בית הלחמי . בבית לחם , וכן דרך כל דבר ששמו בשתי תיבות , כמו : בית לחם , בית שמש , בית אל , קרית ארבע , אם בא להטיל בו ה''א , מטיל בין שתי התיבות , כגון : קרית הארבע , בית האלי , בית הלחמי :

ואני מאסתיו . ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה : לי מלך . רצה לומר : שהוא יהיה מלך לי , לשמור מצותי :

קרנך . כלי מה , עשוי דמות קרן : בית הלחמי . בית לחם :

עד מתי אתה מתאבל, יאמר, האבלות המתמיד יהיה, או בעבור גודל מעלת הדבר הנאבד עצמו, והלא אני מאסתיו ממלך על ישראל ואין בו חשיבות. או בעבור שלא נמצא דבר אחר תמורתו, על זה אמר מלא קרנך וכו' כי ראיתי בבניו לי מלך. ואמר מלא קרנך בכנוי כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשך מלכותו, כי סבת בחירתו היה מפני רצון העם, וע''כ בחר איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, כי אז בא העת שימלוך מלך יושב על כסא ה' ומרוצה לה'. לא המרוצה לעם בלבד. וזה שכתוב מלא קרנך המיוחד לך למשוח מלכות קיים, שעליו רמזה חנה בתפלתה, רמה קרני ולא רמה פכי כדברי חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר לך אשלחך, לא כמו אצל שאול שסבב שהוא יבא אצל הנביא, רק אתה תבא אליו בשליחות ה', וזה שכתוב כי ראיתי בבניו לי מלך המיוחד לי לא לעם בלבד, וכמ''ש בספרי כל מקום שנאמר לי קיים לעולם :

ואמרת . לבני העיר :

ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני . ר''ל שאם ידע שאול שאני הולך למשוח מלך אחר יהרגני : ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך . ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח זבח שלמים וכבר היה אפשר לו זה כי אז נתרו הבמות והיה אפשר לו להקריבו בבמת יחיד ואע''פ שהיה המשכן בנוב , וכבר אמר לי אחד מחכמי דורינו שמו ר' שלמה הנשיא בפי' זה הפסוק דבר נאות מאד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר בחר השם יתעלה עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו יהיה הולך לערוף העגלה ולזה לא היה לשאול לחקור איך היה הולך במקום ההוא עם העגלה כי העגלה תערף באי זה מקום ימצא בו החלל באדמה והיה אומר על צד מליצת השיר כי היה לשאול לירא מהריגתו כי אתה העגלה שהיה הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה היה לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לה' באתי לפי זה הפי' הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבא לבית לחם ויתבאר להם שלא נמצא חלל באדמה על זה האופן יאמר לאנשי המקום ההוא שהוא בא לזבוח לה' וזה נאות מאד ולזה תמצא שלא דרש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו כדי שלא יתגלה סודו :

(ב-ג) השאלות: איך התירא שמואל ללכת ולא בטח בה' כי יצילהו, ושלוחי מצוה אינן נזוקין, בשגם שכל הנביאים לא פחדו מלכת במקום סכנה כי ידעו שה' ילחם בעדם, כמו שהיה במשה שהלך אל פרעה ולא ירא, וכן יתר הנביאים? ולמה לא השיב לו ה' אל תירא כי אהיה עמך כמ''ש לירמיה? וכי לא יכול שמואל בעצמו לעשות תחבולה זו לקחת עגלת בקר בידו וכו'?, ולמה א''ל עגלת בקר תקח בידך וכו', למה יוליך העגל בידו דרך רב, הלא די אם שם יקח עגל ומריא, ומ''ש ואנכי אודיעך את אשר תעשה אין לו באור הלא כבר הודיעו מה יעשה שימשח שם מלך, והול''ל אנכי אודיעך את אשר תמשח :

איך אלך, לא שהיה שמואל מתירא, ולא שהיה בלתי בוטח כי ה' השולחו יצילהו, כמו שכל הנביאים לא חדלו מלכת במלאכות ה' מפני יראת בשר, רק כי הנביא יסמך על הנס בעת שיודע כי הנס מקושר עם שליחותו, כמו שהיה בשליחות משה וירמיה שהלכו במקום סכנה ובטחו על הנס, באשר היה זה בכוונה האלהית שינצלו על פי הנס למען יכירו עמים ולמען יכירו ישראל, כי הוא שליח ה' וכי ה' על ימינו בכחו הגדול. ואם כן לא היה הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות, וכן היה ה' משלחהו על זה האופן שילך בפרסום וימשחהו לעיני כל ישראל, לא היה מתירא כי היה נכון לבו בטוח כי יצילהו ה', אבל אחר שפה לא היה הכוונה שילך בפרסום, ושיחזק שליחותו על ידי נס, ואם כן אם יודע לשאול במקרה וירצה להרגו וינצל בנס, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל רק יהיה נס פרטי הבא במקרה להצלת שמואל בלבד, ובזה כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ועל זה אמר איך אלך שאם ישמע שאול ירצה להרגני ואצטרך לנס פרטי בעבור עצמי שזה לא טוב בעיני, וגם יוכל להיות שמ''ש איך אלך הוא שאלה לדעת על איזה אופן ילך אם בפרסום ובדרך הניסיי מהיות זה צורך אל השליחות לחזק מלכות בית דוד, או בצנעה כי אין צורך בפרסום ובנס, ובזה הלא אם ישמע שאול והרגני ואצטרך נס מיוחד לצרכי : ויאמר ה' עגלת בקר תקח, באמת גם הנביא היה יכול לשית עצות בנפשו לעשות תחבולה קלה כזאת, רק הצדיק הזה לא רצה להוציא דבר שקר מפיו. לכן צוהו ה' דרך מצוה שיקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר לזבוח לה' באתי, אמת היה בפיו, וזה שכתוב עגלת בקר תקח רצה לומר אני מצוך על זה, ותקחהו ותקדישהו תיכף, ובזה ואמרת כפי האמת לזבח לה' באתי :

בזבח . באכילת בשר הזבח :

וקראת ובזה לא יהיה שום חשד, ואנכי אודיעך פי' כי באשר גם בעצה זאת עדן לא תקן, שאם ישוב לאמר לזבח לה' באתי עדיין אינו האמת הגמור, כי הלא בא גם לתכלית אחר שהוא למשוח מלך, ומה יענה אם ישאלהו אם בא רק לזבח או גם על דבר אחר שאז בהכרח ישקר באמונתו, לכן א''ל ה' דע כי עתה אני משלחך רק לזבח זבח ושם אודיעך את אשר תעשה שליחות השני, באופן שקודם אודיעך זאת, תכלית ביאתך הוא רק על הזבח ותדבר אמת מכל צד. ועל זה אמר :

ויחרדו . מהרו לצאת לקראתו :

ויאמר . הגדול שבהם אמר לו , אם בואו הוא בהיות עמו השלום , או הוא בעבור העדר השלום :

ויחרדו . מהרו בחרדה :

השאלות: מדוע חרדו זקני העיר גם פחדו פחד, עד שאמרו שלום בואך כאילו פחדו מאיזה פגע :

ויעש שמואל את אשר דבר ה' כי עתה רק זאת היתה מצותו לקחת עגלת בקר. ויחרדו יתכן כי בבואו לשם ועגלת בקר בידו חרדו אולי נמצא חלל באדמה הקרובה אל בית לחם ובא לערוף העגלה בנחל (ולדעת הרלב''ג היתה זאת התחבולה באמת שיקח עגלת בקר כדי שיחשוב שאול שנמצא שם חלל באדמה והלך על עגלה ערופה) ולכן חרדו זקני העיר דוקא שעליהם מוטל המצוה הזאת כמ''ש ויצאו זקניך ושופטיך וכו' וכל זקני העיר וכו', ויאמר שלום בואך אם לא באת על דם הנשפך בסביבות העיר :

ויאמר שלום . הנה השלום עמי ואין רע , ובאתי הנה לזבוח לה' וכו' :

התקדשו . ענין הזמנה , כמו ( ירמיהו ו ד ) : קדשו עליה למלחמה :

ויאמר שלום לא באתי עבור זה רק לזבוח לה', ויקדש את ישי בתוך קרואיו בל יורגש הדבר :

ויאמר אך נגד ה' משיחו . ויאמר בלבו , אך אמת הוא זה ( ז ) אל תבט אל מראהו . אל יופי תארו : כי מאסתיהו . לפי שכעסן הוא , כמה שנאמר ( לקמן יז כח ) : ויחר אף אליאב בדוד : כי לא אשר יראה האדם . אף על פי שקראת לעצמך רואה , שאמרת לשאול ( לעיל ט יט ) : אנכי הרואה , כאן אני מודיעך שאינך רואה :

אך נגד ה' . רצה לומר למלכות הוא הגון , אך שיהיה משיחו נגד ה' , רצה לומר : שיהיה ה' עמו :

אך נגד ה' משיחו . יש שפירשו שהוא כאשר ראה אליאב בלתי ראוי למלוכה אמר על שאול כי נגד ה' משיחו וקרא משיחו שאול כי הוא היה משוח על יד שמואל והנה אמר לו השם שלא יביט אל מראה שאול ואל גבה קומתו כי מאסהו כמו שקדם באמרו כי מאסת דבר ה' וימאסך ממלך אלא שכבר יקשה לזה השי' אמרו גם בזה לא בחר ה' כי לפי זה הפי' לא תהיה הורא' מדברי הש''י לשמואל שלא בחר באליאב אבל יראה ממנו הפך זה באולי והנראה בעיני כי אמר שמואל אך נגד ה' משיחו כאשר ראה אליאב חשב שיהיה הוא הראוי למלוכה מצד מראהו שהיה טוב וגובה קומתו שהוא ראוי למלך למען יהיה לו כח גבורה להלחם מלחמות ה' וענהו ה' שלא יביט אל מראה אליאב ואל גובה קומתו כי מאסהו מצד שאין לבבו ישר כי הש''י יראה ללב והנראה בעיני ה' איננו ראוי למלך וכאשר הבין זה שמואל מדברי הש''י אז אמר לישי שיקרא לאחר מבניו כי לא בחר ה' בזה וקרא אל אבינדב אך קצר הכתוב ובסוף הענין נמשח דוד וידמ' שכבר נמשח בשמן המשח' ולא צוהו בלכתו שם שימלא קרנו :

השאלות: אחר שה' אמר לו ומשחת את אשר אומר אליך, למה תיכף כראותו את אליאב אמר אך נגד ה' משיחו טרם אמר לו ה' כי הוא הנבחר, והלא כשראה יתר בניו אמר גם בזה לא בחר ה', וזה ידע ממה שראה שלא אמר לו ה' למשחו עד שהגיע לדוד שאז א''ל ה' קום משחהו ואם כן איך היה אצל אליאב בהפך, מ''ש כי מאסתיהו הוא דבר הנמאס מצד עצמו ופחיתות מעשיו, או דבר שהיה נבחר תחלה ונמאס אחר כך, ושני אלה לא יצדקו גבי אליאב, שהגם שחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנמאס על ידי שהיה כעסן ובזה יצדק שנבחר תחלה ונמאס אחר כך על ידי רוע מזגו אנחנו נבקש הפשט, עוד יפלא איך קרא ישי אל אבינדב טרם שמע מפי שמואל שלא בחר ה' באליאב, והיל''ל לספר שאחר שאמר שמואל אך נגד ה' משיחו והשיב לו ה' אל תבט אל מראהו אמר שמואל זאת לישי ואז קרא אל אבינדב :

ויאמר אך נגד ה' משיחו פי' כשראה את אליאב ולא אמר לו ה' למשחו ידע תיכף כי אינו נרצה אצל ה'. (שאם לא כן היה מצוהו למשחו, כמ''ש ומשחת לי את אשר אומר אליך, וכמו שהיה כשראה את דוד שא''ל קום משחהו) וחשב שמואל שהסבה לזה הוא בעבור היות אליאב שפל קומה ובלתי יפה התואר כשאול, וחשב כי לא יבחר ה' רק באיש גבוה הקומה ויפה תואר, שבאמת לא היה נמצא בכל ישראל איש כשאול, כמ''ש משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ולא ידחה ה' את שאול כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, וזה שכתוב אך עוד יש תקוה כי משיחו שהוא שאול שנמשח מכבר עודהו נגד ה', ולא ימאס בו כל עוד שלא ימצא איש כמוהו, ובזה התנחם שמואל ורצה להמליץ בל ידחה שאול בהיות שאין בכל ישראל כמוהו :

כי לא . רצה לומר : איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם : יראה לעינים . אם הנראה הוא יפה עינים , שהוא הדבר אשר יראה האדם , ואין לתלות המלוכה בדבר זה : וה' . אבל ה' יראה ללבב , הטובה היא , ובזה הדבר תלוי :

ויאמר ה', השיב לו אל תבט אל מראהו (של שאול שעליו אמר נגד ה' משיחו) ואל גבה קומתו כי מאסתיהו רצה לומר את הגבוה קומה, שהיה נרצה אצלי אז, מאסתי עתה, (כי המלך ניתן אז לתרעומת העם, היה צריך איש גבוה שימצא חן בעיניהם, לא כן המלך עתה יהיה מי שימצא חן בעיני האלהים, הבלתי מביט על המראה והקומה), כי לא אשר יראה האדם הורה לו כי מה שהאדם רואה ושופט מי האיש היפה ומי האיש המכוער אינו מסכים עם האמת, וזה שכתוב כי האמת הוא לא כאשר יראה האדם, ויוכל להיות שהאיש שבני אדם דנים עליו כי הוא יפה תואר ונאה, הוא כעור ומגונה באמת וכן להפך, והטעם לזה כי האדם יראה לעינים, רצה לומר האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות החושים שהם לא יחושו רק חיציוניות הדבר הנראה, לא פנימיותו, ולכן יגדרו היופי לפי המראה החיצונית אם יהיה הגוף גבוה הקומה יפה התואר והמראה וכדומה, הגם שתהיה צורתו הפנימית הנפשיית מלאה מומים ותכונות רעות, לא כן ה' יראה ללבב הוא לא יביט רק ללבב על צורתו הפנימית אם היא יפה בתכונותיה ונאה במדותיה זה האיש היפה אצלו הגם שחיצונית האיש שפל הקומה ומכוער המראה :

ויקרא אחר שראה שלא נבחר אליאב :

ויעבר ישי שמה . הוא שמעא :

שמה . הוא שמעא :

שבעת בניו . בדברי הימים ( א ב טו ) לא חשב כי אם שבעה עם דוד , שנאמר : דוד השביעי . ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן , ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים , שנאמר ( שם א כז יח ) : ליהודה אליהו מאחי דוד , וכן נאמר ( לקמן יז יב ) : ולו שמנה בנים [ ומה שלא חשבו בדברי הימים , יראה שהיה מאשה אחרת . וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב , וכמו שנאמר ( שמואל ב יז כה ) : אשר בא אל אביגיל בת נחש . ומזה יראה שהיתה בת נחש , ולא בת ישי , ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו , לא מן האב ולא מן האם . והנה בדברי הימים ( א ב טז ) נאמר : ואחיותיהם צרויה ואביגיל , ולזה לא חשב אליהו עמהם , כי לאליהו לא היו אחיות כאמור , אולם חז''ל לא קבלו כן , כי אמרו ( בבא בתרא יז א ) : שנחש הוא ישי ] :

שאר הקטן . נשאר הקטן : לא נסוב . לא נשב לאכול , כל מושב סעודה קרויה הסבה :

התמו . האם נשלמו : הנערים . בניך : כי לא נסוב . על השלחן לאכול , עד בואו פה :

התמו . מלשון תם והשלמה : שאר . נשאר : נסוב . הישיבה לאכילה קרויה מסיבה , כי דרכם היה לשבת מסובים :

השאלות: איך אמר התמו הנערים וכי הסתפק בדבר ה' שא''ל כי ימשח אחד מבני ישי :

התמו אמר זה דרך תמיהה כי ידע בהכרח שלא באו כולם, וישי התנצל שדוד שאר מעצמו (ולכן בא פה פעל שאר בקל, ובנינו תמיד בנפעל) וזה אם יען כי הוא הקטן ע''ד ראוני נערים ונחבאו) ואם מצד שהנה רועה בצאן ועוסק במלאכתו :

כי זה הוא . אשר בחרתי בו :

אדמוני . מראה אדום : עם יפה עינים . רוצה לומר ויפה עינים , וכן ( עמוס ד י ) : עם שבי סוסיכם : רואי . מראה : קום . הוא ענין זרוז :

השאלות: מה המעלה שראהו אדמוני וזה (כפי דבר הטבעיים) חסרון מורה על תגבורת הדם ורב החמה, ומ''ש עם יפה עינים תחת ויפה עינים בוי''ו :

והוא אדמוני פה הראה לו אמיתת מ''ש תחלה כי לא כאשר יראה האדם, כי דוד היה אדמוני שגברה בו האדומה והוא בטבעו מוכן לשפיכת דם, ומצד אחר נראה בו גם כן רושמים טובים כי היה יפה עינים וטוב ראי, שזה מורה על שהוא חד העיון וטוב המזג כמ''ש הטבעיים, ואם היה נשאר על ההבחנה האנושית של שמואל היה מחליט היותו בלתי ראוי, אבל ה' יראה ללבב וידע כי מטוב בחירתו יעשה אך משפט וצדקה, ובטבע האדמימות הנטועה בו ישתמש ללחום מלחמות ה' ולהכרית מעיר ה' כל פועלי און, וזה הנרצה בעיני ה' שהגם שנמצא נטיה רעה בטבעו הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו, וזה שכתוב קום משחהו כי זה הוא הנרצה לפני, וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתירא אמר זה שופך דמים כעשו, א''ל הקב''ה עם יפה עינים, עשו עשה מדעת עצמו, זה מדעת סנהדרין הוא הורג (רצה לומר שזה מצד טוב מזגו ושכלו שעל זה מורה הרושם של יפה עינים) קום משחהו כי זה הוא, אמר רבן שמעון בן גמליאל זה הוא בעולם הזה וזה הוא לעולם הבא, רצה לומר שהגם שהוא בעולם הזה, והוא שנוטה בטבעו לעניני עולם הזה שהאדמוני גובר בו, בכ''ז מטוב מזגו ושכלו ובחירתו הוא בעולם הבא, ויאחז צדיק דרכו להשתמש בו לרצון לפני ה', ולכן זה הוא הנרצה אצלי, ולפי דרש חכמינו זכרונם לברכה נכון מה שבא מלת עם יפה עינים תחת וי''ו החבור :

ותצלח רוח ה' . רוח גבורה :

ותצלח . ועבר , כמו ( לעיל י י ) : ותצלח עליו רוח אלהים : רוח ה' . רוח גבורה מה' :

והנה ספר שהיום ההוא צלחה רוח ה' אל דוד בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה וסרה רוח ה' מעם שאול שהיתה לו תחלה בכל אשר יפנה וסבב הש''י שבעתהו רוח רעה להמיתו בלא עתו כי מאסהו ממלך עם שזה היה כלי להתקרב דוד אל המלוכה ברוך השם אשר לו נתכנו עלילות :

וימשח אותו בקרב אחיו יתכן שאחר שרצה להשפיע עליו על ידי משיחה זאת קדושה וטהרה ורוח גבורה, בחר שיהיה בעשרה, ישי ושמונת בניו ושמואל, שאין השכינה שורה פחות מעשרה, אולם הרי''א לא יאבה שהיה המשיחה בפני אחיו כי היה הדבר בסוד ויפרש בקרב אחיו כמו מבין אחיו, וכן פירש הרד''ק :

מאת ה' . ולא באה לו במקרה :

ובעתתו . מלשון בעתה וחרדה : רוח רעה . רוח מחריד ומרעיד :

ורוח ה' סרה רוח ה' הוא התעצמות שפע הרוחניות בענין אלהי אשר חל על כחותיו הנפשיות ותלבישהו רוח גבורה, ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת ה', ואיש הזה גם כליו הבשריים נושאי הכחות הנפשיות יוכנו אל השפע הלז להיותם משכן הכבוד, אמנם עת יוסר ממנו השפע בחטאו, וכליו יורקו מהרוחניות השוכן בם, ירגיש החסרון הזה וישתומם ויתבהל, ותחת רוח הנשגב ישכן בו רוח אחר שחוריי מלא בלהה ועצב, דאגה ובעתה, וזה שכתוב ובעתתו רוח רעה וכו' :

רוח אלהים . רצה לומר : רוח גדול וחזק , כי כשרוצה להגדיל דבר מה , סומכו למלת אלהים . וכן ( לעיל יד טו ) ותהי לחרדת אלהים . או רצה לומר : רוח רעה הבאה מאלהים :

ויאמרו עבדי שאול, בהיות הרוח השחוריי יסובב לפעמים על ידי הפסד הכלים החיצונים כלי המוח ועורקי הדם, ולפעמים יסובב על ידי הפסד דמיוני כמ''ש הרי''א ששאול אחר סר ממנו רוח ה' לא נשאר כיתר האנשים, אבל היה דואג תמיד מהרהר בענשו ובהפסד מלכותו בחטאו ומתוך כך נשרף דמו ונתהוה בו חולי המילאנקאלי''א המתהוה משריפת הדם והמרה האדומה, ולפעמים יהיה ענין השגחיי שיחול רוח דמיוני על כח נפשו ויתגעש ויחרד תמיד. וכן יתרפא או על ידי סבה חיצונית על ידי הרקות ורפואות לתקן הכלים הנשחתים, או על ידי סבה פנימית לישר כח הדמיון והמחשבה אל השמחה והמרגעה, ועבדיו בחרו את המוזיקא שהיא תעתיק את הנפש מתכונה לתכונה, ותסיר גם חולי השחורה בשתעתיקהו אל מחשבות אחרות משמחות. ולכן אמרו :

עבדיך לפניך . הנה עבדיך לפניך אשר יעשו מצותיך :

עבדיך לפניך . רצה לומר : אתה תצוה , והלא עבדיך המה לפניך , ונכונים המה לעשות אשר תצוה , ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור : וטוב לך . כי בעבור שמחת קול הזמר , תלך הרעדה :

יאמר נא אדוננו (והלא עבדיך לפניך לעשות כל אשר תצוה) יבקשו איש ידע מנגן בכנור והנה הם לא בקשו רק שיודע לנגן ומנגן בכנור, שבזה די אל המבוקש ממנו לנגן בעת הצורך. אמנם שאול מצד תכסיסי מלכותו ראה כי לא די בזה לבד כי העומד לפני המלך בתמידות בשגם לשיתפעל המלך מנועם זמירותיו צריך שיהיו לו גם יתר חמודות, וזה שכתוב :

מטיב לנגן . מנגן טוב ויפה :

(יז-יח) השאלות: מדוע שנה שאול ודייק איש מטיב לנגן, ומה רצה במ''ש ראו נא לי, ומ''ש אחד מהנערים ראיתי בן לישי יודע נגן וגבור חיל וכו', למה ספר כל המעלות האלה ועקר המבוקש הוא שיהיה יודע נגן? :

ויאמר שאול כו' ראו נא לי איש מיטיב לנגן, דייק שיהיה מטיב לנגן הבקי בחכמה זו ביתר שאת בטוב טעם ודעת שמתנאו גם כן עשות השירים המעוררים הנפש, והיותו מליץ וחכם לכלכל דברי שיריו וזמירותיו על פי החכמה ודעת, שכולל כל המעלות הנחמדות וזה שכתוב ראו נא לי, רצה לומר ראו היטב איש הראוי לי לעמוד לפני המלך :

אחד מהנערים . מיוחד שבהם , דואג האדומי : יודע נגן . כל עצמו נתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד , שיתקנא בו :

וגבור חיל וכו' . המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך : וה' עמו . שהוא איש מוצלח , ובהצלחתו יועיל לך :

ונבון דבר . מבין כל דבר חכמה :

וגבור חיל ואיש מלחמה . הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן : ונבון דבר . הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה : ואיש תאר . ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך : וה' עמו . כל אשר הוא עושה ה' מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים :

ויען אחד מהנערים לכן השיב כי נמצאו בדוד גם שלמיות אחרות חוץ מההרגל בניגון שלפיהם ראוי הוא להיות בהיכלי מלך, וכבר באר מהרי''א שרשם לו ששה תוארים, {{{א}}} ידע נגן רצה לומר יודע חכמת המוזיקא בשלימות, {{{ב}}} וגבור חיל, שלא כדרך המשוררים שרובם ישתלמו בכח הדמיון והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב, {{{ג}}} ואיש מלחמה יודע בתחבולות מלחמה וגם זה דבר מתמיה שהמתעסק בתחבולות מלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר כי הם מלאכות מתנגדות, {{{ד}}} ונבון דבר וגם זה נגד הרגיל במשוררים שנשלמים בדמיון וחסרי ההשכל האמתיי לרוב, ולזה לא היו בעלי השכל ועצה משוררים כי אם על המעט, {{{ה}}} ואיש תאר וגם זה אינו רגיל במשוררים שהם שחוריים ועל המעט יהיו דמיים ויפי תואר, {{{ו}}} וה' עמו רצה לומר שהוא ירא אלהים וסר מרע, וגם זה על המעט שהמנגן שהוא יפה תואר לא יהיה נרדף אחר תאוותיו ואחר חמדת נשים, ותוארים ההם ראוים לאיש אשר יעמוד בהיכלי מלך, ועם היות דוד עדיין נער שבחוהו באלה התוארים שהיה מוכן להם מתכונתו :

אשר בצאן . אשר רועה בצאן :

שלחה אלי לא ידע עדיין אם ימצא חן בעיניו שישאר אצלו ורצה רק לראותו :

חמור לחם . חמור אחד טעון לחם :

ויקח ישי כן היה דרכם להביא תשורה בראות פני מלך או אדם גדול :

נושא כלים . כלי מלחמתו :

ויהי לו נשא כלים יש לפרש ג''כ שדוד נתעלה עד שהיה לו נושא כלים כדרך השרים :

יעמד נא עתה בקש שישאר אצלו בקביעות :

ורוח לשאול . באה לו ההרוחה , וסרה ממנו החרדה :

ורוח סיפר כי זמירות דוד עשו פרי בג' ענינים, {{{א}}} תחלה רווח לו ממצוקה פנימית שאלצה את נפשו, {{{ב}}} וטוב לו שנהפך לתכונת השמחה, {{{ג}}} על ידי כן וסרה מעליו רוח הרעה, והנה בזה סיפר איך סבב ה' שיבא דוד אצל שאול שזה היה הסבה הראשיית לכל קורותיו אחר כך, עד הגיע אל המלכות המיועד לו. ומעתה יתחיל לספר איך יצא לפועל המעלה השניה שהיה לדוד גבור חיל ואיש מלחמה ואיך צמח קרן דוד וירם ויתנשא :