וישמעו אחיו . כי ברח דוד , פחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול , ולזה ירדו אל דוד :

וישמעו אחיו שיראו פן ינקום שאול מהם :

כל איש מצוק וכו' . ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו :

מצוק . ענין צרה , כמו ( תהלים קיט קמג ) : צר ומצוק מצאוני , ורוצה לומר מי שיש לו מצוקה מאויביו : נושא . ענין הלואה , כמו ( שם קט יא ) : ינקש נושה , ורוצה לומר מי שיש אצלו הלואה מאחרים : מר נפש . עני ורש , כמו שכתוב ( משלי לא ו ) : ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו :

כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושא . הרצון באיש מצוק מי שמצאתהו מצוקת לבו מפני היותו עשוק ורצוץ ואין לו כח מיד אויביו ועושקיו או למה שידמה לזה , ואיש אשר לו נושה הוא הלוה ואין לאל ידו לפרוע , ואיש מר נפש הוא העני אשר שדי המר נפשו לרוע מזלו וקשה יומו כי ירוח לו מצד החבורה ולזה נתקבצו אלו אל דוד עם שכבר נתפרסם להם מטוב הצלחתו מה שהביא' לקוות לטוב בהיותם בצלו :

כל איש מצוק, שיש לו מצוקת נפש פנימיית וכל איש אשר לו נשא רצה לומר מיצר מבחוץ ואלה יעזבו מקומם לבקש ריוח ממצוקת נפש או מצרת הגוף, וכל איש מר נפש בעל כעס וחמה וזה ילך לחרף נפשו בשדה המערכה :

יצא נא . מן המערה לשבת אתכם : מה יעשה לי אלהים . באיזה מקום אמצא מנוח , כי אז ישבו עמדי :

וילך דוד כי ירא ששאול ירדוף אחריו. יצא נא אבי ואמי אתכם כי דוד ואנשי החיל ישבו במצודה ושם סכנה בעת מלחמה, בקש שיצאו מן המצודה לשבת בעיר המלוכה :

וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה . סמוך למואב , וכשיצא דוד משם ליער חרת , הרג מלך מואב את אביו ואת אמו ואחיו , חוץ מאחד שבהם שהחייהו נחש העמוני , והוא החסד שאמר דוד ( שמואל-ב יב ) : כאשר עשה אביו עמדי חסד , כדאיתא במדרש רבי תנחומא :

וינחם . דוד הביאם לפני המלך : במצודה . שהיה סמוך אל מואב :

וינחם . וינהגם , כמו ( שמות יג יז ) : ולא נחם אלהים : במצודה . ענין מקום משומר , או מגדל , או סלע , או מערה , כמו ( יחזקאל יט ט ) : יביאהו במצדות :

כל ימי היות דוד במצודה . זה לאות שאחר שיצא דוד מהמצודה נפרדו אביו ואמו ממלך מואב :

כי נודע דוד . כי התבונן להשמר ממנו : תחת האשל ברמה . אחת שהיתה בגבול בנימן . ורבותינו אמרו ( תענית ה ב ) : היא היתה רמה של שמואל , ושני מקומות הן , וכן מדרשו : ושאול יושב בגבעה , בזכות האשל הגדול אשר ברמה , שהיה מתפלל עליו :

כי נודע דוד . כי עד הנה היה נחבא ולא ראהו איש : תחת האשל ברמה . מקום גבוה היה בגבעה , ובה עמד אשל :

האשל . האילן , כמו ( בראשית כא לג ) : ויטע אשל :

כי נודע דוד, כי עד עתה שמע שנאספו אליו אנשים אבל עקבותם לא נודעו עד עתה : תחת האשל ברמה בין גבעה ובין רמה היה נטוע אשל, והאשל היה מציין גבול רמה, וכן למעלה (סי' י''ד ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון במגרון, ויש בזה דרוש לחכמינו זכרונם לברכה : (ז) שמעו נא בני ימיני גם לכלכ אמר להם, {{{א}}} אם שבט יהודה מחזיקים בידו, הם באשר ה שבטו ומשפחתו יקוו כי יתן להם משרה או נחלת שדה וכרם לא כן אתם בני ימיני, {{{ב}}} גם לכלכם וכו', רצה לומר גם א תקוו זאת, אי אפשר שכולכם תהיו שרי אלפים, ושיתן לכולכ שדות וכרמים, הלא בהכרח אחד יהיה שר אלף, ויתר העם יהיו עבדים ועניים, ואם כן מה הסבה.

בני ימיני . כי רוב עבדיו היו מבני שבטו : גם לכלכם . רצה לומר : וכי אפשר שיתן שדות לכולכם , וכי מאין לו כל כך שדות , ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים :

כי קשרתם . כולכם עשיתם עלי קשר , כאלו הבטיח טובה לכולכם : בכרת בני . בעת שכרת בני ברית עמו , כי אם גליתם אזני מאז , הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה : ואין חולה . אין אחד מכם שיחלה ויכאב לבו בעבורי : וגלה . כפל דבריו , וכדרך המדבר מכאב לב : כי הקים . רוצה לומר : על ידי שלא גליתם אזני , נגמר הדבר והקימו לאורב : כיום הזה . שנראה עתה בחוש שאורב עלי ומאסף אליו אנשים :

קשרתם . ענין אגודת אנשים בחבור עצת מרד :

ואין חולה מכם עלי . ר''ל אין אחד מכם שיחשוב עצמו חולה בעבורי בדבר הנעשה כנגדי וידמה שהיה ירא שאול שיהיה הקשר חזק מבני ישראל את דוד וילחם עמו ולזה אמר שכבר הקים בנו עבדו עליו לאורב :

כי קשרתם כלכם עלי, והנה התרעם בשתים, {{{א}}} שתיכף עת כרת בני (ברית) עם בן ישי, היה לכם להודיעני, {{{ב}}} אם תאמרו שאז לא חשבתם שיצמח מזה מרד במלכות, ועל כל פנים עתה כי הקים בני את עבדי עלי לארב, והרי הצמיח המרד באושים כמו שהוא כיום הזה שיצא המרד אל הפועל ומדוע אין גולה את אזני שזה מורה שאין מכם חולה עלי להרגיש בצרתי :

והוא נצב . עמד סמוך לעבדי שאול , בעת שאמר להם הדברים האלה :

(ט-יג) השאלות: מה חטא דואג והוא הגיד האמת ומדוע קללו דוד בתהלות סי' נ''ב, למה הפך הסדר הלא תחלה נתן לו צדה ואחר כך שאל באלהים ואחר כך חרב נתן לו ושאול אמר זה בסדר אחר? :

והוא נצב ממונה עליהם, בא נבה אל אחימלך, הנה אם היה דואג מגיד המעשה כמו שהיה באמת, לא היה נצמח שום חשד על הכהנים, כי באמת בא דוד אל בית ה' לא אל בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך, ושהוא רעב שאחזו בולמוס, וששאל לו באורים דבר סתמי ולא הודיע להכהן עקר שאלתו באמרו שהמלך צוהו להעלים הדבר, ושלא בקש חרב גלית כלל, רק חרב, ורק מפני שלא היה חרב אחרת נתן לו חרב גלית, מכל זה מבואר שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובנקיון כפיו, אבל דואג לשונו כתער מלוטש עושה רמיה, הוא אמר שדוד בא אל בית אחימלך שמשמעותו שבא אל בית הכהן לא אל בית ה', ולזה לא אמר אל בית אחימלך הכהן שאז היה משמע שבא אליו מצד כהונתו, והוא הלשין שבא אליו מצד היותו עמו בקושרים בהיותו בן אחיטוב ומשפחה זאת המה עם דוד. (וכן אמר (תהלות נ''ב ב') בבוא דואג האדומי ויגד לשאול בא דוד אל בית אחימלך. כי זה היה יסוד המלשינות שבזה השחית את הכהנים), ועל יסוד זה הוציא דבה שנית כמ''ש, (י) וישאל לו באלהים שאם היה מגיד שהיה בבית אלהים הלא היה מוכרח להגיד לשאול מה שאל לו, כי שם היה דואג נעצר לפני ה' ושמע הדברים, אבל בהיות שאול חושב שבא לבית הכהן, חשב שבביתו גלה לו סודו ושאלתו עד שבבואו לבית ה' לשאול לא יכול לדעת מה דברו בבית הכהן בלאט, {{{ג}}} שבאמת מה ששאל לו באלהים היה לבסוף, ודואג ספר בערמה שתחלה שאל לו באלהים ואחר כך נתן לו חרב וצדה, וזה משני טעמים, {{{א}}} שאם היה מספר כסדר היה שאול מרגיש שהכהן לא ידע מאומה, שאם לא כן למה נתן לו הלחם והחרב בבית ה' לפני דואג ולא בביתו, מדוע לא נשמר מדואג, לכן אמר שתחלה שאל לו באורים ותומים והיה מוכרח לכנוס לבית ה' לשאול, ולכן לא נשמר מפני דואג גם בהחרב והלחם אחר שנגלה סודם, {{{ב}}} שבזה יגדל האשמה על הכהן, שאם תחלה נתן לו חרב ולחם, יאמר הכהן שלא ידע מאומה כי בורח הוא, ואף שאחר כך שאל לו באלהים ובהכרח שאל על עניני הבריחה, אז כבר היה החרב בידו. אבל לפ''מ שאמר שתחלה שאל באלהים, וכבר ידע מתשובת האורים ותומים כי בורח הוא מדוע נתן לו לחם וחרב, {{{ד}}} לא ספר שאחזו בולמוס ושמטעם זה נתן לו לחם קדש. שבזה גם אם היה הכהן יודע כי בורח הוא היה מוכרח להשיב את נפשו, כי לא הורשה להכהן לגרום מיתתו, רק אמר וצידה נתן לו, שמשמע צידה לדרכו לימים רבים שזה מורה שהחזיק בידו, {{{ה}}} לא ספר שדוד שאל חרב סתם ולא היה לו חרב אחר עד שחרב גלית היה מקרה והוא אמר ואת חרב גלית נתן לו שמורה שכיון בעצם לתת לו דוקא חרב הזאת, {{{ו}}} שמלבד זה העלים כל הספור העקרי שדוד אמר בפי' שהוא שליח המלך על דבר סתם, ולכן אין בידו לא צידה ולא חרב כי היה דבר המלך נחוץ, שבכ''ז היה הכהן יוצא נקי בדינו :

בה' . באורים ותומים :

וצידה . מזון : ( , ז ) לרצים . הרצים רגלי לפני מרכבתו : עליו . אצלו לשמשו : סבו . סובו מפה ללכת להמיתם : ולא אבו . ולא רצו : לפגוע . ענין מכת מות , כמו ( שמואל ב א טו ) : גש פגע בו :

אחימלך בן אחיטוב הכהן ואת כל בית אביו הכהנים . ידמה שקרא עמו כל בית אביו חשב שאול שתהיה שאלתו באלהים אם יצליח במרדו על שאול בדרך שינצחהו במלחמה והיתה תשובת אחימלך כי חלילה לו כי הוא לא ידע בזה דבר ומה שעשה עשה מצד מחשבתו שיהיה דוד היותר נאמן מכל עבדי שאול והיותר סר אל משמעתו :

בן אחיטוב קראו כן לבזותו, וגם לכלול את אביו בכלל המרד :

ושאול לו באלהים . עשיתו מלך , שאין נשאלין באורים ותומים להדיוט :

בתתך . במה שנתת לו לחם וכו' , נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב :

בתתך לו לחם וכו' שאול שהאמין לדברי דואג וחשב שבא אל בית הכהן לא הוצרך לסדר הדבר כסדר שהיה (כמ''ש דואג שהוצרך לזה לחזק המלשינות) רק סדר עונותיו מן הקל אל החמור שנתן לו לחם, ויותר מזה חרב, ויותר מזה ששאל לו באלהים. וכל זה היה על תכלית שיקום עלי לאורב כיום הזה רצה לומר שהרי היום יצא הדבר אל הפועל ואגלאי מלתא למפרע :

וסר אל משמעתך . כמו ( בראשית יט ג ) : ויסורו אליו , וקרב לשמושך ואל שמע דבריך , וכי היה לי להבין שאינו הולך בשליחותך :

ומי בכל עבדיך . רצה לומר : לא במרד עשיתי זאת , כי אמרתי שהולך הוא בדבר המלך , כי מי מכל עבדיך עבד נאמן כדוד : וסר . ומאז היה סר להיות נשמע לך , לכל אשר תצונו :

ומי בכל עבדיך כדוד השיב שהלא לא היה שום ענין שיעלה בדעתו שדוד הוא מורד באדוניו, כי זה היה אפשר בא' מארבעה פנים, {{{א}}} אם היה דוד בוגד בטבעו, ועל זה אמר ומי וכו' כדוד נאמן, {{{ב}}} אם היה נראה מפעולותיו שהוא ממרה נגד אדוניו, ועל זה אמר וסר אל משמעתך, {{{ג}}} אם היה ממשפחה שהם אויבי המלך ועל זה אמר וחתן המלך, {{{ד}}} אם היה המלך משפילהו ומוריד כבודו שיצויר שימרוד מצד בקשתו הכבוד ועל זה אמר ונכבד בביתך, ואם כן הלא לא היה שום דבר שיעלה בדעתי שהוא דעתו לברוח ולמרוד :

היום החלותי לשאל לו . בתמיה , זה ימים רבים שצורך הצבור בו , שמינהו מוציא ומביא את ישראל , ומאז אני שואל לו באלהים : חלילה לי . מעשות דבר זה למרד ומעל :

היום החלותי . וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים , הלא מאז שאלתי לו , בהיות כי הוא היה המוציא והמביא : חלילה לי . לעשות זאת במרד ובמעל : דבר . רצה לומר : דבר אשמה : בכל . כמו ובכל בית אבי : בכל זאת . במה שמרד דוד בך :

היום החלותי לשאול לו באלהים . ר''ל וכי היום החלותי לשאול לו באלהים שתחשדני בזה הלא כמה פעמי' שאלתי לו באלהים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל כי הוא המוציא והמביא את ישראל : בעבדו דבר בכל בית אבי . ר''ל ולא בכל בית אבי ואמנם אמר זה לפי שכבר נר' לו שחשדם שאול כלם לפי שקראם כלם לבא לפניו :

היום החלתי לשאול, רצה לומר וכי מה ששאלתי לו היום הוא הפעם הראשון, ועל זה אמר החלותי, או הכי שאלתי היום שנודע כי הוא מורד, ואם כן מדוע תחשדני, אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי, רצה לומר אתה מיחס אלי דבר אשמה, ועל ידי אתה מיחסו אל כל בית אבי, מה שאינו כלל, כי לא ידע וכו' :

לרצים הנצבים עליו . אבנר ועמשא היו : ולא אבו . דרשו אכין ורקין ( יהושע א יח ) : כל איש אשר ימרה את פיך וגו' , יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר 'רק' :

גם ידם . רצה לומר : גם עצתם :

כי גם ידם עם דוד או לכל הפחות ידעו כי בורח הוא וחייבים מיתה על שלא גלו את אזני, ולא אבו כי הבינו שהדבר שקר :

לדויג . נשתנה שמו , אמר לו נתפסת כדג , אתה הלשנת עליהם , אתה הרוג אותם :

נושא אפוד . כל אחד מהם היה נושא אפוד , והוא מלבוש מכובד , ילבשו אותו עובדי ה' , וכמו שנאמר בשמואל ( לעיל ב יח ) : נער חגור אפוד בד :

נושא אפוד בד . ר''ל שהיו נכבדים וראויים לזה הלבוש כי זה הלבוש היו לובשים הנכבדים וכל שכן מי שהיו מהם מיוחדים לעבודת השם כמו שזכרנו בענין אפוד שמואל :

סב אתה אחר שלדבריך חייבים מיתה, יד העדים תהיה בו בראשונה :

ואת נב למען ישמעו העם וייראו ולא יחזיקו ידי דוד :

אנכי סבתי . סבבתי הדבר עד שבא לידי כך :

ביום ההוא . בהיותי בנוב , ידעתי אז שדואג שם והוא יגיד לשאול : אנכי סבותי . היה מתאונן ואומר , אני סבבתי המיתה לכולם , ועל ידי באה התקלה :

ידעתי רצה לומר אני סבה למיתתם, ואני קצת מזיד אחר שידעתי ביום ההוא כי דואג יגיד לשאול ואם כן אנכי סבותי מיתתם ואני צריך כפרה, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה א''ל הקב''ה על ידך נהרג נוב עיר הכהנים :

כי אשר יבקש את נפשי . אדם אחד רודף שנינו , במקום שאמלט שם אני , תמלט אתה , כי במשמרתי תהיה תמיד , כך תרגם יונתן : ארי מאן דבעי למיקטלי בעי למקטלך . ויש עוד לפרש ; כי אשר יאהבני יאהבך , ואשר ישמור את נפשי ישמור את נפשך , ויש דוגמא במקרא ( משלי כט י ) : אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו , הרי כאן בקשת נפש לטובה :

כי אשר יבקש . הלא שאול המבקש נפשי לספותה , הוא מבקש נפשך לזה אל תפרד מעלי ותהיה שמור עמדי :

כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך . ר''ל שכבר אשמור את נפשך כמו נפשי : כי משמרת אתה עמדי . ידמה שאמר זה מפני שכבר הביא אביתר עמו האורים והתומים ובהם יהיה נשאל דוד באלהים ולזה אמר שיש לו לבטוח על דוד שישמרהו כנפשו :

שבה אתי אל תירא, כי אשר יבקש את נפשי, רצה לומר בענין הסכנה, אני המסוכן בעצם וראשונה, ואתה במקרה על ידי, שמי שיבקש את נפשי יבקש את נפשך גם כן אבל אני העקר בסכנה. ובהפך בענין ההצלה אתה העקר ואני הטפל כי משמרת אתה עמדי, הלא ה' ישמר אותך בעצם וראשונה בהיותך כהן ועובד עבודתו, ואגב ישמור גם אותי מצד היותי טפל לך ואם כן אתה הטפל בסכנה והעקר בהצלה ולכן אל תירא :