ויקם וילך . על דוד יאמר :

ויחרד . מיהר בחרדה לקראתו : מדוע אתה לבדך . שאין מהראוי לשר וגדול ללכת יחידי :

נבה . היא נוב , והה''א בסופה , במקום למ''ד בתחילתה :

מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך . תמה על שר וגדול כדוד עם שהיה חתן המלך שילך יחידי :

מדוע אתה לבדך, שאם הולך בצרכי המלחמה איה הצבא, ואם בשליחות המלך איה נעריו ומשרתיו :

ואת הנערים יודעתי . לשון טורח , הנערים אשר יצאו עמי , הטרחתים לרוץ לפני אל מקום פלוני אלמוני : יודעתי . כמו ( שופטים ח טז ) : ויודע בהם את אנשי סכות : פלוני אלמוני . 'אלמון' מאין שם , שאיני חפץ להזכיר , כי דבר סתר הוא : פלוני . כמו ( דברים יז ח ) : 'כי יפלא' , יתכסה :

אשר וכו' . רצה לומר : לא מה שהמלך שלחני , ולא מדבר השליחות אשר צוני , ולזה באתי הנה יחידי : ואת הנערים . המשרתים שלי , הודעתי אותם ללכת אל מקום פלוני אלמוני , רצה לומר : הנסתר והמכוסה ואין לגלותה , ושמה ימתינו עד בואי :

יודעתי . כמו הודעתי : פלוני . מלשון פלא ומכוסה : אלמוני . מלשון , אלם , ורצה לומר אין לגלות המקום ולאומרה , כאלם לא יפתח פיו , וכן ( מלכים ב ו ח ) : אל מקום פלוני אלמוני תחנותי :

ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני . ר''ל ואת הנערים הודעתי שילכו לפני ואמצאם במקום איני רוצה לגלותו ולזה יהיה המקום ההוא נסתר ונעלם והסבה בזה שמירתי צוואת המלך שלא יודע לאיש הדרך אשר אני הולך בה וידמה שדוד שאל לו באלהים אם תצליח דרכו שהוא הולך בה כי כבר נגלה במה שאחר זה שדוד שאל לו באלהים ולפי שהוא אמר לאחימלך כי המלך צוהו שלא יגלה סודו לשום אדם היה מחוייב שישאל לו זה דרך כללות :

את הדבר וכו' רצה לומר שצוה שלא ידע איש לא הדבר עצמו מה הוא, ואף לא המקום שילך שם וזה שכתוב ואשר צויתך. ולכן לא יכול לקחת נער עמו שיודע לו המקום, ולא להשאיר הנערים במקום נודע שאז יודע להם המקום על ידי עובר ושב ממקום דוד אל מקום הנערים לכן הודעתי והזמנתי את הנערים שיעמדו במקום פלוני נעלם מאיש :

או הנמצא . אם אין חמשה , תן לי מה שנמצא בידך :

ועתה . הואיל ומהלכי היא בסוד , אין להמציא לי לחם מזולת , לזאת מה יש מהלחם תחת ידך , אם חמשה תנה בידי : או הנמצא . רצה לומר : ואם אין חמשה בידך , תן הנמצא ואם פחות מחמשה :

תחת ידך . רוצה לומר ברשותך :

ועתה אחר שהנחתי שם חמשה נערים רחוק מעיר מושב, תנה חמשה לחם לחמשה נערים או אם אין לך חמשה תן הנמצא תחת ידך :

אך מאשה . בקושי אני מאכילן לזרים , אך זה אי אפשר שאכילנו לטמאים :

לחם קדש . לחם הפנים היו , וכבר נסתלקו מהשלחן והוקטרו הבזיכין : אם נשמרו הנערים . הם הנערים שאמר דוד ששלחם אל מקום פלוני אלמוני וחשב שהאמת אתו ולהם יביא הלחם : אך מאשה . כאלו אמר אך אם נשמרו הנערים מאשה , רצה לומר : מטומאת קרי , ואף שהלחם ההוא אסור לזרים , מכל מקום רצה להאכילם מחמת גודל הרעבון , אולם דוקא לטהורים :

חול . חולין :

כי אם לחם קדש יש . יתכן שבחר מלחם הקדשים מה שאסורו יותר קל והוא קדשים קלים כמו הענין בלחמי תודה ועליו אמר שיתנהו לו ולנעריו : אם נשמרו הנערים אך מאשה . והנה יחס זה לנערי' לכבוד דוד ואחשוב שיהיה הרצון בזה שיהיו נשמרים מטומאת אשה וממה שידמה לזאת הטומאה :

ויען הכהן, אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש, לפי הפשט היה בידו תרומת לחמי תודה ומבואר בזבחים (דף קי''ז) שתרומת לחמי תודה אינו נוהג רק בזמן במה גדולה, ומכל מקום היה דרכם להרימם ולתת לכהן המקריב, כמו שהיו נוהגים בחזה ושוק שגם כן אין נוהגים בבמה (וכמ''ש למעלה ט' על וירם את השוק והעלי') ובכ''מ דינו כקדשים קלים שנאכלים לזרים ולא לטמאים וזה שכתוב אם נשמרו הנערים אך מאשה :

עצורה לנו . עצורה ממנו : ויהיו כלי הנערים קדש . טהורים : והוא דרך חול . והלחם משנסתלק מעל השולחן והקטירו הבזיכין , קרוב הוא להיות חולין , שיצא מידי מעילה משיהיה לו שעת היתר לכהנים : ואף כי היום יקדש בכלי . ואפילו אם היום היתה תחלת קדושתו על השלחן , הייתי זקוק ליטלו משם ולהאכילנו , שאחזו בולמוס ומסוכן הוא , כך מפורש במנחות :

כי אם אשה עצורה לנו . רצה לומר : לא כמו שתחשוב אתה שאין אנו נשמרים מאשה , לא כן היא , כי אם אשה מנועה מאתנו מן כעת תמול השלישי בזמן צאתי מביתי , ואף בגדי הנערים המה טהורים וראוים לקודש , כי טהרו אותם : והוא דרך חל . והלחם ההוא משנסתלק מעל השלחן וקרבו הבזיכין , קרוב הוא להיות חולין , כי יצא מידי מעילה משיש בו היתר לכהנים : ואף כי היום וכו' . רצה לומר : ואפילו אם היום היתה תחילת קדושתו על השלחן , ועדיין יש בו מעילה , עם כל זאת מותר לי לאכלם , כי אחזו בולמוס , והוא חולי הרעבון והכל מותר משום פקוח נפש , כן פירשו רבותינו במנחות ( צה ב ) :

עצורה . מנועה , כמו ( דברים יא וז ) : ועצר את השמים : לנו . רוצה לומר מעמנו : כתמול שלשם . רוצה לומר כתמול השלישי שלפני היום : דרך חול . רוצה לומר ענין חולין :

כי אם אשה עצורה לנו וגו' . ר''ל הנה אשה היתה נמנעת לנו מעת צאתנו שהיתה מאתמול שלשם לרוב זריזותנו לעשות מצות המלך והנה היו כלי הנערי' ראויים לקדש כי טהרנו עצמנו בצאתנו : והוא דרך חול . רצוני שכן דרך אוכלי חולין שתהיה מעלתם כמעלתי לאכל חוליהן בטהרה ר''ל על טהרת הקדש , ואף כי היום שיהיה בכלינו נהיה נשמרים ונזהרים לאכלו בטהרה ויהיה הרצון בזה והוא הנכון הנה אם היתה עצורה כתמול שלשם לבא אליה כצאתי טהרנו את עצמנו ויהיו כלי הנערים ראויי' לקדש והנה זה הוא דרכנו ומנהגנו גם באכילת חולי' שנשתדל לאכלם על טהרת הקדש ובהיות הענין כן איך לא נהיה נזהרים לאכל בטהרת הקדש כשיהיה בכלינו :

ויען דוד וכו' כי אם אשה השיב אין חשש טומאת קרי כי אשה עצרה ונמנעת מאתנו מתמול שלשום שאנחנו בדרך, וגם אין חשש טומאת כלים כי כלי הנערים קדש, וגם אין איסור מצד היותה תרומת לחמי תודה (וכדעת ר''א שם בגמרא או כל''ק דרמי בר חמא שם) כי הוא דרך חל רצה לומר שנהגו בו דרך חול שלא הניפוהו לפני ה' לשם תרומה, כי הוא זמן במה קטנה שאין תנופה ותרומת לחמי תודה נוהג, וכן אין בו איסור מצד שיצאו לחוץ, שאיסור חוץ אינו נוהג רק בשילה שק''ק נאכלים בכל הרואה, לא כן בנוב וגבעון אחר שהותרו הבמות, וזה שכתוב והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי, רצה לומר הגם שקדשו על ידי כלי שרת [כי לחמי תודה קדשו בשחיטת הזבחים על ידי הסכין שהוא כלי שרת כמ''ש במנחות (דף ע''ח)]. בכ''ז הוא דרך חול ונוהגים בו כחולין לאכלו בכל מקום ולכל אדם, ועל זה אמר ואף כי היום רצה לומר היום בנוב אינו כימי קדם בשילה שתועיל כלי שרת. ועל זה אמר :

לשום לחם חם . אחר , ביום הלקח זה . ורבותינו אמרו ( יומא כא א ) : חם ביום הלקחו , גם ביום סלוקו , חם כיום סדורו :

ויתן וכו' קדש וכו' . נתן לו לחם הפנים , כי לא היה לו לחם אחר כי אם אלו : המוסרים . אשר נסתלקו מן השלחן , לשום במקומם לחם חם , בעת הלקח את אלו שהיו מונחים על השלחן כל השבוע [ ואף שהלחם המסודר בשבת היה נאפה מערב שבת , מכל מקום היה מונח במקום שישמור חומו ] :

המוסרים . מלשון הסרה :

ויתן לו הכהן קדש . ר''ל כי לא היה שם לחם אחר לתת לו כי אם לחם הפנים שאינם מוסרים מלפני שולחן הזהב כי אם לשום לחם חום תחתיו ביום הלקחו באופן שיהיו בשלחן תמיד שתי מערכות לחם הפנים והנה לא היו מסירים אותו כי אם ביום השבת כמו שנתבאר בתורה ואז היה מתחלק לכהנים ולזה לא היה דרך לאחימלך לתת לדוד מלחם הפנים וידמה שאמר זה להורות שאם היה אפשר לו זה היה יותר נכון לו לתת לו לדוד מלחם הפנים כי אחר הקרב' מכשיריו והם בזיכי הלבונה אין בו מעילה כלל וידמה לפי זה המאמר שהיה בקדש שנתן יותר מהנטייה מדרכי התורה ממה שיהיה בלחם הפנים אחר הקרב' מתיריו ולזה ידמה שזה הקד' שנתן לו הוא תרומה או מנחה והתיר הכהן אכילתה לזר ולא אכילתה בטומאה כי הזרו' יתכן שיותר מפני פקוח נפש כי האכילה היא בעצמותה מסירה הסכנה שתהיה מהרעב ואולם הטומאה אין ראוי שתדח' מפני זה אחר שאינה בעצמותה סבה להסיר הסכנה ולזאת הסבה בעינה יותר לכבות את הנר בשכת בשביל החולה שיישן כשהיה בחליו סכנה ולא יותר לטלטל את הנר להוציאו חוץ מחדר החולה כמו שבארנו במקומו והנה קרא הלחם שישימו תחת הלחם המוסר לחם חום כי הוא היה נאפה מחדש סביב יום השבת עם שהוא אפשר שהיה עומד בדפוסיו של זהב שהיה נאפה בהם עד עת המערכה ואז היה נשמר חומו קצת לזאת הסבה :

ויתן לו הכהן קדש שהוא תרומת לחמי תודה, ובאר הטעם שלא נתן לו לחם אחר, כי לא היה שם לחם (כי היתה עיר שכולה כהנים) כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם אחר תחתיו משום דכתיב לפני תמיד, והגם שהלחם שלקחו מעל השולחן קל מהלחם שעל השולחן שאין בו מעילה וכ''ש שקל מתרומה שחייב עליו מיתה בכ''ז לא יכול לתתה לו כי אסורה לזרים, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה נתן לו לחם הפנים המוסרים מעל השולחן כי דוד אחזו בולמוס, וכבר באר זה בפר''ד כי לכן נתן לו לה''פ המוסרים כדין מי שאחזו בולמוס שמאכילים אותו הקל הקל תחלה, ודוד א''ל שיתן לו חמשה לחם, כי הכ''ג היה נוטל חמש חלות כמ''ש ביומא וא''ל שיתן לו חמש חלות תיכף כי בהם תתישב דעתו, או יתן לו הנמצא אם נמצא בידו חולין טוב יותר, והשיב לו הכהן עמ''ש או הנמצא, אין לחם חול, תרגם יונתן כי אם לחם קדש, והוא לה''פ אחר הקטרת הבזיכין שהוא הקל מכולם, כי הסדר הוא תרומה חייב עליו מיתה, לחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין קל יותר שהוא רק בלאו, ולה''פ אחר הקטרה קל מכולם שאין בו מעילה, אך בתנאי אם נשמרו הנערים אך מאשה, כי אם הם טמאים יתהפך הדבר, שאיסור קדש חמור מתרומה שטמא האוכל קדש הוא בכרת (כמ''ש הרמב''ם פי''ח מהלכות פה''מ) וגבי תרומה ליכא כי אם חיוב מיתה בידי שמים (כמ''ש הרמב''ם פ''ו מהלכות תרומות) וקל מכולם לה''פ קודם הקטרת הבזיכין שאינו חייב משום טומאה עד שיקרבו מתיריו (כמ''ש הרמב''ם פ''ב מהל' מעילה) ואז היה ראוי להאכילו תרומה, ואחריו לה''פ שעל השולחן, ואחריו לה''פ המוסרים מעל השולחן שחמור מכולם ודוד השיב כי אשה עצורה לנו וכלי הנערים קדש ואין חשש טומאה, ויען לא באר איזה קדש י''ל אם לה''פ שעל השולחן או לה''פ המוסרים, א''ל שהוא דרך חול נגד תרומה אף כי היום יקדש בכלי, רצה לומר גם לחם שעל השלחן קל נגד תרומה כנ''ל, אחר שהוא רק בלאו, לכן ויתן לו הכהן קדש לא תרומה, כי לא היה שם לחם אחר כי אם לה''פ המוסרים שהוא הקל מכולם :

נעצר לפני ה' . עוצר עצמו לפני אהל מועד , לעסוק בתורה : אביר הרועים . אב בית דין :

נעצר . מעוכב שם , להתבודד בעבודת ה' : אביר הרועים . גדול וממונה על רועי מקנה המלך :

נעצר . מעוכב , כמו ( שופטים יג טו ) : נעצרה נא אותך : האדומי . שהיה גר באדום , אבל היה ישראל מלידה : אביר . ענין חוזק , כמו ( בראשית מט כד ) : אביר יעקב , ורוצה לומר גדול וחשוב :

אביר הרועים . ר''ל גדול רועי המקנה אשר לשאול וממונה עליהם :

ושם איש יספר שהכהן לא נשמר מפני דואג שהיה שם, וזה לאות שהכהן לא עלה על לבו כי בורח הוא, וזה מגיד גם כן רשעת דואג שהיה שם ושמע כי דוד אמר שהולך בשליחות שאול, ובכ''ז הלשין את הכהן בשקר כמו שיבואר :

ואין יש פה . ואם יש פה : נחוץ . בבהילות :

ואין . בלשון שאלה אמר לו , האם אין יש פה חרב לתתה לי : כי היה וכו' נחוץ . ובעבור המהירות לא לקחתי מה עמדי :

ואין . בחיר''ק כמו בציר''י , וכן ( לעיל ד כא ) : אי כבוד : פה . כאן : כלי . תרגם יונתן : מני : נחוץ . ענין מהירות רב , וכן תרגם יונתן : בבהילו :

לוטה . כרוכה , וכן ( מלכים-א יט יג ) : וילט פניו באדרתו : אחרי האפוד . אחר ששאלו באורים ותומים , אמר לו כן . וכן תרגם יונתן : בתר דשאיל ליה באפודא :

אחרי האפוד . מונחת אחרי האפוד ויונתן תרגם : בתר דשאיל ליה באפודא . רצה לומר : מתחלה שאל לו באורים ותומים , ואחרי זה אמר לו הדברים האלה : אם אותה . אם תרצה לקחתה , קח אותה : אין כמוה . רצה לומר : טובה היא לי מכל החרבות :

לוטה . מכורך ומעוטף , כמו ( מלכים א יט יג ) : וילט פניו באדרתו : בשמלה . בבגד : האפוד . הוא שם כולל גם לחושן : זולתה . חוץ ממנה : בזה . במקום הזה :

לוטה בשמלה . נסתרת ומכוסת בשמלה אחרי האפוד והחשן שהי' בלשכה ששמים שם בגדי כהונה והנה שם זה החרב שם לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית :

חרב גלית פי' מהרי''א כי אנשי החיל ימנעו מקחת חרב שנהרג בו בעליו, כי סימן רע לבעליו, וזה שכתוב אם אותה תקח לך קח כי אין אחרת, ודוד השיב אין כמוה כי אצלו שהוא נצח בה תורה על סימן טוב :

ביום ההוא . כי בעוד היותו בארץ ישראל , עדיין היה ברשות שאול , וכאלו לא ברח : מלך הארץ . רצה לומר : חשוב כמלך , על היותו יוצא ובא במלחמה לפני העם : הלא לזה יענו . רצה לומר הלא עליו היה השבח לזמר במחולות לאמר , הכה וכו' ודוד ברבבותיו :

ויברח עתה ברח לגמרי כי יצא מגבול ארץ ישראל :

הלא זה דוד מלך הארץ . אמרו לו לאכיש , תנאי היה בינינו ( לעיל יז ט ) : 'אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים' , אין לך אלא שתרד מכסאך , ויהיה מלך הארץ הזאת :

יענו . ענין הרמת קול , כמו ( דברים כז יד ) : וענו הלוים קול רם : במחולות . שם כלי זמר :

הלא זה דוד חשדוהו שבא כמרגל כי אי אפשר שברח הלא הוא מלך הארץ, ואי אפשר שיברח מפני שאול כי גדול הוא משאול אם אצל העם שנחשב כמלך אצלם אם מצד גבורתו, כי הלא לזה יענו במחלות. גם אמרו הלא זה דוד מלך הארץ הזאת של פלשתים שכפי התנאי שהתנה גלית אנחנו עבדים למנצח הפלשתי, והוא בא ללכוד את הארץ, הלא לזה יענו שנית במחולות לאמר הכה דוד ברבבותיו, כי בא להכות אותנו חללים :

את טעמו . את דבריו : ויתהולל . נשתטה : ויתו . ויכתוב : רירו . רוקו , דבר הנוטף קרוי ריר , וכן ( איוב ו ו ) : בריר חלמות ; וכן ( ויקרא טו ג ) : רר בשרו :

וישנו את טעמו . שינה את דבריו לפניהם , ועשה מעשה סכלות בהיותו בידם , ועשה סימנים ושריטות על הדלתות והוריד וכו' , וכל זה עשה למען יחשבו שאין זה דוד :

וישנו . מלשון השתנות וחלוף : טעמו . ענין דבור החכמה , כמו ( איוב יב כ ) : וטעם זקנים יקח : ויתהולל . ענין סכלות , כמו ( שם פסוק וז ) : ושופטים יהולל : ויתו . ענין רושם ושריטה , כמו ( יחזקאל ט ד ) : והתוית תיו : רירו . רוקו , כמו ( איוב ו ו ) : בריר חלמות :

וישנו את טעמו . הוא מענין וטעם זקנים יקח והרצון ששנה דבריו באופן שהיה נראה כי בבלי דעת דבר ועשה עצמו הולל : ויתו על דלתות השער . ר''ל שהיה מתוה תו ורושם על דלתות השער על צד השטות והיה מוריד ריר פיו על זקנו :

וישנו את טעמו, תחלה נתן טעם שבא כי ברח מאדוניו, עתה שינה ונתן טעם אחר, ויתהולל בדברי שגעון עד שנראה מדבריו שהוא איש משוגע, וכן ממעשיו ויתו על דלתות השער, וכן מתנועותיו ויורד רירו אל זקנו :

הנה תראו . הלא ראיתם שהוא איש משוגע , ודוד הלא הוא משכיל , אם כן אין זה דוד , ולמה תביאון אלי :

משתגע . מראה בעצמו ענין שגעון :

ויאמר אכיש הנה תראו וכו' רצה לומר בהכרח תאמרו אחד מג' תירוצים, {{{א}}} או שלא ידעתם שהוא איש משוגע, על זה משיב הנה תראו איש משתגע, הלא זה נראה לכל :

הזה יבא אל ביתי . לשון תמיהה , ולכך נקוד חטף פתח , ורפי :

חסר משוגעים . אמרו במדרש ( ילקוט שמעוני כאן רמז קלא ) : שהיתה אשתו ובתו משוגעות , ולזה אמר וכי חסר וכו' , רצה לומר וכי אין די לי במשוגעים אשר בביתי , עד שהבאתם גם את זה להשתגע אצלי : הזה וכו' . ועוד , האם זה שהוא בתכלית השגעון , וכי ראוי הוא לבוא אל ביתי , עם כי לפעמים יתענגו השרים בשמוע דברי משוגע , אולם לא מדברי מי שהוא בתכלית השגעון :

חסר משוגעים אני . ר''ל האני חסר משוגעים ומצטרך אליהם עד שתביאו אלי זה להשתגע , ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון והוא ראוי לבא אל ביתי , והנה בזאת התחבולה נמלט דוד מיד אכיש מלך גת :

{{{ב}}} או תאמרו שהבאתם אותו כדרך שמביאים משוגע לצחוק, על זה אמר חסר משוגעים אני הלא יש פה משוגעים הרבה בלעדיו, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שהיו אשתו ובתו משוגעים, {{{ג}}} או תאמרו שלא אתם הבאתם אותו רק בא מעצמו וזה אי אפשר כי הזה יבוא אל ביתי מעצמו וכי ראוי שיניחוהו לבוא :