ועתה שמע לקול דברי ה' . פעם אחת נסכלת , עתה הזהר בעצמך :

אותי שלח וכו' . רצה לומר , והנך רואה שנתקיים הדבר ודבר ה' בפי אמת , ולזה שמע לקול דברי ה' אשר אומר לך , ולא תפקפק בדבריו על היותו דבר זר להחרים את כל הנמצא לעמלק :

השאלות: מה נשתנה עמלק מכל אויבי ישראל אשר הרעו והצירו להם ורק עליו צוה למחות את שמו?, ובמה היה חטא שאול גדול כל כך והוא נלחם בעמלק והכריתו? :

אתי שלח ה'. בספור הכתובים יבואו גם כן אחת לאחת הטעמים שלא קבל ה' תשובת שאול ולקח המלכות ממנו, ולא כן דוד שחטא גם כן ונמחל לו, וטעם א' כתב העקרים (פכ''ד מאמר ד') כי חטא שאול היה בעניני המלוכה וחטא דוד לא היה בענין המלוכה, ונסביר על ידי משל, שני סופרים שחטאו א' זייף שטרות והשני גלה ערות בשר, שהדין הוא שזה השני ילקה וחוזר לאומנתו, והראשון שחטא באומנתו יפסל מלהיות סופר, וכן דוד חטא באשר הוא אדם לא באשר הוא מלך, ושאול חטא במצוה שנצטוה בה מצד מלכותו, לכן היה הדין שתלקח המלכות ממנו, כמו ששלמה שחטא ברבוי נשים שהיא מצות המלך נקרע מלכותו, ויהוא ששמר מה שנצטוה בעניני המלכות להשמיד בית ירבעם, בני רבעים ישבו לו על כסא ישראל אף על פי שחטא בשאר עבירות, וזה שכתוב אותי שלח ה' למשחך למלך כאומר דע כי מצוה זו היא משתלשלת ממה שנמשחת למלך, וכמו שנשלחתי למשחך כן נשלחתי אליך בשליחות הזאת שזה יהיה בחינה אל קיום המלכות בידך ולכן עתה שמע לקול דברי ה' :

פקדתי . זוכר אני את אשר עשה עמלק לישראל : אשר שם לו . כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור :

פקדתי . ענין זכרון : שם . מלשון שימה :

כה אמר ה' צבאות, הנה התורה בארה בטעם מצות מיחוי זכר עמלק כמה טעמים כמ''ש זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים. רצה לומר כי כל עורכי מלחמות יהיו באחד מחמשה פנים. {{{א}}} או שילחם על ארץ לכבשה להגדיל את ארצו, וזה היה בדרך כי לא היית אז בארץ נושבת, {{{ב}}} אם יקרב עם אל גבול ארצו ילחם עמו מיראתו פן יעבור בגבולו, כמו מלחמת סיחון ועוג, וזה היה בצאתכם ממצרים שהייתם רחוקים מארצו, {{{ג}}} מחמת איזה מריבה ומשטמה שיש בין שני העמים הלוחמים אבל הוא קרך בדרך דרך מקרה ולא היה לו דבר עמך, {{{ד}}} להראות גבורתו ותקפו להיות לו לשם, אבל הוא זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע בענין שלא כיון להראות כח בקרב. {{{ה}}} בעבור הדת שחושב שה' ירצה מעשיו שיכחיד אומה הבלתי מאמנת בדתו ואלהיו, והוא לא ירא אלהים, בענין שמלחמתו לא היה לה שום סבה מן הסבות שבעבורם יתגרו מלחמות, רק הסבה העצמיית היתה כמ''ש המפרשים, {{{א}}} מחמת הכפירה באלהים ויען שאז שמעו עמים ירגזון מהאותות והמופתים שעשה אז בים ובמצרים רצה ללחום בם ולהראות שאין ביכולת ה' להושיעם עד שעקר מלחמתו היתה נגד ה', {{{ב}}} נגעה שנאתו על ישראל מצד אבותיהם ומשטמת עשו (שהיה עמלק מזרעו) אל יעקב, ולכן צוה ה' למחות זכרו, ופה לא תפס רק שני טעמים אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, כי רוב המלחמות יהיו בעבור הארצות, והוא או לכבוש ארץ, שנגד זה אמר בדרך, או שלא יכבשו ארצו, שנגד זה אמר בעלותו ממצרים. ורצה לומר שלא היה דרך מלחמה כנהוג רק דרך כפירה נגד ה', ומשטמת נצח נגד צור מחצבתם, הנשמר בלבם דור דור, כמ''ש מלחמה לה' בעמלק מדר דר :

משור ועד שה . שהיו בעלי כשפים , ומשנין עצמן ודומין לבהמה :

עתה וכו' . רצה לומר : מאז הכיתם ולא החרמתם , עתה לך והחרימם מכל ומכל :

והחרמתם . ענין כליון וכריתה : מעולל . הוא הרך בשנים , כמו ( ישעיהו סה כ ) : עול ימים והוא גדול מן היונק :

והמתה מאיש ועד אשה וגו' . בגדול החל ובקטון כלה וזה בהדרגה כי האיש יותר נכבד מהאשה וכל אחד מהם יותר נכבד מהעולל כי הוייתו חסרה עדיין כי לא נשלם הגדול בו והצמיחה והעולל יותר נכבד מהיונק כי היונק עם חסרון גופו הנה הוא חסר הכח עד שלא יוכל לעכל כי אם החלב שהוא מתדמה לטבעי מאד והשור יותר נכבד מהשה והגמל הוא כמו ממוצע בין טבע הטהור וטבע הטמא והחמור הוא מהמינים הנחותים שבבהמה הטמאה :

עתה לך והכיתה, ומפרש איך יכה אותם, {{{א}}} הממון והקנינים והחרמתם כו' בל תהנו מהם, {{{ב}}} הנפשות ולא תחמל עליו רק והמתה מאיש וכו' מוסיף והולך, שהאשה חלושה מהאיש, ואחריהם גם העולל הקטן ואף היונק שדים שחלוש יותר, ואחריהם הבעלי חיים משור ועד שה, ואף : : . הבהמות טמאות מגמל ועד חמור, והחמור פחות בשווי מן הגמל. והנה מ''ש ולא תחמול עליו ולא אמר ולא תחוס או ולא תרחם עליו, יבואר בפסוק ט' :

וישמע שאול . לשון הכרזה , כמו ( לעיל יד כ ) : ויזעק שאול : ויפקדם בטלאים . אמר לכל אחד ואחד , שיקח טלה מצאנו של מלך , ואחר כך מנה את הטלאים , לפי שאסור למנות את ישראל , שנאמר בם ( בראשית לב יב ) : לא יספר מרוב :

וישמע . ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף , וכן ( ירמיהו נ כט ) : השמיעו אל בבל רבים : ויפקדם . ענין מנין ומספר : בטלאים . שם מקום , כמו ( יהושע טו כד ) : זיף וטלם ובעלות . ורבותינו ז''ל אמרו ( יומא כב ב ) : בטלאים ממש , לפי שאסור למנות את ישראל לגולגולת , ומנאם בטלאים , וכל אחד לקח טלה מעדר שאול , והחזירו למקום מיוחד , ומנו הטלאים וידעו מספר בני ישראל : רגלי . הולכי רגל , לא רוכבים :

ויפקדם בטלאים . עשה זה כדי שיפקוד הטלאים ולא יפקוד העם פן יהיה בהם נגף בפקוד אותם כמו שקרה לדוד ולזאת הסבה גם כן מנה אותם בבזק במלחמת נחש מלך בני עמון :

השאלות: מה רצה במ''ש וישמע את העם? :

וישמע גם זה הוצעה להגדיל חטא שאול, בל תאמר שהיה ירא את העם כמו שהתנצל אחר כך, כי הוא השמיע את העם רצה לומר שצוה להכריז מאמר הנביא וכל פקודתו, ובודאי לא היו עומדים נגדו אם היה מוכיחם בל יעברו על דברי נביא, וכן בל תאמר שחס על השלל מפני עניו שהתאוה אל השלל הרב, כי פקדם בטלאים, שכ''א לקח טלה מצאן המלך ועל ידי כן ידע מנינם וזה ראיה על רוב עשרו :

וירב בנחל . וילחם בנחל . ורבותינו אמרו ( יומא כב ב ) : על עסקי נחל רב ודן את עצמו , ומה בשביל נפש אחת אמרה תורה ערוף עגלה בנחל , בשביל כל הנפשות האלו לא כל שכן , אם אדם חטא , בהמה מה חטאה :

וירב . מלשון מריבה ומלחמה :

וירב בנחל . ר''ל שהוא נלחם עם עמלק במישור כי שם יצאו להלחם , הנה הריב והמלחמ' אח' כאמרו הרוב רב עם ישראל אם נלחם נלחם בם :

השאלות: מה פירוש וירב בנחל? :

ויבא וכו' וירב בנחל, באשר אין מחוקי המלכים לתגר מלחמה בלא איזה עלה כענין מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי, בקש שם מריבה בנחל שלפני ערי עמלק, ששאול אמר שהנחל והבקעה שייך אליו ועמלק רב עמו על זה עד שזה היה עלת המלחמה, וגם זה מורה שלא קיים המצוה כראוי שלא היה לו לבקש רק סבה מפני שה' צוהו וכמ''ש דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, לא ריב אחר אשר לא לה' הוא :

אל הקיני . בני יתרו , שהיו יושבין במדבר יהודה בנגב ערד , שהלכו אצל יעבץ ללמוד תורה , וערד הוא עמלק , הכנעני מלך ערד , עמלק היה , שנאמר ( במדבר כא א ) : יושב הנגב , ועמלק יושב בארץ הנגב ( שם יג כט ) : עם כל בני ישראל . שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל , והרי מעלה עליו כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל :

לכו סורו . הפרדו מעם עמלק , כי פן אוסיפך עמו בעת אחרימם , היות בעת כזאת אי אפשר להבחין ולהזהר : עשיתה חסד . על יתרו יאמר , והחסד הוא מה שיעץ להעמיד שופטים , שהיה טובה לכל ישראל , להקל עליהם מלעמוד על משה מבקר עד ערב :

הקיני . משפחת הקיני , מבני חובב חותן משה : אוסיפך . ענין כליון :

ויאמר שאול אל הקיני . הרצון בו וכבר אמר שאול אל הקיני קודם שילחם בעמלק : ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים . הנה זה החסד היה כשבא יתרו אל משה המדבר והראה עצמו שמח בהצלחת ישראל ונתן עצה למשה להשים על העם שופטים באופן שנזכר בפרשת יתרו וידמה שהכונה היתה בהחרמת עמלק בזה האופן שצוה השם ית' שלא יהנו ישראל כלל מנכסיהם להעיר כי הכונה האלהית היתה בזה ללקיחת הנקמה ממה שעשה עמלק לישראל בדרך בצאתם ממצרים אשר זנב בהם כל הנחשלים אחריהם למען ייראו הבאים מעשות כדבר הרע הזה ולא היתה הכונה בזאת המלחמה לקחת שללם וליהנות מנכסיה' , וכאשר פשטו שאול וישראל ידיהם בשלל הראו כי לא היתה כוונתם בזה לנקמה אך להועיל לעצמם וזה היה הפך הכוונה האלהית וידמה שלזאת הסבה בעינה נשמרו ישראל בימי מרדכי ואסתר משלוח ידם בבזת אויביה' שהיו מעמלק כמו שספר ובבזה לא שלחו את ידם :

ויאמר שאול אל הקיני, בנחל הזה היה הקיני רועה צאנו כי הם היו שוכני אהלים, א''ל שיסור ממקום המלחמה פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד, וזה הפך מעשה עמלק שנלחם בם, ולא יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע, פן אוסיפך הפעיל מנחי פ''א כמו אובידה עיר (ירמיה מ''ו) :

בואך . עד אשר תבוא לשור , וכאלו מדבר מול האדם המכיר המקום :

ויתפש . ענין אחיזה :

והמשנים . אין לו דמיון , והם הבריאים . ואומר אני : לשון 'משנים' , כמו ( בראשית מג יב ) : כסף משנה , על שם שהוא כפול בבשר ובשומן , וכן ( שופטים ו כה ) : ופר השני שבע שנים : נמבזה ונמס . כמו נבזה , והמ''ם טפילה בו :

ויחמול . חסים היו על אגג ועל מבחר הצאן וכו' ועל כל דבר טוב שמצאו שם , ולא רצו להחרימם , ולא החרימו כי אם המקנה הבזויה :

והמשנים . מלשון שנים , רוצה לומר כפולים בבשר ושמנים , ודוגמתו ( עזרא א י ) : כפורי זהב משנים , ורוצה לומר כפולים : הכרים . הכבשים השמנים : ולא אבו . ולא רצו : וכל המלאכה . המקנה , נקראת מלאכה , לפי שבו עבודת האדם בעל המקנה , ובו יעסוק , כמו ( בראשית לג יד ) : לרגל המלאכה : נמבזה . בזויה : ונמס . רוצה לומר דבר הנשחת :

והנה ספר כי חמלו שאול והעם על אגג ועל מיטב השלל ולא אבו החרימם והמלאכה הפחותה החרימו וקרה מזה לשאול שנענש להסיר המלוכה ממנו :

ויחמל שאול. פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמ''ש במק''א, שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר, וההבדל ביניהם שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו, והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא וקיומו טוב יותר, והנה לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה' בכ''ז יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו. אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה' וע''כ צוהו בל תחמול עליו, רצה לומר אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו, ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו שאם לא כן לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה' ועל ידי מחשבתו זאת חטאו גם בפועל ולא אבו החרימם, וספר שחמל על מיטב הבקר והמשנים שהם הבינונים שהם שניים במדרגה להמיטב, וכן על מיטב הצאן והכרים, שהם צאן השמנים שהם גם כן אחרי המיטב, באופן שהשאירו עידית ובינונית ורק הזבורית החרימו :

נחמתי . מחשבה עלתה בלבי על מלכות שאול שהמלכתי :

כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים . כפל הדבר במלות שונות : ויחד לשמואל . דרך הדואג לכעוס על עצמו : ויזעק . להתפלל על שאול :

נחמתי . ענין הפוך מחשבה :

נחמתי. כ''מ שבא התנחמות אצל ה' שמתנחם על פעולה שעשה, הוא ביטול הפעולה לגמרי, כי קיום כל דבר תלוי בחפץ ה' ורצונו, וכשמתנחם על הדבר הרי הוא כאילו לא היה כמ''ש כי נחמתי כי עשיתים, וזה יבא בגזר דין שאינו מקוה עוד על התשובה, ובאר הטעם כי שב מאחרי, הוא מה שחטא במחשבה שהיה מיעוט אמונה בדברי ה' על ידי נביאו, שחטא הכפירה גרוע מחטא הבא על ידי תאוה או תכונה נפשיית, וגם בפועל ואת דברי לא הקים כו' :

מציב לו יד . בונה לו מזבח הוא המזבח שנאמר באליהו ( מלכים-א יח ל ) : וירפא את מזבח ה' ההרוס . ויונתן תרגם : והא מתקן ליה תמן אתר לפלגא ביה ביזתא :

לקראת שאול . ללכת לקראת שאול : בבקר . מוסב על וישכם : מציב לו יד . עושה שם לעצמו מקום לחלק הבזה , ומשם יסוב וירד הגלגל , רצה לומר , כל זה הוגד לשמואל :

מציב . ענינו עשיה והעמדה : יד . מקום :

בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד . ידמה שיהיה הרצון בזה שהוא היה מציב לו מקום לשבת בו ולעבוד הש''י שם ולתת לו תודה על כל הטובה אשר הטיב לישראל והנה היה המקום שהיה מציב לו יד בו הגלגל כי שם היו נקבצים ישראל תמיד על כל הדברים הגדולים ולזה אמר ויסב ויעבר וירד הגלגל :

והנה מציב לו יד. הציב ציון לאות על נצחון זה ועליו צורת יד ציון ידו החזקה אשר הראה במלחמה זו, ויסב ושמן הכרמל סבב דרכו אל הגלגל לזבוח שם לה' :

אל שאול . כשבא שאול אל הגלגל : ברוך אתה לה' וכו' . רצה לומר : ה' יברך אותך , לפי שקיימתי דבר ה' אשר צויתני , והזכות הזה באה על ידך :

ויבא שמואל אל שאול עד לזבח לה' אלהיך בגלגל . והנה אפשר שחשב שאול שאם יזבחו לה' מן השלל ההוא לא יקשה בעיני הש''י אחר שאינם נהנים בשללם ולחולשת ההתנצלות הזה יחסו אל העם ועוד חשב כי מפני שלא צוה להחרים מלך עמלק ועמו שיוכל להציל מלכם וזהו אמרו ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי :

ומה קול . רצה לומר : ואם קיימת דבר ה' , מה הוא קול הצאן וכו' , האם המה מעמלק :

מעמלקי הביאום . רצה לומר : הן אמת מעמלק הובא , ועם כל זה אין רע , כי מה שחסו על מבחר הצאן , היה למען יזבחום לה' , ולא להחזיק לעצמן , ולזה לא יכולתי למחות בידם , כי אמרו שעוד למצוה יחשב : ואת היותר . הדברים שאינם ראוים לזבוח , החרמנו :

אשר חמל העם. התנצל בשני דברים, {{{א}}} מצד הפועל שהעם חמל ולהם יתיחס מעשה זאת, {{{ב}}} מצד התכלית שלא כוונו לשלול שלל רק למען זבח זבח. והראיה כי היותר שאין ראוי לזבח החרמנו, ובלשונו גלה גם פרי מחשבותיו שחשב שדבר זה להחריב את הכל אינו ראוי וישר וע''כ אמר כי חמל העם (כנ''ל ט') רק שייחס זה אל העם. והנה בזה יש טעם ג' שלא נתקבלה תשובתו כי מתנאי התשובה היא החרטה והווידוי, והוא לא התחרט כי לא הכיר חטאו כלל ולא התודה כי הכחיש והתנצל בדברי שקר :

הרף . כתרגומו : אוריך , פירוש המתן :

הרף . רצה לומר : עזוב דבריך וחדל מהם , ואגידה לך וכו' :

הרף . מלשון רפיון :

הרף, אחר שזה עצמו מה שמכחיש חטאו הוא עון גדול כמ''ש הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיה ב' ל''ה) לכן א''ל הרף שים יד לפה ואגידה לך וכו' :

ראש שבטי ישראל אתה . תרגם יונתן : שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא , כמה שנאמר ( תהלים סח כח ) : בנימין צעיר רודם :

אם קטן אתה בעינך . אף אם בעיני עצמך נחשב אתה לקטן , מכל מקום הלא אתה הראש המולך על כל שבטי ישראל , ולא זו בלבד שהם המליכו אותך , אלא שגם ה' משחך למלך , ואם כן ידך תקיפה עליהם , ומדוע אם כן לא מחית בידם :

הלוא, נגד מ''ש כי חמל העם, כאילו לא עצר כח נגד העם א''ל הלא כו' ראש שבטי ישראל אתה ועקר המעשה תתיחס אליך, וגם א''ל שהיית ירא מהם כי וימשחך ה' למלך אינך כמלך הנבחר מהעם אשר ימשך אחר דעתם כי ה' משחך : וישלחך, ונגד מ''ש שרצה להקריבם לקרבן הלא היה לך לחשב בחינת השולח שהוא ה' ובחינת השליחות שא''ל לך והחרמתה את החטאים וכו' ולא היה ראוי לך לשנות בו דבר, כי התנה שתלחם בו עד כלותם אתם, ורצה לומר שכל שתהיה הפעולה גדולה יותר כן יותר ראוי לדקדק בכל פרטי עשייתה, והפעולה תגדל אם מצד עצמה, אם מצד המצוה, או מצד הפועל, ושלש אלה נקבצו באו בפעולה הזאת, נגד הפועל אמר הלא ראש שבטי ישראל אתה, ונגד המצוה אמר וישלחך ה', ונגד הפעולה אמר ויאמר לך וכו', ובפרט שפעולה זו תנאי אל מלכותך וזה שכתוב וימשחך ה' למלך כמ''ש בפסוק א', ומ''ם כלותם על הפעול, וכפל כלותם אותם היינו שיכלו לגמרי :

עד כלותם אותם . העם אשר אתך יכלו אותם :

וישלחך . הלא ה' שלחך בדרך הזה , וציוך להחרימם :

ותעט . כמו ותעף , לשון עיט ( בראשית טו יא ) :

ולמה לא שמעת . להחרימם מכל וכל , ורצה לומר , היתכן בעבור דברי העם לא שמעת בקול ה' : ותעט אל השלל . כי על שלא מחית בהעם , הרי הוא כאלו אתה בעצמך מהרת לקחת השלל וכו' :

ותעט . ענין פריחה , כמו ( לקמן כה יד ) : ויעט בהם , ורוצה לומר מהירות ההליכה :

ולמה, ונגד זה חטאך משולש, {{{א}}} למה לא שמעת בקול ה' המצוה, כי מצות ה' יבדלו ממצות בני אדם שדי אם ימלא תכלית העקרי המכוון, הגם שלא ידקדק בפרטי המעשים ובאמצעיים, כל שהשלים התכלית די, באשר תכלית מצות בני אדם ידוע לא כן במצות ה', אשר גם הפרטיים והאמצעיים המה תכליות מכוונות לעצמם, שהוא שישמע בקול ה', כפי מה שצוה בכל פרט ופרט, לא יוסיף ולא יגרע דבר, ולא יתחכם כי עמד על תכליתם, ויוכל לעשותם באופנים אחרים, כי אז לא שמע בקול ה' כפי מה שצוהו. והנה לפי מחשבתך שהתכלית הוא לנקום בעמלק ולהשחיתו כבר מלאת המצוה כפי דעתך. אבל באמת מי עמד בסוד ה' ואם חסרת אף שמץ מנהו מפרטי המצוה לא עשית מצוה כלל, ועל זה אמר למה לא שמעת בקול ה', {{{ב}}} מצד הסבה שהניעה אותך לשנות דבריו שהוא ותעט אל השלל למען בצוע בצע וזה גרעון גדול בהפועל, כי יצר חמדת הרכוש הטה לבך ממצות ה', {{{ג}}} ותעש הרע בעיני ה' שבזה הפעולה בכללה פגול היא לא תרצה כי המגרע ממצות ה' לא יחשב שעשה על כל פנים חלק מן המצוה, רק גם הקצת שעשה הוא רע בעיני ה' ועון בעיניו כמו מי שילבש ג' ציציות וג' פרשיות בתפילין, שהיא עבירה שעבר על לא תגרע ולא קיים מצוה כלל :

אשר שמעתי . רצה לומר : לא כאשר תאמר אתה , כי אשר שמעתי בקול וכו' : ואביא . רצה לומר : עם שלא הרגתיו , מכל מקום לא שלחתיו לנפשו , רק הביאותיו , והנה בידי להרגו בכל עת :

ויאמר שאול. שאול עמד על דעתו ויתוכח על דבר שמואל אם במ''ש שלא קיים מצות ה' כלל ע''ז השיב כי הלא קיים עקר המצוה לפי תכליתה שהיה להשחית את עמלק, ובזה לא שינה דבר, בין באמצעיים, ועל זה אמר אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'. בין תכלית המבוקש, כי ואביא את אגג שזה סימן הנצחון הכללי שתפשו את מלכם חי להמיתו בארץ ישראל, ואת עמלק החרמתי שזה היה תכלית המבוקש :

ראשית החרם . מיטב החרם , וכן ( דברים יח ד ) : ראשית דגנך , כמה שנאמר ( במדבר יח ל ) : בהרימכם את חלבו ממנו . ויונתן תרגם : קדם דיחרמון :

ויקח העם . ואף מהשלל לא לקחתי אני מאומה , כי אם העם לקחו , וזה לכונה טובה לזבוח לה' :

ראשית החרם . מיטב מדבר הנחרם , כמו ( עמוס ו ו ) : וראשית שמנים ימשחו :

ויקח. ואם ע''מ שאמר לו כי עט אל השלל, השיב שזה לא יתיחס אליו רק אל העם, וזה שכתוב ויקח העם מהשלל, וגם זה לא היה על כוונת הבצע רק לזבוח לה' ולעשות בו מצוה ובאשר הוא ראשית החרם שראוי שאוצר ה' יובא :

הנה שמוע . בקולו , טוב מזבח : להקשיב מחלב אילים . זה מוסב על הנה שמוע מזבח טוב , ולהקשיב , מחלב אילים :

החפץ לה' . וכי רצון ה' בעולות , דומה היא כרצונו לשמוע בקולו , הלא לא כן הדבר , כי הנה לשמוע בקולו , טוב בעיניו יותר מזבח , ולהקשיב דברו , טובה לפניו מחלב אילים , וכפל הדבר במלות שונות :

החפץ . ענין רצון : להקשיב . לשמוע :

החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' . הנה זה מבואר כי העולות והזבחים יבאו על החטאים כמו שהתבאר בתורה ולזה הוא מבואר כי הוא יותר טוב שישמר אדם מהחטא ולא יצטרך לאלו הקרבנות : הנה שמוע . למצו' השם הוא טוב מהבא' הזבח ולהקשיב למצותיו הוא יותר מהקרבת חלב אילים על מזבח ה' :

ויאמר שמואל החפץ לה' וכו'. מבואר אצלי (בפירוש הספרא ויקרא א' בפסוק לרצונו לפני ה') כי יש הבדל בין חפץ ובין רצון, שהחפץ הוא תכונה נפשיית, שיתאוה אל דבר ויחשוק בו מצד תאות נפשו או חשקו אל הדבר, והרצון הוא תכונה מחשביית, שהגם שאין נפשו חפצה בדבר ירצה בו מצד טוב הדבר ושלמותו מצד היושר והראוי, והנה הבאת הזבחים אינם נרצים מצד עצמם רק מצד שבם מקיים גזרת ה' ופקודתו כמ''ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ולפי זה לא נמצא בם חפץ, כי היה חפץ שלא יצטרך אל הקרבן, רק רצון, שכן רצה במחשבתו שיעשה רצונו, אמנם הדבר שהוא תכלית הזבח שהוא השמיעה בקול ה' בו חפץ ה' ויחשוק בו מצד עצמו, (ועל מה שכתוב בפירוש תהלות בפסוק כי לא תחפץ זבח ואתנה) וזה שכתוב החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה', רצה לומר אחר שהשמיעה בקול ה' שהוא תכליתו של הזבח בו יחפץ ה' מצד חשקו אליו והוא נחת רוח לפניו, אולם הזבח הוא רק רצונו, שבו גלה רצונו ועל ידו יראה האדם כי יעשה רצון בוראו, ואם כן עקר החפץ הוא השמיעה בקול ה', שהוא התכלית, וממילא הנה מבואר כי שמע מזבח טוב שהשמיעה שהוא תכלית הזבח וה' חפץ בו מצד עצמו, טוב יותר מן הזבח שהוא רצון סתמי בלא חפץ, ויותר מזה כי גם להקשיב [שההקשבה פחותה מן השמיעה] הוא טוב מחלב אילים שהוא המקטר מן הזבח, ואם כן איך החלפת הדבר שלא לשמוע בקול ה' ומצותיו שבו חפץ ה' כדי להקריב זבחים שתכליתם רק שישמע בקול ה', לא שבו ימרה פי ה' ובלתי שמוע בקולו. ובזה הראה טעותו מ''ש שלקחו הצאן והבקר להקריב זבחים בגלגל :

כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר . וכעונש של און ותרפים , כן עונש של הפצר . ויונתן תרגם : ארי כחוב גבריא וכו' וכחובי עמא דטעו בתר טעותא , כן חובת כל אנש דפצר ומוסיף וכו' : הפצר . לשון תוספת , וכן ( בראשית לג יא ) : ויפצר בו , הרבה עליו דברים :

כי חטאת קסם מרי . החטא שיש במעשה הקסם , הוא החטא בעצמו שיש בהממרה בדברי ה' , כי כמו השואל בקסם , הסיר בטחונו מה' , כן הממרה בדברו בעבור הסתת או יראת אדם , מסיר בזה בטחונו מה' : ואון ותרפים הפצר . רצה לומר : דבר התוהו והשקר שיש בתרפים , דבר התוהו ההיא בעצמה יש בהמרבה דברים , כי כמו שאף הרבה מן התרפים תוהו המה ואת כולם ישא הרוח , כן מרבית דברים לא צודקים , לתוהו נחשבו עם רבוים , ולפי שנאמר בשאול ( לקמן כח ג ) שהסיר את האובות ואת הידעונים , אמר לו : הנה נכשלת בדומה לקוסם ולעושה התרפים , כי המרי בדבר ה' מיראת העם , ידמה לקוסם , וההפצר בדברים לא יועיל בם , ידמה לעושה התרפים : יען . לזאת יען מאסת וכו' :

ואון . ענין דבר תוהו ושקר , כמו ( זכריה י ב ) : התרפים דברו און : ותרפים . הוי''ו יתירה , כמו ( תהלים עו ז ) : נרדם ורכב : הפצר . ענין רבוי הדברים , כמו ( בראשית יט ג ) : ויפצר בם : יען . בעבור :

כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר . אחשוב שיהיה וי''ו ותרפים כוי''ו נרדם ורכב וסוס ואיה וענה והרצון בו ואון ותרפים כאמרו התרפי' דברו און והרצון בזה הוא כי מי שגורע ממצות השם בשיקיי' קצתה לבד הנה הוא ממרה את פיו וכן מי שמוסיף על דברי השם הוא חוטא ולזה אמר שמואל לשאול על מה שאמר אשר שמעתי בקול ה' וגומר שאע''פ שבמה שעשה קיים את דבריו הנה מרה את פיו במה שלא קיים מצותו להחרים את עמלק בכללו ושללם וענין המשל בזה לפי מה שאומר והוא כי חסרון הקסם הוא ענין דומה למרי וזה כי הקוסם יגיד מה שיגיד באמצעות שפע מה עלול מן הש''י אלא שהשפע ההוא חסר כמו שאמר ובארנו בספר מלחמו' ה' וחסרון השפע ההוא איננו מצד מה שיגיע ממגו כי כבר היה צודק מצד ההוא אבל החסרון הוא מצד מה שחסר להגיע ממנו ולא אוכל לפרש בזה המקום לעומק זה הענין אבל אעשה בזה הלמוד השיריי והמשליי כי הוא בלתי מזיק בזה המקום , והמשל שיהיה בכאן מרקחת מורכב מסמים רבים וידע אדם סגולות שם אחד מהסמים ההם וטבעו בשלמות הנה עדיין לא ידע פעל המרקחת ההוא כי מצד הסמים האחרים ישתנה הטבע ההוא ולא עוד אלא אפילו ידע טבע כל סם וסם מהרכבה בשלמות הנה עדיין לא יוכל לשפט באמתות על פעל המרקחת ההוא בגופותיו מה שלא ידע הצורה המתחדשת מההרכבה וכן הענין בעינו בקסם כי הכזב בו נכנס מזה הצד כמו שבארנו בספר מלחמות ה' כי לפעמים יתגלה לקוסם מה שישפע מאחד מן הפשוטים או מיותר מאחד מהם ולא יתגלה לו מה שישפע מכל אחד מהם ולא מה שישפע מכללם וזה כלו בלתי מבואר בזה המקום ולזה אמר שמואל כי חסרון הקסם הוא דומה למרי כי כמו שמה שחסר בקסם מההודעה מסיר בכללות הטוב שהיה ראוי שיגיע מההודעה ולא די בזה אלא שהרבה פעמים תהיה ההודעה החסרה סבה להגעת הרע כמו שבארנו בשני ממלחמות ה' כן הענין במי שימר' פי השם שיגרע ממצותו כי התועלת המכוון במצוה ההיא לא תתקיים אלא בכללה ויקרה גם כן קצתה זולת קצתה הפסד ורע תחת הטוב שכוון במצוה ההיא וזה כי הש''י צוה לעשות זאת הנקמה הנפלאה למען יוסרו שאר האנשים מהנהגת זאת המדה הפחותה ולזה רצה שלא יהנו ישראל מנכסיהם כדי שלא יביא זה לחשב כי אהבת הממון הביא לישראל לזאת המלחמה עם שבהחרמת כל שלל עמלק תועלת אחר והוא התועלת המגיע במה שצותה התורה שלא ליהנות בדבר מע''א פן יביא זה להמשך אחר ע''א אם יראה הנהנה מנכסים היות נכסיו מצליחים אולי ייחס זה למה שהגיע לו מע''א וכן הענין בנכסי עם עמלק בשוה כי בלי ספק היו דעותיהם ואמונותיהם נפסדות וכן יאמר שהאון שדברו התרפים הוא דומ' להפצר ההוא בהתעסק בדבר יותר מן הראוי והרצון בהוספה על מצות השם יגיע ממנה חסרון כמו הענין בהוספה שנהיה בדבור אשר יהיה באמצעות התרפים כי ההוספה ההיא תהיה סבה לטעות הנופל בהודעה המגעת באמצעותם וזה כי התרפים הוא דבר מעורר הכח הדמיוני בהתעוררותו ידמה קצת דברים צודקים כמו הענין בחלומות הצודקים והרבה דברים כוזבים ידמה עמהם ויגיע לו דמוי הדברים הצודקים משפע עליוני יגיע אל הדמיון בעת היותו מתבודד מבין שאר הכחות המגיעות המשיגות הגיע לו כמו הדברים הכוזבים מצד הדברים אשר הגיע רשומם בכח הדמיוני ויתערבו אלו הדמיונות בדמויים הצודקים ויהיה זה סבה לכזב המגיע בה דעה ההיא ולזה אמר הנביא אשר אתו חלום ידבר אתו חלום וגו' מה לתבן את הבר נאם ה' כי ההודעה המגעת באמצעות אלו הדמיונות תדמה לבר הבלתי נקי מהתבן מצד הכזב המתערב בה מהצד שבארנו ולזה הוא מבואר שאין לגרוע ממצות השם ית' ולא להוסיף עליה כי תפסד הכוונה אשר בעבורה היתה המצוה ההיא : יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך . זהו מה שנוסף לו עתה מהעונש כי במה שחטא בראשונה לא נאמר לו אלא שממלכתו לא תקום ואולם עתה אמר לו שהש''י מאס אותו מהיות מלך על ישראל וזה מורה שימי מלכותו יהיו מעטים כי הדבר הנמאס ירוחק :

כי חטאת עתה הודיע לו. כי במה שהתוכח עם הנביא ויאמר לא פעלתי און בזה הוסיף פשע רבה נוסף על חטאו הקודם, א''ל דע כי חטאת קסם מרי, חטאת המרי דומה כחטאת קסם, המרי והסירוב נגד ה' חטאתו שוה עם חטאת הקסם, שעיקר חטאו מצד היותו בלתי תמים עם ה' ועם דברי נביאיו לשאול בקוסמים, כמ''ש כי העמים וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון, ולפי זה במה שמרית נגד דברי הנביא חטאת קסם, אבל ואון ותרפים הפצר שעורו ואון קסם ותרפים (מלת קסם נמשך לשתים) כן הוא און הפצר, שאם מפציר ומתחזק בדעתו ואינו מודה על פשעו, דומה כאילו הוסיף על חטאת הקסם און תרפים שהוא עובד עבודה זרה, וכן במה שאתה מפציר להחזיק בדעתך חטאך גדול מנשוא, ולכן יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, ותוסר מלכותך בעונך :

יראתי את העם . דואג האדומי , שהיה חשוב כולם :

ואת דבריך . במה שאני מרבה דברים לסתור מאמריך ולומר אשר שמעתי וכו' : כי יראתי . ועל ידי זה חטאתי להמרות פי ה' , ונמשך מזה לסתור גם דבריך :

ויאמר וכו' חטאתי עתה הכיר והתודה חטאו, אבל עדיין התנצל במ''ש כי יראתי את העם שסבת החטא היתה יראתו את העם ופחדו לעשות נגד רצונם :

ועתה . הואיל ואני מודה שחטאתי גם לך , לזה מחול חטאתי ושוב עמי וכו' :

שא . ענין מחילה :

ועתה אחר שי''ל התנצלות שהייתי אנוס בדבר, שא נא רצה לומר נגד מ''ש כי עברתי את פי ה' ואת דבריך, על שעברתי דבריך שא נא חטאתי, ועל שעברתי פי ה' שוב עמי ואשתחוה לה' ואבקש סליחה וכפרה :

וימאסך ה' . ואם ה' מאס בך , איך אשוב עמך :

השאלות: למה בפסוק כ''ג אמר וימאסך ממלך, ובפסוק כ''ו אמר מהיות מלך על ישראל? :

ויאמר כו' לא אשוב עמך. כי אין התנצלות הזה מועיל מאומה, ולא תועיל אצל מלך ישראל שמלכותו מן השמים ואין ראוי שיגור ויפחד מן העם, וזה שכתוב וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל נגד מה שאמר תחלה וימאסך ממלך שבעבור שמאס דבר ה' אינו ראוי למלוכה כלל, ועל זה היה לו התנצלות שהיה אנוס מיראתו את העם. השיב שעל כל פנים וימאסך מהיות מלך על ישראל אינך ראוי למלכות ישראל בפרטות. שהוא אין לו לירא מאדם ולבטוח בעמו ומן ה' יסור לבו :

ויחזק בכנף מעילו . לפי פשוטו משמעו , שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול , אחז שאול בכנף של שמואל , לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל שהיה שם אהל מועד . ומדרש אגדה ( שוחר טוב ) חולקים אמוראים , יש אומרים : מעילו של שמואל קרע שאול . ויש אומרים : מעילו של שאול קרע שמואל , ומסר לו סימן זה , מי שיכרות כנף מעילו , הוא ימלוך תחתיו , והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל ( לקמן כד כ ) : ידעתי כי מלוך תמלוך :

ללכת . מעם שאול : ויחזק . שאול אחז בכנף מעיל שמואל למנעו מללכת מעמו , ובהאחזו בו , נקרע הכנף :

בכנף . בקצה שפולי המעיל , כמו ( לקמן כד ד ) : ויכרת את כנף המעיל :

קרע ה' . הקריעה ההיא , היא לסימן שכבר קרע ה' וכו' : לרעך . זהו דוד :

קרע ה' מבואר אצלנו (כפי דברי הרמב''ן) כי הגם שדבר ה' אשר ידבר על ידי נביא לרעה, תוכל להשתנות על ידי תשובה ומע''ט, בכ''ז אם בא איזה פעולה עם דברי הנבואה לא תשתנה, כי הפעולה תורה על קיום הדבר תיכף, וכן הדבר שינבא לטוב גם כן לא ישתנה בשום אופן, וזה שכתוב, {{{א}}} קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, קריעת המעיל שהיא פעולה שנעשית עם הנבואה מורה שאינה גזרה עתידית רק שכבר נעשית הגזרה היום הזה, באופן שאי אפשר שישתנה הדבר שכבר יצא אל הפועל ויהי. וזה שכתוב קרע היום שכבר קרע היום ונעשה הגזרה, {{{ב}}} ונתנה לרעך ובזה אי אפשר שישנה ה' את הטוב שיעד לרעך הטוב ממך בעבור טובו וצדקתו, והנה מלכות שאול סרה ממנו תיכף, רצה לומר שסר ממנו רוח ה' והוד מלכות, שעל זה אמר קרע היום. ונתינת המלכות לדוד הגם שלא היה תיכף הלא היעוד הטוב אי אפשר לחזור :

וגם נצח ישראל לא ישקר . ואם תאמר אשוב מעוני לפניו , לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו , כי הקב''ה שהוא נצחונו של ישראל , לא ישקר מליתן הטובה לזה שאמר ליתן :

וגם נצח ישראל . רצה לומר : כבר אבדת המלוכה כי כבר נתנה לאחר , וגם לא ישקר בהבטחתו , וגם לא ינחם לאחר זמן , כי לא אדם הוא להנחם ( ורצה לומר : מפאת עצמו אין בו שינוי להנחם , אבל השינוי בא מפאת המקבל , ולזה נאמר בשאול נחמתי כי המלכתי וכו' ) :

נצח . ענין חוזק והתגברות , כמו ( איכה ג יח ) : אבד נצחי , ועל המקום יאמר , שהוא חוזקן של ישראל : ינחם . ענין הפוך מחשבה :

נצח ישראל . הוא הש''י שהוא חוזק ישראל וכחם ותוחלתם כטעם ואומר אבד נצחי והנה הרצון בנצח ישראל חיי ישראל שהוא הש''י כמו הדם שהוא חיי הגוף כי הדם יקרא נצח כטעם ויז נצחם על בגדי :

וגם נצח, אומר אל תדמה כי היעוד האלהי דומה כיעוד בני אדם, שלפעמים הוא שקר תיכף שמגזם בפיו להרע ובלבבו לא כן ידמה, ופעמים הגם שחושב כן לעשות יתנחם אחר כך ולא יעשה כי ה' הנצחי שמתנאי נצחיותו שלא ימצא בו שום שינוי לא בהוה ולא בעתיד, נצח ישראל לא ישקר, באופן שתחשב כי הרע שגזר עליך וקרע מלכותך היום הוא רק גוזמא לא אמת, וכן ולא ינחם בעתיד על הטוב שיעד לדוד, כי כל זה מורה שינוי, אם בין במחשבתו לדבורו, אם בין הזמן העתה והעתיד שלא יצוייר אצל הנצחי הבלתי משתנה, ועל זה אמר כי לא אדם הוא להנחם, שההתנחמות לא תצוייר רק אצל האדם המשתנה לא אצל השם יתברך :

ויאמר חטאתי . רצה לומר : אף כי חטאתי , עם כל זאת מהראוי הוא שעתה בהיותך פה תכבדני נגד כו' :

כבדני נא . כאשר ראה שמואל היות שאול מתבייש מזקני העם והעם אז נשמע אליו לשוב עמו להשתחוות לה' :

ויאמר חטאתי הכיר שנית כי אין תרופה לחטאו, אולם בקש הגם שלא תשתחוה עמי על האופן הנ''ל לבקש סליחה וביטול הגזרה, על כל פנים עתה כבדני נא וכו' ושוב עמי והשתחויתי מפני הכבוד :

אגג מעדנות . יונתן תרגם : אגג מפנקא : אכן סר מר המות . באמת ידעתי כי סר וקרב עלי מרירת המות :

מעדנות . קשור בשלשלאות : אכן . באמת סר אלי מרירות המות :

מעדנות . ענין קשור , כמו ( איוב לח לא ) : התקשר מעדנות כימה : אכן . באמת :

וילך אליו אגג מעדנות . יתכן שבא אליו בשלשלאות ובכבלי כרזל למלאת מצות שמואל כדי שלא יוכל לברוח כטעם התקשר מעדנות כימה : ויאמר אגג אכן סר מר המות . ידמה שאגג היה ירא כשהגישוהו לפני שמואל אסור ונקשר בכבלי ברזל וכאשר ראה שמואל והיתה צורתו מוכחת על גודל חסידותו ורחמנותו אמר באמת סר מרירות המות כי נפלתי ביד מי שראוי שירחם עלי וכאשר הבין שמואל מדבריו שהוא היה חושב שינצל על יד שמואל אמר לו אין הענין כן כמו שאתה חושב אבל תדע כי מות תמות מיתה אכזרית וזה ראוי לך מדה כנגד מדה כאשר שכלה נשים חרבך כשהרגת בעליהן כן תשכל מנשים אמך במותך :

מעדנת שהלך בשמחה ובתענוג, ויאמר אכן סר מר המות (מר מלשון לא יחליפנו ולא ימיר וכן והנה לשלום מר לי מר, שמר הא' מענין תמורה כמ''ש בפי' שם) רצה לומר הנה סר ממנו תמורת המות, כי עד עתה נתנו לו חיי הבוז והעבדות חליפות המות, וזה קשה מאד בעיני השרים יותר מן המות, ועתה סר החליפין הזה, ולכן בחר שם מר שמורה גם על מרירות, כי חליפים האלה מרים מן המות ולכן שמח על מיתתו :

כאשר שכלה נשים חרבך . להושיבם אלמנות מבעליהם , שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל : וישסף . חתכו לארבע , ואין לתיבה זו דמיון . ותרגום וישסף , ופשח . ובגמרא שלנו יש הוה מפשח ויהיב לן אלותא , כלומר בוקע :

כאשר שכלה . כשהרגת האנשים עם בניהם , היו הנשים שכולות מבעליהן ומבניהן : מנשים . מעין הנשים ההן , ודומה להן תהיה אמך , שכולה ממך :

שכלה . מי שבניו מתים , קרוי שכול , כמו ( בראשית כז מה ) : למה אשכל : וישסף . תרגומו ופשח , והוא הבקיעה לשנים , כמו ( איכה ג יא ) : ויפשחני . ובדברי רבותינו ז''ל ( בבא בתרא נד א ) : מאן דפשח דקלא :

וישסף שמואל את אגג . ר''ל שחלקו בחרבו כאילו היה בוקע עצים למלאת מצות הש''י והנה היה בזה תועלת לתת יראה לנשארים שלא ילחמו עם ישראל :

כאשר שכלה השיב לו, הגם שאתה רוצה יותר במות, והיה ראוי שלא אמיתך למען תשאר בחיים המרים ממות, אעשה זאת בעבור אמך שיהיה לה מדה כנגד מדה, כמו שחרבך שכלה נשים בהרגך בניהם השבויים אצלך, והיו אמותיהם שכולות, כן אמך תהיה עתה שכולה יותר מנשים האלה, במה שאמית את בנה, שהיא היתה רוצה שתשאר בחיים :

כי התאבל . רצה לומר : לפי שעם שהיה מתאבל על שאול , עם כל זאת נחם ה' וכו' ולא חש על אבלותו , לזה נעצב מאוד ולא בא עוד לפני שאול [ אבל שאול בא לפני שמואל , כמו שנאמר לקמן יט ] :

יסף . מלשון הוספה :