לדבר . הוא הדבר שאמר שהוא בן ישי : ונפש . רצה לומר : ואז בשמוע יהונתן שגם הוא בן אדם גדול , נקשרה נפשו בנפש דוד :

נקשרה . מרוב האהבה , כאלו נפשו קשורה בנפשו ונתחברה בה , והוא מלשון מליצה , וכן ( בראשית מד ל ) : ונפשו קשורה בנפשו :

וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו ולזה תמצא במה שיבא שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול :

ויהי יספר עתה איך הצמיח קרן לדוד ומזלו התנוצץ הולך ואור, {{{א}}} מצד יהונתן שבכלותו לדבר, נקשרה נפש יהונתן בנפש דוד, רצה לומר שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה, ויאהבהו יהונתן כנפשו, רצה לומר שלא היתה אהבת הערב או המועיל רק אהבה עצמיית שיאהב הטוב את הטוב והיתה האהבה כנפשו שהיא האהבה העזה שאין למעלה ממנה :

ולא נתנו לשוב . כאשר היה דרכו מאז שהיה הולך ושב :

נתנו . ענין עזיבה , כמו ( במדבר כא כג ) : ולא נתן סיחון :

ויקחהו, {{{ב}}} מצד שאול שהיה דעתו לבנות לו בית נאמן ולהתחתן עמו ולכן לא נתנו לשוב אל בית אביו אל הצאן, כי מיועד הוא להיות חתן המלך :

באהבתו . בעבור שהיה אוהב אותו כנפשו :

ויכרת, {{{ג}}} מצד יהונתן, שעל ידי האהבה הוסיף לכרות עמו ברית וסבת הברית לא היה מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, שסבתם הוא איזה מורא בל ירעו זה לזה או לבניהם. כמו ברית אבימלך עם אברהם ויצחק וכדומה, רק מצד אהבתו כרת הברית הזאת :

ויתפשט . ענין הסרת המלבוש : המעיל . שם מלבוש חשוב : ומדיו . יתר המלבושים : ועד חרבו . ואפילו חרבו :

ויתפשט וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו :

ויצא דוד . מאז והלאה יצא במלחמה : על אנשי המלחמה . לראש ולשר על אנשי המלחמה : עבדי שאול . הם שרי המלחמה , ועם שהיה מאומנותם , לא נתקנאו בו :

ישכיל . יצליח , כי המצליח נראה הוא כעושה בהשכל :

ויצא {{{ד}}} גם הוסיף להצליח במלחמתו נגד הפלשתים {{{ה}}} ולכן שמהו שאול לשר הצבא, {{{ו}}} וגם בזאת הצליח שמצא חן בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול ולא קנאו בו על כי ישתרר עליהם, ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה :

ובשלשים . תרגם יונתן : ובצלצלין . מין כלי זמר :

בבואם . כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם : והמחולות . רצה לומר : והמחולות בידם : בתופים . כמו ובתופים :

לשיר . לשורר : והמחולות . שם כלי שיר , כמו ( שמות טו כ ) : בתופים ובמחולות : ובשלשים . כלי שיר בעלת שלשת יתרים :

בשמחה ובשלשים . ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים ומהמאמרים ההם היה אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד שיהיה למעלה ממעלת שאול :

ויהי בבואם מעתה יספר, איך פתאום אור הצלחתו כסהו עננה, והתחיל להיות נשטם ונרדף כפעם בפעם משאול וזה היה סבה למלכותו, והנה מה שספר עד עתה היה בעוד ישב שאול בעמק האלה, שאחר נצחו את הפלשתים נשארו בעמק האלה במחנה, ומשם התגרו מלחמות בשכניהם מסביב, ויהי דוד משכיל, ויהי לראש. ואז שם שאול את פניו לשוב לביתו גבעת שאול, וזה שכתוב ויהי בבואם (רצה לומר לביתם) בשוב דוד כי אז הוביל עמו ראש הפלשתי להראותו בערי ישראל שעברו דרך שם (עד שהניחו בירושלים כנ''ל פרק הקודם פסוק נ''ד) ואז יצאו הנשים מכל ערי ישראל שעברו שם לשיר והמחולות על הנצוח. וספר הכתוב כי צאתם היה לקראת שאול המלך לא לקראת דוד כי ידעו זאת שאין חולקין כבוד לעבד בפני רבו, ולא עלה על לב אדם כלל לכבד את דוד אז, ואף כי להגדיל מעלתו על מעלת שאול שזה מרד במלכות. רק :

באלפיו . בהרבה אלפים של פלשתים :

ותענינה . ענין הרמת קול , כמו ( דברים כז יד ) : וענו הלוים וגו' קול רם : המשחקות . משמחות : ברבבותיו . רבבה הוא עשרת אלפים :

השאלות: איך ענו המשחקות דברים כאלה אשר הם נגד כבוד המלך להגדיל את מעשה דוד על מעשהו בפניו? :

ותענינה הנשים המשחקות, רצה לומר לא המשוררות שהן המדברות דברי שיר כפי עצמות הדבור רק המשחקות שהן הדוברות דברי שחוק, דבור בעל שתי פנים לעורר צחוק ושמחה, הן ענו זאת. ולא היתה כוונתן באמת להגדיל שדוד היו לו רבבות, כי נהפך הוא הנצחון במעט אנשים גדול יותר, רק אמרו שגודל הנצחון שנצח שאול ויונתן שהיה לו רק אלפים כנזכר למעלה, על נצחון דוד שהיו עמו רבבות ישראל, או כוונו במלת רבבות על האבנים שרבה (מענין, רובה קשת, ערכו על בבל רבים), אולם שאול לקח הדברים כפי פשטם כאילו כוונו, שישראל אשר עם דוד רבים מאשר עם שאול. וע''ז :

ועוד לו . ועוד לו מה הוא נחסר שצריך להוסיף לו : אך המלוכה . אינו צריך עוד אלא למלכות :

נתנו לדוד . רצה לומר : בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו' , ועוד מה נשאר לתת לו , ואך המלוכה לבדה נשארה , כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך :

נתנו . ענינו האמירה על הדבר , וכן ( לעיל א טז ) : אל תתן את אמתך :

ויחר לשאול וכו' ועוד לו אך המלוכה, כי הלא בחיר העם הוא המולך ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכח ועוד לא חסר לו רק המלוכה בפועל. ולכן, (ט) ויהי שאול עוין את דוד נתן עניניו בלבו, בחשבו כי הוא האיש, שאמר הנביא, ונתנה לרעך הטוב ממך, ולכן התחיל לחשוב עליו מחשבות להרגו, וזה יספר מפה והלאה :

עוין . ( תרגום : ) עין רעה :

עוין . מלשון עין , ומלשון עיון , ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רעה :

עוין את דוד . הרצון בו שהיה מביט אליו מבט השונא באופן שהיה כל מעייניו בו להשחיתו כפי היכלת אם בלקיחת תחבולות אם להרגו בידיו באופן שלא יהיה דוד נשמר מזה והנה היה מהתחבולות האלו כי כשבאה רוח אלהים רעה אל שאול והיה מדבר בתוך הבית דברים מבולבלים בסבת הרוח הרעה והיה מדרך דוד לנגן לפניו בידו להסיר הרוח הרעה ממנו והנה היה לתחבולות שאול שלקח אז החנית בידו וחשב להכות בו דוד בעת היותו מנגן לפניו באופן שיהרגנו כי אז לא יהיה דוד נשמר מזה :

יתנבא . ואשתטי . נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים :

כיום ביום . כמו שרגיל בכל יום ויום , כאשר באה עליו רוח רעה :

ותצלח . ועברה : ויתנבא . תרגם יונתן : ואשתטי , רוצה לומר היה מדבר דברי שטות , ואמר לשון נבואה , כי הנביא והשוטה מדברים דברי רמזים , זה לנבואתו וזה לשטותו :

ויהי (הפעם הראשון שרצה להרגו) על ידי מחשבה זו נכנס : : בו רוח רעה, ויתנבא (דע כי כל מקום שכתוב פעל מתנבא בהתפעל מורה על נבואה בלתי גמורה כי זה מנהג ההתפעל להורות או מעשה מדומה כמו יש מתעשר מתרושש, ומזה המין אומר מתנבא אצל שאול, ודומהו משוגע ומתנבא (ירמיה כ''ט כ''ו) מתנבאים לפניהם (מ''א כ''ב) ויתנבאו עד לעלות המנחה (שם י''ח כ''ט) או מורה על ההרגל והתלמדות, את האלהים התהלך נח, ובא על בני הנביאים, ויהושע אמר אלדד ומידד מתנבאים רצה לומר מתלמדים לנבואה, מה שאין כן על הנבואה המוחלטת בא בבנין הכבד או בנפעל) רצה לומר בשגעונו היה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו :

אכה בדוד ובקיר . מכה אחת אכה , שיכנס החנית בדוד ובקיר :

אכה בדוד ובקיר . רצה לומר : הכאה חזקה , עד אשר תחלוף גוף דוד ותכנס עוד בהקיר : פעמים . שתי פעמים הטיל החנית , ונזדמן הדבר שהיה דוד מסבב ונוטה מפניו , ולא הכהו :

ויטל . השליך , כמו ( יונה א ה ) : ויטילו את הכלים : ובקיר . בכותל :

והנה עזר הש''י את דוד ונשמר מזה כשנטה מפניו שני פעמים אז נתברר לשאול כי הש''י עם דוד ומעמו סר ויירא ממנו והסירהו מעמו ושמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם והנה היתה כונת שאול להפילו ביד פלשתים :

השאלות: מה השינוי בין פעם זה ובין הפעם השני שרצה גם כן להכותו בחנית ובקיר ששם נפטר דוד מפניו ופה ירא שאול מפניו? :

ויטל היה רוצה להכותו כבלתי מתכוין אל דוד רק אל הקיר, וכאילו הכהו בשגגה, ויסב דוד זה היה בהשגחת ה', כי דוד היו עיניו בכנור ולא ראה מה ששאול עושה רק ה' הזמין שסב מפניו בלא כוונה. ובזה ראה שאול בחוש, כי השגחה פרטית דבוקה עם דוד. ולכן, (יב) וירא שאול באשר ראה כי היה ה' עמו, ובהפך שסר מעם שאול :

כי היה ה' עמו . שהסב מפניו פעמים מבלי כוונה :

שר אלף . למען יתמיד במלחמה , ואולי יהרג : ויצא ויבא . רצה לומר : הוא היה מנהיגם :

ויסירהו חשב להשפילו שלא יהיה עוד קרוב למלך ושר צבא רק שר אלף, וגם בזה לא הועיל, כי ויצא ויבא לפני העם שהעם מעצמם לא עשו דבר בלעדיו, והיה היוצא ובא לפניהם :

משכיל . מצליח :

לכל דרכיו . בכל דרכיו , הלמ''ד במקום בי''ת , כמו ( ויקרא כו ז ) : לפניכם לחרב : משכיל . מצליח :

והנה היה דוד מצליח מאד בכל דרכיו והיה הש''י עמו וזה הוסיף יראה לשאול מפני דוד , מצורף לזה שכבר היה זה סבה אל שכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי היה יוצא ובא לפניהם , וכראות שאול זה התחכ' לתת לו בתו באופן שנדר בעת הלחמו עם גלית וחשב שיהיה זה כלי להפיל דוד ביד פלשתים כי התנה עמו שילחם מלחמות ה' בפלשתי' :

(יד-טז) השאלות: מ''ש שדוד השכיל ויגר מפניו הלא כבר אמר זאת בפסוק ה'? :

ויהי דוד תחת שעד עתה היה מצליח בדרכי שאול אשר שלחהו, עתה היה משכיל בדרכיו שהלך בעצמו לפני העם, והיה משכיל רצה לומר עושה הכל בהשכל ודעת, ועם עזר ההשגחה כי ה' עמו :

ויגר . פחד , כמו ( במדבר כב ג ) : ויגר מואב :

וירא שאול בזה ראה שהוא משכיל מאד בהפלגה עד שלא יכול לעשות לו מאומה ויגר מפניו שזה יותר ממורא שנזכר בפסוק י''ב :

וכל ישראל, ובזה לא היה בכחו לעשות לו מאומה רע, וכן גדלה קנאתו ואיבתו :

ושאול אמר . בלבו : אל תהי ידי בו . פן אענש : ותהי בו יד פלשתים . לכך אמר לו והלחם מלחמות ה' :

ושאול אמר וכו' . רצה לומר : לא לאהבתו אמר לתת לו בתו , רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים , וידו אל תהי בו :

ויאמר שאול, (הענין הב' שרצה להכין לו מוקש) הנה בתי הגדולה רצה לומר כי זה שיתן את בתו מחויב הוא מצד ההבטחה לנוצח הפלשתי, רק שיכול לתת לו את הצעירה ויצטרך להמתין עד תנשא הבכירה תחלה, והוא רוצה לתת לו את הבכירה, שבזה לא התחייב, ועל כן מתנה עמו תנאי אך היה לי לבן חיל וכו', וכוונת שאול היתה באמת שיפול במלחמה וזה שכתוב ושאול אמר וכו' :

מי אנכי . כאומר הלא אני שפל אנשים : ומי חיי . רצה לומר : מה חיי חשובים , כי הנכבד , חייו חשובים ויקרים , אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום : משפחת . ו'מי' שאמר עומדת במקום שנים , וכאלו אמר : ומי משפחת אבי , הלא היא דלה וצעירה : כי אהיה . שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך , וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי , וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה :

והנה הרחיק דוד מצד הענוה מהתחתן במלך ואמר מי אנכי שאהיה ראוי להתחתן במלך כאלו אמר הנני נבזה ושפל מאד . ומי חיי . ר''ל מה חיי חשובים שאהיה ראוי לזה הלא הייתי רועה צאן ואיך יתכן שאלקח מאחרי הצאן לקחת בת המלך : משפחת אבי בישראל . ידמה שהרצון בזה ומי משפחת אבי שבישראל והנה אמר זה מצד שהיה בא מרות המואביה וככה אמר שאול ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן להורות שאין ראוי למלוכה :

השאלות: מדוע לא השיב ואנכי איש רש ונקלה כמ''ש אחרי זה? :

ויאמר דוד לא אמר עתה כמ''ש (בפסוק כ''ג) ואנכי איש רש ונקלה, כי הובטח לו גם כן עושר גדול, וזה היה לו אצל שאול במלוה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין פ''ב ויש לו מוהר ומתן רב, רק אמר דרך הכנעה מי אנכי, לא דרך סירוב, כמו שיתבאר :

בעת תת . כשהגיע זמן שקבעו לתתה לו , ובעוד שהיו מתעסקים לתתה לו , נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל :

ויהי בעת תת . כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד , והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל , וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה :

ויהי בעת תת את מרב בת שאול אל דוד . ר''ל בעת ההיא נועד ביניהם שיתננה לדוד וידמה מזה המקום שלא קדשה דוד : בשתים תתחתן בי היום . ר''ל בשתי בנות שיש לי תתחתן בי היום כי אתן א' מהן והיא הפנויה כי הנשואה אי אפשר שאתן לך ואחשוב שאמר לו זה מפני שנדר לו שיתן לו בתו לאשה יתכן שיתן לו הגדולה כי היא הראויה יותר בזה כי לא יתכן לתת הצעירה לפני הבכירה ואולם עתה שנתנה הגדולה לעדריאל המחולתי נתברר שלא יהיה הרצון בזה אלא שיתן לו אחת מבנותיו וידמה שלא הסכים דוד בזה מצד הענוה כמו שקדם אלא שקצר הכתוב ושאול חשב שתהיה הסבה כשלא הסכים דוד בזה שיירא שיפול ביד פלשתים ולזה צוה לעבדיו שידברו אל דוד בסתר ויודיעו לו שהמלך חפץ בו וכל עבדיו אהבוהו כדי שיחשוב דוד שאין כונת שאול להפילו ביד פלשתי' :

ויהי רק שבעת התעסקו לתת לו את מירב, קרה מקרה כי נתנה לעדריאל, שהתקדשה שלא מדעת אביה כי גדולה היתה, וחכמינו זכרונם לברכה פליגי אם קדושי דוד למירב היו קדושי טעות כי קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת, ור''י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה ונתנה לעדריאל בעבירה ואת מיכל נשא אחר מיתת מירב, בין כך וכך מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, ולא נתן לו את מירב, ועל זה אמר אחר זה ואנכי איש רש ונקלה, כי לא היה מגיע לו עוד דבר אצל שאול :

וישר הדבר בעיניו . בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים :

בשתים תתחתן בי . שתי בנות יש לי , באחת מהן תתחתן בי . וכן תרגם יונתן : בחדא מתרין . כיוצא בו ( שמואל-ב כד יב ) : שלש אנכי נוטל עליך . אחת משלש , כמו שמפורש שם : בחר לך אחת מהם :

ויאמר שאול וכו' . כן אמר בלבו : ותהי לו למוקש . כי על ידי כן ילחם בפלשתים : בשתים תתחתן בי . רצה לומר : באחת משתי בנותי , או אתן לך את מרב בעל כרחה , או את מיכל ברצונה :

ותהי לו למוקש שימסר נפשו לסכנה עבור אהבתו ולמאן דאמר שקדושי מירב היו קדושין גמורים חשב גם כן שישאנה בעבירה ויוקש בה : בשתים תתחתן בי בא להתנצל שמה שנתנה מירב לעדריאל לא היה בידיעתו, ואני עודני מסכים גם על נשואי מירב, עד שאני מחותן לך מצד שתיהם :

דברו אל דוד . על כי דוד לא ענהו , בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב , בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר , ולזה צוה שאול את עבדיו לדבר בו : הנה המלך חפץ בך . רצה לומר : במה שמרב נשאת לאחר , לא תחשוב שהיה מדעת המלך , לא כן הוא , כי הוא חפץ בך . אף לא תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך , והם אשר מאסו אותך בעיני מרב , ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל , גם זה לא הוא , כי כל עבדי המלך אהבוך , ומירב מאסה בך מעצמה , אבל הואיל ומיכל אוהבת אותך , התחתן במלך :

בלט . בחשאי , כמו ( שופטים ד כא ) : ותבוא אליו בלט :

ויצו יען ראה שדוד פג לבו מהאמין, צוהו שעבדיו יחזקו ידיו בזה, יאמרו לו כי במעשה של מירב לא היה המניעה מן המלך כי חפץ בו ולא מן עבדיו שאוהבים אותו, רק מן מירב, ועתה שמיכל אוהבת אותך התחתן במלך :

הנקלה . דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך , הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם , ובהרבות מוהר , אבל אנכי איש רש ואין כל , ואף נקלה ולא מכובד , ומדוע יחפוץ בי המלך , אין זאת :

הנקלה . מלשון קל : רש . עני : ונקלה . הוא הפך המכובד :

אנכי איש רש ונקלה . ר''ל ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך :

ויאמר דוד עתה טען שהוא איש רש כנ''ל (בפסוק י''ט) (כה) ושאול חשב להפיל את דוד רצה לומר כי אם לוחמים והורגים בדרך מלחמה אין בזה משטמה על השר הצבא, אבל אם יפול על אנשים היושבים לבטח, וכורת ערלותיהם דרך גנאי, זה אינו דרך מלחמה רק דרך צורר ומתנקם שבהכרח ישמרו הפלשתים עליו איבה גדולה ויתנכלו לנקום בו :

במאה ערלות . חפצו במאה ערלות פלשתים , לבזותם להנקם מאויביו : ושאול חשב . רצה לומר : אבל האמת , לבבו לא כן יחשוב , כי אם חשב להפילו ביד פלשתים :

במוהר . מתן הבתולות נקרא מוהר , כמו ( שמות כב טז ) : כמוהר הבתולות :

ולא מלאו הימים . לא המתין עד מלאת הימים שקבע לו להביא את מאה הערלות . ( כז ) ויקם דוד וילך הוא ואנשיו וגו' וימלאום . פרישנטי''ר בלע''ז :

וישר הדבר . להביא הערלות ולהתחתן במלך : ולא מלאו הימים . היות נתן לו זמן להביאם , ודוד מהר להביאם עד לא נשלם הימים :

מלאו . נשלמו :

וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך . ר''ל עם זה התנאי כי בטח בש''י שישיג זה ויתברר לשאול כי ה' עמו ותחת ערלות מאה פלשתים הביא לו מאתים להורות על טוב הצלחתו :

וישר הדבר רצה לומר הגם שהדבר מצד עצמו לא ישר בעיניו כי אינו דרך מלחמה כנ''ל, ישר בעיניו מצד התכלית שישיג על ידו, וזה להתחתן במלך :

וימלאום . השלים את כל המאתים , עם שלא אמר כי אם מאה :

וירא שאול . טוב הצלחתו : אהבתהו . ותגלה אליו משטמת אביה לו , ויהיה נשמר :

ומיכל בת שאול אהבתהו . הנה זה גם כן היה מוסיף יראה לשאול כי זה מורה על טוב הצלחת דוד ועל כי המלוכה תהיה לו כי עם התברר לבת שאול ששונא אביה את דוד עם כל זה נקשרה אהבת' בו עם שזה גם כן יהיה סכה מה מונעת שאול מהריגת דוד כדי שלא יכאב לב בתו ועוד כי יתכן שהיא תגל' לדוד סודות אביה ויהיה מפני זה נשמר מהרעה אשר יחשב לעשו' לו :

וירא במה שגם תחבולה זו לא הזיקה ידע ידיעה ברורה שה' אתו, וגם מיכל אהבתהו, וזה יחזיק בידו להגיע למלכות :

לרא . ליראה :

ויאסף . ובעבור זה הוסיף לפחד מפני דוד :

ויאסף . כמו ויוסף בוי''ו : לרא . מלשון מורא ופחד :

ויאסף על ידי כן גדלה היראה והאיבה של שאול, ולא לפרקים רק כל הימים :

ויצאו שרי פלשתים . לבא בגדודים לשלול שלל בישראל :

ויצאו . לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל , ובכל עת צאתם , הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול , ונעשה בזה מכובד בעיני כל :

מדי . בכל זמן , וכן ( לעיל א ז ) : מדי עלותה : שכל . הצליח : וייקר . מלשון יקר ומכובד :

שכל דוד מכל עבדי שאול . ר''ל שהצליח במלחמה יותר מכלם : וייקר שמו מאד . ר''ל שכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביקר ובכבוד רב :

ויצאו, באמת כאשר חשב שאול שעל ידי שיכרות ערלות פלשתים יגורו אתו מלחמות עד מות בעד חרפתם כן היתה, כי יצאו שרי פלשתים לנקום מדוד, אבל דוד לא התחבא מפניהם, ונלחם והשכיל יותר מכל עבדי שאול ותחת שחשב שאול להפילו על ידי כן ביד פלשתים היה להפך כי וייקר שמו מאד :