ויברח . בעוד שאול מתנבא , ברח ובא לביתו :

ויברח בעוד התנבא שאול היה לו זמן לברוח : מה עשיתי רצה לומר מה חטאתי בפני עצמי או מה עוני כו' לפני אביך בחטא הנוגע למלכות :

חלילה . חולין הוא לאבי לעבור על השבועה אשר נשבע לבל ימיתך , וחשב יונתן שכל מה שעשה אביו לא היתה מדעת שלימה , כי אם מרוח רעה הבאה עליו : ומדוע יסתיר . אם דרכו לגלות לפני מצפון לבו , מדוע יסתיר הדבר הזה , אם כן בודאי אין זאת אמת :

ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת . יתכן שכבר חשב יהונתן שמה שהיה שאול רודף דוד להרגו לא יהיה כי אם בסבת הרוח הרעה שהיתה מבעתת אותו אך בהיות שאול בדעתו השלם לא היתה כונתו להרע לדוד כי כבר נשבע לו באלהים כאמרו חי ה' אם יומת :

השאלות: הלא שמע יונתן כי שלח לשמרו וכי רדף אחריו לניות? :

ויאמר לו, יונתן חשב שמה ששלח לשמרו, לא היה כדי להמיתו רק להביאו אצלו שלא יברח, והביא ראיה על זה שאחר ששאול אינו עושה דבר בלתי עצתו, אם היה רוצה להרגו היה מגלה את אזנו, ולכן אין זאת פי' לא להרגך צוה לשמרך רק בהפך לשמרך שלא תברח מלפניו :

כפשע . כפסיעה אחת נפטרתי מפניו , והכה בחנית בקיר , באותה פסיעה נצלתי מן המות :

וישבע עוד דוד ויאמר . רצה לומר : מתחלה אמר הנה מה שלא גלה לך , הוא בעבור שיודע הוא אשר מצאתי חן בעיניך , ולזה מסתיר ממך לבל תעצב , וחזר ונשבע ואולם חי ה' וכו' , כי כשיעור פסיעה אחת היה ביני ובין המות , כי לולא נטיתי מפניו בעת שהטיל החנית , היה ממית אותי , וכאומר יהיה איך שיהיה , אם בדעת אם מבלי דעת , מכל מקום אני תמיד בסכנה :

ואולם . ואבל : כפשע . מלשון פסיעה וצעדה :

כפשע ביני ובין המות . ר''ל שיעור מועט כאילו תאמר פסיעה אחת וזה מבואר מאד בעת שהיה דוד מנגן לפניו כי לולי נטה מפניו מעט הרגו בחניתו :

ידוע ידע, דוד השיב כי נהפך הוא, מה שלא הודיע לך זה מפני שאינו מתיעץ ומסופק עוד על זאת רק גמר בלבו להרגו, ולכן העלים מיונתן האוהב את דוד בל יעצב, והביא ראיה כי הלא כפשע ביני ובין המות, עת הטיל עלי החנית וזה אות כי כלה ונחרצה אצלו להמיתני :

מה תאמר נפשך . לפי שהחכמה נתונה בנפש המשכלת , אמר לו מה תאמר נפשך :

הנה חדש מחר . חידוש הלבנה , וכל אוכלי שולחן המלך אין נמנע איש מלבא ביום טוב אל הלחם : ואנכי ישוב אשב עם המלך לאכול . לשון הווה הוא , ואנכי רגיל לישב עם המלך תמיד לאכול סמוך לו : ושלחתני . מעתה , ונסתרתי עד הערב של יום שלישי , ולא אהיה עם האוכלים , ויפקד מושבי , ויתמה המלך עלי , או מחר או למחרתו :

חדש מחר . רצה לומר : ראש חדש , והיה מדרך כל אוכלי שלחן המלך , לבוא בו אל השולחן ולא יעדרו , אבל בשאר הימים היה מי מהם לפעמים נמנע מלבוא : ואנכי וכו' . דרכי לשבת עם המלך לאכול על שולחנו : ושלחתני . רצה לומר : לזאת העצה היעוצה , שהיום תשלחני להסתר היום ומחר , ומחרתו עד הערב עד עת תוכל להודיעני אחר הסעודה :

ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול . בכמו היום הזה ולזה ירגיש המלך שאינני שם וישאל מה הסבה בזה : עד הערב השלישית . הוא ערב יום החדש השני כי הוא שלישית לערב ההוא :

הנה חדש מחר יום ראש חודש, ודרכי לישב עם המלך לאכל, ואמר ואנכי ישב אשב רצה לומר רצוני לישב עמו גם עתה, כי אם לא אשב אהיה כמורד שהלכתי בלא רשות, ולכן ושלחתני רצה לומר תתן לי רשות ללכת שלא אלך בלא רשות ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית הוא אחר ראש חודש שאם לא ישאל ביום הא' ישאל ביום השני :

נשאול נשאל . רשות שאל ממני : זבח הימים . משנה לשנה בזמן הזה :

אם פקוד . אם יזכור בי לשאול עלי , אז תשיב לומר שנשאל ממני ללכת לעירו על הזבח הקבוע לבני משפחתו בכל שנה [ וחשב כי בזולת ראש חדש לא ישאל עליו , כי אין הדבר קבע לבוא בכל יום , ואף בראש חדש לבד , לא ישאל , בחשבו שמקרה הוא , וכאשר היה באמת שחדל לשאול בראש חדש , אולם כשלא יבוא בראש חודש וגם ביום שלאחריו , אז קרוב הדבר שישאל עליו ] :

פקוד . ענץ זכרון והשגחה , כמו ( בראשית כא א ) : וה' פקד את שרה : נשאול . מלשון שאלה ובקשה : לרוץ . לילך במרוצה ומהר : הימים . השנה , כמו ( ויקרא כה כט ) : ימים תהיה גאולתו :

כי זבח הימים שם לכל המשפחה . יתכן שעל דבר נס עשה השם ית' להם היו עושים שנה בשנה ביום ההוא זבחי שלמים וזה היה נקרא זבח שלמים לכל המשפחה :

נשאל נשאל רצה לומר שנשאל על ידי אחרים שהם משפחתו ועל ידי כן נשאל, ומה שלא שאל מן המלך עצמו כי צריך לרוץ בית לחם במהירות, כי זבח הימים שם שעושים זבח בכל שנה, והזבח כולל לכל המשפחה, וע''כ בקשו שימצא שם :

אם כה יאמר טוב . שלא יחרה לו : שלום לעבדך . אין בלבו להרגני : ואם חרה יחרה . זהו שאהא לו מצוי להרגני : כלתה הרעה מעמו . סוף דבר מחשבה רעה לו עלי :

טוב . רצה לומר : טוב עשית מה שנתת לו רשות ללכת : שלום לעבדך . אז תדע כי שלום לי , ואיננו רוצה להמיתני : דע כי כלתה . רצה לומר : סוף דעתו להמיתני , ולזה חרה לו על מה שלא אהיה מצוי אצלו לשלוח בי יד :

כה . כן : כלתה . ענין סוף וגמר :

אם כה יאמר הנה באר שני תנאים, שיאמר טוב, או שיחרה לו, ועוד יצויר שני אופנים והוא, {{{א}}} שלא ישאל כלל, {{{ב}}} שישאל ולא יאמר לו טוב ולא רע, רק תפס השני צדדים שע''פ ידע בבירור טוב או רע, כי אם ישאל עליו יהיה או מסבת שרוצה בו או מסבת שרוצה להמיתו, בצד הא' יאמר טוב ובצד הב' יחרה לו, אולם אם אינו אוהבו וגם אין דעתו להמיתו לא ישאל עליו כלל או לא יקפיד על העדרו, וזה שכתוב אם כה יאמר טוב אז ודאי שלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו, אז ודאי כלתה הרעה, ובשני צדדים האחרים נשאר הדבר בספק :

ועשית חסד . לשלחני :

ועשית חסד . לגלות אזני מה נהיה : כי בברית . לזאת מהראוי שתעשה עמדי חסד : ואם יש בי עון . רצה לומר : ואם לאחר זמן מצאת בי עון , ובעבורו תפר הברית : תביאני . כי אם לא תגלה אזני , אבוא שוב לפני אביך , ותהיה אתה הגורם :

ועשית על צד הזה שחרה יחרה לו, בקש מיהונתן, {{{א}}} יעשה זאת מצד החסד, {{{ב}}} מצד הברית שכרת עמו, {{{ג}}} מצד שאין בו עון, וזה שכתוב ואם יש בי עון וכו' :

חלילה לך . כזאת לחשדני שאדע בו שכלתה מעמו הרעה ולא אגיד לך :

חלילה לך . חולין היא לך מלהיות נמצא בך עון שבעבורו יופר הברית : עד אשר אם אדע וכו' . רצה לומר לא נמצא בך עון שבעבורה אעלים ממך דברי אבי :

חלילה לך . ר''ל חלילה לך מחשוד אותי בזה שארצה שתמות ביד אבי כי כודאי אם אדע שכלתה הרעה מעם אבי לבא אליך אגיד לך כדי שתמלט :

ויאמר עמ''ש ואם יש בי עון וכו' השיב חלילה לך מעון, ואם כן כי אם ידע אדע וכו' ולא אותה אגיד לך בתמיהה, ודייק אותה אגיד כל אופני הרעה בפרטות :

מי יגיד לי . במקום שאסתר שם :

מי יגיד לך . רצה לומר : על ידי מי תגיד לי : או מה . רצה לומר : מה יענך טוב , או מה יענך קשה , ומסוף המקרא למדנו חסרון ראשיתו :

יענך . ישיבך : קשה . תשובה קשה :

ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה . ר''ל מי יגיד לי אם חרה יחרה לו כדי שאשתדל להמלט ממנו או מה יענך קשה כי יוכר מהדברים ההם הרבה מכוונתו , או ירצה בזה והוא מי יגיד לי אם יאמר טוב כדי שלא אסתר מפניו ולא אכעיסנו כנגדי או מי יגיד לי אם חרה יחרה לו ויענך אביך קשה מה יהיו הדברים ההם הקשים כדי שאתנהג בזה לפי הראוי :

השאלות: בלשון מה יענך נלחצו המפרשים? :

מי יגיד לי רצה לומר הלא אז לא תוכל להודיע לי על ידי שליח פן יודע הדבר, או מה יענך אביך קשה רצה לומר מה יהיה אצלך מענה קשה, כי יוכל להיות שאצלך לא יקרא מענה קשה רק אם יקוב ויגמר דיני למות, ובאמת גם חרון קל יקרא קשה, כי אולי יסתיר מחשבתו וחרונו, ושעורו הודיעני מה (נקרא אצלך כי) יענך אביך קשה, הודיענו גדר הקשה והרך אצלך :

השדה . כי אין להמתיק סוד כי אם בשדה , בכדי שלא יהיה נשמע למי :

לכה ונצא השדה . היתה עצתו שיצאו השדה כדי שיוכלו לדבר שם כל רצונם כי שם יראו מי סביבם ולא יראו זה בהיותם בבית או בעיר :

ויאמר אחר שרצה לפרט הדברים ולכרות עמו ברית יצא עמו השדה בל ישמעו הדברים :

ה' אלהי ישראל . לשון שבועה : השלשית . בימי מחר , זהו יום שלישי כשעה של עכשיו , כי מחר חדש , ושמא לא יתמה מחר אבי , אבל יתמה ביום השלישי . ( יג ) כה יעשה לי . הקב''ה , כי אחקור את אבי ואמצא שהוא טוב אליך , אם לא אשלח על ידי שליח וגליתי אזנך , כי הטובה אני יכול לגלות , ואם ייטיב אל אבי להרע לך , אותה לא אגלה , פן יודע לאבי מקום שאתה שם , וגליתי אני בעצמי את אזנך :

ה' אלהי ישראל . רצה לומר : הריני נשבע בה' וכו' : כעת מחר . כעת הזאת ביום מחר השלישית , והוא יום שאחר ראש חדש : והנה טוב . כשתהיה ההודעה טובה : ולא אז וכו' . וכי לא אז אשלח אליך לבשרך טובה , בתמיה :

אחקור . מלשון חקירה ודרישה :

(יב-יב) השאלות: מדוע בצד הא' אמר כי אז אשלח, ובצד הב' אמר וגליתי את אזנך בעצמי, מה הלשון כי ייטב אל אבי את הרעה עליך? :

ה' אלהי ישראל נשבע לו בה'. כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית רצה לומר כי ביום הראשון לא אחקור ואמתין אולי יפקדך אבי, ואם לא ישאל עליך יום מחר השלישית כעת הזאת שאנחנו בה' אז אחקר אני, ואתחיל בדברים עמו. והנה טוב פי' אם יהיה המענה טוב אז אשלח (על ידי שליח מאחר שאין חשש שיתגלה הדבר) וכן אז אשלח רצה לומר תיכף אז בלי איחור :

כה יעשה וכו' . הוא ענין שבועה , וגזם ולא אמר , והרי הוא כאלו אמר , טובה כזאת יעשה לי וכן יוסיף וכו' : כי ייטיב . כאשר יהיה ישרו טוב בעיני אבי להרע לך , עם כי יקשה בעיני לבשרך רעה , עם כל זה אגלה אזנך , כי ההליכה מפה , לטובה תחשב , כי תלך בשלום מבלי פחד , וסוף הדבר יהיה כי מלוך תמלוך , וזהו ויהי ה' עמך וכו' :

כה יעשה וכן נשבע על צד השני, כי ייטב אל אבי את הרעה עליך פי' אני אדבר עליך רעה לפני אבי (כי בזה אחקר אותו) ואם אראה שזה ייטב בעיניו, וזה סימן ששנא אותך, וגליתי את אזנך אז לא אשלח שליח (פן יודע) רק אני בעצמי אגלה את אזנך, ויהי ה' עמך רצה לומר אני אשלחך הגם שיהיה ה' עמך כאשר היה עם אבי להמליכך על ישראל בכ''ז אשלחך לשלום :

ולא אם עודני חי . לשון בקשה הוא , כמו ( מלכים-ב ה יז ) : ולא יתן נא לעבדיך . ואינו זז ממשמעו , ולא תעשה לי טובה בעודני חי , שתעשה עמי חסד ה' בטרם אמות , ומהו החסד , שלא תכרית את חסדך מעם ביתי , בזאת תכרות לי ברית בחיי :

ולא אם עודני חי . רצה לומר : לא אשאל ממך דבר אם אהיה עדיין חי כשתמלוך , ולתוספת ביאור אמר ולא תעשה וכו' , ורצה לומר : ולא אשאל אשר תעשה עמדי חסד בעבור ברית ה' אשר בינינו בעוד שלא אמות , והרי הוא כאומר מובטחני שתקיים הברית מבלי שאלה ובקשה :

ולא אם עודני חי וגו' . ר''ל איני ירא אם עודני חי בהיותך מולך שלא תעשה עמי חסד ה' ולא אמות וגם אחרי מותי איני ירא שתכרי' חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בעת שיכרת הש''י את אויבי דוד מעל פני האדמה איני ירא שתכרית חסדך מעם ביתי שהוא ממשפחת אויבי דוד , והנה כרת יהונתן גם כן ברית עם בית דוד ר''ל שאין בריתו עם דוד לבד אבל עם בית דוד בכללם לשמרם מהרע כפי היכולת וקלל יהונתן עצמו אם יעבור על זה הברית לבגוד בדוד ובביתו ואמר שהש''י יבקש מיד אויבי דוד ויפרע מהם אם יבגוד בזה הברית :

(יד-טז) השאלות: באו פה חמשה שלילות באין מבין התכת המאמר ומה רצה במ''ש ובקש ה' מיד אויבי דוד? :

ולא. (כרת עמו ברית על עת אשר יגיע דוד למלכות, בין על שלא ימית אותו כדרך המלכים להכרית זרע המלכים הקודמים כדי להחזיק במלוכה בלא ערעור, בין על שלא יכרית את זרעו) ושיעור הכתוב, ויהי אלהים עמך ולא יהיה עמך אם עודני חי (בעת שתמלוך) ולא תעשה עמדי חסד ה' שלא אמות, רצה לומר אם בעת שתמלוך (שעל זה אמר ויהי אלהים עמך כאשר היה עם אבי) אהיה עוד בחיים ואתה לא תעשה עמי חסד שלא אמות, רק תמיתני, אז לא יהיה אלהים עמך, וכן אני מתנה, (טו) ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם גם אחרי מותי, ולא (תכרית חסדך מעם ביתי) בהכרת ה' את איבי דוד רצה לומר הגם שיכרית ה' כל אויבי דוד ובכללם כל בית שאול, בכ''ז אתה מושבע ועומד בל תכרית חסדך מעם ביתי, ותהיה למגן בעדם בל יכלו בני ביתי עמם :

ולא בהכרית ה' . וגם לא תסיר חסדך מה' , כי אף בבא הפורענות על בית אבי , שידעתי שיכרית המקום את אויביך :

ולא תכרית . אף לא אשאל שלא תכרית למנוע ולבטל חסדך מעם ביתי : ולא בהכרית . אף לא אשאל שתשמור הברית בעת יכרית ה' את אויביו , והם בית שאול שיוכרתו כלם בסבת הגבעונים , ואמר גם לא אשאל לפרט שתחמול אז על זרעי , כי הברית כולל הכל , וידעתי כי שמור תשמור :

ולא תכרית . רצה לומר לא תמנע :

ובקש ה' . את הברית הזאת : מיד אויבי דוד . כנה הכתוב , ופירושו : בקש הקב''ה את העון מיד דוד , כשעבר על הברית ואמר למפיבושת ( שמואל-ב יט ל ) : אתה וציבא תחלקו את השדה , יצתה בת קול ואמרה : רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות ( שבת נו ב ) . וכן תרגם יונתן : ואתפרע ליה ה' מיד שנאי דוד :

עם בית דוד . לעשות חסד עם ביתו , בעוד היותו נרדף משאול : ובקש . זה מדברי יונתן שאמר ה' יבקש מאויבי דוד לשלם גמול , ואף ממני , אם אהיה לו לאויב למנוע החסד מביתו :

ויכרת יהונתן. שיעור הכתוב, ויכרות יהונתן עם בית דוד מיד אויבי דוד, ומלות ובקש ה' הוא מאמר מוסגר, רצה לומר יהונתן כרת ברית עם בית דוד (שהוא מיכל אשתו וישי ובניו שכללם בתוך הברית הזה) להצילם מיד אויבי דוד, והוא שיהונתן התחייב להציל את בית דוד בל ירע שאול עמהם אחרי ברחו, ומ''ש ובקש ה' רצה לומר בעת כריתת הברית בקש את ה' בתפלה שיעזרהו על זה. ולפי זה כמו שכרת דוד ליהונתן בין על יהונתן בין על ביתו להחיותם עת ימלוך, כן כרת יהונתן לדוד בין על דוד בין על ביתו להצילו מיד שאול :

באהבתו אותו . רצה לומר : לא הוסיף להשביעו , בעבור כי חשש פן לא יקיים דוד את הברית שמאז , אולם מה שהוסיף להשביעו , הוא על כי אהב אותו כנפשו , והיה מתענג בהזכיר כי מלוך ימלוך ויהיה לאל ידו לעשות חסד :

והוסיף גם כן יהונתן להשביע את דוד בדרך שיהיה ברית שלום ביניהם מצד חוזק אהבתו אותו כי אהבת נפשו אהבו :

באהבתו אתו רצה לומר שהשביעו בהאהבה שבינם, שאחר שאהבו אהבת נפשו כשנשבע בהאהבה נשבע בנפשו והיה זה אצלו השבועה היותר גדולה :

מחר חדש . ודרך כל אוכלי שולחן המלך לבא ביום מועד אל השולחן : ונפקדת . אבי יפקדך וישאל היכן אתה : כי יפקד מושבך . שיהיה מושבך חסר , שאתה יושב בו . וכן תרגם יונתן : ותתבעי ארי יהי מרוח בית אסחרותך : ונפקדת . לשון זכרון : כי יפקד . לשון חסרון :

ויאמר לו יהונתן . עתה חזר להשיב כל מה ששאלו דוד מי יגיד לו , ואמר לו מחר ראש חדש , ותהיה נזכר כאשר יחסר מקום מושבך מאין יושב בה , ורצה לומר : על ידי שמחר ראש חדש תהיה בודאי נזכר , אם למחר אם למחרתו , וכמו שכתוב למעלה :

ונפקדת . ענין זכרון : יפקד . ענינו חסרון , כמו ( במדבר לא מט ) : ולא נפקד ממנו איש :

ויאמר לו יהונתן התחיל לפרט הסימנים ששמו ביניהם. ונפקדת בהכרח יזכר בך המלך, אחר שיפקד ויחסר מושבך שלא תמצא שם, ולכן.

ושלשת . שלשת ימים , ואז תרד מאוד , כלומר לכשתגיע היום השלישי , תרד במקום סתר ותתחבא הרבה , כי אז יבקשוך , ובאת אל המקום הסתר הזה אשר אתה נסתר בו היום , שהוא יום מעשה מלאכה . וכן תרגם יונתן : ביומא דחולא , שאותו היום נסתר , כמה שנאמר ( פסוק כד ) : 'ויסתר דוד בשדה' מיד , 'ויהי החדש' מחר : האבן האזל . אבן שהיתה אות להולכי דרכים : האזל . הולכי הדרך , וכן תרגם יונתן : אבן אתא , אבן האות :

ושלשת . כל שלשת הימים , והם היום ומחר ומחרתו , תרד מאד להיות נסתר בהעמק , במקום שנסתרת שם ביום המעשה , והוא היום שהיה בו מעשה השבועה , אשר נשבע שאול ליהונתן לבל המית את דוד , כי גם אז היה נסתר במקום ההוא :

האזל . ענין הלוך , כמו ( איוב יד יא ) : אזלו מים מני ים , ורצה לומר סימן להולכי אורח :

ושלשת תרד מאד . ר''ל שישבו שם עד הערב השלישית כמו שאמר דוד או יהיה הרצון בזה שישב שם עד בקר היום השלישי מהחדש השני וכן נראה ממה שאמר אחר זה ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ותרד מאד בעמק באופן שלא יראה אותך שום אדם : ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה . שנסתרת בשדה ודברתי אל אבי עליך טובה עד שנשבע שלא ימיתך : אצל האבן האזל . לפי שהמקום ההוא היה רחב ייחד מקום מוגבל ממנו והוא אצל האבן האזל ואחשוב שנקרא' כן שהיתה סימן להולכי דרכים :

ושלשת תרד מאד רצה לומר תחלק השדה (שתסתר שם) לשלשה חלקים שבכל יום ויום תרד מאד למקום יותר נסתר מיום הקודם, והטעם, כי ביום הא' עדיין אין הסכנה גדולה כל כך, וביום הב' שאם יכיר בו המלך על ידי שלא בא אל שולחן המלך יהיה הסכנה יותר, וביום הג' שהוא ב' דר''ח שאז אין שום אמתלא כי ביום הראשון אמר מקרה הוא כמ''ש בפכ''ו וגם שאז יחקר הוא את אביו כמ''ש בפי''ב אז הסכנה גדולה מאד. ולכן אז תרד מאד. ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה רצה לומר ביום החול שעושים בו מלאכה (כי בר''ח לא עשו מלאכה בשדות ואין צריך להתרחק מאד בשדה כמו בחול שהעם מצויים שם) וישבת אצל האבן האזל כי שם אמצאך :

צדה אורה . לא מפיק ה''א , ופתרון צדה כמו לצד , כל תיבה שצריכה למ''ד בתחלתה , הטיל לה ה''א בסופה , בצד אותה אבן , אורה חצים למטרה , כדי שלא יבין הנער , וזה סימן יהיה לך לנחש אם אתה צריך לברוח :

שלשת החצים . האחד לירות ראשון , והשני אחריו , אם להרחיקו אם להקריבו כפי הסימן האמור בענין , ואולי לא יכוין בהשני , לקח עוד אחד , ובו יכוין לפי הסימן הנרצה : צדה אורה . אשליך לצד האבן ההוא , כאלו אני מורה למטרה :

צדה . מלשון צד : אורה . אשליך , כמו ( שמות טו ד ) : ירה בים : למטרה . הוא הדבר אשר המורים מכוונים להשליך בו , כמו ( איכה ג יב ) : כמטרא לחץ :

צדה אורה . ר''ל לצד האבן אורה בדרך שתהיה האבן לי למטרה :

ואני שלשת החצים הוא מליצה על לשון הרע שנקרא חץ בכתובים, ונקרא לשנא תלתאי שהורג שלשה כדברי חכמינו זכרונם לברכה בערכין, רצה לומר בסימן זה יתברר לך מה פעלו חצי המלשינים בלב שאול, צדה אורה, רצה לומר לא אורם ביושר אל מקומך שאז יראך הנער רק אל הצד :

והנה אשלח וגו' . ודרך המבקש חץ הירוי , הולך עד מקום שרואה שהחץ הולך , ואינו יכול לכוין יפה , פעמים שהוא מחפשה והחץ להלן ממנו , ופעמים שהוא הולך להלן מן החץ ומחפשה , והניחוש הזה יהיה לך : אם אמור אומר לנער וגו' קחנו ובואה . צא אתה בעצמך ממקום מחבואך , וקחנו ובוא אלי , כי אין לך לירא , כי שלום לך , הקב''ה חפץ שתהא כאן ולא תירא , ואפילו שמעתי מאבא רעה :

והנה אשלח . לאחר זה אשלח הנעד אשר עמד למצוא החצים : אם אמור אומר . רצה לומר : הסימן הזה יהיה בידך , אם אומר לנער הנה החצים ממך והנה , רצה לומר קרובים אלי ממך , ועברת מהם ולהלאה , כי כשירצה לעשות זה הסימן , יזרוק שוב חץ להיות קרוב אליו מן הנער : קחנו . אז אתה קח החץ ובוא : חי ה' . נשבע לו שבאם יאמר כזאת , בודאי שלום לו ואין דבר רע , ועם כל זה לא רצה לקרות לו , שלא יודע שבעצתו נסתר :

והנה . להצד הזה :

החצים ממך והנה . הוא אות שישוב דוד ליהונתן ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים בדרך שלא יגיעו עד האבן שהיתה למטרה וכאשר יאמר הלא החצי ממך והלאה הוא אות שיסור דוד מעליו וזה מבואר מצד הלשון ואמנם יהיה זה כשיהיה יהונתן מורה החצים באופן שיעברו האבן שהיתה למטרה :

השאלות: למה אמר בראשון אם אומר לנער, ובשני ואם כה אומר לעלם? :

אם אמר אמר נתן לו שני סימנים, {{{א}}} בלשון, והנה או והלאה, שאם יאמר והנה, זה סימן שתבא הנה ואם אומר והלאה זה סימן שתברח הלאה, {{{ב}}} באם יאמר לנער או לעלם, כי שם עלם מורה יותר על הגבורה והזריזות משם נער, כמ''ש בכ''מ, ורצה לומר שבאם יורה החצים במקום קרוב, באופן שיהיה מן הנער והנה, יאמר לנער, יקראהו בשם נער, כי אין צריך זירוז כל כך למצוא החצים כשהם קרובים והסימן אל דוד שא''צ לזרז ולברוח רק יתגלה לפניו במעמד הנער, ואם יורה החצים למקום רחוק, שאז יאמר לעלם שיזרז למצאם חיש, וזה סימן לדוד על הזריזות לברוח. וגם ידע כי ישמר מהתגלות במעמד הנער, כי לכן קראו עלם שיזדרז בהחצים למען ישלחנו מפה כמו שהיה, וכבר בארנו (בפסוק ז') שהיו ארבע אופנים, אופן אחד שימצא את שאול טוב אל דוד, ואז יהיו שני סימנים לטובה, שם נער ומלת הנה. אופן ב' שימצאנו ברע עמו, ואז יהיו ב' סימנים לרעה, שם עלם ומלת והלאה, ועוד שני אופנים שיסתפק מה בלב שאול, ואז ירמוז לו בסימן אחד. וזה שכתוב אם אמר אמר לנער, וגם והנה, אז קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר אף חשש סכנה, וכן :

ואם כה אומר וגו' לך כי שלחך . הקב''ה אומר לך לברוח ולהמלט :

ממך והלאה . להלן ממקום עמדך , כי כשירצה לעשות זה הסימן , יזרוק שוב חץ להיות רחוק מהראשון , וכאשר עשה באמת : לך . אז לך לדרכך וברח לך : כי שלחך ה' . רצה לומר : ההליכה תהיה לך לטובה , ומה' היא :

לעלם . לנער , כמו ( לעיל וז נו ) : בן מי זה העלם :

ואם כה אומר לעלם וגם והלאה אז לך תיכף כי שלחך ה' רצה לומר אז נצלת בהשגחת ה' כי הסכנה מבוררת, ומובן שאם יהיה רק סימן אחד הדבר מסופק :

והדבר אשר דברנו . ברית שכרתנו יחד : הנה ה' ביני וביניך . עד על אותו דבר :

והדבר . כאומר ואם תלך לך , זכור תזכור הדבר אשר דברנו , והוא דברי הברית שכרתנו : הנה ה' . רצה לומר : אין בינינו עד , ואך הנה העד יהיה ה' וכו' :

והדבר רצה לומר ובצד זה שתצטרך לברוח אל תסתכן להתראות עמי, כי כבר כרתנו ברית וה' עד בדבר עד עולם :

וישב, מבואר שתחלה קודם שישב המלך, ישב יהונתן במקום דוד ועת ישב המלך על הלחם, שאז, (כה) וישב המלך על מושבו שהיה רגיל לישב אצל הקיר בראש הקרואים אז ויקם יהונתן ממקומו, כי אין דרך שישב הבן אצל אביו ולכן עמד יהונתן על רגליו, והוכרח אבנר לישב מצד שאול להתמצע בין שאול ויהונתן, ועל ידי כן ויפקד מקום דוד, כי תמיד היה דוד יושב ביניהם, (והיה זה מחכמת יהונתן שישב תחלה ועמד ממקומו, כדי שיזכור כי חסר דוד מן הקרואים) ובכ''ז :

אל מושב הקיר . בראש המטה אצל הקיר : ויקם יהונתן . עמד ממקומו , לפי שאין דרך הבן להיות מיסב אצל אביו , שדרכן היה לאכול מסובין על המטות , והיה דוד מיסב בין יהונתן ובין שאול , עכשיו שלא בא דוד , לא היסב יהונתן , עד שישב אבנר מצד שאול , ואחר כך ישב יהונתן מצד אבנר . ואם תאמר לא ישב כלל , הרי הוא אומר ( פסוק לד ) : ויקם יהונתן מעל השלחן , מכלל שישב :

על מושבו . על המקום המיוחד לו לשבת בה , והוא במקום המושב שאצל הקיר : ויקם יהונתן . כי סדר הישיבה היה , אשר ישב דוד סמוך להמלך , ואחריו יהונתן , ואחריו אבנר , וישב עתה המלך במקומו , ויהונתן במקומו , ואבנר במקומו , וכשלא בא דוד , נשאר יהונתן יושב סמוך לאביו מבלי אמצעי , ואין מדרך הבן להסב אצל אביו , לזה קם יהונתן ממקומו לשבת במקום אבנר , והוא ישב במקום יהונתן מצד שאול , להיות הוא אמצעי בין שאול ליהונתן בנו . ( ולא ישב אבנר במקום דוד ונשאר יונתן במקומו , כי חשב פן יבוא עוד דוד וישב במקומו , ואף כי יהונתן ידע שלא יבוא , מכל מקום עשה עצמו בתחילה כלא יודע , עם שאמר בסוף שנשאל ממנו וכו' , ומטעם זה ישב מתחילה במקומו , כאלו לא ידע ) : ויפקד . נחסר היה המקום מן היושב :

ויפקד . מענין חסרון :

מקרה הוא . קרי ראה : בלתי טהור הוא . ועדיין לא טבל לקריו , שאלו טבל לקריו , אין צריך הערב שמש לחולין : כי לא טהור . זו היא נתינת טעם לדבר , לפי שאינו טהור , לפיכך לא בא , שלא יטמא את הסעודה :

ולא דבר . לא שאל מדוע לא בא דוד , כי חשב מקרה קרה לו שלא בא , ואותו מקרה בלתי טהור הוא , רצה לומר : שראה קרי ולזה לא בא , כי לא טהור הוא עדיין , כי לא טבל לקריו , ואין מהראוי לאכול בשלחן המלך הטמא והטהור יחדו :

מאומה . כלל לא : בלתי . ענינו כמו 'בל' ו'לא' :

כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור . הרצון בזה לפי מה שאחשוב שכבר אמר שאול מקרה הוא שקרה שלא כא דוד אל הלחם לא במרד ולא במעל ממנו ולא בכונה או אולי בלתי טהור הוא ששמש מטתו והוא טמא עד הערב כי דוד הוא לא טהור ר''ל שלא נשמר מלשמש מטתו כי טבעו היה נוטה אל רבוי המשגל כמו שנתבאר מענינו ולזה נשמר מלבא אל שולחן המלך כי לא נכון שיאכלו הטמא והטהור יחדו בשלחן המלך עם שכבר אפשר שהיו אוכלים זבחי שלמים :

ולא דבר שאול מאומה כי אמר בלבו מקרה הוא רצה לומר שראה קרי על ידי כן בלתי טהור הוא והם אכלו חוליהם בטהרה, והוסיף כי לא טהור, ובשנאתו את דוד אמר, זה בא מסבת שהוא לא טהור ומהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה, כן פי' מהרי''א :

ממחרת החדש . ממחרת חידוש הלבנה : השני . ביום שני לחדש :

ממחרת החדש השני . רצה לומר : ממחרת ראש חדש , שהוא שני לחדש : גם תמול . כי חשב , אם היה מקרה , היה לו לבוא היום חלופו , עם שאין הדבר קבוע בכל יום מימות החול :

החדש השני שעברו אז את החדש :

נשאול נשאל . ממני שאל רשות ללכת עד בית לחם :

ויען השיב, {{{א}}} שהלך ברשות ועל זה אמר נשאל נשאל, {{{ב}}} הטעם שנתן לו רשות הוא :

והוא צוה לי אחי . גדול הבית צוה לי שאהיה שם , והוא אחי אליאב : אמלטה . אשקמוצי''ד בלע''ז , אלך יום אחד ואבוא :

שלחני . תן לי רשות ללכת : זבח משפחה . אותו היום היו בני משפחתו זובחים בעירו זבחי שלמים : והוא צוה לי . לבוא על הזבח , וחוזר ומפרש מי היה המצוה , ואמר . אחי אליאב הבכור הוא היה המצוה : אמלטה נא . מעבודת המלך , ואראה את אחי בשמחת הזבח : על כן לא בא . כי נתתי לו רשות ללכת , והלך לו :

אמלטה . ענין הצלה והשמטה מדבר מה :

והוא צוה לי אחי . הוא על דרך אמרו ותפתח ותראהו את הילד שבאר אחר הכנוי הנושא והרצון כזה שאחיו צוה לדוד שילך שם :

{{{א}}} כי זבח משפחה {{{ב}}} שאחיו הגדול צוה לו שיבא. וזה שכתוב והוא צוה לי אחי, {{{ג}}} שלא הלך לאכול ולשתות רק אמר ואראה את אחי :

נעות המרדות . לשון נע , אשה נעה ונדה , יוצאנית , כאשר תאמר 'זעוה' מן 'זע' , כן תאמר 'נעוה' מן 'נע' , והתי''ו מן הדיבוק , שהוא דבוק למרדות : המרדות . שהיא ראויה לרדות ולייסר . דבר אחר : כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים , היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף , עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפה אחריו : נעות . על שם הכרמים , והיא גת , כמו ( עבודה זרה עד ב ) : נעוה ארתחו . יטופון נעווהי בחמר ( תרגום פרשת ויחי פסוק חכלילי עינים ( בראשית מט יב ) ) , ולא מן השם :

בן נעות המרדות . רצה לומר : כאשר אמך היא נפשעת בדבר המרידה למרוד בי , כן אתה בנה דומה לה לפשוע בדבר המרד : הלא ידעתי . מאז ידעתי שאתה בוחר בבן ישי להיות מולך , וזה לבשתך ולבושת הגלות דופי אמך , כי הלא יאמרו הבריות , אין זה כי אם זנתה אמו והוא אינו בן שאול , ולזה יאהב לשונאי שאול :

נעות . מלשון עון ופשע : המרדות . מלשון מרד : לבן ישי . כמו בבן ישי , ובא הלמ''ד במקום הבי''ת , וכן ( תהלים ט ה ) : ישבת לכסא , ומשפטו : בכסא . ערוה . ענינו הגלות הדופי , כמו ( דברים כד ה ) : ערות דבר :

בן נעות המרדות . ר''ל מעוותת המוסר כאילו יאמר שלא הוכיחתו אמו בקטנותו ולזה לא קבל מוסר כראוי ויהיה הרצון במרדות מוסר ובזה אמרו רבותינו מכת מרדות או יהיה הרצון במרדות ממשלה מענין וירד מים עד ים והוא היותר נכון וירצה בזה שהוא בן אשה שאינה ראויה לממשלה אבל היא מעוותת בדבר הממשלה כי אין מינה נאות לאדנות ובזה יאמר ביהונתן שהוא בלתי ראוי לממשלה כי הוא בוחר במה שימנעהו ממלוך על ישראל והוא דוד :

בן נעות המרדות מציין במליצה את המרד בעצם מופשט, ודרך המרד, שימרוד עבד על אדוניו לפרוק עול או למלוך תחתיו, אבל לא שימרוד בן באביו להמליך תחתיו איש נכרי, ואם יקרה זה הוא מרד של שגעון ועוות השכל, רצה לומר אתה מורד נעוות ומשוגע, הלא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי על תכלית זה למרוד בי, וזכר נא כי הוא לבשתך ולבשת ערות אמך, שתוסר המלוכה מזרעה אל איש נכרי :

כי כל הימים . רצה לומר : כי אם לא בחרת בו שימלוך הוא , לא היית מצילו מידי , כי כל ימי חייו לא תתקיים , לא אתה ולא המלכות : ועתה שלח . הואיל ואתה נתת לו רשות ללכת , עליך להשיבו , כי הוא בן מות , ואמיתנו :

תכון . מלשון הכנה וקיום : בן מות . איש מות :

כי כל הימים אשר בן ישי חי והגם שתמלוך לא תכון על בסיס ויסוד חזק כי ימרד בך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי הוא לטובתך, כי בן מות הוא יען מורד במלכות :

מה עשה . אם ה' המליכו , מה עשה הוא :

כי כלה היא . רצה לומר : סוף גמר דעת אביו הוא להמיתו :

ויטל . השליך :

נעצב אל דוד . בשביל דוד : כי הכלימו אביו . בשביל דוד :

ביום החדש השני . רצה לומר : ביום השני להחדש : אל דוד . בראותו כי כלתה אליו הרעה : כי הכלימו . ובעבור כי הכלימו אביו שקראו בן נעות המרדות , והטיל עליו החנית :

כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו . באר בזה ששני דברים היו סבה שלא אכל יהונתן ביום החדש השני לחם האחד כי היה נעצב אל דוד שיצטרך שיפרד ממנו מפחד אביו והיא היתה הסבה היותר חזקה ולזה הקדימה והסבה השנית היא כי הכלימו אביו במה שקרא לו בן נעות המרדות :

כי הכלמו רצה לומר הגם שהכלימו אביו לא על זה נעצב רק על דוד :

למועד דוד . למועד אשר קבע לו דוד :

ויהי בבוקר . ביום השלישי מהחדש , ולא ביום השני כאשר קבעו , כי חשב פן ירגיש מי בדבר , ולזה הלך בבוקר שאז הדרך לעשות טיול ולירות בחצים , ובעל כרחו ישב שם דוד עד בואו : למועד דוד . אל המקום המיועד , אשר דוד נועד להסתר בה :

למועד . מקום המיועד וקבוע , וכאשר יאמר על זמן קבוע , כמו כן יאמר על מקום קבוע , וכן ( איוב ל כג ) ובית מועד לכל חי :

למועד דוד כי א''ל כעת מחר השלישית אחקור, והוא בתחילת היום :

להעבירו . החצי עבר את הנער :

הנער דץ . אחר שירה החץ הראשון , רץ הנער אחריו , ובעודו רץ ירה השני להעביר אותו להלאה מהחץ הראשון :

מורה . מלשון יריה והשלכה :

רוץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה . קצר הכתוב וזה כי הוא באר לנער אי זה דבר ישים לו למטרה והוא האבן האזל : והוא ירה החצי להעבירו . ר''ל שיהונתן ירה חצו בחוזק כנגד מקום אחר יותר רחוק מהאבן ההוא כדי שיעבור החץ המקום שהגביל הנער :

(לו-לט) להעבירו כדי שיאמר ממך והלאה. והיו שני הסימנים הנ''ל, {{{א}}} שאמר והלאה, {{{ב}}} שאמר מהרה חושה, כנ''ל :

עד מקום החצי . אשר ירה בראשונה : הלא החצי . אשר יריתי באחרונה , הלא היא ממך והלאה :

אחרי הנער . רצה לומר אל הנער כשהוא אחריו :

עד מקום החצי אשר ירה יהונתן . ר''ל עד המקום שאמר לנער שישים לו למטרה והוא אבן האזל והנה עבר החץ המקום ההוא כי יהונתן השתדל בזה כמו שקדם כדי שיאמר לנער הלא החצי ממך והלאה ויבין דוד כי שלחהו הש''י וימלט כאשר יוכל והנה היה ירא יהונתן שלא יוכל לדבר עמו פנים בפנים ולזה הוצרך לזאת האות כי אולי יבאו אנשים בשדה ההוא ולא יוכל דוד לצאת אל יהונתן לדבר עמו אך אחר שראה יהונתן שלא היו שם כי אם הוא ונערו שלח נערו אל העיר והרגיש דוד כי אין שם איש ולזה שלח יהונתן נערו וקם דוד מהמקום שהיה נסתר בו ונתן תודה ליהונתן והשתחוה לו שלש פעמים :

מהרה חושה . רוץ מהר אחר השניה , ולא תעמוד במקום הראשונה : את החצים . הראשונה והשניה :

חושה . גם היא כענין מהירות , כמו ( תהלים לח כג ) : חושה לעזרתי , וכפל הדבר במלות שונות :

לא ידע מאומה . מהסימן הנעשה ביריית אלו החצים :

את כליו . הקשת והחצים :

מאצל הנגב . ( תרגום : ) מסטר אבן אתא דלקבל דרומא : עד דוד הגדיל . הרבה לבכות :

הנער בא . רצה לומר : הלך לבוא העירה : ודוד קם . היות מתחלה היו שם אנשים , ולא היה יכול לדבר עם דוד פנים אל פנים וכאשר חשש מזה מאז , ולכך עשה הסימן עם החצים , וכאשר גמר הסימן , הלכו להם האנשים , ושלח גם הוא את הנער , וכאשר שמע דוד בשלחו את הנער , הבין בדבר שאין שם איש , וקם ממקומו והלך אליו : מאצל הנגב . מצד הדרומי של אבן האזל , ויהונתן ירה החצים מול צד הצפוני : לאפיו . על פניו : את רעהו . עם רעהו , על כי היה קשה להם הפרידה : עד דוד הגדיל . הרבה לבכות יותר מיהונתן :

הגדיל . מלשון גודל ורבוי :

ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל . ר''ל שדוד הגדיל לבכו' יותר מן הראוי לו למה שהיה בו מן הפחד מפני שאול ולזה מהר יהונתן לשלוח את דוד ונפרדו איש מעל אחיו :

(מא-מב) עד דוד הגדיל רצה לומר עד שהתחיל דוד לבכות בקול גדול ונתירא שלא ישמע לכן א''ל לך לשלום והזכירו שנית השבועה שנשבעו בשם ה' והגם שהם יתרחקו ה' קרוב אליהם, שלא יפסיק בינם המקום, וזה שכתוב ביני ובינך, ולא הזמן וזה שאמר עד עולם :

לך לשלום . והשבועה אשר נשבענו , ה' יהיה עד עליה עד עולם :

אשר נשבענו . כאומר זכור תזכור אשר נשבענו ואמרנו : ה' יהיה לעד ביני ובינך וכו' :