צורי היעלים . סלעי היעלים :

צורי היעלים . סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן . וכן נאמר [ איוב לט א ] : הידעת עת לדת יעלי סלע :

בחור . כל אחד היה נבחר :

על פני צורי היעלים . הם הצורים החזקים שנהגו לשבת שם היעלים כי היעלים הם שוכנים בסלעים כאמרו הידעת עת לדת יעלי סלע וזכר זה כי דוד עם ראותו יד הש''י הטובה עליו לא היה מוסר עצמו לסכנות אך היה מחביא עצמו במקומות אשר יתכן לו בהם בהעלם יותר :

השאלות: למה ישב דוד על הדרך ולא במקום נסתר בחלקת הצורים הרמים? :

ויקח שאול שלשת אלפים איש, לא הוצרך להשמיע את העם (כמו למעלה כ''ג ט') כי העם היו נאספים למלחמת פלשתים. ולמעלה לא בחר מן העם ג' אלפי איש כי רצה להעלים שיחשבו שהולך למלחמת פלשתים לא לרדוף אחרי דוד כמש''ש : וילך לבקש את דוד כו' על פני צורי היעלים במדבר עין גדי היו סלעים גבוהים מיוחדים ליעלים בטבעם כמ''ש הרים הגבוהים ליעלים, וחשב שאול בודאי שם יסתרו דוד ואנשיו, ודוד בגודל חכמתו הבין כי שאול יבקשהו על הצורים הרמים, ולא יעלה על דעת שאול שדוד יושב אצל הדרך, ולכן ישב עם אנשיו במערה שאצל דרך הרבים, כי הבין ששאול לא יפנה לבו לבקשו שם :

להסך את רגליו . להפנות לנקבים גדולים :

גדרות הצאן . דיר שהצאן רובצים בה : להסך את רגליו . לעשות צרכיו בנקבים , כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים , וכן ( שופטים ג כד ) : אך מסיך הוא את רגליו : בירכתי . בסוף , וכן ( שמות כו כב ) : ולירכתי המשכן ימה :

להסך את רגליו . ר''ל לסכך את רגליו , והוא עשיית הצרכי' הגדולים כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם :

ויבא אל גדרות הצאן והנה לא עלה בדעת שאול שדוד שם, {{{א}}} כי היו שם גדרות הצאן ומלא רועים, {{{ב}}} שהיה על הדרך, ואינו מקום סתר, ולכן נכנס שאול לבדו אל המערה בלא פחד, אבל מטעם זה בעצמו שלא עלה לפני שאול במחשבה שדוד ימצא שם, מטעם זה דוד ואנשיו ישבו בירכתי המערה, בידעו ששם לא יחפש אחריו :

הנה היום . אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה' אויביו בידו , וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר , ולזה אמרו הנה זהו היום וכו' , ולזה לך ועשית לו וכו' : ויך וכו' . לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו , כדרך החרד ומצטער , וזה בחשבו שלא עשה הטוב , והוא כמרים יד במשיח ה' :

כנף המעיל . שפולי המעיל : בלט . בחשאי , כמו ( לעיל יח כב ) : דברו אל דוד בלט :

ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל . יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה ואמר חלילה לי מה' מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו עם שזה גם כן יהיה סבה אחר כך להקל בהריגת המלכים וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי ה' ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ''י שכבר צוהו שאול על זה ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול :

הנה היום אשר אמר ה' אליך, חשבו, אחר שדוד נמשח על פי נביא, ואחר שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ובפרט ששאול רודפו ובודאי יפול הוא ביד דוד שהובטח לו המלוכה מאת ה', בודאי זה סבה מאת ה' ששאול יבא הנה ויפול ביד דוד, וזה כאילו א''ל ה' שיתן את אויבו בידו, ובשגם שעל פי הדין יכול להרגו כי רודף הוא וזה שכתוב ועשית לו כאשר ייטב בעיניך. ויקם דוד גם דוד היה מסופק בזה, אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה' שיומת על ידי הנרדף, ובחן זה על ידי שכרת כנף מעילו, שזה קצת מן המעשה למרוד בו ולבזות בגדי מלכותו. והנה הרגיש כי :

ויהי אחרי כן וגו' :

ויך לב דוד אותו, כי לב השלם יתפעל ויתחרט אם יעשה איזו פעולה רעה, ומזה הבין כי עדן לא שלמה מלכות שאול, ומורא מלכות עליו, וכי עול בכפו אף לגעת במלבושיו ואף כי בגופו :

ויאמר לאנשיו חלילה . שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן , אלא כיון שהתחיל לדבר בכריתת המעיל , כלה כל דבריו , ואמר שאף בכריתת המעיל נתחרט , ואחר כך חוזר לדברו הראשון , ואומר ; על שאמרו לו אנשיו הנה היום וגו' , השיב להם , חלילה לי וגו' :

ויאמר לאנשיו . האומרים אליו להרוג את שאול : חלילה לי מה' . הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה' , וחוזר ומפרש הדבר ואמר ; אם אעשה וכו' לשלוח ידי בו : כי משיח . והתורה הזהירה עליו :

השאלות: למה כפל כי משיח ה' הוא? :

ויאמר ולכן אמר לאנשיו, חלילה לי רצה לומר חלילה לעשות זאת, א] שהוא חטא לה', ועל זה אמר חלילה לי מה', {{{ב}}} מצד שהוא אדוני משיח ה', ונגד מה שהם חשבו שהוסר משחת קדש מראשו כי בא יומו, השיב להם כי משיח ה' הוא, רצה לומר בחנתי וידעתי שהוא עדיין משיח ה', ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו :

וישסע . הבדיל ודחה אותם בדברים :

וישסע דוד . כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול , ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו :

וישסע . ענין בקיעה וסדיקה , כמו ( שופטים יד ו ) : וישסעהו כשסע הגדי :

וישסע דוד את אנשיו בדברים . ר''ל שעם מה שהיו כלם נסכמים על הריגתו והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמת' ומנעם בזה האופן מהריגת שאול :

וישסע הפריד אותם בדבריו בל יקהלו נגד דעתו עד שקם שאול מהמערה, והיה יותר טוב שידבר עם שאול בפתח המערה, אך שירא מאנשיו בל יהרגו אותו לכן המתין עד שהיה שאול בדרך רחוק מהם :

ויקוד . כפף הקדקוד : אפים . מלשון פנים :

למה תשמע . למה תקבל עלי לשון הרע של דואג :

את דברי אדם . המדבר רכיל : מבקש רעתך . מבקש להרע לך :

(י-יא) השאלות: מהו ואמר, מי אמר, ומהו ותחס שהוא נסתר לנקבה? :

(י-יא) למה תשמע את דברי אדם רצה לומר שהמבקש להרע לחברו ולא יבצע מעשהו, יהיה או מפני שלא יכול או מפני שיירא מה' או מבני אדם, ועתה למה תשמע להאומר שדוד מבקש רעתך שאז בהכרח תאמר שמה שלא הרעותי לך היה מפני שלא יכולתי, וזה אינו כי הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה, והייתי יכול להרע לך, ואם תאמר שנמנעתי מפני שיראתי מאנשים, על זה אמר במערה, ששם לא היה איש עמך. וכן לא תוכל לאמר שהייתי ירא מה', זה אינו כי ואמר להרגך הלא ה' אמר והרשה לי להרגך כדין הרודף שמצוה להרגו ולהציל הנרדף. ופי' דבריו (נגד מ''ש אשר נתנך ה' בידי) ותחס עליך פי' ידי חסה עליך (פעל ותחס מוסב על היד שהיא נקבה) ולא רצתה לנגוע בך, ומבואר אצלי שפעל חוס בא על דבר שי''ל תועלת ממנו ואינו רוצה להשחיתו, (ונגד מ''ש ואמר להרגך) ואומר לא אשלח ידי באדוני הגם שמדין תורה מותר לא אעשה זאת לאדוני יען כי משיח ה' הוא :

ואמר להרגך ותחס עליך . הרי כאן חסרים שתי תיבות , ואמר האומר שאהרגך , ותחס נפשי עליך , כמו ( שמואל-ב יג לט ) : ותכל דוד לצאת אל אבשלום , ותכל נפש דוד :

ואמר להרגך . כל אחד מאנשי , אמר להרגך , וחסה נפשי עליך , והוא מקרא קצר :

ואמר להרגך ותחס עליך . ר''ל אמר לבי תחלה להרגך ותחס עליך נפשי ונתחרטתי על המחשבה ההיא ואמרתי לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא או יהיה הרצון באמרו ואמר להרגך שכבר אמר זה אחד מאנשי ותחס עליו נפש דוד והביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב :

ואבי ראה . כלומר תן לבך על הדבר , וגם ראה העדות , אשר כנף מעילך בידי , והייתי יכול להרגך :

ראה גם ראה . רצה לומר : ראה בראיה ברורה ומוחשת , אשר כנף מעילך בידי , ומזה תראה שהאמת אתי : כי בכרתי . במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי , ועם כל זה לא הרגתיך , מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך :

ואבי . ענין גדול ושר , כמו האב על בנו . או לפי שהיה חותנו , חשבו כאב : צודה . אורב , כמו ( שמות כא יג ) : ואשר לא צדה :

ואבי יען שעדיין י''ל שמה שלא הרגו היה מפני שהגם שהיה עמו ביחד במערה לא היה קרוב אליו, או לא היה חרבו בידו, או שנבעת מפחדו ולכן לא הרגו על זה אמר ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך, שבודאי הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי, ולא נפל עלי פחד, ובכ''ז לא הרגתיך אם כן מזה דע וראה כי אין בידי רעה ופשע היינו שאין עבירה בידי שאם כן היתה עבירה גוררת עבירה, וכן מזה תראה כי לא חטאתי לך נגד המלכות, ובכל זה אתה צדה את נפשי לקחתה הגם שאני חף מפשע, לכן :

ונקמני ה' . ינקום נקמתי ממך :

ישפט ה' ביני ובינך אחר שאין שופט אחר בינינו, ובאר לו כי משפט ה' יהיה באחד משני פנים, {{{א}}} או ונקמני ה' ממך, שהשופט עצמו יעשה הנקמה בלא אמצעי, {{{ב}}} או שיעשה הנקמה על ידי אמצעי, ועל זה אמר :

כאשר יאמר משל הקדמוני . משל קדמונו של עולם , התורה , שהיא משלו של הקב''ה : מרשעים יצא רשע . הקב''ה מזמן לרשע , שנופל ביד רשע כיוצא בו , והיכן אמרה תורה ( שמות כא יג ) : והאלהים אנה לידו כדאיתא במסכת מכות ( י ב ) :

כאשר יאמר . רצה לומר : יקוים בך דברי המשל הקדום , אשר יאמר : מרשעים יצא רשע , רצה לומר : כל דבר תקלה ורשע , באה על ידי רשעים , וכן תומת אתה ביד רשעים , וידי לא תהיה בך :

הקדמוני . רוצה לומר האמור בימים הקדמונים :

השאלות: למה כפל וידי לא תהי בך? :

כאשר יאמר משל הקדמני, שהמשל הראשון שהיה בזה בימי קדם היה מעשה קין והבל, שנקם ה' נקמת דמי הבל מקין באמצעות למך שהרג את קין, ועליו משלו מרשעים יצא רשע שכולל שתי כוונות, {{{א}}} שמן זרע קין הרשע יצא הרוצח שהרגו, {{{ב}}} שנהרג על ידי רשע כמוהו, וכן אתה תהרג על ידי רשע, ובשני האופנים האלה ידי אל תהי בך, בין אם תענש על ידי שמים או בידי אדם, לכן אמר שתי פעמים ידי אל תהי בך :

אחרי מי . רצה לומר : וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים , עד שבעצמך תרדוף אחרי , הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת , וכפרעוש הקופץ ממקום למקום :

פרעוש . היא כינה שחורה , הקופצת ממקום למקום :

השאלות: למה כפל אחרי מי יצא אחרי מי רודף? :

אחרי וכו', אחר שהתוכח עמו על שרוצה להרגו שלא בדין, יתוכח עמו על כלל רדיפתו אותו שהיא סכלות גדולה, בין בתחלה בין בסוף, וזה שכתוב אחרי מי יצא מלך ישראל שהוא על עת שיצא לרדפו, וגם אחרי מי רודף שהוא על רדיפתו עתה, ומפרש (נגד אחרי מי יצא) אחרי כלב מת, שאז היה דומה לכלב שהוא עבד נאמן ושומר את אדוניו רק שעל ידי שרחק אותו היה ככלב מת שלא יכול לשמור, רצה לומר שהיה עבד נאמן לאדוניו, (ונגד אחרי מי רודף עתה) אחרי פרעש אחד, שגם עתה כחו חלוש וכאין נחשב, רק נדמה כפרעוש הקופץ ממקום למקום בעת שרוצים לתפשו, ואינו כפרעושים רבים (על ידי שש מאות איש אשר אתו) רק כפרעוש אחד :

וירב . מלשון מריבה :

השאלות: למה כפל ושפט ויריב ריבי, וישפטני? :

והיה ה' לדין, ושפט מבואר אצלנו שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין, והכתובים ישמשו עוד בשם ריב על ריב הבעלי דינים מצד עצמם. אמר דוד ה' יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שפט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה, ומפרש, (נגד והיה ה' לדיין), וירא וירב את ריבי, שהוא יהיה הטוען והרב בעדי, (ונגד ושפט) וישפטני מידך, יעשה לך כפי שורת הדין :

בני . רצה לומר חמלת עלי כבן על האב . או לפי שהיה חתנו , חשבו כבן :

גמלתני . ענין תשלומין המעשה :

צדיק אתה ממני הודה לו על העבר שצדיק הוא בדינו. כי אתה גמלתני הטובה (מבואר אצלי כי גדר פעל גמל, הוא מי שעושה לחברו פעולה טובה או רעה מצד התפעליות אהבה או איבה שיש לו עליו) רצה לומר אתה גמלת לי טוב בהריגת הפלשתי ומלחמת פלשתים מצד התפעליות אהבה שהיית אוהב לי ודורש טובתי, ואני גמלתיך הרעה מצד התפעלות הנפש באיבה ושנאת חנם :

הגדת . רצה לומר : הראית לכל בראיה ברורה :

סגרני . מסרני :

ואתה הגדת היום, עתה השיב על מה שעשה עתה, אמר לו דע כי הפעל השלם והטוב במוחלט העומד לנס עמים, רצה לומר אם יעשה אדם מעשה טוב שרבים ילמדו ממנו לעשות כמוהו עד שיהיה בזה מורה הטוב לרבים, הוא לא לבד שיקבל שכר על פעולתו בשעתו, רק יקבל שכר מתמיד מתחדש בכל דור ודור, כי כל עת שילמד איש ממנו לעשות כמעשהו, יתיחס הטוב אל מי שהורהו בראשונה, ולפי זה השכר בשעתו יקבל בעד הפעולה בעצמה, והשכר המתמיד יקבל בעד מה שפרסם את המעשה וילמדה לרבים, וזה שכתוב ואתה הגדת היום ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית, וזה את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, והגדה זאת תעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה :

וכי ימצא . רצה לומר : וכי נעשה מעולם כזאת , שימצא איש אויבו וכו' : וה' . אבל ה' ישלם לך גמול , ולא לחנם עשית מה שעשית :

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה . הנה קצר בזה ונשען על מה שזכר אחר זה : וה' ישלמך טובה תחת היום הזה . ומה שקצר בזה הוא שראוי שישולם גמול טוב מאת הש''י וקצר זאת ההקדמה להודות על פרסומה :

וכי ימצא איש את אויבו ילמד מוסר ממך ושלחו בדרך טובה ואם כן למדת צדק לדור דורים וממילא בכל עת אשר ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה, וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי, שעל כל פעם שיעשה איש מעשה טובה הזאת תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה שהיית המתחיל והמלמד טוב לרבים :

ידעתי כי מלוך תמלוך . שרואה אני שהקב''ה מצילך מידי . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני רמז קלד ) : סימן זה מסר לו שמואל , שהקורע מעילו , ימלוך תחתיו :

הנה ידעתי . בראותי הצלחתך : וקמה בידך . בעבור כשרון מעשיך :

וקמה . מלשון קיום :

ועתה אחר שכבשת את יצרך עד המדרגה הזאת, ידעתי, {{{א}}} כי מלוך תמלוך כי המולך על יצרו הוא הראוי למלכות : {{{ב}}} וקמה בידך ממלכות ישראל לא כמוני שנטלה המלכות ממני, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו ששמואל נתן לו סימן שמי שיקרע את מעילו ימלוך תחתיו :

אם תכרית וכו' . אז יהיה עליך עונש שבועה : ואם תשמיד . כפל הדבר במלות שונות , כי אם יוכרת זרעו , אם כן ממילא יושכח שמו :

תשמיד . ענין כליון :

השבעה לי השביעו, {{{א}}} שלא יכרית את זרעו, {{{ב}}} שלא ישמיד את שמו, והמפרשים אמרו שלא נשבע על זרעו כי הלא מסרם אל הגבעונים, ואינו מוכרח, כי זאת עשו הגבעונים ודוד לא עבר שבועתו :