שוסים . בוזזים , כמו ( תהלים מד יא ) : ומשנאינו שסו למו :

נלחמים בקעילה והמה שסים אמרו חכמינו זכרונם לברכה בעירובין שלא באו רק על עסקי תבן וקש, ושהיה ביום השבת רק בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים שבת. נראה שהוציאו זה, {{{א}}} ממ''ש נלחמים בקעילה, ויש הבדל בין לוחם בעיר ובין לוחם על העיר, הלוחם על העיר רוצה לכבוש החומה, והלוחם בעיר נכנס לגבולה ולוחם עם אנשיה, וכבר בארתי זה (ביהושע סימן י') ולפי זה ממ''ש נלחמים בקעילה, ולא אמר נלחמים על קעילה מבואר שלא באו לכבוש החומה, ויש הבדל בין בוזז ובין שוסס, הבוזז לוקח להנאתו והשוסס כוונתו להשחית בלבד, (ובארתי זאת ובפי' ישעיה סי' י''ז וסי' מ''ב ובכ''מ) ולפי זה ממ''ש והמה שוסים ולא אמר והמה בוזזים מבואר שלא היה שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם, רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו :

ביהודה . עם שאנו בין אנשי שבטך , אנו מתפחדים , ומכל שכן כאשר נלך קעילה :

ואף כי . הוא ענין כל שכן וקל וחומר , כמו ( יחזקאל טו ה ) . ואף כי אש : מערכות . אנשי המלחמה יקראו כן , כשהם ערוכים וסדורים להלחם :

הנה אנחנו פה ביהודה יראים . ר''ל שאף על פי שאנחנו תוך בני יהודה אנחנו יראים מפני שאול ואיך נוסיף על יראתנו יראת מערכות פלשתים , והנה שאל עוד דוד באלהים בעבור אנשיו ועל השנות היעוד האמינו אנשי דוד בו אך דוד האמין בו בראשונה , ויתכן שנאמר והוא הנכון לפי מה שאחשוב כי הלשון הראשון הוא מסופק וכבר אפשר שיובן שאם ילך והכה בפלשתים הנה יושיע את קעילה לא בזולת זה אבל לא יהיה בזה המאמר הבטחה שיכה את הפלשתים ולזה יראו אנשי דוד מרדת קעילה הלא תראה בענין פילגש בגבע' מה שקרה לישראל מהרע מפני הספק שהיה בלשון כאשר שאלו באלהים כשלא דקדקו בו ולזה הסכים דוד לשאול באלהים פעם שנית על זה ובא אליו הלשון בזולת שום ספק שירד אל קעילה והש''י יתן את פלשתים בידו :

השאלות: איך לא בטחו אנשי דוד על תשובת ה' שא''ל לך והכית בפלשתים, ועוד למה האמינו לדברי האורים ותומים השניים? :

ויאמרו אנשי דוד הנה מה שלא בטחו על דבר ה', שא''ל שיכה בפלשתים, יש בו שני טעמים, {{{א}}} שה' א''ל והכית בפלשתים והושעת את קעילה, ויש הבדל בפעל מכה כשבא על כיבוש מלחמה כשנקשר עם ב' או עם את, אם היה אומר והכית את פלשתים משמע שיכה את כולם, שכן מורה תמיד הכה את, כמו המכה את מדין וכדומה. אבל מכה בו, מורה שאינו הורג רק מקצתם, (ולרוב יפרש המספר כמה הכה בם, או יאמר ויך בם מכה רבה וכדומה) והנה דוד שאל והכיתי בפלשתים רצה לומר מקצתם שהם אלה שבאו על קעילה שהיו רק מקצת פלשתים וכן השיב ה' שיכה המקצת הזה ויושיע את קעילה ובכ''ז יש חשש שאחר כך יתגודדו שנית ויכו באנשי דוד, {{{ב}}} שלא אמר לו שהוא יתנם בידו בדרך נס כמ''ש בפעם השני רק א''ל שיכם בדרך מלחמה, וכן לא באר לו שישב בטח בקעילה, וע''כ התיראו ויאמרו, הנה אנחנו פה רצה לומר הלא פה יש שתי מעלות, {{{א}}} שאנחנו פה לבדנו אין אויב ואורב, {{{ב}}} ביהודה שהם משבטנו ובכ''ז אנחנו יראים, ואיך נלך קעילה, {{{א}}} שאינה מיהודה, {{{ב}}} אל מערכות פלשתים שתהיה המלחמה מבית ומחוץ :

ויוסף וכו' . בכדי לאמץ לב אנשיו שאל שוב :

ויוסף לכן הוסיף לשאול בפרטות, ויענהו ה', {{{א}}} קום רד קעילה אל העיר ולא תפחד, {{{ב}}} אני נתן את פלשתים בהשגחה ובדרך נס, {{{ג}}} את פלשתים רצה לומר הגוי כולו :

וינהג . נהג לעצמו , להיות לו לשלל :

קעילה . כשבא אל דוד היה בגבול קעילה : אפוד ירד . לפי שנאמר למעלה ( פסוק ב ) : וישאל דוד בה' , לזה אמר שאביתר הביא עמו האפוד ובו שאל :

אפוד . זה יאמר על האפוד והחושן עם האורים ותומים , וכן ( הושע ג ד ) : אין אפוד ותרפים :

ויהי רצה לומר איך הגיע ליד דוד אורים ותומים, משיב כי בברח אביתר וכו', ואמר אפוד ירד בידו, רצה לומר הוא לא כיון לקחת אפוד כי נמלט אז על נפשו רק האפוד ירד בידו בהשגחת ה' וזה היה בעבור הצלת קעילה (וזה שכתוב בברוח כו' קעילה והוא ברח יער חרת) :

נכר אותו אלהים בידי . הסגיר , וכן ( עובדיה א יב ) : אל תרא ביום אחיך ביום נכרו . וממשקל החזקים הוא , כמו ( איכה ב ט ) : אבד ושבר בריחיה . ואם בקש לדבר במשקולת הרפים , היה נקוד נכר : נסגר לבא בעיר דלתים ובריח . ויבטח בכך , ולא יחוש לברוח ממנו :

נכר . מסר אותו אלהים בידי אחרי , , שסגר בעדו לשבת בעיר דלתים ובריה , ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד , ואני אצור על העיר עד רדתה :

נכר . מסר , וכן ( דברים לב ל ) : כי צורם מכרם : ובריח . הוא כעין מטה , עשוי לסגור בו הדלתות מבפנים :

נכר אותו אלהים בידי . הוא מענין פן ינכרו צרימו והרצון בזה שהש''י הסיר ממנו ההכרה והבחינה כדי שיפול בידי וזה שאם היה מתנהג בטוב העצה היה נשמר מהכנס בעיר מוקפת חומה הנסגר' בחומה דלתי' ובריח כי בבא עליו שם לא יוכל להמלט ללכת ולנוס אנה ואנה והנה חשב שאול שלא יגלה שום אדם זה הסוד לדוד וכבר סבב הש''י שנגלה לו הסוד הזה :

נכר אותו לפי ענינו הוא לשון מסירה ה' מסרו בידי ולא נמצא לו ריע במקרא, ונראה שמשתתף עם נכר מענין נכרי רצה לומר שעתה יכול לנהוג עמו כאילו היה איש נכרי אויב ישראל שבא בעיר מבצר כמורד וכבא להכין מלחמה שישגב בערי מבצר ויש לי אמתלא להלחם בו כעם בן נכר :

וישמע . ענין אסיפה הבאה משמיעת קול המאסף , כמו ( ירמיהו נא כז ) : השמיעו עליה ממלכות : לצור . ענינו הסבו על העיר להצר לה ולכבשה :

השאלות: אחרי שהכריז שאול לצור על דוד פשיטא שידע דוד שעליו מחריש הרעה? :

וישמע הכריז שיתאספו העם למלחמה ולא הודיע על מי, ודעתו היה על קעילה, והיה התחבולה שאסף את כל העם שיחשבו שילך על פלשתים, כי קעילה ביד פלשתים :

מחריש הרעה . ( תרגום : ) כמין ית בישתא :

וידע דוד . הבין מדעתו שעליו לבד מחריש הרעה ולזה פחד פן ימסרוהו בידו :

מחריש . ענין מחשבה , כמו ( משלי ג כט ) : אל תחרוש על רעך רעה :

מחריש הרעה . הוא מענין אל תחרוש על רעך רעה והרצון בזה ששאול היה מסבב שישתדל עם כל ישראל להביא הרעה על דוד :

וידע ודוד הבין ששאול מחריש ומעלים הדבר וכוונתו עליו :

בעבורי . בכדי , לתפוש אותי :

השאלות: הנה שאל ב' שאלות ולמה לא השיבו לו על השאלה השניה שיסגירו אותו עד שהוצרך לשאול שנית? :

לשחת לעיר בעבורי יש הבדל בין בגלל ובין בעבור שמלת בגלל מציין הסבה הקודמת, ומלת בעבור מציין הסבה המאוחרת, ואם היה אומר לשחת לעיר בגללי היה פירושו שבגלל מה שקבלו את דוד רוצה לשחתם דרך עונש, ואם היה כן לא היה לו לשאול אם יסגירוהו, כי אז לא זאת יבקש מידם אחר שבין יסגירו בין לא יסגירו יקבלו עונש על העבר, אבל הוא שמע שרוצה לשחת בעבורו, והוא כדי שיוציאו אותו ואם ימסרו אותו לא ישחיתם, ובזה צריך לשאול אם יסגירוהו כדי שיסתלק שאול מעליהם :

היסגרוני בעלי קעילה וגו' . למדנו מכאן , שהשואל שני דברים , אין משיבין לו אלא אחד , ואין משיבין לו אלא ראשון , וכאן דוד שאל שלא כסדר , שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול , היסגרוני בידו , והשיבוהו כסדר :

היסגרני . האם דעתם למסור אותי בידו : הירד . האם דעתו לרדת הנה : ירד . דעתו לרדת , ועל כי אין אורים ותומים משיבים על שני דברים כאחד , לזה השיבו לו על דבר שהיה מהראוי לשאול ראשון עליו , כי הירידה היא ראשון בזמן :

היסגרני . ענין מסירה , כמו ( עמוס א ו ) : להסגיר לאדום : בעלי . אדוני , כמו ( שמות כב יד ) : אם בעליו עמו :

היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך ויאמר ה' ירד . מזה המקום נוכל ללמד שהנשאלים באורים ותומים אין נשאלין בהם אלא שאלה אחת לבד לא יהיו נשאלין בהם שתי שאלות יחד או יותר ולזה תמצא כי כששאל דוד על שתי שאלות לא באהו המענה כי אם באחת מהן :

היסגרוני כו' הירד שאול, הנה שאל שלא כסדר בכוונה, כי יש עוד ספק, שיוכל להיות שטרם ילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח, ויבקש שיוציאו ויסגירו אותו. ושאלה זאת קודמת לשאלת הירד שאול, וזאת היתה כוונתו באמת, תחלה שאל היסגרוני, היינו אם יבקש זאת על ידי שליח, ואחר כך שאל, הירד שאול שיצוייר שאם לא ירצו לשמוע אל פקודת שאול על ידי שליחו אז ילך בעצמו לשחת לעיר. ולכן בפעם הראשון לא שאל היסגירו אותי ואת אנשי, כי אם ישלח על ידי שליח שיוציאוהו, לא יבקש רק את דוד שהוא ראש המורדים, שאז ירצה שאנשי קעילה ואנשי דוד יוציאו את דוד ויפטרו, כמו שהיה בשבע בן בכרי, אבל לא יוכל לבקש שיוציאו את דוד ואנשיו, שאז ילחמו דוד ואנשיו עם אנשי קעילה. ויאמר ה' ירד רצה לומר לא ישלח שליח כלל רק תיכף ירד בעצמו, ובזה שפיר לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה :

יסגירו . דעתם להסגיר אותך בידו :

ויאמר דוד היסגרו עתה שאל שאלה חדשה שלא שאל בראשונה כלל, והוא אחר שידע שירד שאול בעצמו שמה, שאל אם יסגרו בעלי קעילה אותי, והנה בצד זה ידע כי שאול ודאי יבקש אותו ואת אנשיו, כי ירצה שבעלי קעילה יפתחו לו שער העיר, ואז ילחם בתוך העיר עם דוד ואנשיו, והשיג התשובה יסגירו, (ומי שהתפלא הלא לא נתקיים דבר ה' שאמר שירד שאול ושיסגירו אנשי קעילה וזאת לא היה, התפלא בחנם כי דבר ה' היה אם לא ילך דוד משם ירד שאול והם יסגירו, שגלה לו דעת שאול ודעת אנשי קעילה, למען יזהר לצאת) :

באשר יתהלכו . ( תרגום : ) באתר דכשר להלכא , במקום הצלתם :

באשר יתהלכו . רצה לומר : לא הלכו אל המקום אשר חשבו מתחילה לילך אליו וכדרך כל הארץ , כי המה לא חשבו מתחילה ללכת אל מקום ידוע , כי אם כאשר יזדמן :

ויחדל . ומנע :

ויתהלכו רצה לומר תחלה לא התישבו בשום מקום רק התהלכו תמיד ממקומם למקום וחזרו בכל פעם למקום שכבר התהלכו שמה, באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם. וזה שכתוב ויחדל לצאת, אבל אחר כך, (יד) וישב דוד התישב במקום, אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו, וזה שכתוב וישב במדבר במצדות, וישב בהר במדבר זיף, רצה לומר פעמים במצדות פעמים במדבר זיף בהר, ועל ידי זה הגם כי ויבקשהו שאול בכ''ז לא נתנו אלהים בידו, כי בכל עת שבא אל המקום לא היה דוד נמצא שם :

וישב וכו' . פעם ישב במצדות , פעם בהר וכו' :

במצדות . במקומות משומרים :

וירא דוד . כשראה אשר שאול יוצא לבקשו , אז ישב במדבר זיף במקום שיוכל להמלט :

בחורשה . ביער , כמו ( יחזקאל לא ג ) : חורש מצל , ורוצה לומר סעיף . ( יז ) למשנה . שני למלכות :

בחרשה . ר''ל ביער כי אף על פי שהיה במדבר זיף שאין עוברין בני אדם שם הנה להציל עצמו מן הסכנה מיד שאול היה נסתר ביער :

השאלות: מ''ש וירא דוד, ודוד במדבר זיף בחורשה, וישב דוד בחורשה תמוה. מדוע לא יצא משם אחר שראה שהלך שאול לבקשו? :

וירא דוד, עד עתה נמלט דוד בהשגחת ה' שלא מצאו שאול, ודוד לא ידע כי שאול הולך אחריו, ועתה ראה דוד ששאול יצא לבקשו ודוד היה בעת ההיא במדבר זיף בחרשה. ובודאי היה דעת דוד לצאת מחרשה אל מקום אחר אבל מפני סבה שנזכיר בסמוך (שבא יהונתן אליו) נשאר שם :

ויחזק את ידו . חידש ברית שביניהם :

ויחזק . חזק , כמו ואמץ לבבו במשענת אלהים , באמרו ; אלהים עמך , מה יעשה בשר לך :

ויקם יהונתן יספר הסבה שלא יצא דוד מחורשה, כי יהונתן בא אליו ויחזק את ידו בארבעה ענינים, {{{א}}} באלהים רצה לומר א''ל שלא יירא כי אלהים עמו, ובהשגחתו ימלטהו מני צר :

{{{ב}}} ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי באשר אינו יודע מקומך, {{{ג}}} ואתה תמלוך על ישראל וכו' ובזה תרום קרן בזכות הרבים כי זרח שמש הצלחתך, ובית אבי יהיה תחתיך כי אהיה לך למשנה, {{{ד}}} וגם שאול אבי ידע כן, ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מעשות לך כל מאומה :

לפני ה' . לפני האורים והתומים , כי הברית שמאז לא היה לפני ה' :

וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו . באר לנו בזה כי נשען דוד בברית יהונתן עמו שלא יגלה מקומו לאביו ואע''פ שנתפרסם ליהונתן כי דוד יקח הממלכה ותסור ממנו ולזה ספר שלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא :

ויכרתו וכו' ברית לפני ה', כי הברית הראשון היה בינו לבין עצמו וזה היה לפני הכהן ואורים ותומים ועל ידי הבטחות יהונתן ובריתו ודבריו שחזק אותו על ידי כן וישב דוד בחורשה רצה לומר נשאר יושב שם ולא יצא משם כמו שהיה במחשבתו, ובאמת כן היה ששאול לא ידע מקומו רק הזיפים הודיעו לשאול את מקום דוד כמו שיספר :

מסתתר . מתחבא אצלינו בהמצדות העומדות בחורשה , שהיא בגבעת החכילה אשר היא מימין הישימון :

ויעלו זיפים כו' הגבעתה כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקשו, במצדות הודיעו מקומו עם כל מצריו, {{{א}}} במצדות סלעים, {{{ב}}} בחרשה ביער, {{{ג}}} בגבעת החכילה, {{{ד}}} (באשר היה בחכילה עוד גבעה מצד שמאל) אשר מימין הישמון :

ולנו הסגירו . ועלינו להסגירו :

לכל אות וכו' . רצה לומר : באיזה אופן שתרצה לרדת אלינו רד , ועלינו למסרו בידך :

אות . ענין רצון ותשוקה , כמו ( תהלים קלב יג ) : אוה למושב לו :

ברוכים . ה' יברך אתכם בעבור ההודעה :

כי אמר אלי . מי שאמר : ערום יערים הוא . מתנהג הוא בערמה , היום כאן , ולמחר במקום אחר , כדי שלא יודע מקומו :

הכינו עוד . היו נכונים לראות מקום מהלכו , כי מי ראהו שם , הלא דבריכם מאומד ומשמועה : כי אמר אלי . עודו סר למשמעתי , אמר לי שבערמה ובתחבולות יעשה מלחמה , ולזאת מאוד מהצורך לחקור ולחפש אחריו :

הכינו . מלשון הכנה : ערום יערים . מלשון ערמה :

כי אמר אלי ערום יערים הוא . ר''ל הוא חסר מי האומר זה וכן ותכל דוד הוא חס' מי הוא המשתוקק והרצון בו ותכל נפש דוד וכן יהיה הרצון בזה המקום כי אמר לבי אלי שהוא יתנהג בערמה ויתראה במקום אחר והוא בלתי מתחבא שם בלתי על המעט ולזה הזהירם שיחקרו מכל המחבואים אשר יתחבא שם , או יהיה אמרו כי אמר אלי שב אל דוד והרצון שדוד אמר אליו בהיותו עמו שהוא מתנהג בערמה ובתחבולות יעשה לו מלחמה :

השאלות: הדברים כפולים ומשולשים, ובלתי מובנים? :

לכו נא הכינו עוד באשר ידע שדוד מערים ערמות ותחבולות להסתיר מקומו, ציום שיכינו הכנות בל ילך בחנם, והוא, {{{א}}} ודעו בידיעה ברורה וראו בראות העין את מקומו האמתי, כי יצוייר שמקומו היא רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר, {{{ב}}} יצוייר שמקומו אתכם ובכ''ז יתרחק כפעם בפעם למקום אחר לכן ראו את אשר תהיה רגלו שם, {{{ג}}} יצוייר שאנשיו יושבים אתכם והוא בעצמו נחבא במקום אחר לכן דעו מי ראהו שם אותו בעצמו, ולא תסמכו על מגידים שיוכל להיות שהם מאנשי בריתו רק דעו מי ראהו שם אם הוא איש נאמן, ובאר הטעם שצריך לחקור כל כך, כי אמר אלי ערם יערם הוא, המרגל אשר שלחתי לדרוש אחריו א''ל שמערים בכמה ערמות ותחבולות בענין שקשה מאד לדעת את האמת :

אל נכון . על דבר מכוון ואמת :

אם ישנו בארץ . כאשר לא נמצא אותו בכל מחבואיו , אם כן ודאי יהיה בארץ בין אנשי שבטו , ואז אחפש אותו בכל אלפי יהודה , רצה לומר : אכריח את כל אלפי יהודה , שכל אחד יחפש אחריו בין אנשיו :

המחבואים . מלשון מחבואה ומסתור : אל נכון . כמו בנכון , וכן ( שמות כה כא ) : ואל הארון , ומשפטו : ובהארון . ונכון , רוצה לומר דבר ברור ומכוון : ישנו . מלשון יש : וחפשתי . ענין חקירה :

וראו, {{{ד}}} חוץ מזה תדרשו על כל המחבאים אשר יתחבא שם, שאם לא כן הגם שאדע מקומו יוכל להתחבאות שם במקום נסתר, ושבתם אלי אל נכון רצה לומר שיהיה דבר נכון וברור, ואז והלכתי אתכם. והיה אם ישנו אמר זה בל ידמו כי מצוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ''ל מאשר יתרשל הוא מלחפש, כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל כחו :

לפני שאול . שהיה שאול עתיד לילך אחריהם , והם הלכו לפניו לחפש אל נכון :

ויקומו וילכו . לחקור ולחפש טרם בוא שאול : בערבה . במישור אשר מימין הישימון :

בערבה . תרגם יונתן : במישרא :

ויקומו אחרי חקרו שנית כדבר שאול הלכו אנשי זיפה לפני שאול והוא אחריהם ודוד היה אז במדבר מעון כי כבר נעתק מחורשה :

וילך שאול . אחר שחזרו הזיפים והגידו לו מכל מחבואיו : וירד הסלע . ירד מהסלע אשר ישב בה , לשבת במדבר , מקום נוח להשמט אנה ואנה :

וילך שאול ואנשיו לבקש אחר שלא מצאוהו עוד בחורשה, ויגדו לדוד וירד הסלע שתחלה היה בערבה של מדבר מעון שהוא מישור שבקל ימצאנו ירד אל הסלע שהיה גם כן במדבר מעון, והוא היה הר גדול :

עוטרים . מקיפים וסובבים מצד אל צד , כעטרה המקפת את הראש :

נחפז ללכת . היה ממהר לברוח , ושאול ואנשיו סבבום לתפשם :

נחפז . מלשון חפזון ומהירות : עוטרים . מסבבים , כעטרה המסבבת את הראש : לתפשם . ענין האחוזה בחזקה :

וילך וכו' והיה ההר מפסיק ביניהם, עטרים רצה להקיף ההר משני צדדים ולתפש :

ומלאך בא אל שאול . מלאך ממש , כדי להציל את דוד :

ומלאך בא . ועד שלא תפשם , בא שליח אליו ללכת מול פלשתים :

פשטו . התפזרו כדרך הנלחמים , וכן ( לקמן כז י ) : אל פשטתם היום :

ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה . באר בזה הספור מה נפלא עוצם השגחת השם על אהוביו ואיך הציל דוד עם היותו בעוצם הסכנה :

ומלאך בא בהשגחת ה' הפרטיית :

סלע המחלקות . שהיה לבו של שאול חלוק לשתי דעות , אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים , או לרדוף ולתפוש את דוד , כן תרגמו יונתן :

סלע המחלקות . על שם כי בהסלע ההוא ( הוא ההר שהלך שאול מצד ההר מזה וכו' האמור למעלה ) נחלקו ונפרדו שאול ואנשיו , מעם דוד ואנשיו :