, הלא גם באופן זה ימצא פה מקום להשיג חפצו, כי הלא זה דוד אשר יענו לו במחולות שהכה ברבבותיו, ובודאי ילחם אתנו בעת המלחמה כדי שיענו לו השיר הזה גם עתה, ועל זה אמר אשר יענו לו :

כי ישר אתה וכו' . אני מחזיק אותך לאיש ישר ונאמן , וטוב בעיני בואך עמי במלחמה : ובעיני . אבל בעיני וכו' :

ויקרא אכיש, הנה אכיש לא רצה לגלות לו ששריו חושדים אותו שאינו נאמן בעיניהם בל יתעצב, ורצה לאמר לו שעקר הקפידה הוא מפני הקנאה והכבוד על ששמהו שומר לראשו, ולפי זה הקפידא יוצאת מן הסרנים (שלהם נוגע הדבר) לא מן השרים, ואין מקפידים רק על הליכתו עם אכיש רצה לומר היותו שומר לראשו, לא על הליכתו במלחמה, ולכן אחר שאינו רוצה להשפיל כבוד דוד שילך במלחמה כאחד העם, מיעצו שהוא ישוב לביתו ואנשיו ילכו עם יתר אנשי החיל, וזה שכתוב חי ה' כי ישר אתה, ועל כן טוב בעיני צאתך ובואך אתי דוקא להיות שומר לראשי רק בעיני הסרנים לא טוב אתה שהם מקפידים על זה שהוא נגד כבודם :

ולא תעשה רע . דבר הרע בעיני הסרנים :

ועתה שוב רצה לומר אנשיך ילכו עם אנשי, ואתה שוב, ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים איני רוצה שיתגרו בך :

כי מה . מדוע אשוב , כי מה עשיתי דבר רע :

ויאמר דוד, דוד הבין האמת, שהקפידא הוא מפני החשד שחושדים אותו, לא מפני הקנאה והכבוד, רק שאין רוצים שילך למלחמה כלל, והוא שמח על זה בלבו, אבל רצה שגם אנשיו ישובו ולא ילחמו עם אחיהם והשיב בערמה שהגם שהסרנים מקפידים שלא יהיה שומר ראש המלך, בכל זה מדוע לא ילך למלחמה כמו אנשיו, שהלא זה לא ימנע ממנו רק אם יש איזה חשד עליו, וזה שכתוב כי מה עשיתי וכו' כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך רצה לומר גם אם לא אצא אתך להיות שומר ראשך מדוע לא אצא במלחמה כאחד העם :

ידעתי . הן ידעתי שלא נמצא בך רעה , כי טוב וכו' :

ויען אכיש עתה הוכרח אכיש להגיד לו האמת, כי המניעה היא מכלל השרים, לא מן הסרנים, והקפידא היא על שלא יצא למלחמה כלל, ובזה הוכרח לומר לו עתה (כדי שלא לבייש אותו ביחוד נגד כלל אנשיו) שכולם ישובו, וזה היה באמת חפץ דוד, וזה שכתוב ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך האלהים, רצה לומר יציאתך למלחמה נדמה לי כמלאך הולך בראש המחנה לדכא אויביהם תחת רגלם. אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו למלחמה, מה אעשה שהשרים מקפידים על זה וחושדים אותך :

ועבדי אדוניך . רצה לומר : אנשיך שהיו מאז עבדי שאול אדוניך , והבאישו בו כמוך , וכאומר ; בעבור זה נחשדים גם המה בעיני הסרנים כמוך , ולזה ישובו עמך : ואור לכם . כשיאיר לכם היום , לכו לדרככם :

ועבדי אדניך אשר באו אתך . הם אנשי דוד כי לא רצ' שישובו כי אם העבדים : והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו . ר''ל תכף שיהיה האור לכם ואמר לו זה שלא יסתכנו על יד אנשי המלחמה :

ועתה השכם בבקר ועבדי אדוניך, ולפי זה תשובו כולכם, ולכן אמר שישכם בבקר, כי חרפה להם שילכו מן המחנה לכן ילכו בבקר טרם יכיר איש את רעהו (לא כן תחלה שרצה שישוב רק דוד שעל איש יחידי אין איש שם על לב) ופי' דבריו והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו רצה לומר היציאה תהיה בבקר וההליכה תהיה בעת האורה בכי טוב :