מעבר הלז כל 'הלז' ו'לזה' שבמקרא , אינו לשון הזה , אלא לשון דבר שכנגדו , והוא מראהו באצבע , ובלע''ז אינו לשון ציש''ט בלע''ז , אלא ציי''ל בלע''ז : מעבר הלז . גי שני ההרים :

נושא כליו . כלי מלחמתו : ונעברה . נתקדב אל המצב העומד בהעבר הפונה אלינו :

הלז . הזה , כמו ( מלכים ב כג וז ) : מה הציון הלז :

וזה הספור כלו בא להורות כי לא בחרב ובחנית יושיע ה' הלא תראה כי יהונתן לבדו עם נושא כליו היו כנגד החיל הרב הזה ונתן השם תשועה גדולה בידו :

(א-ז) השאלות: למה אמר בפסוק א' לכה ונעברה. ובפסוק ו' אמר זה שנית והוסיף אולי יעשה ה' לנו והנער השיב לו, כל זה היה לו לומר בפעם הראשון?, מ''ש בפסוק ג' ששאול יושב בקצה הגבעה ואתו כשש מאות איש כבר נזכר למעלה (י''ג ט''ו) ובא פה כפול ושלא במקומו, וכן מ''ש ואחיה בן אחיטוב וכו', אין מקומו פה? :

ויהי היום ביום ההוא שיצא מצב פלשתים אל עבר מכמש מזה. ויאמר כו' לכה ונעברה אז לא היה דעתו עדיין להלחם בם רק לעבור אל העבר שנגד מצב פלשתים, כי מכמש היה מצפון לגבע (כמו שיתבאר פ''ה) ושאול ויונתן עמדו בצד דרום של גבע ורצה יונתן לעבור מדרומו של גבע אל צד צפונו ששם יעמד נגד מצב פלשתים, וזה שכתוב אל מצב פלשתים אשר מעבר הלז, ולכן לאביו לא הגיד כי לא היה דעתו עדיין אל הגבורה שהתעורר עליה אחר כך :

בקצה הגבעה . בסוף הגבעה :

אשר במגרון . שם מקום בקצה הגבעה : והעם . רצה לומר : העם אשר היו כשש מאות איש , גם המה שמה ישבו עמו :

ושאול יושב בא לבאר מדוע הוצרך לעבור כי שאול יושב בקצה דרומי של גבע אל צד מגרון לא אל צד מכמש, וזה מסבת מעוט העם אשר עמו שהיו גם עתה רק כשש מאות איש כמו שהיה בבואו לגבע והתירא מהתראות לפני מחנה פלשתים עם אנשיו המעטים :

נשא אפוד . אורים ותומים :

אחי איכבוד . אחיטוב היה אחי איכבוד : כהן ה' בשלה . חוזר על עלי , שהיה כהן גדול בהיות שם המשכן : נושא אפוד . הוא כולל גם לחושן עם האורים ותומים , ועל אחיה חוזר :

כהן ה' בשלה . שב אל עלי לא אל אחיה כי כבר היה חרב משכן שילה ואולם אמרו נושא אפוד בד שב אל אחיה והרצון בזה לפי מקומו כי הוא היה כהן גדול : והעם לא ידע כי הלך יהונתן . אמנם אמר זה שאם ידעו היו הולכים עמו :

ואחיה שב אל ספורו שיונתן לא היה דעתו אז אל שיפול במחנה פלשתים, {{{א}}} מצד שלא הגיד לאביו ולא היה עושה דבר גדול כזה בלעדיו, {{{ב}}} שהיה שם אורים ותומים עמהם והיה שואל בה' כי אחיה בן אחיטוב כו' בן פנחס בן עלי, אשר עלי היה כהן ה' בשלה, אחיה היה נשא אפוד, ומדוע לא שאל בה', {{{ג}}} שגם העם לא ידע כי הלך יונתן וכל זה ראיה שלא היה במחשבתו אז לעשות נוראות שאם כן היה מיעד את העם להיות נכונים אחריו :

ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבור . כן היה עשוי , שן הסלע היה מהעבר מזה לבין המעברות מזה , ושן הסלע לבין המעברות מזה . הגיא הוא קרוי בין המעברות , והיה לו סלע מכאן , וסלע מכאן , זה בעברו מזה , וזה בעברו מזה , והגיא בין שני העברים , אותו הגיא בקש יונתן לעבור : שן הסלע . שם שן האחד 'בוצץ' , ושם השני 'סנה' :

ובין המעברות . כי פלשתים חנו במכמש בהר , וישראל חנו למולם בגבעה , והגי שביניהם קרוי בין המעברות , שהוא בין מעבר וצד מחנה פלשתים , ובין מעבר מחנה ישראל , ואמר 'ובין המעברות' , רצה לומר : הגיא אשר בקש יונתן לעבור בו להתקרב למחנה פלשתים , היה בו שן הסלע מעבר גבעה , ושן הסלע מעבר וצד מכמש :

המעברות . מלשון עבר וצד : על מצב . אל מצב : שן הסלע . בולט היה כשן :

ובין ספר כי בבואו אל צפונה של גבעה נגד מצב פלשתים שאז התנוסס בו רוח ה' לעבור וללחום בשם ה' וזה היה בין המעברות כי אז בקש יונתן לעבר אל מצב פלשתים ולהכות בם, היו שם שיני סלעים גבוהים מפסיקים ביניהם, והיו גבוהים מאד עד שנקבו בשמות מיוחדים, וכן היה, (ה) השן האחד מצוק מצפון שהוא השן שעמד אצל גבע היה מצוק מצד צפוני שהיה שם חלק ושוה, שאי אפשר לרדת ממנו. והשן שעמד אצל מכמש היה מצוק מצד דרומו שנכח גבע שאי אפשר לעלות עליו, עד שחוץ ממה שהיו רק שנים אנשים נגד מחנה כבדה היה קשה שיגיעו אל המחנה גם מצד המקום :

מצוק מצפון . משופע ועולה מצד צפון אל מכמש : מול גבע . שממנה יצא יהונתן :

מצוק מצפון . מקום מצבו היה מצפון הגיא מול מכמש : מנגב . מקום מצבו מנגב :

מצוק . מוצב , וכן ( שמואל ב טו כד ) : ויציקו את ארון : מול . נגד :

ויאמר וכו' . היא האמירה הנאמר למעלה , ולפי שהפסיק הענין , נאמר שוב , כאומר נחזור לענין הראשון : אולי יעשה וכו' . קצר ולא אמר מה הדבר אשר יעשה , ומאליו יובן שרצה לומר דבר הצריך , והיא התשועה : ברב . הן ברב עם הן במעט , כי הכל שוה אצלו :

מעצור . ענין מניעה , כמו ( בראשית טז ב ) : עצרני ה' מלדח :

לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה . רמז מזה כי מפני פחיתות' והיותם נבדלים ראוי שיהיו יונתן ונושא כליו נעזרי' בש''י לנצח אותן כי אין לשם יתעלה מעצו' להושיע ברב או במעט :

ויאמר בכ''ז נחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד שהתעורר ליפול במחנה, ויאמר לנערו לכה ונעברה אל מצב הערלים רצה לומר אליהם ממש, והגם שאי אפשר שננצחם בדרך הטבע אולי יעשה ה' לנו בדרך נס, כי אין לה' מעצור רצה לומר כי בכחות הטבעיים צריך שכח המתגבר יגדל מן הכח השני המנוצח, שאם לא כן יעצר הכח המתפעל בעד הכח הפועל וינגד אליו, ולכן לפי גודל כח המתפעל צריך שיגדל ביתר שאת כח הפועל המנצח, לא כן אצל ה', שאין שום כח טבעי יעצור בעדו וינגד אליו, עד שיצרך הוא כח גדול כנגד כח העוצר, וזה שכתוב כי אין לה' מעצור, ואם כן אין הבדל שיושיע ברב או במעט :

נטה לך . לעבור אליהם : הנני עמך . מוכן אני ללכת עמך כרצונך :

ויאמר לו נושא כליו הבין כי אי אפשר שיתעורר לפעולה כזאת הרחוקה מן הטבע שישליך נפשו מנגד במקום שהסכנה גלויה וידועה אם לא בשכח אלהי מניע אותו ומעורר את לבו בל יפחד, וע''כ אמר עשה כל אשר בלבבך, כי הלב הוא החוזה האלהי בענינים גדולים כאלה, ואיש הרוח יוכל לסמוך על חזיון לבו בזה ואע''ג דהוא לא חזא מזליה חזא, ואם כן נטה לך רצה לומר שיטה אל הצד לרדת מן הסלע אל בין המעברות, ואני הנני עמך הגם שלבי אינו רואה את כל מאומה הנני כלבבך :

ונגלינו . נגלה את עצמנו אליהם , ואז נעשה בחינה :

ונגלינו . מלשון גלוי :

(ח-י) השאלות: איך סמך יהונתן על דברים כאלה, להשליך נפשו מנגד? :

(ח-י) ויאמר כבר פי' מהרי''א כי באמת הנסיון הזה לא היה מוכרח ומחויב מפאת עצמו כ''א מפאת ההשגחה האלהית אם תדבק בם, והבחינה היתה בזה האופן כי אולי הפלשתים לא יאמרו הדבור ההוא עלו עלינו וגם לא יאמרו דמו עד הגיענו אליכם והיה אפשר שיאמרו באו הנה או קרבו אלינו או לכו ונלחמה או כיוצא מהדבורים האלה ממה שהדמיון סובל או לא ידברו דבר רק יצאו לקראתם, ולכן היתה הבחינה שאם הם ידברו כאותם הדברים והמלות עצמם אשר אמר יהונתן אין זה כי אם מפאת ההשגחה האלהית שישים הדברים בפיהם ורוח ה' נוצצה בם להודיעם את אשר יעשון, והיה זה ממדרגת רוה''ק ולכן בחר בזה וכמו שנאמר בגדעון (שופטים ז' י''א) ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך :

דמו . המתינו , כמו ( יהושע י יב ) : שמש בגבעון דום ; וכן ( תהלים לז ז ) : דום לה' , אם כה יאמרו : דומו ונעלה אליכם , שעתם מצלחת ולבם רם עליהם :

דומו . המתינו במקומכם עד נבוא אליכם : ועמדנו . אז נעמוד במקומנו , ולא נעלה להלחם :

כה . כן : דומו . המתינו , כמו ( יהושע י יב ) : שמש בגבעון דום : הגיענו . מלשון הגעה : תחתינו . במקומינו :

אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתנו . ראוי שתדע כי העתידות יגלו בפנים שונים וכבר תהיה לפעמים הודעה תלושה מושפעת מהש''י בזה האופן החלוש וילקח בה ראיה כמו שנאמר לגדעון שירד הוא ופורה נערה אל מחנה וישמעו מה ידברו כי בזה קצת הוראה מהדברים המתחדשים וזה מבואר אחר העיון ממה שזכרנו בשני מספר מלחמות השם ואין הנה מקום זאת החקירה , והנה אמרו דמו עד הגיענו אליכם לאות כי ההתחלה תהיה מפלשתים לרדוף אחרי ישראל ולזה יש להם לירא שינוצחו כי הרודף הוא המנצח על הרוב :

ואם כה יאמרו עלו עלינו . פחד הקב''ה בלבם , ויראים לזוז ממקומם :

עלו עלינו . שהלשון הזה מורה שיהיה לנו עליה והתגברות : ועלינו . אז נעלה להלחם , כי בודאי נתנם ה' בידנו , ופיהם הכשילם לדבר כן :

ואם כה יאמרו עלו עלינו . הנה זה לאות על שינצחום ישראל וירדפו אחריהם אחרי היותם מתחבאי' מפחדת' כי בלי ספק לא יכנסו ישראל אחריהם אם לא יתברר להם שינצחום אחר היותם יראים מהס בזה האופן הנפלא :

מן החורים . כי חשבו שהמה מן הנחבאים בהמערות :

החורים . מלשון חור ונקב :

ויגלו שניהם אל מצב פלשתים . הם הראשי' והגבורים שהיו בפני המחנה לצד ישראל :

ויאמרו פלשתים ספר להגדיל האות כי הם לא טעו שהם אנשי חיל עד יתיראו מלרדוף אחריהם כי אמרו שהם יהודים רכי לבב אשר בחורים התחבאו ובכ''ז לא ערב לבם לרדת ולרדוף אחריהם רק, (יב) ויאמרו עלו עלינו שזה אות כי נשתה גבורתם לפני יהונתן ושומה בפיהם ונודיע אתכם דבר כי זה עצמו הוא הודעה אלהית כי נתנם ה' ביד ישראל, ולכן אמר עלה אחרי וכו' :

ויענו . לשון הרמת קול :

אנשי המצבה . אנשי המושל המצב : ונודיעה אתכם דבר . אמרו בדרך לעג והלצה כדרך שהבריות אומרים :

ויענו . ענין אמירה :

על ידיו ועל רגליו . כלומר בכל כח ומרוצה :

על ידיו . על כי המקום היה משופע , לזה החזיק עצמו בידיו : ויפלו . אנשי המצבה נפלו חללים ולא מתו , עד כי נושא כליו השלים מיתתן :

השאלות: הלא אנשי המצבה ראו שהם שנים ואמרו הנה עברים יוצאים מן החורים ואיך פתאום המצב והמשחית חרדו? :

ויעל יונתן זה היה מעזר ההשגחה שלא סבב את שן הסלע ללכת על הדרך כי שם עמדו אנשי המצבה נכונים וצפופים אל פני הדרך, ולא היה מסתבב אימה וחרדה. אבל יהונתן עלה על שן הסלע והגיע באמצע בין אנשי המצב ובין המחנה ושם התחיל להכות, עד שבמקום שהיה המצב נכון בצד הדרך לא ראו צר ואויב ובמקום שעלה יונתן היו מפוזרים כעשרים איש בחצי מענה, מה שאין כן אל פתח עינים אל אם הדרך עמדו המצב והמשחית נכונים :

כבחצי מענה צמד שדה . בתוך שיעור מדת קרקע , מלא חצי מענה של מחרישת צמד בקר החורשת בשדה : מענה . הוא תלם המחרישה , שקורין ריי''א בלע''ז , וגבורה גדולה היא זו , שהיו קרובים זה לזה , ונכונים לעזור זה את זה :

המכה הראשונה . כי לאחר זה כאשר רדפו ישראל אחריהם , הוסיפו עוד להכות בהם : כבחצי מענה וכו' . רצה לומר : עם שהעשרים האלו היו קרובים זה לזה , כי עמדו בשיעור מרחק חצי מענה אשר יחרוש האדם בצמד בקר בהשדה , עם כל זאת לא עזרו אלו לאלו :

מענה . הוא הקו הישר , שיחרוש החורש כשיעור הראוי , וחוזר וחורש אצלו כמדתו , עד כלותו כל השדה , כמו ( תהלים קכט ג ) : האריכו למעניתם : צמד . זוג :

כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה . ר''ל שהכה יונתן ונושא כליו כעשרי' איש בשיעור קטן מהארץ כי אם חצי שיעור כארץ שיחרושו צמד בקר מהשד' ביום אחד :

המצב והמשחית . המושל ואנשי המשחית , גם המה חרדו , עם כי מדרכם להיות אמיצי לבב : ותרגז הארץ . אמר בלשון גוזמא והפלגה : ותהי לחרדת אלהים . המחנה היתה לחרדה גדולה כי כאשר ירצה להגדיל דבר מה , סומכו למלת 'אל' כמו [ תהלים פ י ] : וענפיה ארזי אל :

ותרגז . ענין רעדה :

ותהי חרדה במחנה וגו' . זה היה מהש''י על צד ההשגחה להביא עליהם החרדה הזאת הנפלאה באופן שתהיה חרב איש באחיו עם מה שראו בתחלה שלא באו שם מישראל כי אם יונתן ונושא כליו : ותהי לחרדת אלהי' . רצה לומר חרדה גדולה כטעם אש אלהים הררי אל או יהיה הרצון בו שהחרדה היתה מסובבת מהש''י :

ותהי ועל ידי כן נתהוה חרדה במחנה בשדה ובכל העם ואחר כך המצב והמשחית חרדו גם המה, כי אם היה בא לעומת מקום המצב לא היו חרדים כי היו רואים כי שנים המה, אבל בבואו באמצע בין המצב ובין המחנה ושם הכה חשבו המחנה שכבר נפל המצב והמשחית אחר שהניחום לעבור מגבולם והלאה ועל ידי כן חרדה המחנה, ומתוך חרדת המחנה חרדו גם המצב עד שרגזה הארץ בכלל ומבאר כי באמת ותהי לחרדת אלהים לא היתה חרדה טבעיית רק ה' הפיל עליהם פחד וחרדה :

הצופים לשאול . הצופים אשר היו לשאול בגבעת בנימן , צופים ; אישקאגט''ש בלע''ז : והנה ההמון . של פלשתים , נמוג ממקומו וילך , וקרב הלום לצד ישראל : נמוג . כמו ( בראשית ד יב ) : נד ונע :

הצופים לשאול . הצופים שהיו לשאול בגבעת בנימן : ההמון . של פלשתים , המה נמוגים והולכים ומוכים בכל פעם יותר :

הצופים . העומדים במקום גבוה , ומשם צופים למרחוק לראות מה נעשה במלחמה : ההמון . העם רב : נמוג . ענין המסה , ורוצה לומר , מוכה ומנוגע : והלום . ענין הכאה , כמו ( שופטים ה כו ) : והלמה סיסרא :

ויראו הצופים לשאול . ויתכן שמהעם אשר אתו שם קצתם במקום גבוה שיהיו צופים ומביטים מה יעשו פלשתים כי זה ממה שיישירם אם להציל נפשם אם לנצח פלשתים בראותם כי יש לאל ידם : והנה ההמון נמוג וילך והלם . ר''ל שהקול שהיה במחנה פלשתים הוא קול המוגים וההלומים לא קול המנצחים :

ויראו כו' והנה ההמון נמוג, כי המחנה כ''ז שעומדת על דגלה וסדרה, היא קשורה באגודה אחת איש באחיהו ידובקו ונקראת בשם מחנה או צבא או עם וכדומה, אבל עת תתהוה מהומה ביניהם ימוגו וימסו אסוריהם ואז נקראים בשם המון, על המונם ושאונם, ששם המון מורה על קיבוץ בלתי מסודר כחוקי סדרי המלחמה, וראו כי ההמון נמוג מחבורם, וזה כי וילך והלם רצה לומר מקצתם הלכו להתרחק הלאה, ומקצתם התקרבו הלום לצד גבעה, כי במהומה הזה יש נבהלו נחפזו לצד הזה ויש ברחו לצד שכנגדו, ובזה נולד ספק אם זה בריחה או הכנה והתחלה למלחמה :

פקדו . לשון פקידה , כמו ( איוב ז יח ) : ותפקדנו לבקרים :

פקדו . ראו בהשגחה :

פקדו . ענין השגחה , כמו ( ירמיהו טו טו ) : זכרני ופקדני :

ויאמר שאול רצה לדעת סבת ענין זה מצד שידע מי הלך מאתם וגרם הרעש שמה, וראה כי לא נפקד איש רק יונתן ונושא כליו, אשר רחוק שאלה יולידו מהומה גדולה כזאת :

הגישה ארון האלהים . אורים ותומים : כי היה ארון האלהים ביום ההוא . המקרא חסר תיבה אחת , כי היה ארון האלהים שם ביום ההוא :

הגישה ארון האלהים . לשאול לפניו באורים ותומים , אם נעלה עליהם : ובני ישראל . רצה לומר : הארון היה עם בני ישראל ובתוכם :

הגישה . הקריבה : ובני ישראל . הוי''ו היא במקום עם , וכן ( שמות א ה ) : ויוסף היה במצרים , ורוצה לומר עם יוסף :

ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים . ר''ל האורים והתומים שהיה בארון לשאל לו באלהים על דבר יונתן והחרדה הזאת אשר במחנה פלשתים אם ראוי שירדפו אחריהם אם יעמדו במקומם : כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל . ירצה לפי מה שאחשוב כי ביום שבאו בגלגל על זה הדבר היה בא שם ארון האלהים ובני ישראל ולזאת הסבה קרה כאשר נפץ העם מעל שאול שנשאר שם הכהן הגדול עם ארון האלהים וכאשר נסעו משם שמואל ושאול והעם אשר עם שאול ללכת הגבעה אשר בבנימן נעתק עמהם הכהן הגדול וארון האלהים והלכו בגבעה ואולם מקום ארון האלהים היה שם אז ברוב :

ויאמר שאול ולכן רצה לדרוש באורים ותומים מה סבת הדבר ומה הדבר הזה, כי היה ארון האלהים וכו', רצה לומר כי מעת חרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון, והיו מוליכים אותו ביום ההוא רצה לומר בעת ההיא עם בני ישראל בכל מקום שהתקבצו, ולכן בעת הלכו הגלגל לחדש שם המלוכה הביאו הארון עמם וכשיצא שאול משם אל הגבעה הוליכו עמו :

עד דבר . בעוד שדבר אל הכהן לשאול באורים ותומים , היה ההמון הולך ומתרבה בדבר הנמיגה וההכאה : אסוף ידך . הכנס ידך אל עצמך להמנע מלפתוח האורים ותומים , כי אין עוד זמן לשאול בהם :

אסוף . ענין הכנסה , כמו ( בראשית מט לג ) : ויאסוף רגליו :

וההמון אשר במחנה פלשתים . ר''ל קול ההמון הנזכר במחנה פלשתים שהוא קול הנשברים והמדוכאים היה הולך וחזק : אסוף ידך . ר''ל שיאסף ידיו אליו ולא יתעסק עוד בענין האורים והתמים על השאלה הזאת כי אין להם פנאי :

וההמון רצה לומר בתוך כך נתרבה ההמיה והרעש שמה (המון זה שם המקרה על ההמיה וקול ענות) עד ששמעו קול מפלתם :

ויזעק . ענין אסיפה :

והנה היתה רצה לומר התלוו אל נצוח שאול ג' ענינים, {{{א}}} שעל ידי המהומה היתה חרב איש ברעהו :

והעברים היו לפלשתים . בעזרתם , מחמת יראה מתמול שלשום , והיום נהפכו גם המה עם חבריהם , להיות בעזרת אחיהם :

והעברים וכו' . כי רבים מישראל גרו בארץ פלשתים , והיו משועבדים להם , ועלו עמהם בעל כרחם להלחם בישראל , ואמר : העברים אשר היו לעזרת פלשתים בעת אתמול שלשום אשר עלו במחנה פלשתים , גם המה חזרו להיות עם ישראל , בראותם שיד ה' היתה בהם :

והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום וגו' . יתכן שהפלשתים היו מושלים בקצת ישראל והיו יושבים תחתיהם והביאום הפלשתים עמהם במחנה להכריח' שילחמו עם ישראל כמו שראינו באכיש מלך גת שהביא עמו דוד ואנשיו להלחם עם שאול ועם ישראל ולזה אמר והעברי' אשר היו לפלשתי' מקודם זה שעלו עם הפלשתים במחנה סביב גם המה נהפכו להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן כן פירשו קצת המפרשים , והנכון בעיני שהרצון בזה שעם היות ישראל בדבר זאת המלחמה בתכלית הדלות והשפלות עד שנתחבאו במקומות הנזכרים הנה אחר הגיע זאת המהומה לפלשתים היו העברים לפלשתים כאתמול שלשום בהלחמם עמם בימי שמואל שגברה יד ישראל עליהם ועל עמם במחנה סביב להכותם ולתפשם באופן שלא ישאר מהם איש ולא עוד אלא גם המה ר''ל הפלשתים להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן כי קצתם היו הורגים קצתם ובזה האופן היו עוזרים לישראל כאלו היו עמם :

{{{ב}}} והעברים שישראל שגרו בצד מערב ארץ ישראל בערי פלשתים היו לפלשתים כאתמול שלשום נכנעים תחתם וגם עלו עמם במחנה סביב, רצה לומר עמדו סביבות המחנה להספיק צדה וצרכיהם, וגם המה נהפכו עתה להיות עם ישראל אשר עם שאול לעזרם :

המתחבאים . מפחד הפלשתים , כמו שכתוב למעלה ( יג ו ) : וידבקו . יצאו ממקום מחבואם , וידבקו וכו' :

וידבקו . רוצה לומר רדפו להתקרב אליהם :

{{{ג}}} וכל איש ישראל המתחבאים וכו', ועל כולם, (כג) ויושע ה' ביום ההוא כי עיקר התשועה היתה השגחיית, והמלחמה עברה את בית און, רצה לומר כשבאו לבית און כבר עברה המלחמה רצה לומר פסקה כי מאז נפוצו הבורחים והיו נסים לא לוחמים :

והמלחמה . עם המלחמה , עברה מבית און והלאה , לרדוף אחרי פלשתים :

והמלחמה עברה את בית און . ר''ל שהרודפים עברו המקום ההוא מרוב מרוצתם ושקדם על דבר המלחמה :

נגש ביום ההוא . היו אצים ונגושים להלחם בפלשתים : ויואל . לשון אלה : אשר יאכל לחם . כל מאכל במשמע , כמו ( ירמיהו יא יט ) : נשחיתה עץ בלחמו :

נגש ביום ההוא . עם כי מתחלה נחבאו , עתה קרבו להלחם בהם : ויואל . השביע את העם לבל יאכלו מאומה עד הערב , למען לא יהיו טרודים במאכלם , להנקם מפלשתים : לחם . הוא כולל כל דבר מאכל :

נגש . קרב : ויואל . מלשון אלה ושבועה : טעם . הלוקח אל פיו מעט מן המאכל ואין בה לרדת חדרי בטן , יקרא טעימה :

ואיש ישראל נגש ביום ההוא . ר''ל שכבר נדחקו על דבר זאת הרדיפה מפני צואת שאול עד שלא יכלו לבטל מזה אפילו לצורך האכילה כי כבר השביע שאול את העם שלא יאכל מזון עד הערב כדי שתשלם לו הנקמה מאויביו ולזה נשמרו העם מלקחת הדבש להזין ממנו ולקח ממנו יונתן כי לא שמע השבועה ועם זה נחשב לו לעון כמו שיראה אחר זה אם מפני שלא חקר בזה קודם כי כבר היה רואה שאין משיג ידו אל פיו מהעם וזה לא היה נכון להיות אם לא בסבת נדר והסכמה ביניהם אם מפני שגנה אביו על ההשבעה הזאת כאמרו עכר אבי את הארץ וחשב שאם אכל העם משלל אויביו היו מתחזקים יותר ותרב מפני זה המכה בפלשתים עם מה שהתבאר לו כי לא בכח גברו על פלשתים אך מאת ה' היתה זאת :

ואיש ישראל נגש רצה לומר שאול ראה בבואו לבית און שהעם הפסיקו מן המלחמה כמ''ש והמלחמה עברה וחדלו מלרדוף אחרי צריהם, וזה בא מטעם כי איש ישראל היו נגשים ומוכרחים ביום ההוא אל המלחמה, רצה לומר לא לחמו בנפש חפצה כעם חרף נפשו למות בעבור חפשיותו וארצו רק היה אצלם כנגישה ששאול לחץ אותם לזה על ידי שהתגרה עם פלשתים, ולכן עת מצאו מנוח מאויביהם רצו לנוח מן המלחמה אשר הלכו אליה מתוך ההכרח, ולכן ויואל שאול השביעם באלה בל יאכלו לחם למען יקום גוי אויביו וכפי הסברא היו מתענים ביום ההוא כמו שהיה דרכם בכל עת צרה, ועתה כי נושעו הותר להם לאכול על פי הדין, וגזר שאול בל יאכלו כי עוד אין התשועה שלמה עד ישית אויביו הדום לרגליו. והנה שאול דבר באלתו, ארור האיש אשר יאכל לחם, ויש סברא שלא גזר רק אכילת לחם שהיא סעודה כראוי, לא על טעימת לחם מעט, ולא על אכילת דבר שאינו לחם כמו פירות וכיוצא, כי באר הטעם כדי שינקם מאויביו, רצה לומר שלא יפנו אל הכנת סעודתם ולא ירדפו אחר האויב, וזה רק בסעודה קבועה שמתאחרים בהכנתה ואכילתה, לא על טעימה ואכילת מיני פירות שהיא אכילת ארעי, שלא יתבטלו בזה מן המלחמה, ויש סברה שהיתה גזרתו גזירת תענית שיתענו כל היום כדי שזכות ענוים ותשובתם תועיל אל שינקמו מאויביהם, וישראל החמירו על עצמם בשני ענינים, {{{א}}} ולא טעם כל העם לחם, אף טעימה בעלמא :

ויהי דבש . דבש קנים גדל בארץ ישראל :

וכל הארץ . כל אנשי הארץ , הם בני ישראל : ויהי דבש . הקנים אשר הדבש גדל בהם :

ביער . הקנים שגדל בהם הדבש , יקראו יער , כמו ( שיר השירים ה א ) : אכלתי יערי עם דבשי :

והנה היה הדבש על פני השדה מפני שכבר היו שם כלים רבים ישכנו בהם הדבורים ויעשו בו הדבש כמנהגם והדבש היה בכלים ההם בחוד יערו כמשפט וידמה שהיו הכלים ההם מושמי' שם שורות שורות ביושר בדמיון דרך ולזה קרא זה הקבוץ הלך דבש כי האורך יקרא הלך מצד הדרך או לרבוי הדבורים שם ביער ההוא היה הדבש נגר על פני השדה כמו שפירשו הקודמים :

(כה-כו) השאלות: מה החידוש שלא טעם העם לחם ולא מן הדבש, האפשר כי יעברו על האלה? :

{{{ב}}} וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה, הגם שדבש אינו בכלל לחם :

והנה הלך דבש . שהיה נוטף מן הקנים :

הלך דבש . הדבש היה זב מהקנים : ואין משיג ידו . עם הדבש :

הלך . מלשון הליכה , ורוצה לומר זב :

ויבא כו' והנה הלך דבש רצה לומר הגם שהדבש הלך ולא היה שום עכוב לא בלקיחתו ולא באכילתו, ובכ''ז ואין משיג ידו אל פיו. וזה היה מפני כי ירא העם את השבועה והחמירו על ספיקה :

ביערת הדבש . בקנה הדבש , כמו ( שמות ב ג ) : ותשם בסוף , דמתרגמינן : ושויתיה ביערא . ו'סוף' הם קנים של אגם , וכן ( שיר השירים ה א ) : אכלתי יערי עם דבשי . ובלשון ישמעאל קורין לאותו דבש סוקר''א בלע''ז , מפי רבי נתן הישמעאלי :

וישב ידו . עם המטה : ותארנה עיניו . כי חשכו בעבור הרעבון :

ותארנה . מלשון אורה :

ויונתן ספר שיונתן היה לו שלש התנצלות, {{{א}}} שלא שמע בהשביע אביו והיה שוגג, {{{ב}}} וישלח את קצה המטה וכו' והיה רק טעימה קצת שזה ספק אם גזר על זה כנ''ל, {{{ג}}} ותארנה עיניו כי חשכו עיניו מחמת בולמוס רעבון ועל ידי זה שב אור עיניו, ובזה במקום שאחזתו בולמוס היה מותר לאכול על פי הדין :

ויעף העם . רצה לומר : והנה בעבור זה נעשה העם עייף ויגע :

(כח-כט) השאלות: למה אמר האיש ויעף העם?, ותשובת יהונתן אינה מספקת על מה שעבר על האלה? :

ויען וכו' ויעף העם, האיש הזה הוכיח לו שלא היה טעם הגזרה שלא יתאחרו בהכנת הסעודה. שלפי זה לא גזר רק על אכילת לחם בקביעות, כי הלא בהפך על ידי זה העם עיף מלרדוף אחרי האויב, וטוב היה יותר שיאכלו ויחליפו כח לרדוף, ובודאי היתה כוונתו על העינוי והצום לשם ה' הנותן ליעף כח והמושיע ואם כן גם הטעימה אסורה :

עכר אבי את הארץ . בלבל את דעתם ואת ישועתם , כמים עכורים :

עכר . ענין השחתה ובלבול , כמו ( בראשית לד ל ) : עכרתם אותי : אורו . מלשון אור :

ויאמר יונתן השיב, {{{א}}} על הגזרה עצמה שלא ידעה עד הנה, עכר אבי את הארץ שלא טוב עשה בגזרה זאת, {{{ב}}} ראו נא כי ארו עיני, כי היה לו בולמוס, {{{ג}}} כי הוא החזיק ששאול גזר זאת כדי שלא יתבטלו באכילתם מרדוף אחרי האויב, ואמר הנה עכר אבי את הארץ, כי באמת לא הטיב להשיג מבוקשו באלתו זאת ונהפוך הוא ראו כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה ואם המעט הזה חדש כחי ואור עיני, (ל) אף כי וכ''ש לוא אכול אכל היום העם משלל איביו אשר מצא, שהיו כגבורים בוסים בטיט חוצות, ואמר כי לא היו מתבטלים על ידי כן כי היה אוכל מן השלל אשר מצא מזומן לפניהם הלא השלל רב ומוכן לאכל, כי עתה וכו' רצה לומר והגם שהיו מתבטלים אז בעת אכילתם הלא וכי עתה לא רבתה מכה בפלשתים בתמיה, ומה שהיו מפסידים היום בעת האכילה היו מרויחים עתה לטרוף זרוע אף קדקד :

כי עתה לא רבתה מכה . בתמיה :

אף כי . רצה לומר : ומה מטעימה לבד אורו עיני , כל שכן אם אכלו אכילה גמורה , וכי עתה לא רבתה מכה בפלשתים , כי הלא על ידי האכילה היה עוד כחם מתחזק :

לוא . כמו אם : משלל . מבזה : רבתה . מלשון רבוי :

ממכמש . ממקום מעמד פלשתים רודפים עד אילון , והכו בהם :

ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילונה . אחשוב כי ספר זה להורות על רוב שקדם לרדוף אחריהם ולהכות בהם עד שאשר נסעו ממכמש בהזעקם לרדוף אחריהם הכו בהם עד אילונה שהוא שם עיר אחרת ולזה היה עיף ויגע מאד :

ויכו וכו' אילנה שהיה בחלקו של דן בגבול ארץ ישראל למערב בתחום פלשתים ושם עיפו :

ויעש העם . כמו ויעט העם , לשון עיט ( בראשית טו יא ) : צאן ובקר ובני בקר . אומר אני : זה אותו ואת בנו לא תשחטו ( ויקרא כב כח ) , ולכך קראם חוטאים . ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים , שהיו מקדישים אותם שלמים , ואוכלים לפני זריקת דם , הוא שאמר : ויאכל העם על הדם , אוכלים קדשים ועדיין דם במזרק :

על הדם . אמרו רבותינו ז''ל ( זבחים קכא ) שהקדישו שלמים , ואכלו הבשר קודם זריקת הדם , והתורה אסרתה , שנאמר ( ויקרא יט כ ) : לא תאכלו על הדם :

ויעט . ענין פריחה , כמו ( לקמן כה יד ) : ויעט בהם , ורוצה לומר במהירות רב :

ויעט העם אל השלל . ר''ל סר וסבב לקחת מהשלל לאכל : וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם . ד''ל אצל הדם כי כל א' היה שוחט במקום שהיה בו מהמקנה ואחר היו אוכלים שם וכבר דקדקה התורה שלא יאכלו אצל הדם במה שאמרה לא תאכלו על הדם כדי שלא יסתבכו באמונות הנפסדות שהיו אז למי שעושים זה כמו שזכרנו בבאורנו לדברי התורה ולזה סבב סביב שיגולו לו אבן גדולה וישחטו שם כלם ואחר ישובו למקומם לאכל ובזה ישמרו מלאכל אצל הדם :

וישחטו פי' רבותינו שהקדישו הכל שלמים והם אכלו לפני זריקת דמים, וזה שכתוב וישחטו ארצה בלא מזבח בנוי ויאכל כו' על הדם בעוד שהדם קיים (כמו לא תשחט על חמץ דם זבחי) :

גלו אלי . לשון גללו : היום . מבעוד יום , ולמטה ( פסוק לד ) נאמר : ויגישו איש שורו בידו הלילה , רבותינו נחלקו בדבר בסוף מסכת זבחים , יש מהן פירשו : כאן בחולין כאן בקדשים . ויש מהן פירשו : כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמת נוב גדולה , כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמה קטנה , למד על עולת יחיד שכשירה לישחט בלילה : אבן גדולה . עשאה במה , לזרוק עליה דם והקטר חלבים :

אבן גדולה . לעשותה במה , לזרוק עליה את הדם :

בגדתם . פשעתם : גלו . גלגלו :

בגדתם בקדשים, גלו אלי היום אבן גדולה להיות במקום מזבח :

פוצו בעם . הכריזו במקומות הרבה , ויהיו המכריזים נפוצים בעם : ושחטתם בזה . כאן , במקום שחיטה . דבר אחר : סכין בדק להם : הלילה . בהמות של חולין נשחטו בלילה , כך מפורש בזבחים ( שם ) :

פוצו . התפזרו בין העם : הגישו אלי . אל מקום הבמה , בכדי לזרוק את הדם מיד על הבמה , ואחר תאכלו :

פוצו . התפזרו , כמו ( שמות ה יב ) : ויפץ העם : שיהו . שה שלו : בזה . במקום הזה :

פוצו בעם . ר''ל התפרדו אנה ואנה בכל המחנה לצותם כלם שיעשו איש שורו ואיש שיו לשחוט על האבן כדי שיהיו העם נשמרים מלאכל על הדם זהו הפי' אשר פירשנו אנחנו בזה והוא נאות מאד וכבר ראינו בו פירושים למפרשים בלתי נאותים אם באנו לספר מה שיש בהם מהספק יארך מאד ואין זה מכונתינו :

ושחטתם בזה במקום הזה קרוב למזבח שיזרקו הדם תיכף :

אותו החל . אותו המזבח , ראשון למזבחות שבנה שאול :

אותו החל . רצה לומר : עם האבן האמור למעלה , התחיל בנין המזבח , וגמרה בשאר אבנים :

אותו . עמו :

ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח לה' . ראוי שתדע שלא יתכן שנאמר כי שאול החל לבנות מזבח לה' שהרי כמה וכמה אנשים בנו מזבח קודם שאול כמו שאמרו במדרש והנראה בעיני שהרצון בזה כי כשצוה שאול לגול אבן גדולה לשחוט עליה איש שורו ואיש שיו החל הענין ההוא לבנות מזבח לה' כי בלילה ההוא לא בנאו כי היה נחפז לרדוף אחרי פלשתים אך היתה האבן ההיא התחלת הבנין ושם בנה המזבח אחר כן להזכיר הנס שנעשה להם ולתת תודה לשם ית' כעל כל אשר גמלם או יהיה הכנוי באותו החל שב אל האבן ואל תתמה אם יהיה אבן פעם זכר פעם נקבה כי יש כמוהו רבים בלשון , והנה התעורר שאול בראותו ההצלחה לישראל לרדוף אחרי פלשתים בלילה ההוא בעינו ולא נשלמ' כונתו כי שאלו באלהים ולא ענהו ביום ההוא על דבר חטא יונתן לפי מה שנתברר על פי הגורל :

ויבן מן האבן הזה בנה מזבח כי אתו החל לבנות רצה לומר אחר שהחל לבנות אותו בעת תחלת השחיטה שהכינהו למזבח רק לא בנאו כראוי מפני חפזון העם לכן גמר בנינו אח''ז שיהיה מזבח בנוי ומשוכלל :

ונבוזה . מלשון בזה ושלל : הלום . לפה , כמו ( שם ג ה ) : אל תקרב הלום :

ויאמר שאול חשב כי הם מנוצחים בהחלט ואין צריך רק לבוז השלל ולמחות יתר הפלטה וע''כ לא שאל באורים ותומים, ויאמר הכהן השיב מי יודע אם לא נתאספו שנית בעריהם, ולכן נקרבה לשאול בה' :

פנות העם . שרי העם , אבן הפנה היא החשובה :

כל פנות העם . כי כל שבט עמד בפנה בפני עצמה , ואמר שכולם מכל הפנות יגשו הלום , בכדי שכולכם תראו ותדעו , בדבר מה היתה החטאת הזאת אשר בעבורה לא ענני ה' : היום . רצה לומר : בודאי זה מקרוב נעשתה , כי הלא ביום הצליחו במלחמה :

פנות . מלשון פינה וזויות :

במה היתה החטאת הזה היום רצה לומר שאי אפשר שהיתה החטאת בזמן העבר, אחר שעשה להם נס ותשועה כיום הזה וע''כ שנולדה איזו חטאת היום, אחרי הנס :

כי חי ה' . הריני נשבע חי ה' וכו' : אם ישנו . החטא ההוא :

ישנו . מלשון יש :

כי אם ישנו ביונתן הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה, מות יומת כי כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה להעלות חמת ה', כי יגדל החטא לפי מעלת החוטא ולפי קרבתו אל האלהים, והרמב''ן דעתו שזה נכלל במ''ש כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, שיש כח ביד בית דין לגזור חרם והעובר עליו חייב מיתה כמו שהיה בחרמו של יהושע, ובחרם שנהרגו בני יביש גלעד בגבעה :

לעבר אחד . להפיל גורל בין כלכם ובינינו :

לעבר אחד . רצה לומר : נחלק את עצמנו לשני חלקים , אתם כולכם לצד אחד , ואני ובני וכו' , ונפיל הגורל בין שני החלקים :

לעבר . לצד :

הבה תמים . תן גורל אמת : והעם יצאו . נקיים מן הגורל :

הבה תמים . שיפול הגורל בהשגחה ולא במקרה :

הבה . תנה , כמו ( בראשית כט כא ) : הבה את אשתי : תמים . מלשון תם , רוצה לומר דבר שלם ואמת :

מה עשית . מה העון שעשית : הנני אמות . מוכן אני למות ולא אתרעם :

הנני אמות, יונתן בצדקתו לא אמר התנצלות שאמר (למעלה כ''ט ול') אחר שראה שהגורל עלה עליו כי חטא :

כה יעשה אלהים . הוא ענין שבועה , וגזם ולא פירש , והרי הוא כאלו אמר , כזאת וכזאת רעה יעשה לי אלהים וכו' :

והנה נשבע שאול שמו' יומת יונתן בנו על דבר זה החטא וסבבו ישראל שלא מת יונתן כי עם אלהים עשה מעשיו ביום ההוא והנה ההצלחה הזאת נקראת פדייה על דרך אמרו פדה בשלום נפשי ופדויי ה' ישובון :

ויפדו העם . התירו לו לשאול שבועתו :

היונתן ימות . וכי מן הראוי שימות יונתן , אשר באה על ידו תשועה גדולה : חלילה . חולין וגנאי הוא להמיתו : אם יפול משערת וכו' . הוא ענין גוזמא ומליצה , כדרך שהבריות אומרים , ורצה לומר : שלא יעשה לו מאומה רע : כי עם אלהים . רצה לומר : היום הזה עשה טובה עם אלהים להושיע לעמו בסכנת נפשו , ואיך אם כן יהיה עובר על השבועה במזיד בשאט נפש , ובודאי שוגג היה ולא ידע מהשבועה : ויפדו העם . בהדברים האלה פדאוהו מן המיתה , ולא הומת :

היונתן ימות ואמרו שני טעמים, {{{א}}} גם אם חטא הלא הוא עשה הישועה הגדולה וכו' והעם ימסרו נפשם עליו כמו שמסר נפשו עליהם ויגינו עליו, {{{ב}}} חלילה לאמר עליו שחטא ושיפול אף אחד משערת ראש נזרו ארצה אחר כי עם אלהים עשה היום הזה ודבקה בו ההשגחה האלהית איך יצוייר שיחטא ואשם בזדון, ובודאי המליצו עליו שהיה שוגג ושלא אכל לחם רק טעם דבש ולא נחשב לו חטא רק לפי מעלתו שעם אלהים עשה היום הזה והקב''ה מדקדק עמו כחוט השערה לעשות לו שגגות כזדונות ולא יתחייב מיתה כעובר במזיד, אמנם נשאר הקושיא מדוע לא נענה שאול אחר שיהונתן היה שוגג, וכתב מהרי''א שעקר מה שלא נענה היה בחטאת עצמו על שעבר את פי ה' בגלגל ולפי שהתשועה הזאת לא היתה על ידי שאול ובזכותו רק על ידי יונתן וזכותו, לכן לא השיבו כששאל אם ירדוף אחרי פלשתים להראות שאינו חפץ בו וברדיפתו, והוא חשב שהיה בסבת האכילה ושאל על האוכל לכן השיבו ה' כדי שידע שלא קצף בעבור האוכל כי על זה השיב, רק בעבור שאול, עכ''ד והוא דוחק מבואר. והעקר שה' חשב לצדיק כזה אשר דבקה בו ההשגחה, השוגג כזדון, כי אחר שנגלה לו שעבר על החרם היה לו להשתדל אצל אביו שישאל על נדרו ויעקר הנדר למפרע, בפרט כי אמר עכר אבי את הארץ, ובנדר כזה שלא הועיל בזה למלחמה הזאת יכול להתחרט חרטה דמעיקרא, ועל ידי שעלה עליו הגורל שאל שאול על הנדר, וי''ל שזה מה שכתוב ויפדו העם את יונתן, שהשתדלו ששאול התיר לו את נדרו, והיה לו פתח חרטה על ידי שאמרו העם היונתן ימות, ובמדרש ויפדו העם נתנו משקלו זהב ופדאוהו, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר וכי לחם אכל והלא דבש אכל, ריש לקיש אמר וכי אכל והלא מטעמת טעם, והם שני הטעמים שהזכרתי למעלה :

מאחרי פלשתים . שב למקומו ולא רדפם עוד :

לכד המלוכה . רצה לומר : התחזק בה להיות בידו מבלי פקפוק , כי נלחם באויביו והצליח , והחריד האויב :

ירשיע . יחריד ויבלבל , וכן ( איוב לד כט ) : והוא ישקיט ומי ירשיע , והוא על שם שנכון ביד הרשע חרדה ובלבול :

ושאול לכד המלוכה על ישראל . כי באלו התשועות הנפלאות שנעשו על ידו בהלחמו בכל אויביו לכד המלוכ' על ישראל בשייראו ממנו כל העם יראה עצומה ונכנעו לעשות מצותו וגזרתו בלא עכוב : ובכל אשר יפנה ירשיע . ר''ל שיחייב אויביו וישחיתם על דרך אומר אל אלוה אל תרשיעני או יהיה הרצון בזה ירשיע היה נלחם ר''ל שהוא היה נלחם בכל אשר יפנה שיעשו לו חמס וזהו אמרו בסוף ויצל את ישראל מיד שוסהו כי לא היה נלחם בהם אם לא מפני היותם שוסים את ישראל ומרשיעים כנגדם :

ושאול לכד המלוכה כי בעוד פלשתים מושלים בישראל לא היתה מלכותו חזקה כל כך ובכל אשר יפנה ירשיע פירוש בכל מקום שרצה לפנות מי שרוצה להרשיע ולהרע לישראל לחם עמו ונצחו :

ויעש חיל . ויאסף חיל :

ויצל וכו' . רק את ישראל הציל מידו , אבל לא החרימו , עד שאמר לו שמואל בדבר ה' להחרימו :

ויעש . ענין אסיפה , כמו ( במדבר כד יח ) : וישראל עושה חיל : חיל . אנשי חיל : שוסהו . ענין דריכה ורמיסה , כמו ( שופטים ב יד ) : שוסים וישוסו :

ויעש חיל יען ספר כל המלחמות ספר גם מלחמת עמלק שבו עשה חיל פי' קבץ חיל רב מישראל : ויצל כי לא החרים את כולם כי היתה כוונתו רק להצילם מיד שוסיהם בהוה לא למחות את שמו בעבור העבר כמצות ה' :

וישוי . הוא איש בושת , כי בדברי הימים ( א ח לג ) לא זכר ישוי , וזכר במקומו אשבעל , והוא איש בושת , וכן ירובעל נקרא גם ירובשת ( שמואל ב יא כא ) ואף בעת נהרגו בני שאול במלחמה ( לקמן לא ב ) , לא חשב ישוי , וזהו כי הוא איש בושת , ונשאר חי ומלך , ומה שלא זכר פה את אבינדב הנחשב בבני שאול אשר מתו במלחמה , וגם בדברי הימים , אולי לא נולד עדיין בעת ההיא :

והנה האריך בזכירת שמות בניו ובנותיו ושם אשתו ושם שרי הצבא אשר לו לכבוד שאול ולצורך מה שזכר אחר זה באלו הספורים :

וישוי הוא אבינדב הנז' לקמן ל''א ובדה''א ט', ולא חשיב איש בושת שהיה מלך אחר כך ונודע שמו בלא''ה, כך כתב רי''א :

אבינר בן נר . ונר היה דוד שאול , אחיו של קיש , ושניהם בני אביאל , וגם אביאל נקרא נר , בדברי הימים ( א ח לג ) , שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים ( ויקרא רבה ט ב ) :

דוד שאול . נר היה דוד שאול :

והקדים אבנר לקיש אבי שאול למעלת אבנר ולפחיתות קיש הלא תראה מה שאמר במה שקדם מה זה היה לבן קיש ולזאת הסבה ג''כ הקדים לזכור אבנר קודם שיזכור אביו שהיה שר צבא ג''כ ויחס מפני זה נר אביו שהוא אבי אבנר באמרו ונר אבי אבנר בן אביאל :

בן אביאל . קיש ונר , כל אחד מהם היה בן אביאל :

וקיש רצה לומר איך היה אבנר דוד שאול כי קיש ונר היו בני אביאל אחים מן האב, ובן אביאל מוסב גם על קיש :

וראה שאול . לשון הוה , כשהיה שאול רואה איש גבור חיל , היה אוספו אליו :

וראה . כאשר ראה שאול איש גבור וכו' , היה מאספו אליו :

בן חיל . הוא היודע תחבולות המלחמה : ויאספהו . הכניסו אליו :

כל איש גבור וכל בן חיל . הנה אחשוב כי קרא הגבו' האיש החזק והאמיץ הבקיא בעניני המלחמות ובן חיל מצליח במלחמות :