בביתו ברמה . בהבית שהיה לו ברמה : וירד וכו' . אולי דרך מדבר עין גדי היו האנשים הולכים ושבים לספוד את שמואל , ופחד פן ימצאוהו מי מאנשי שאול , ולזה הלך משם למדבר פארן , ולכך סמכו למיתת שמואל :

בביתו ברמה . ר''ל במקום שהיה שם ביתו כאמרו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו :

השאלות: למה שינה דוד אז את מקומו אחרי מות שמואל? :

וימת שמואל וכו' ויקם דוד כל ימי חיי שמואל לא נגלה הדבר ששמואל משח את דוד כי ירא מלגלות כמ''ש ושמע שאול והרגני (למעלה ט''ז ב') ובמות שמואל נתגלה הדבר או על ידי שמואל עצמו לפני מותו או על ידי תלמידיו אחרי כן, ולכן הוסיף דוד להתירא משאול ובעוד עסקו בהספדו של שמואל הלך למדבר פארן :

ואיש במעון . שם העיר : ומעשהו . מקנהו וקנינו : גדול . עשיר : ויהי בגזוז את צאנו בכרמל . ויהי יום אחד בהגיע עת גזוז צאנו בכרמל , ודרכו היה לעשות משתה ויום טוב לגוזזי הצאן :

ומעשהו . מקנהו , וכמו כן יקראו מלאכה , וכמו שכתבו ( בראשית לג יד ) : לרגל המלאכה , על שם שהעוסק במקנה , כל מלאכתו ומעשהו בהם , וכן ( ירמיהו מח ז ) : יען בטחך במעשיך : גדול מאד . בעושר רב : בגזוז . בעת גזזו צאנו , היה בכרמל :

במעון , בכרמל . מנחלת יהודה היו , כמו שכתוב ( יהושע טו נה ) : מעון כרמל וזיף :

ואיש במעון ומעשהו בכרמל . אמר במעון להורות שלא היה יושב בעיר והיה לו מעון אצל מעשהו שהיה בכרמל ר''ל כי בכרמל היו שדותיו וגניו וכרמיו ולרוב עשרו שם מעונו שם או רצה באמרו במעון שהיה יושב במקום נכבד והיה מעשהו רחוק ממנו כי היה מעשהו בכרמל וזה הפירוש השני הוא הנכון אצלנו : והאיש גדול מאד . ר''ל שהיה עשרו רב : ויהי בגזוז את צאנו בכרמל . ר''ל שבעת גזיזת צאנו היה בכרמל :

השאלות: למה האריך בספור מקום נבל ומקום מעשהו ומעלליו? :

ואיש במעון זה הוצעה להגדיל פחיתות נבל, שלא תאמר שלא היה מכיר את דוד אמר שהאיש יושב במעון ששם התהלך דוד במדבר מעון, ורק מעשהו היה בכרמל, {{{ב}}} שלא תאמר שלא היה ביכלתו אמר שהאיש גדול ולו עושר רב, ובפרט שהיה בגזוז את צאנו שלפי מרבית הצאן גדלה המשתה ולא קצרה ידו :

והוא כלבי . מבית כלב :

טובת שכל . בעלת שכל טוב : קשה ורע מעללים . אמיץ לב ופועל רע : כלבי . מבני כלב בן יפונה , והיה קרוב לדוד :

והוא כלבי . ר''ל שלרוב אכזריותו היה תכונתו בתכונת הכלבים ששונאים בני מינם וינבחו להם בבאם אצלם ולא יניחום לאכול מהנמצא בבית ואע''פ שלא יגרע ממאכל' דבר וזה ממה שיורה כי רוע נבל היה בענין הכילות :

ושם האיש האיש היה מפורסם לרוע מצד שמו נבל, אבל אשתו היתה נודעת לשבח, וספר כי כשמם כן היו מעשיהם, האשה היתה שלמה בין במעלות הנפשיות טובת שכל, ובין במעלת הגוף ויפת תאר, והאיש היה קשה, בטבעו, ורע מעללים בתכונותיו המוסריים (שזה גדר שם מעלל על פעולה יוצאת מתכונה מוסריית כמ''ש בכ''מ) והנה מי שהוא קשה בטבעו ואינו רע מעללים, יעשה לפעמים טוב מצד המוסר והצדק, ומי שהוא רע מעללים ואינו קשה בטבעו יעשה לפעמים טוב וצדק מצד התפעלות טבעי, כמו מצד הרחמים על הדרך, או מצד היראה, כמו שהיה ראוי פה שיתירא נבל מדוד, או שירחם על הנערים אבל מצד שהיה קשה בטבע ורע המעלל לא היתה בו תקוה, והטעם שדוד בטח בו לשלוח אליו, אומר, {{{א}}} והוא כלבי מצד היותו ממשפחת כלב מיהודה שהם שבטו של דוד :

{{{ב}}} וישמע כו' כי גזז וחשב כי בעת שמחתו ייטב לבו להטיב :

עלו כרמלה . אמר זה לפי ששם נעתק נבל בעת הגזיזה :

ושאלתם, פייס אותו מצד שלשה ענינים, {{{א}}} מצד כבוד דוד השולח לברכו, ועל זה אמר ושאלתם לי בשמי לשלום, ובאר להם איך ישאלו שלומו :

כה לחי . כה יהיה לשנה הבאה , גוזז . ( כה לחי . כה יהיה לשנה הבאה , מזל חי וקים ) . ( ל''א כה לחי . אמרו על טבחו ונסכו שתראו , כן ראוי לאיש חי , לאיש זריז וחשוב , כמו ( שמואל-ב כג כ ) בן איש חי רב פעלים , חי ומזורז , בעל מעשים , ע''כ ) : לחי . טוב וקיים : ואתה שלום וגו' . כן תהיה לאורך ימים :

כה לחי . רצה לומר : כן יהיה לזמן חייך , ואתה תהיה בשלום וגם ביתך וכו' :

כה לחי . הרצון בו שכן יהיה לו מהטוב במועד הזה בשנה האחרת וקרא חי העתה העומד כמו שבארנו בדברי התורה על אמרו שוב אשוב אליך כעת חיה :

ואמרתם כה לחי, כה תזכה לחיים בשנה הבאה, ואתה שלום כלל שלשה שלומות שבהם יצלח האדם, {{{א}}} שלום עצמו וזה ואתה שלום, {{{ב}}} שלום ביתו וזה וביתך שלום, {{{ג}}} שלום קניניו והנלוים אליו וזה וכל אשר לך שלום :

לא הכלמנום . אם נצרכו לנו לשום דבר , לא השיבונום ריקם : ולא נפקד להם . מצאנום כי שומרים היינו להם :

עתה וכו' . רצה לומר : עתה אודיע לך , שרועיך אשר היו עמנו , לא הכלמנו אותם בדברי ריב ומצה , אף לא נחסר להם מאומה , כי לא שלחנו יד בכל אשר להם :

נפקד . נחסר : מאומה . כלל לא :

לא הכלמנום . ר''ל שלא הלעגנו עליהם ולא אמרנו להם דבר לביישם גם לא עשינו דבר ישיגם הבושה בו בעבורנו וזה המאמר היה להורות שלא עשקו דבר מהמקנ' ישיגם הבושת בעבורו כשלא ימצא נבל חשבונו : ולא נפקד להם מאומה . ר''ל שלא די שלא השיגם נזק מצדנו אבל שמרנו אותם שלא השיגם נזק מזולתנו ולזה אמרו נערי נבל חומה היו עלינו גם לילה גם יומם :

השאלות: וכי מגיע להם שכר בעבור שלא גנבו ולא עשקו? :

ועתה (ענין ב) באו אליו מצד החיוב, {{{א}}} אחר שהמשתה הזאת הוא בעבור הרועים והם בכלל הרועים כי הם היו עקר בשמירת הצאן, וזה שכתוב ועתה שמעתי כי גוזזים לך, עתה הנה השגחנו שלא יגיע לך נזק מאתנו כדרך יתר אנשי מלחמה אף נזק כל שהוא בדברים, וזה שכתוב לא הכלמנום, {{{ב}}} שגם הגיע להם תועלת על ידי שלא נפקד להם מאומה, כי שמרנום מלסטים ומחיתו טרף, ועל זה העיד עדים את הרועים בעצמם, וזה שכתוב :

וימצאו הנערים . שלי , חן בעיניך , בטובה שיגידו לך עבדיך מהם עליהם : כי על יום טוב באנו . על סמך משתה ויום טוב שיש לך , באנו עתה לשאול . דבר אחר : ערב ראש השנה היה , וצריכין אנו לסעודת יום טוב :

ויגידו לך . שאמת הדבר : וימצאו הנערים . על עצמם אמרו , בעבור דוד , שימצאו חן לקבלם בסבר פנים יפות : כי על יום טוב . דרכם היה לעשות יום טוב ומשתה ושמחה בעת גזיזת הצאן , וכן נאמר באבשלום ( שמואל ב יג כג ) : ויהי גוזזים וכו' ויקרא וכו' . וצוה דוד לאמר לו : הלא על יום טוב באנו , ומהראוי לקבל אז את כל הבא בסבר פנים יפות : תנה נא . עתה תנה את אשר תמצא ידך , אם מעט ואם הרבה : לעבדיך . על עצמם אמרו :

בנו . כמו באנו , ותחסר האל''ף :

שאל את נעריך וכו'. (ענין הג') באו אליו מצד החנינה והחסד, וזה שכתוב וימצאו הנערים חן בעיניך אחר שבאנו על יום טוב, שראוי לחונן את כל השואל חסד ביום ההוא, ומצד ג' טעמים האלה תנה את אשר תמצא ידך, רצה לומר כמסת כח ידך ונדבתך לבד :

וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו . יגעים היו מטורח הדרך , ונזדרזו למצות דוד , ולא נחו עד שדברו אליו , ואחר כך וינוחו . ויונתן תרגם : ופסקו , כלומר פסקו מלדבר עוד , עד שישמעו תשובתו :

וינוחו . שבתו ונחו מדבריהם , ולא דברו עוד מאומה :

וינוחו . מלשון מנוחה , רוצה לומר נחו מדבריהם :

וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו . הרצון בזה אצלי כי להתפרסם רוע תכונת נבל לא דברו אליו אלו הדברים תכף בואם אבל נחו והמתינו העת הראוי לדבר לו מזה ואז דברו אליו ככל הדברים האלה שסדר דוד בפיהם שהיה בהם מפיוס הלב הרבה ועם כל זה היתה תשובת נבל בזה האופן מן הקושי שנזכר בזה המקום :

השאלות: מהו וינוחו? :

ויבואו נערי דוד וידברו וכו' גם זה הוצעה להודיע פחיתות נבל, {{{א}}} שאחר שספר מהות השליחות שהיו דברי ריצוי ותחנונים ולא היה בם שום דופי שבעבורו יבזה אותם ויחרפם, הקדים לבל תחשב שהנערים שינו את הדברים על זה אמר כי דברו ככל הדברים האלה בלא שינוי, {{{ב}}} בל תחשב שדברו זאת בשם עצמם ולכן עט בהם על זה אמר כי דברו בשם דוד {{{ג}}} בל תאמר שאחר כך הוסיפו דברים שבעבורם עלתה חמתו עליהם על זה אמר וינוחו ולא דברו אח''ז מאומה :

מי דוד . מה הוא חשוב שאתן לו את שלי , הלא מרות המואביה בא :

מי דוד . רצה לומר : וכי חשוב הוא כל כך ליתן לו מתן : היום רבו . בעת ההיא נתרבו עבדים המתחזקים כל איש מול פני אדוניו , לומר לאדונו אני גדול ממך , וכן דוד חושב עצמו לגדול ממני , עד שאתן לו מתן :

המתפרצים . ענין התחזקות , כמו ( בראשית לח כט ) : מה פרצת עליך פרץ :

השאלות: מה זה מענה על בקשתה? :

ויען נבל כו' מי דוד נגד מה שאמרו שבאו בשם דוד וכבודו, השיב מי דוד ומי בן ישי, רצה לומר אינו חשוב לא מצד עצמו, ולא מצד אבותיו, שלא נודע בשם, רק כל הנודע ממנו הוא שהוא אשר הרים יד במלך ומצד זה הוא מפורסם, ומצד זה יעוז לדבר עתק, אבל זה היה חידוש בימי קדם שלא נמצא מעיז ומורד, לא כן היום שרבו עבדים המתפרצים ואין זה חידוש, ורצה לומר שדוד זה לא נודע בשם אף מצד יתרון רעתו שהוא מורד במלכות, שגם זה אינו חידוש עתה :

ולקחתי וכו' . ועל מה ששאלו לעצמם , אמר : וכי אתן לאנשים אשר לא ידעתי איה המקום אשר מזה המה , ואם כן כל שכן הוא שלא אתן לכם מאומה :

טבחתי . זבחתי : לגוזזי . להאנשים הגוזזים צאני :

ולקחתי ונגד מ''ש שיתן להם מצד החנינה כי על יום טוב באו, השיב שהוא לא הכין המשתה רק לגוזזיו לא לאנשים זולתם, וזה שכתוב ולקחתי את לחמי וכו' ואת טבחתי אשר טבחתי (רק) לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, הם יאכלו וגוזזי ירעבו, ועל מה שתבעו מצד החיוב לא השיב מאומה כי התנכר אליהם כמ''ש אשר לא ידעתי אי מזה המה :

ויהפכו לא טעמו אצלו מאומה רק הלכו לדרכם :

ויחגור גם דוד את חרבו . מכאן שמתחילין בדיני נפשות מן הקטנים בדין תחלה ( סנהדרין לו א ) : על הכלים . לשמור אהליהם וכליהם :

על הכלים . אצל הכלים לשמרם :

חגרו דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות ב''ד שחייב מיתה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שדנו דיני נפשות, ולכן התחילו מן הצד כמ''ש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין :

אחד מהנערים . שלה : ויעט בהם . ( תרגום : ) אפרחינון במלין ( ילקוט שמעוני רמז קל''ד , ופירושו הכריחם בדבריו הרעים ) , לשון עיט ( בראשית טו יא ) :

ויעט בהם . בגערה הפריחם ללכת לדרכם :

ויעט . ענין הפרחה , כמו ( לעיל טו יט ) : ותעט אל השלל :

ויעט בהם . ר''ל שלא די שלא ענה אותם מענה טוב אבל נהג בהם מנהג העיט והוא העוף הדורס שמתנהג באכזריות :

הנה שלח ספר לה, {{{א}}} מה שחטא נגד דוד, ששלח מלאכים (גדר שם מלאך הוא ההולך בשליחות של כבוד דרך כבוד) והשליחות היה לברך את אדנינו. והוא לא די שלא קבלם בכבוד, כי ויעט בהם והפריחם בבזיון וקצף :

ולא הכלמנו . לא נכלמנו :

והאנשים . אנשי דוד היו טובים לנו מאד : ולא הכלמנו . לא היינו נכלמים על ידיהם , ולא חסרנו מאומה וכו' :

הכלמנו . מלשון כלימה : פקדנו . ענין חסרון :

והאנשים, {{{ב}}} שהיה חייב להם גמול מצד החיוב שהאנשים היו טבים לנו מאד, {{{א}}} שלא קבלנו מהם נזק, על זה אמר ולא הכלמנו, והנה הרועים לפעמים ירעו ולפעמים ירבצו, רצה לומר שיאספו הצאן אל הגדרות בעת כלות המרעה, אמרו הנה בעת הרביצה שהיו הצאן בגדרותיהם ואנחנו לבד בשדה, שאז לא היו הצאן צריכים לשמירה, שעל זה אמר כל ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה אז לא קבלנו נזק לא בדברים שלא הכלמנו ולא בממון שלא פקדנו מאומה :

חומה . עוד היו שומרים אותנו מאחרים , כחומה הזו :

(טז-יז) השאלות: למה כפלו בהיותנו בשדה, כל ימי היותנו עמם רועים הצאן? :

{{{ב}}} בעת הרעיה שהצאן בשדה שאז צריכים נטירה מלסטים ומזאבים שעל זה אמר כל ימי היותנו עמם רועים הצאן אז חומה היו עלינו גם לילה גם יומם, עד שנוכל לאמר שגם הם היו מסייעים ברעיית הצאן, וזה שכתוב היותנו עמם רעים :

כי כלתה הרעה . מאת דוד אליו : והוא בן בליעל מדבר אליו . ואדונינו בן בליעל , מהיות דובר אליו מה שאני אומר אליך , כי יקצוף עלינו :

מה תעשי . לתקן הדבר ולפייס את דוד : כי כלתה הרעה . נגמרה הרעה לבוא אליו : והוא . ונבל עצמו , הוא בן בליעל מלדבר אליו ולהוכיחו על פניו , כי יגער בי :

בן בליעל . איש רשע , בלי עול מקום :

והוא בן בליעל מדבר אליו . הנה בליעל נאמר בשתוף על הרשע ועל הכילי ומזה הענין הב' הוא בזה המקום וממנו אמרו האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים ( איוב ל''ד ) :

ועתה דעי וראי מה תעשי לתקן המעוות, כי בודאי ילבשו נקם, {{{א}}} מצד שבזה השלוחים שעל זה אמר כי כלתה הרעה אל אדנינו ועל כל ביתו, {{{ב}}} מצד שבזה את דוד עצמו, שעל זה אמר והוא בן בליעל מדבר אליו, שאל דוד היה מדבר לאמר עליו שהוא בן בליעל פורק עול ומורד כמ''ש היום רבו עבדים המתפרצים :

עשויות . תרגם יונתן : תכברא , ממולאות בשר דק וביצים , פשטי''ץ בלע''ז כמו ששנינו בפסחים ( עד א , עיין שם היטב ברש''י ד''ה רבי ישמעאל קורהו וכו' , ומצוה ליישב ) : ונותן את הכרעים ובני מעיו לתוכו , רבי טרפון קורהו תכברא , מה שבתוכו לברו , כרבי עקיבא דאמר תולין חוצה לו , כך היא שנויה בתוספתא , רבי קלונימוס זצ''ל מן רומי פרשה לנו כן : צמוקים . ענבים יבשים : דבלים . עגולי דבלה , תאנים דרוסות וכבושות בכלי :

נבלי . נאדות : עשויות . מתוקנות ומבושלות , כמו ( בראשית יח ז ) : וימהר לעשות אותו : קלי . קמח משבלים צלויות , כמו ( ויקרא כג יד ) : ולחם וקלי : ומאה צמוקים . מאה אשכלות ענבים יבשים , וכן ( דברי הימים א יב מא ) : דבלים וצמוקים : ומאתים דבלים . מאתים ככר , והם תאנים מקובצות דרוסות יחד , עד שנעשים גוף אחד , כעין ככר לחם :

לנעריה . מוליכי המנחה :

עברו לפני . אמרה זה לכפר פני דוד במנחה הגדולה הזאת :

עברו לפני כי חששה שאם ילכו אתה ביחד יודע לנבל, וזה שכתוב ולאישה נבל לא הגידה :

יורדים לקראתה . גיא היה בין שני ההרים , היא יורדת מהר זה , והם יורדים מהר זה שכנגדו :

בסתר ההר . בעמק שבין שני ההרים :

ותפגוש . פגעה :

וירדת בסתר ההר שהיו שני הרים זה נגד זה, היא יורדת מהר הזה ודוד מההר המגביל לו ובהכרח כבר פגש דוד את הנערים שהלכו לפניה :

ודוד אמר . בלבו כשאמרו לו נעריו גדופי נבל , אך לשקר שמרתי וגו' :

ודוד אמר . בעת שפגשה בו , אמר דוד לאנשיו : אך לחנם שמרתי וכו' : רעה . במה שחרפו לומר מי דוד וכו' :

לשקר . רוצה לומר על חנם : ולא נפקד . לא נחסר :

השאלות: למה אמר זה דוד ברגע ההיא? :

ודוד אמר כאשר פגש את נערי נבל וחמוריו נושאות בר ומזון (שחשב כי הולכים אל מעון אל ביתו) אמר לאנשיו אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה (ההולך פה לקראתנו) ששמרנו רכוש הזה ועתה השיב רעה תחת טובה :

משתין . יונתן תרגם : ידע מדע , משית קירות לבו . דבר אחר , אפילו כלב , שדרכו להשתין בקיר :

כה יעשה . הוא ענין שבועה , וגזם ולא אמר , כאלו אמר כהרעה הזאת יעשה לי המקום אם אשאיר וכו' , ולפי שבסוף חזר בו , לזה כינה הכתוב ואמר לאויבי דוד : משתין בקיר . כן יקרא הזכר , כי עושה קלוח למרחוק , ויוכל להשתין בקיר :

משתין בקיר . והוא הזכר , ויש להפלא איך נסכם דוד להרוג נכל וביתו והוא לא הסכי' על הריגת שאול עם היותו רודפו , ואפשר שנאמר שכבר נתפרסם לכלם היות דוד נמשח למלך על ישראל ולפי שהיה נבל מבזה המלכות היה עונשו למות וכל הנסכמים לו בזה וכבר התבאר ממאמר אביגיל לדוד שזה הענין היה מפורסם אז לישראל :

(כב-כג) כה יעשה אלהים לאיבי דוד כמו שאעשה לנבל, ואביגיל שמעה הדברים האלה ועל ידי כן הכירה וראתה את דוד שהוא דבר כל זאת :

לאפי דוד . לפני דוד :

בי אני אדני העון . מתחלה אמרה כך , כדי שיטה אוזן לדבריה , ולסוף אמרה לו האמת , אני אמתך לא ראיתי את נערי אדני :

בי אני וגו' . כי דוד לא היה מכירה , ולזה אמרה מה ששמעתי אשר אדוני מדבר אל עבדיו בדבר מה שקרה לו , דע אדוני העון הזה הוא בי , רוצה לומר : בביתי נעשה הדבר : ותדבר . ולזה תדבר אמתך , לבקש ולהתחנן על הדבר :

ותפול על רגליו . ר''ל אצל רגליו : בי אני אדני העון . הוא על דרך אמרו ולי אני עבדך והרצון בו בי אדני העון והפשע והודת זה תחלה כדי שיכנסו דבריה באזני דוד ותשקיט חמתו בזה המאמר כי בו מהפיוס מה שלא יעלם ואחר זה חלתה פניו שישמע את דבריה ובארה לו שלא חטאה בזה אך חטא בו נבל בעלה מצד רוע מנהגו ותכונתו כי נבל שמו ונבלה עמו :

בי אני אדוני העון, אמרה הנה נבל זה כאין נחשב, יש לו עושר ונכסים ולא השליטו האלהים לאכל ממנו, ומה שנודע בשם לאיש שוע הוא על ידי, ולולא הייתי אשתו לא היה אדוני שולח אליו, ואם כן עקר העון בי באשר אני עקרת הבית, אבל מטעם הזה בעצמו ותדבר וכו', רצה לומר {{{א}}} תן לי רשות לדבר, {{{ב}}} ושמע וכו' וקבל דברי :

אל איש . רוצה לומר : אל דברי חירופו : ונבלה עמו . מחזיק בנבלה , לדבר קשות וחירופים : לא ראיתי . בכדי לתקן הדבר ולפייסם :

ונבלה . ענין דברי גנאי וכעור , כמו ( ישעיהו לב ו ) : נבל נבלה ידבר :

אל ישים אדני את לבו רצה לומר הבזיון לא יהיה רק מאיש נכבד ובין השוים, לא מאיש פחות ונקלה שלא יחושו לבזיונו, והנה נבל זה הוא נקלה בעיני הבריות, כי נבל שמו, וכן הוא נקלה מצד עצמו כי נבלה עמו, וכן לא יחשב בזיון, רק מאיש שאין טבעו בכך לא כן מנבל שדרכו בכך, וזה שכתוב כי כשמו כן הוא. ואם כן אין לך להקפיד על בזיונו, ועקר הקפידה הוא עלי בהיותי אשת חיל, אבל ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני :

אשר מנעך . ששלחני לקראתך למנעך משפיכות דמים : והושע ידך לך . מלנקום אתה בעצמך את נקמתך ותענש : יהיו כנבל איביך . נתנבאת ברוח הקודש שלא יאריך ימים :

חי ה' וגו' . נשבעה בה' ובנפשו , ואמרה : הנה רצון ה' למנעך מבוא בעון שפיכת דם , ושידך תושיע לך לריב ריבך , כי אם היה רצון המקום שידך תושיע לך לנקום נקמתך ולשפוך דם , לא היה הדבר נגלה אלי ללכת לפייסך , ואף המהירה והפגישה והשמיעה בדבריך לאנשיך , המה מה' בהשגחה : ועתה . הואיל וה' מנעך מבוא בדמים , בודאי הוא יריב ריבך ויומת בידי שמים , וכל אויביך יהיו כנבל , שיומתו בידי שמים , וכאשר אמר דוד בעצמו אל שאול ( לעיל כד יב ) ישפוט ה' וכו' וידי לא תהיה בך :

מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך . הנה נשבעה שכן היה הענין שהיא לא ראתה נערי דוד ואמרה עם שבועתה מה שיורה שהיא בלתי יראה שישחית דוד בעלה וביתה אך הוא מפורסם אצלה שכבר ימנע דוד מזה אחר הפיוס אשר פייסה אותו וזה כלו היה מטוב חכמתה ואמרה שהש''י מנעהו מבוא בדמים ר''ל מבוא בהריגת אנשים ומנעהו מהושיע ידו לו להנקם מאויביו העברים בכחו ובעוצם ידו :

(כו-כז) השאלות: למה דברה ג' מאמרים כ''א מתחיל במלת ועתה? :

ועתה בארה ג' טעמים שראוי שימנע מלכת לנקום נקם, כי שילך לנקום יהיה באחד מג' פנים, {{{א}}} שיחשב שנבל חייב מיתה מדין מורד במלכות, {{{ב}}} שיחשוב לנקום בל יעיזו אחרים לעשות כמוהו, {{{ג}}} שיחשוב לקחת בחזקה מה שמגיע לנעריו על פי הדין שהיו שומרים את הצאן, על הא' אמרה חי ה' כו' אשר מנעך מבוא בדמים ורצה לומר כי עדיין לא יצא טבעך בעולם ועדיין שאול קיים ואם היית הורג אותו היית שופך דמים שלא כדין, או על כל פנים לפי דעתך שיש לך דין מלך אין ראוי שתושע ידך לך לעשות בעצמך נקמה על כבודך, וזה בהשגחת ה' שמנעך מרציחה או מהכח הבלתי ראוי, רק שתקוה אל ה', על הב' אמרה אל תחוש לנקום פן יעשו אחרים כמעשהו כי ועתה אין שייך טעם זה כי הלואי יהיו כנבל איביך לא יהיה בכחם לעשות לך רע רק מה שיש בכח נבל, שלא יכול לעשות לך מאומה, כי נעשה פקודתך נגד רצונו, ואמרה אויביך על המבקשים להשפיל כבודך והמבקשים את נפשך להרגך :

ונתנה לנערים . ותנתן לנערים המתהלכים וגו' , 'נתנה' לשון עבר , ו'נתנה' לשון להבא :

ועתה הברכה . התפייס נא בעבור הברכה הזאת וכו' : ונתנה וכו' . מפני הכבוד לא אמרה ונתנה לך , כי למעלתו למעט יחשב ואמרה ונתנה להנערים וכו' :

הברכה . מתנה ומנחה , כמו ( בראשית לג יא ) : קח נא את ברכתי : ברגלי אדני . רוצה לומר עם מהלכו ואחריו , כמו ( שופטים ח ה ) : לעם אשר ברגלי :

ועתה על הג' שמנע מהנערים המגיע להם ע''פ הדין, הנה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך (ואמר הביא בלשון זכר שיוחשב כאילו הביא הוא כי הוא מכספו) וטוב מעט בצדקה (כן פי' מהרי''א) (כח) שא נא לפשע אמתך אחר שסלקה שלש הטענות שבעבורם ילך לנקום נקם, התחילה לברר לו, שאם היה עושה זאת היה נמשך לו ממנו נזק גדול, ופייסה אותו על שערבה לבה לדבר לפניו כזאת. התחילה לחשב שלשה מעמדות מימי חייו, {{{א}}} המעמד הראשון בעת התחיל ללחום מלחמות ה' בגלית ובפלשתים, {{{ב}}} המעמד השני, עת נרדף מפני שאול, {{{ג}}} המעמד הג' עת יזכה למלכות כפי שהובטח מפי נביא, שמצד כל השקפות אלה ראוי שיחדל מעשות זאת. {{{א}}} כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם, רצה לומר אחר שמה שיקוה שיעשה לו ה' בית נאמן, נצמח ממה שלוחם מלחמות ה', שלוחם באויבי ישראל שהם אויבי ה', אם כן אין מהראוי שתתערב בין מלחמותיך מלחמה לכבודך שאינה מלחמת מצוה או חובה, רק מלחמת רשות או עבירה, וזה ורעה לא תמצא בך מימיך שאז יאמרו כי נלחמת כפי המקרה כאדם האוהב מלחמה לשפוך דם כפי שיזדמן :

כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן . להיות מלך על ישראל , לפיכך , ורעה לא תמצא בך , לכך לא נאה לך לעשות שלא כדין , להוציא לעז על מלכותך :

שא נא וכו' . הקדימה לשאול מחילה אם תכשל בלשונה , , לדבר מה מול כבודו : כי עשה יעשה . זה ראשית אמריה תאמר , הן ידעתי שה' יעשה לאדוני בית נאמן ומתקיים , ועד עולם לא תוסר המלוכה מביתו , לא כשאול שיוסר המלוכה מזרעו : כי מלחמות ה' . כל מלחמתך המה מלחמות ה' , לעשות נקמה בפלשתים , אבל לא תמצא בך רעה מימיך ללחום ולהרוג אנשים מישראל כאשר עשה שאול שהרג כהני נוב , ולזה סרה משאול , ולא תוסר ממך :

שא . ענין מחילה : נאמן . מתקיים , כמו ( ישעיהו כב כג ) : יתד במקום נאמן :

כף הקלע . חתיכת עור רחבה עשויה כמין כף באמצע הקלע , שנותן בה האבן :

ויקם אדם . רוצה לומר : עם שקם שאול לרדפך וכו' ויכול היית להרגו במערה , עם כל זה לא שלחת בו יד , ורעה לא נמצא בך מימיך : והיתה נפש אדוני . ובעבור זה תהיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנצחיים הרוחניים , אחר הפרדה מן הגוף : את ה' . להיות חוזרת למקום אשר ממנה חוצבה : יקלענה . תהיה משוטטת נעה ונדה , כהאבן הקלוע בכף הקלע , ואמרה זאת להחניפו , ולבל ישפוך דמי ישראל כמו שאול :

צרורה . ענין קשירה , כמו ( בראשית מב לה ) : צרור כספו : יקלענה . ענינו השלכה בהכלי העשוי כעין מקל ובראשו כעין כף , ובו יניחו האבן הנזרק , ולזה קרוי כף הקלע :

ויקם אדם לרדפך . והוא רמז אל שאול : והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים . הוא העולם הבא כי שם תתאחד הנפש במושכליה שהם צרור החיים ומצדם יהיה עם השם יתברך כמו שבארנו בראשון מספר מלחמות ה' : ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע . ר''ל שלא יהיה לה השארות וקיום והנה אמרה זאת להורות שכבר יחטא דוד אם ישחית' ותמנע ממנו ההצלח' הנפשיית שהיא ערך ההצלחה ואמרה עוד כי בהיותו נגיד על ישראל יהיה לו זה העון לפוקה ולמכשול לב אם ישחיתם ואולי היה זה סבה שתסור הממלכה ממנו כמו שקרה לשאול , ועם זה היה מטוב חכמתה שחלתה פני דוד שיזכרה כאשר יטיב ה' לו לגמול אותה חסד או אולי המאמר ממנה על צד הנבואה וראתה שעתיד נבל למות ותהיה היא אשת דוד :

ויקם. (מעמד הב') שבעת שקם אדם לרדפך שאתה נרדף מפני שאול, בזה ראוי כי נפש אדוני תהיה צרורה בצרור החיים, רצה לומר שתהיה נפשך שמורה מן המות האורב עליה כדבר הצרור בצרור ונטור ושמור מכל צד, והצרור הזה שבו תהיה שמורה, הוא החיים את ה' אלהיך, השגחת ה' שישמור אותה בחיים, כי עמו מקור חיים ולא יקרב המות לגבולה ואת נפש איביך הרודפים אותך יקלענה בתוך כף הקלע, היא מליצה, שמן כף הקלע שמשם זורקים חצים ואבנים עליך לקחת את נפשך, משם יזרק את נפשם, כאילו נפשם שוכבת שמה, ובזרקם אבנים את נפשם הם זורקים, ע''ד וגולל אבן אליו תשוב. גם כוונה בזה על שכר עוה''ב שעל ידי רדפם אחריך ואתה נע ונד בעוה''ז תשכון נפשך במנוחות שאננות בצרור החיים הנצחיים, ונפש אויביך לא תשכון במנוחתה העצמיית רק תהיה חוץ למקומה כאבן הנזרק במרגמה, ולא כאבן שנזרק מן הקלע שנח במקום שנופל שמה, רק כמי שמקלע אבן אל תוך כף הקלע שגם שם לא תמצא מנוח רק תקולע מקלע אל קלע, וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בשבת (פרק שואל) בינונים ורשעים נמסרים לדומה (ורצה לומר והם חוץ למקומם) הללו יש להם מנוחה והללו אין להם מנוחה :

והיה כי יעשה ה' וגו' . ותמלוך :

את הטובה וכו' . וחוזרת ומפרשת וצוך לנגיד וכו' :

והיה רצה לומר ומן המעמד הזה שאתה נרדף יצמח בהכרח (המעמד הג') שתגיע למלכות, שעז''א והיה כי יעשה ה' לאדני כאשר דבר, אם כן אין מן הראוי שתעשה עתה המעשה הזה. כדי, (לא) ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול. שכבר ימצא שאול זכות במעשה הזה שרודף אותך כדין כי שפכת דם חנם, כי עדיין לא הגעת למלכות, גם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאם יבא דין לפניך שהעני בקש צדקה מן העשיר והרגו על שסרב מלתת לו, לא תוכל לעשות בו משפט כי גם אתה עשית כזאת. ויש הבדל בין פוקה ומכשול ששם פיק משתתף עם הוראתו השנית מענין הוצאה כמו זממו אל תפק, טוב יפיק רצון מה' שגדרו שמוציא לחוץ דבר הסגור וצרור ונבלע במקומו כאילו יצא מן הנעלם אל הגילוי, ובא לרוב על הוצאת עצמיים הגיונים, ומזה בא פיק ברכים בשיתוף עם המכשול שמוציא הרע הטמון ותכונה רעה אל הפועל, ויכשל בה, ומזה פיק ברכים, שנפרדו צומת הגידים וקשורי הברכים ונתרפו מקשורם, וכן יל''פ פקו פליליה שהוציאו עברות היוצאות מתכונת רעות נפשיות ממסגרותיהם, כמו והוא עון פלילי (איוב ל''א). והיטב ה' לאדני בעת הזאת תזכר את אמתך כי מנעתי אותך מדבר שהיית מתחרט עליו כל הימים :

ולא תהיה וגו' לפוקה . לכשלון , כמו ( נחום ב יא ) : לפיק ברכים , שאם היית עושה זאת , לא יהיה לך פתחון פה לרדות אדם לדורות הבאים על שפיכות דמים : ולהושיע אדני לו . שתנקום אתה את נקמתך :

ולא תהיה זאת לך לפוקה . רוצה לומר : כשתמלוך , לא יזיק לך כלל דברי חרפת נבל להיות מבוזה בעבור זה בעיני העם , ואפילו למכשול לב אדוני לא יהיה , כי לא תחוש אז לדברי נבל כזה , וכאשר לא תמיתהו , תוסר מן הקלון כי לא יאמר אז עליך שדרכך לשפוך דם חנם ולהושיע לעצמך בכח זרועך , וכאלו אמרה הן עתה עוד היותך נרדף בהרים מפני שאול , חושש אתה לחרפת נבל , אבל לא תחוש במה שיאמרו שאתה שופך דם חנם ומושיע לעצמך בכח זרועך , היות עכשיו אין מעלתך גדולה כל כך לחוש לדברים כאלה , אבל לאחר שתמלוך , נהפוך הוא . ( והנה באמת בהבנת הדברים האלה , אליה וקוץ ( בה ) , בהקטין עתה מעלתו , ולזה שאלה בראשית אמריה : שא נא לפשע אמתך ) : והיטב ה' לאדוני . רוצה לומר : הן ידעתי כאשר ייטיב ה' לאדוני וימלוך כאות נפשו , זכור תזכור את אמתך , להחזיק לי טובה על העצה היעוצה , למנעך מבוא בדמים :

לפוקה . אף הוא ענין מכשול , כמו ( נחום ב יא ) : ופיק ברכים :

ויאמר דוד לאביגל הכיר שהאמת אתה, והודה, {{{א}}} לה' ששלחה בהשגחתו למנעו מהמעשה :

כליתני . מנעת אותי , כמו ( תהלים מ יב ) : לא תכלא רחמיך ; לא יכלה ממך ( בראשית כג ז ) : והושע ידי לי . מוסב על מבוא בדמים , מ''ם של מבוא מחוברת על והושע , כמו מבוא בדמים ומהושע ידי לי :

מבוא בדמים . מבוא בעון שפיכת דם , ובתשועת ידי לעצמי :

טעמך . דבורך ועצתך , כמו ( איוב יב כ ) : וטעם זקנים יקח : כליתני . מנעת . אותי :

{{{ב}}} וברוך טעמך שחוץ מזה גם טענותיה נכוחות ואמתיות, {{{ג}}} וברוכה את שגם את מצד עצמך כבר היית ראויה לזה בל אחריב את ביתך :

חי ה' . הריני נשבע חי ה' וכו' שמנע אותי מהרע לך , רצה לומר : לביתך ולכל אשר לך : כי אם נותר וכו' . אז יחול עלי עונש שבועה :

ואולם . אבל באמת : לולי . אם לא :

ואולם אמר שלא בעבור נבל היתה ההשגחה הזאת רק בעבורך, וזה אשר מנעני מהרע אתך כי לולא מהרת היית מחריב הכל צדיק כרשע והיה מן הופעת האל בל יגיע רע אליך :

ואשא פניך . ענין הדור פנים , למלאות השאלה :

מידה דרך כבוד. ולה אמר עד הנה דבר מעסקי נבל, עתה הבטיח לה כי ישא פניה לעתיד ולא ישמור איבה :

טוב עליו . רוצה לומר שמח :

השאלות: מה צורך לענין הספור מה שהיה לו משתה כמשתה המלך וכו'? :

והנה לו וכו' ולא הגידה לו, ספר ג' טעמים שלא הגידה לו תיכף, {{{א}}} שאם היה חסר מן המשתה על ידי המנחה שהובילה באופן שהיה מרגיש החסרון תיכף היתה מוכרחת להגיד לו, אבל הנה לו משתה בביתו כמשתה המלך שהיה הכל לרוב מאד ולא הרגיש בחסרון מה שלקחה, {{{ב}}} כי ולב נבל טוב עליו ולא רצתה להעציבו ולערב שמחתו, {{{ג}}} והוא שכר עד מאד, ויראה כי יבער חמתו ביינו ויעשה רע לה, ולכן ולא הגידה לו דבר קטן וכו' :

בצאת היין מנבל . ( תרגום : ) כד פג חמרא מנבל : וימת לבו . שנצטער על המנחה שהובאת לדוד :

בצאת היין . רצה לומר : בעת סרה השכרות : וימת לבו . אמר על דרך גוזמא והפלגה , על גודל החרדה מפחד דוד , כי חשב פן עם כל זה יבוא עליו : והוא היה לאבן . שבטלו הרגשותיו מרוב החרדה :

וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן . אמר זה על צד ההפלגה לרוב הדאגה שהיה דואג על גודל המנחה ולרוב הפחד שהיה לו מדוד :

וימת לבו נפל עליו פחד מדוד ומהסכנה שהיה בה ונצטננו דמיו ויהי כאבן :

כעשרת הימים . שבעת ימי אבלו של שמואל תלה לו הקב''ה , שלא יתערב אבל רשע באבלו , ואחר כך חלה שלשה ימים ומת , כענין שנאמר : ויגוף ה' את נבל , ואמר מר ( שמחות ג ט ) : חלה שלשה ימים ומת , זו היא מיתת מגפה . ורבותינו אמרו ( ראש השנה יח א ) : אלו עשרת ימי תשובה , שהמתין לו הקב''ה שיחזור בתשובה . ויש אומרים : כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד , ששלח לו דוד עשרה נערים והאכילן :

כעשרת הימים חכמינו זכרונם לברכה דרשו בו כמה דרושים והוא ע''פ הכלל שמספר המופשט מן המתואר מורה על מספר ידוע והם עשרה ימים הידועים של תשובה שבין ר''ה ליוהכ''פ :

את ריב חרפתי . גדופי שחרפני ( לעיל פסוק י ) : היום רבו עבדים המתפרצים : ואת עבדו חשך מרעה . שלא הרגתיו :

חשך מרעה . לבל המיתו בידי : ואת רעת . את גמול רעת :

חשך . מנע , כמו ( בראשית כב טז ) : ולא חשכת :

ברוך ה' הודה על ג' ענינים, {{{א}}} על שנענש על שחרפו, {{{ב}}} ששמר אותו שלא ינקום בעצמו, {{{ג}}} שהשיב גם רעת נבל ויתר עונותיו בראשו באופן שלא נענש על ידי דוד לבד, שכל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב''ה רק מת על ידי עונותיו :

הכרמלה כי תיכף אחר המשתה חלה ולא שב עוד אל מעון והיא נשארה אחרי מותו בכרמל :

לשפחה וגו' . כאלו אמרה אינני ראויה לו לאשה , כי אם לשפחה , לרחוץ רגלי עבדיו :

אפים . על פניה :

הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדני . אמרה זה על צד הענוה להורות שדי לה אם תהיה לאשה לאחד מעבדי דוד ותרחץ רגליו כמנהג האשה לבעלה :

הנה אמתך דברה אל השלוחים בנכח כי שלוחו של אדם כמותו :

וחמש נערותיה . היא רכבה , וגם חמש נערותיה וגו' :

לרגלה . עם מהלכה ואחריה :

גם שתיהן . נוסף על מיכל בת שאול שקדשה מאז :

גם שתיהן רצה לומר נוסף על מיכל בת שאול שהיתה לו מכבר :

נתן את מיכל בתו . כי חשב קדושי דוד לקדושי טעות , ורבותינו ז''ל ( סנהדרין יט ב ) נחלקו בו :

ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו' . מן הפלא איך עשה זה שאול והיא היתה אשת איש וכבר אמרו רז''ל שלא נגע בה פלטי בן ליש וידמה שכן הוא שכבר חזר דוד ולקחה וזה מורה שכבר התפרסם ונודע שלא נגע בה ולפי שכבר היתה פרושה בלתי ראויה לבנים מזה הצד נתנו לה בני מרב אחותה לגדלם וגדלתם כאילו הם כניה ומפני זה נקראו בני מיכל כמו שאמר בסוף זה הספר ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי :

ושאול נתן את מיכל בתו הנה התפלאו איך נתן שאול את בתו שהיתה אשת איש לאחר, ואיך לקחה דוד אחר כך בחזרה אחרי הוטמאה, ויאמר הרד''ק ששאול אנס את דוד לגרשה, ובכ''ז החזירה דוד כי היה גט מעושה ופסול, ויאמר מהרי''א שלא נתנה לפלטיאל לאשה רק לשמרה. וכל זה רחוק, איך היה ביכלתו לכוף את דוד שברח מפניו, והכתוב אומר (לקמן ש''ב ג' ט''ז) וילך אתה אישה, אבל העקר כדברי חכמינו זכרונם לברכה ששאול טעה וחשב שקדושי מיכל לא היו כפי הדין כי קדשה במלוה של עושר שהובטח למכה גלית, או שדוד חשב שמאה ערלות פלשתים שוים פרוטה ושאול חשב שאינם שוים כלום, ולכן דייק דוד (לקמן שם י''ד) תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים, ובכ''ז היה דוד מותר להחזירה, כי היא היתה אנוסה על פי בית דין של שאול שטעו בדין, וכמו שהוא ההלכה במי שאמרו לה מת בעלך ונשאת על פי בית דין שלא נאסרה. וכפי הנראה התעורר שאול לזה, ממה שראה שדוד לקח עוד נשים על אשתו בלי רשותה, שזה כמואס בבת המלך לקחת עליה צרה לצרור, וזה גם כן עורר שנאה חדשה אצל שאול, ולכן התעורר דוד להרחיק נדוד ממדבר פארן אל מקום אחר להמלט מחמת שאול אשר בערה מחדש :