להמית את דוד . בערמה ובשגגה היוצאת מבלי דעת שבדבר המלך נעשה : חפץ בדוד . בהצלחתו ובטובתו :

וידבר אחר שרצה להרגו בשוגג בחניתו, ועל ידי חרב פלשתים, ולא עלתה בידו, רצה להרגו בדעת על ידי שלוחיו, אבל יונתן חפץ בדוד וגלה הדבר לדוד :

השמר נא בבקר . רצה לומר : זכור אמרי למחר בבקר , ותשב בסתר ותחביא עצמך :

ונחבאת . תשב במחבואה :

השאלות: למה ישמר בבקר דוקא? :

מבקש תחבולות : השמר נא בבקר, כי רצה להרגו בעודו על מטתו ואין כלי זיינו בידו כמ''ש (בפסוק י''ב) : בסתר במקום סתר שלא יודע לאיש וגם במקום ההוא תחבא בפני העוברים :

ליד אבי . סמוך לאבי , איינשיי''ש בלע''ז :

ליד אבי . למקום אבי , בסמוך לו : בשדה וכו' . היות דרכו היה לטייל בבקר , בהשדה ההוא אשר צוה יונתן את דוד להחביא עצמו שם : בך . בעבורך : וראיתי מה . רצה לומר : מה ישיב לי , ואגיד לך מיד בהיותך קרוב אלי נחבא בהשדה ההוא :

השאלות: מ''ש אדבר בך סותר אל הכלל אשר בידינו שכל דבור שאחריו ב' הוא לרעה? :

ואני אצא וכו' בשדה כדי שאם תצטרך לברוח תברח תיכף, ואני אדבר בך (דע שכל דבור שבא אחריו קישור הב' מורה על שמדבר רע על חברו, כמו ותדבר מרים במשה, כי דברנו בה' ובך. ובארנו זה היטב במק''א) רצה לומר אני אדבר עליך רע ואראה אם יסכים אבי ועל ידי זה יודע לי האמת אשר בלבבו כמו שיתבאר :

בדוד טוב . בעבור דוד דבר טוב , ללמד עליו זכות : אל יחטא . במיתת דוד : וכי מעשיו . לא די שלא חטא לך , כי אפילו מעשיו טוב לך :

וידבר יהונתן בדוד, רצה לומר שהתחיל הדבור בגנאי, למשל התחיל לאמר, כי דוד הוא איש מפקיר את חייו ומחרף נפשו למות בחנם שזה אין ראוי לאיש ישר, ודבר זה היה טוב אל שאול אביו רצה לומר שהוטב בעיניו, ואחר שפתח בגנות סבב הדבר ויאמר אליו אם כן אל יחטא המלך בעבדו בדוד, אחר שהוא איש מסכן נפשו בעבורך תמיד, הגם שזה דבר רע מצד עצמו למסור את עצמו לסכנות והוא חטא נגד עצמו על כל פנים לא חטא לך ובהפך מעשיו טוב לך מאד, כזאת וכזאת יעשה למסור נפשו כאחד המופקרים וזה טוב לך ולא יגיע לך מזה נזק אך תועלת :

בכפו . הוא ענין משל , ורצה לומר : כמו המשים דבר מה בכפו , קרוב לאבדו מיד בפתוח הכף , כן הוא סכן נפשו להיות קרוב להאבד , ועל ידו עשה ה' תשועה לישראל :

וישם הוסיף לאמר, גם במה ששם נפשו בכפו ויך את הפלשתי, שזה צמח גם כן ממה שהוא בלתי חש על חייו, ונמהר ללכת למקום סכנה, על כל פנים נצמח מזה תכלית טוב, {{{א}}} לכלל ישראל וזה שכתוב ויעש ה' וכו' לכל ישראל, {{{ב}}} לך, ראית ותשמח, הוסיף לאמר, וגם אם הוא בלתי נכון לפניך בכ''ז למה תחטא בדם נקי להמית וכו' חנם אחר שאין לו משפט מות, לפי זה מתוך גנותו בא ללמוד עליו זכות ולהסיר משטמה :

(ו-ז) וישמע וכו' ויהי לפניו כאתמול שלשום ולא היה במחשבתו להמיתו :

ותוסף המלחמה הנ''ל שנסבבה על ידי שכרת מאה ערלות פלשתים :

ותהי וכו'. ועל ידי כן התחדשה אצלו היראה שנית הגם שנשבע בל ימיתהו. והוא בביתו יושב, רצה לומר שהיה עתה ב' הבדלים מן הפעם הראשון שרצה להכותו בחניתו (כנ''ל י''ח י'), {{{א}}} ששם בא החנית לידו בעת שהיה דוד מנגן מכבר, כמ''ש שם ודוד מנגן כו' והחנית ביד שאול, ודוד לא הרגיש בו, אבל עתה היה החנית תחלה בידו ואחר כך ודוד מנגן, והרגיש דוד להשמר מפניו {{{ב}}} ששם כתיב ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר שרצה להכותו בערמה על ידי שהטיל החנית הנה והנה שיראה כשוגג, אבל עתה :

בדוד ובקיר . זרק החנית בכח , עד אשר תחלוף גוף דוד ותנעץ עוד בקיר , וכשנפטר מפניו , נעצה החנית בהקיר , כי נפטר מפניו אחר שיצאה החנית מתחת יד שאול : בלילה הוא . לא נס מיד מבית המלך , רק חזר לביתו , ונס משם בלילה קודם הבקר :

ויפטר . ענין השלוח ממקומו , וכן ( דברי הימים ב כג ח ) : כי לא פטר יהוידע :

ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר . ר''ל שנסתלק מלפניו בעת זרקו החנית להכות דוד והכה החנית בקיר ולא נגע בדוד והנה היה זה נס עצום כי עם היותו מנגן והיה משתדל שיהיה שירו משוער כראוי נסתלק מפניו אחר זריקתו החנית אליו , ולפי שנתברר לדוד כי כלתה הרעה מאת שאול להמיתו נס לביתו :

ויבקש שאול להכות בחנית במתכוין בדוד ובקיר ודוד ראה ויפטר מפניו רצה לומר שהלך לביתו ויך את החנית בקיר תחת דוד (מה שאין כן בפעם הא' שנסב מפניו טרם הכה) :

לשמרו . לבל יברח בלילה , ולהביאו אליו בבוקר לעמוד לפניו כמאז , בכדי להמיתו בתחבולה בהטלת חנית וכדומה , כי היה בוש בדבר להמיתו לעיני העם על לא חמס בכפו , ולזה ערום יערים כאלו עושה שלא מדעת :

לשמרו ולהמיתו בבקר . ר''ל לשמרו שלא יצא משם כדי שיוכלו להביא אותו אליו בבקר להמיתו על ידי אחד מעבדיו באופן שיתאמת שאול שכבר מת דוד ולזה לא צוה למלאכים ששלח אל בית דוד שימיתוהו כי ירא פן יעשה דוד עמהם בתחבולות למלט את נפשו בצד מה מן הצדדים עם שכבר רצה שאול לעשות זה בסתר כי חמס היה עושה להרוג את דוד על לא חמס בכפיו ולזה השתדל בתחלה להכותו בחנית בהיותו מנגן בידו לפניו שלא יתפרסם זה לזולתו וזה גם כן בעת היות רוח אלהים רע' מבעתו שאם יודע הדבר יהיה לשאול התנצלות מצד חליו או שיפילנו ביד פלשתים כי בזה לא יאשימנו אחד מן האנשים :

השאלות: למה לא שלח להרגו תיכף, ולמה שלח אחר כך מלאכים לקחת את דוד ולא שהראשונים ימיתוהו בעצמם? :

וישלח שאול מלאכים על ידי כן מצא עליו עלילה לדונו כדין מורד במלכות על שנפטר ממנו בלא רשותו, ולמען יהיה לו כסות עינים שהרג בדין שלח תחלה מלאכים לשמרו, והיה בזה תחבולה גדולה, שאם ימיתהו תיכף על ידי המלאכים יאמרו כי הרגו בלא דין ומשפט, ואם לא היה שולח לשמרו, רק היה שולח להביאו בבקר, היו אומרים הלא לא ברח מפני המלך כי הלא ישב בביתו ולא נס בלילה, ולכן שלח לשמרו כל הלילה למען יאמר כי לכן לא ברח מביתו כי עכבוהו השומרים, וגם חשב אולי יעמוד נגד השומרים ויהי' דמו בראשו :

בעד החלון . והשומרים שמרו בהפתח שמצד האחר :

בעד החלון . דרך החלון :

בעד החלון . הנה השומרי' היו אצל הפתח שיכנסו בו לבית דוד והחלון היה בכותל אחר מהבית ומשם הורידה אותו מיכל כדי שימלט ולקחה התרפים ושמה אותם על המטה שידמה שיהיה שוכב במטה דוד , ונוד עשוי מעור עזים והיו בה שערות שמה מראשותיו להטעות הבאים שם וימששו המקום ההוא וידומה להם מפני השערות שיהיה שם דוד :

ותקח מיכל . כדי שלא יבינו שברח וירדפו אחריו : את התרפים . עשויים בדמות גוף אדם : כביר העזים . עור מופשט שלם כחמת , פלוצי''ל בלע''ז : שמה מראשותיו . לפי שאין לתרפים שיער , וזה דומה לשיער אדם :

שמה מראשותיו . עם כי כסתה הראש , חששה פן ימששו ממעל וידעו כי תרפים הם כי אין בהם שער , ולזה שמה מראשותיו נאד מעור העזים והשער ממעל , להטעות את הבאים למשש , ועשתה עוד התחבולות ההם , למען לא ירדפו אחריו , ובהתמהמהם יתרחק למלט נפשו : ותכס . כסתה את הראש ממעל , כאלו עשתה לשמרו מן הצנה וכדומה , ולמען לא יראו שתרפים הוא :

התרפים . הם העשויים בצורת אדם , מהם לעבודה זרה , ומהם לצורת אדם ידוע , והנשים היו עושות על צורת בעליהן , להסתכל בתארו מרוב האהבה : כביר העזים . תרגם יונתן : נודא דעיזא : מראשותיו . מלשון ראש :

ואחר זה כסתה בבגד כביר העזים להורות כי כסה דוד ראשו לשמרו מהקרירו' בעת השינה עם שזה יהיה סבה שלא יתרא' להם שלא יהיה אחר במטה דוד אם לא אחר שיגלו זה ובין כך ובין כך יתכן שימלט דוד ויתרחק ואחשב שעשתה זה מיכל שאם ישכימו בבקר לקרא לה שתפתח להם תוכל לדחותם בשתראה להם שהוא במטה ותאמר להם שהוא חולה כדי שיהיה לדוד מהפנאי יותר להתרחק , והנה עם כל זה צוה שאול שיעלוהו אליו במטה אשר הוא בה לחשקו בהריגתו והביאו המלאכים את המטה אשר היה בה דוד לפי מחשבתם וכאשר היתה המטה אצל שאול נתברר לו כי לא היה שם דוד אך היו התרפים אל המטה והיה כביר העזים למראשות התרפים : והנה התרפים היו על צורת בן אדם נעשית בשעות ידועות אצלם והיו חושבים שהצורה ההיא תעורר הכח הדמיוני בדרך שיהיה מתבודד מבין כחות שאר הנפש בדרך שיקבל כח עליון כמנהגו והיה שומע הדמיון קול נמוך מגיד העתידות לפי מחשבתם וכבר נכנס בהודעה הזאת מהחסרון מה שכבר העירונו עליו בפי' אמרו ואון ותרפים הפצר :

ותקח מיכל כדי שתאמר להמלאכים כי חולה הוא ויתעכב הדבר וימצא עת להתרחק :

וישלח . בבקר שלח אחריו לעמוד לפניו כמאז :

וישלח כי פקודת הראשונים לא היתה רק לשמרו, וגם חשב אם ירצו לקחתו יעמוד נגדם ומצד זה יתחייב מיתה בדין :

לראות את דוד לאמר . רצה לומר : שיאמרו שהולכים לבקרו ולראותו , כי שאול חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו , ולזה אמר העלו וכו' , כאומר הלא תראו שאיננו חולה , ולזה העלו אותו להמיתו לעיני העם , כי מעתה הוא חייב מיתה על שהתל בי :

לראות . רוצה לומר לבקרו , וכן תרגומו : למסעד , וכמו כן תרגם על ( מלכים ב ח כט ) : 'לראות את יורם וגו' כי חולה הוא' , אבל בכל מקום מתרגם 'למחזי' :

לראות את דוד שאם אינו חולה הוא מורד במה שעשה עצמו חולה, ואם חולה הוא באמת יעליל עליו כי לכן לא ברח כי חליו עכבו ובין כך וכך אמר העלו אותו במטה אלי להמיתו :

אל המטה . כמו על המטה , וכן ( יחזקאל יח ו ) : אל ההרים לא אכל :

הוא אמר אלי וגו' . אתה מסרתני ביד לסטים אחד , שלף חרבו עלי עד ששלחתיו :

למה ככה רמיתני . וחוזר ומפרש כי שלחת את אויבי , ואמרת חולה הוא , למען ימלט בעוד התמהמהנו , ולמה הרבית לרמות אותי כל כך : הוא אמר אלי . ולא מעצמי שלחתיו , כי הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך בעבור זה , והייתי אם כן אנוסה בדבר , וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא , להסתיר הדבר ובהאריך הזמן תנוח החמה :

למה ככה. שאל אותה שתי שאלות, {{{א}}} על ששלחה אותו בעד החלון ועל זה תוכל להתנצל שברח מעצמו, {{{ב}}} שאל למה ככה רמיתני בהתרפים שעל ידי כן היה לו עת להתרחק ומזה נודע כי ותשלחי את איבי, בעד החלון ועל ידי שרמתיני בהתרפים וימלט, ותאמר וכו' הוא אמר אלי רצה לומר אמרה, שברח מעצמו, והוא צוה לה שלחני למה אמיתך, רצה לומר שתעשה התחבולה מהרמיה עם התרפים שעל ידי כן תשלחני בל ירדפו אחרי, ואם לא תעשה זאת אמיתך לעת מצוא, ויראתי מלשנות פקודתו :

בניות. שם מקום ברמה , הוכן למושב בני הנביאים :

וישבו בניות . אמרו שהיה בית מדרש לנביאים אצל עיר הדמה שהיה יושב בה שמואל :

השאלות: למה אמר ג' פעמים שדוד נס וברח פסוק י' וי''ב וי''ח? :

ודוד ברח וימלט. רצה לומר על ידי העכובים האלה נמלט לגמרי (בפ' י' אמר ודוד נס וימלט, רצה לומר מבית שאול, ובפי''ב וילך ויברח וימלט, רצה לומר מיד השומרים, ופה אמר שנמלט לגמרי, ויש הבדל בין ניסה ובריחה, שהנס הוא אם רודפים אחריו, או שהסכנה קרובה וזה היה בהיותו אצל שאול, ואחר כך לא היה הסכנה הגדולה כל כך כתב ויברח) :

בניות . ( תרגום : ) בבית אולפנא :

להקת . ( תרגום : ) סיעת :

וירא . כל אחד מן המלאכים : ושמואל עומד . ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעות שמואל : ותהי . באמצעות הנביאים כלם , באה שפע הנבואה גם על המלאכים , ולא חששו מעתה לדברי שאול :

להקת . קבוצת , והוא הפוך ממלת קהלת , וכמו כבש כשב : נצב עליהם . רוצה לומר ממונה עליהם להורותם דרכי הנבואה , כמו ( רות ב ה ) : הנצב על הקוצרים :

להקת הנביאים נבאי' . ר''ל קהלת הנביאים מתנבאים דברים עתידים : נצב עליהם . ר''ל אצלם והנה זאת הנבואה היתה ממין רוח הקדש בהשתמש החושים על מנהגיהם וכאילו השפיע שמואל מן הרוח אשר עליו עליהם ונתנבאו מלאכי שאול הראשוני' והשניים והשלישים , וגם שאול נתנבא בבואו שם ופשיטות הבגדים ונפלו ערום היה מחוזק הדבקו' במושכלות עם שלא היו מרגישים בענינים הגופיים והתמיד זה לשאול כל היום ההוא וכל הלילה כדי שיוכל דוד להמלט אז מיד שאול :

השאלות: מדוע אמר עומד נצב כפל? :

וירא את להקת הנביאים, פי' קהלת הנביאים כולם, (והם מן השרשים המתהפכים כמו כבש כשב שמלה שלמה, ויש הבדל בין להקת נביאים ובין חבל נביאים (למעלה י') שחבל הוא קצת מן הקהלה וחלק מהם), ושמואל עומד נצב עליהם מבואר אצלי שיש הבדל בלשון בין עמידה ובין התיצבות, שעמידה הוא רק הפך הישיבה או השכיבה וההליכה, אבל ההתיצבות הוא העמידה שצריכה כח וחיזוק להיות נשאר על עמדו, כמו לפני גדול, לפני בעל ריבו, ובא גם כן על הממונה ומשגיח על דבר, כמו לנערו הנצב על הקוצרים (רות ב' ה') והנה כל הנביאים בעת חול עליהם הנבואה נפלו על פניהם ואיבריהם מתמוטטים מרוב החרדה, לבד שמואל היה גדול במעלתו בשני ענינים. {{{א}}} עומד על עמדו לא נופל על פניו, {{{ב}}} נצב עליהם ומשפיע עליהם שפע הנבואה הוא היה המקור שממנו שאבו, הוא היה הנר שממנו הודלקו נפשותיהם באור האלהי הגדול, והשפע הגדולה הזאת שהיתה שלימה בין מצד המשפיע שהיה עומד כנ''ל. בין מצד המקבלים שהיה להקת הנביאים כולמו שלפי רוב הקהל האלהיים התרבה הקדושה וההארה, בין מצד הקשר שבין המשפיע והמקבלים שהיה נצב עליהם וממשיך מן המקור אל פלגיו, על ידי כן הודלקו גם הניצוצות הטמונות בנפשות מלאכי שאול ויתנבאו גם המה (במדרגה קטנה שזה גדר מתנבא בהתפעל כנ''ל סי' י''ח) ועל ידי כן לא פנו עוד אל אזהרת שאול לקחת את דוד :

איפה . כמו איה פה :

השאלות: למה הלך הרמתה וכבר ידע שהוא בניות, וכן מדוע שאל בבור הגדול, ולמה אמר על כן יאמרו הגם שאול בנביאים, ולמעלה (סי' י') אמר שאמרו זה מפני נבואתו הראשונה, ועוד הגם הלא מלאכי שאול נבאו עתה ומדוע לא התפלאו עליהם? :

וילך גם הוא הרמתה תחלה לא היה בדעתו ללכת לניות, כי חשב ששמואל ישוב בתוך כך הרמתה אל ביתו, וגם אין כבוד לפניו לבקש את דוד במקום הרואה, ורצה ללכת לרמה בחשבו שהנביא יבוא לקראתו, אולם כבואו עד בור הגדול שהיה באם הדרך בין רמה ובין ניות, חזר מדעתו, ושאל איפה שמואל ודוד אם ברמה או בניות :

ותהי עליו . עודו בדרך :

וילך שם רצה לומר שם גמר בדעתו שלא ללכת לרמה רק לניות, ותהי עליו ומאז שכיון דרכו אל מקום שמואל כבר חל עליו השפע מרחוק, ואמר הטעם גם הוא רצה לומר מצד שגם הוא מצד עצמו היה מוכן על השפע הזאת מכבר שכבר התנבא פעם א', לכן נמשך אליו המעין מרחוק מה שלא היה זה אצל מלאכי שאול שלא התנבאו עד בואו לפני שמואל :

ויפשט גם הוא בגדיו . בגדי מלכות , ללבוש בגדי התלמידים : ויפול ערום . ונפל ברשן , תרגם יונתן : ונפל ערטילאי . ובשם רבי מנחם ששמע מפי ערבי אחד : 'ברשן' בלשון ערבי משוגע :

ויפשט . פשט בגדי מלכות , להתדמות להנביאים במלבושיהם ובל יתגאה עליהם : ויפול . נפל על פניו ארצה , וכמו שנאמר בדניאל [ י ט ] : ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה : ערום . רצה לומר : מן בגדי מלכות : על כן יאמרו וכו' . כי בפעם הראשון שניבא בעת המלכו , לא נתחזק עדיין המשל בפי הבריות לומר הגם שאול בנביאים , וכשניבא שנית אז התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה , הגם שאול בנביאים :

ויפשט ועת בא לפני שמואל, גבר עליו השפע מאד עד פשט בגדי מלכות כי כשל כח הגוף משאתם עת לבשה נפשו מלכות אלהים, ויתנבא גם הוא לפני שמואל במעלה יותר ממה שהתנבא בדרך, וזאת שנית שנפל ערום על פניו כל היום והלילה כי לא סר הרוח ממנו, מה שלא היה כן למלאכיו שהתנבאו רק לפרקים כברק הנוצץ ומתכסה על כן יאמרו רצה לומר בזה התחזק שנית המשל שהושם בפי כולם על כל המתנבא בלא הכנה, לאמר עליו הגם שאול בנביאים (כנ''ל ס' י') כי הגם שגם מלאכי שאול נבאו אחר שהיה זה רק שעה קטנה ורק לפני שמואל לא היה למשל, מה שאין כן שאול שנבא זמן ארוך יום ולילה וגם טרם הגיע אל הנביא, לכן רק הוא היה למשל לא זולתו :