בן שנה שאול במלכו . אמרו רבותינו ז''ל ( יומא כב ב ) : כבן שנה , שלא טעם טעם חטא . ויש לפתור : בן שנה שאול במלכו , בשנה ראשונה שהומלך בה , והוא מלך שתי שנים על ישראל , ובשנה ראשונה , מיד : ויבחר לו שאול שלשת אלפים :

בן שנה . דצה לומר : כשנמלך , כלתה שנה מזמן משיחתו . או מוסב למקרא שלאחריו , לומר : בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וכו' :

בן שנה שאול במלכו וגו' . הנה יש מן הזרות מאד בזה הפסוק לשתי סבות האחת היא שלא יתכן שנאמר לפי הפשט שיהיה שאול בן שנה לבד במלכו והשנית שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים עם רוב הדברים שעשה מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה , והנכון בעיני לפי הפשט שיהיה הרצון בזה שכבר עבר שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל והוא כשמלך השתי שנים על ישראל וספר כי בחר לו שלשת אלפים מישראל היותר גבורים שבהם והיו עם שאול אלפים ואלף עם יונתן ויתר העם שלח איש לאהליו כדי שלא יכביד על ישראל :

(א-ג) השאלות: מ''ש בן שנה שאול במלכו לא מצאו לו המפרשים פירוש כפי הפשט, ולמה שלח את העם אחרי שהיה בדעתו להלחם בפלשתים, ולאספם שנית? :

(א-ב) בן שנה שיעור הכתוב בן שנה שאול במלכו כו' ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל, (ומ''ש ושתי שנים מלך הוא מאמר מוסגר) רצה לומר בשנה הראשונה למלכותו לא היתה דעתו להלחם עדיין, (כי היה דרכם לשבת בית בשנה הראשונה שלאחר עסק חדש שפעל, כמו לקיחת אשה ובנין בית ועלייה לשררה, כמ''ש ומי אשר ארש אשה וכו' ואשר בנה בית וכו', וכן רצה להיות נקי למלכותו שנה אחת להשגיח על העם טרם יתגר מלחמות באויביהם), וע''כ שלח את העם איש לאהליו, ולא השאיר אצלו רק שלשת אלפים למשמעתו שגם בעת שלום לא ישב המלך בדד, וחלקם שאלפים יהיו עם המלך שהיה דעתו לשבת פעמים במכמש ופעמים בהר בית אל, וימצאו אלף בכ''מ ואלף יהיו עם יונתן, אולם ה' הניא מחשבותיו כי באשר א''ל שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה, שכיון שיודיעהו מה יעשה במלחמת פלשתים והיה מוכרח שילחם עם פלשתים ביום השביעי, ולכן סבב ה'.

ויהיו עם שאול . להיות נכונים לשמשו בעת הצורך : במכמש וכו' . מהם ישבו במכמש , ומהם בהר בית אל :

ויתר העם . מותר העם :

את נציב פלשתים . סרדיוט שהיה להם על ישראל , והושיבוהו בגבעת בנימן : ישמעו העברים . שמרדנו בפלשתים , וישמרו מהם :

ישמעו העברים . רצה לומר : בכדי שישאלו מה זה קול השופר , ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים :

נציב . ממונה העומד על ישראל לגבות המס :

והנה היו ישראל אז תחת יד פלשתים עד שכבר שמו פלשתי' נציב בגבע בנימן למשול והכהו יהונתן ונודע לפלשתים והיו משתדלים לקחת נקמה מזה ושאול תקע בשופר בכל הארץ להשמיע לעברי' זה הענין למען יקחו עצה להמלט מידי פלשתים או להלחם עמהם :

ויך יונתן את נציב פלשתים עשה זאת שלא מדעת אביו, ומזה נסתבב כי שמעו פלשתים, ועל ידי כן ושאול תקע בשופר בכל הארץ, כי אחר ששלח את העם לאוהליו הוצרך להודיעם שישמעו להכין את עצמם למלחמה :

וגם נבאש ישראל . נבאש ריחם בפלשתים , לשון 'שנאה' : אחרי שאול הגלגל . הוא שאמר לו שמואל ( לעיל י ח ) וירדת לפני הגלגל :

הכה שאול . אף שיונתן הכהו , יחשב לשאול , כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו : נבאש ישראל . נמאס ישראל בעיני פלשתים , כדרך שממאסין בדבר הנבאש : ויצעקו . נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל :

ויצעקו . ענין אסיפה הבאה בצעקת המאסף :

והנה נאספו העם על זה הענין אל שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף אליו ומיראתם נתחבאו קצת ישראל במערות ובמה שידמה להם וקצתם ברחו מעבר לירדן , ועוד היה שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף עליו :

וכל רצה לומר ועל ידי כן שמעו כל ישראל כי הכה שאול את נציב פלשתים כי אחר שחזק מעשה יונתן והכין את העם למלחמה נתיחס הדבר אליו, וגם נבאש כי אם היה זה מעשה איש אחד מהעם לא היה בזה קצף על כולם, לא כן אחר שנעשה על ידי המלך שהמליכו כל ישראל נבאש העם כולו בפלשתים, ועל ידי כן ויצעקו נאספו ישראל מצד א' :

קדמת בית און . במזרח בית און :

קדמת . למזרחה של בית און :

ופלשתים נתאספו מצד השני, וספר שהיו ישראל בסכנה, {{{א}}} מצד רבוי מחנה פלשתים שלשים אלף רכב וכו', {{{ב}}} מצד שבאו עד קיצם כי חנו במכמש שהתיעדה למושב המלך כמ''ש אלפים במכמש, עד שתיכף שכנו בקרית מלך רב :

ובחוחים . מקום קבוצת חוחים , שפנ''י בלע''ז : ובצרחים . פליישי''ץ בלע''ז : ובבורות . גומות :

כי נגש העם . נלחצו מפלשתים : ויתחבאו . החביאו את עצמן :

צר . מלשון צרה : נגש . נדחק ונלחץ , כמו ( ישעיהו נג ז ) : נגש והוא נענה : ובחוחים . בין הקוצים , כמו ( שיר השירים ב ב ) : כשושנה בין החוחים : ובצריחים . מגדלים גבוהים , וכן ( שופטים ט מו ) : צריח בית אל :

(ו-ז) השאלות: תחלה אמר שישראל צעקו אחרי שאול ופה אמר שהתחבאו ומה זה שאמר וכל העם חרדו אחריו? :

ואיש ספר כי איש ישראל ראו והרגישו בצרתם. וזה מארבעה טעמים, {{{א}}} כי נגש העם, כי כבר נגשו מפלשתים שחנו על עריהם ולחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם, {{{ב}}} כי ויתחבאו העם שהאלף שהיה במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם :

עברו את הירדן ארץ גד . לברוח מפני פלשתים , שהפלשתים היו בארץ כנען בעבר הירדן ימה : חרדו אחריו . מהרו ללכת אחריו :

ועברים עברו . אמר בלשון הנופל על הלשון , והוא מדרך צחות , ורצה לומר : קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד : עודנו בגלגל . ולא ירד עדיין לקראת המלחמה : וכל העם . אשר לא נתחבאו ולא ברחו , חרדו ללכת אחריו למלחמה :

עודנו . מלשון עוד : חרדו . מהרו בחרדה , כמו ( לקמן טז ד ) : ויחרדו זקני העיר לקראתו :

{{{ג}}} ועברים שהיו קרובים אל הירדן לא התאספו לעזרת שאול רק עברו את הירדן לברוח, {{{ד}}} מה ששאול עודנו בגלגל שתחת שהיה ראוי שיצא לקראת האויב בל יניחהו ללכוד את עריו לא עשה מאומה רק ישב בגלגל. ועל ידי כן וכל העם שהיו עמו חרדו אחריו רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ובל ישב בגלגל :

ויוחל . המתין : למועד אשר שמואל . הרי זה מקרא חסר תיבה אחת , למועד אשר שם שמואל' או למועד אשר לשמואל , ודוגמא לו ( שמואל-ב ד ב ) : ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול , היה לו לכתוב לבן שאול , אף כאן אשר לשמואל , שאמר לו ( לעיל י ח ) שבעת ימים תוחל עד בואי אליך :

ויוחל . המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל : למועד אשר שמואל . כמו למועד אשר אמר שמואל , רצה לומר : להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה ( י ח ) : ויפץ העם . נתפזרו והלכו ממנו :

ויוחל . ענין המתנה , כמו ( בראשית ח י ) : ויחל עוד :

והנה הוחיל שאול שבעת ימים למועד אשר הגביל לו שמואל באמרו אליו וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבח שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך , וכאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי לא בא שמואל נפוצו מעל שאול מרוב פחדם ויראתם וידמה כי שאול להגיע אליו הנבואה העלה העולה והשלמים כאשר ראה כי לא בא שמואל ולא די שלא הועיל אבל נמנעה גם כן נבואת שמואל להודיע אותו מה יעשה ואיך יתנהג בענין זאת המלחמה לפי שכבר עבר על מצות הש''י במה שצוהו על ידי שמואל נביאו שיוחיל שבעת ימים עד באו אליו אך לא חטא במה שהעלה העולות והשלמים והוא זר כי אז היה מותר לזר להקריב בבמת יחיד כמו שנתבאר בסוף זבחים :

ויוחל מבואר שהיה לשאול ארבע התנצלות על שלא שמר את דברי שמואל שא''ל שבעת ימים תוחיל עד בואי אצלך, {{{א}}} רוב הסכנה שהרגישה עליו כמו שספר בשני כתובים הקודמים, {{{ב}}} כי המתין שבעת ימים למועד אשר (יבא שמואל ולא בא שמואל (מלת בא נמשך גם למעלה) וחשב שלא צוהו רק להמתין ז' ימים לא יותר ושמקצת יום הז' ככולו, {{{ג}}} ויפץ העם מעליו והתירא כי יותר לבדו. {{{ד}}} (ט) ויאמר שאול כי בכ''ז לא התחיל מלחמה בלא שמואל רק העלה העולה שהוא לחלות את פני ה' שיעזרהו, וחשב ששמואל לא צוהו רק שלא ילחם עד יודיעהו מה יעשה, לא על שלא יקריב קרבן :

הגישו אלי העולה . זר מותר להקריב בבמה :

לברכו . לתת לו שלום , כן תרגם יונתן :

ויהי בעוד לא הספיק להקריב השלמים בא שמואל :

מה עשית . הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה , אני אעלה אותה , ולא אתה : למועד הימים . בתחלת היום :

מה עשית . כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי , ואני אעלה העולה : למועד הימים . לזמן הימים שקבעת :

ויאמר שאול, השיב ארבע התנצלות הנז', {{{א}}} כי ראיתי כי נפץ העם מעלי, {{{ב}}} שאתה לא באת למועד הימים, {{{ג}}} שפלשתים נאספים מכמש והם קרובים אליו וחשב שיבואו עדיו ורצה על כל פנים לחלות פני ה' :

ואתאפק . נתחזקתי על רצוני , שהיה לבי אומר להמתין לך , על כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה :

עתה ירדו . הואיל ונאספו , בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה' בעת הבאת הקרבן : ואתאפק . לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד , ואעלה העולה לחלות את פני ה' בעת העלותי , עד לא ירדו פלשתים :

חליתי . התפללתי , כמו ( שמות לב יא ) : ויחל משה : ואתאפק . ואתחזק , כמו ( בראשית מה א ) : ולא יכול יוסף להתאפק :

השאלות: לשון ואתאפק בא תמיד על שמונע את עצמו מעשות איזה דבר לא על העושה? :

{{{ד}}} ואתאפק רצה לומר שבכ''ז התאפקתי ולא התחלתי במלחמה רק ואעלה העלה לא זולת, שדמיתי שעל זה לא נצטויתי, נמצא הי''ל ב' התנצלות מצד האונס, שהוא הא' והג', והתנצלות הב' והד' הוא טענת טעות שטעה בפירוש דברי שמואל, בחשבון הימים ושחשב שלא נצטוה שלא יקריב קרבן בלעדיו :

כי עתה . לפני עשותך זאת : הכין ה' את ממלכתך עד עולם . שכשפוסקין לו גדולה לאדם , פוסקין לו ולדורותיו ( מגילה יג ב ) :

נסכלת . עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי : את מצות ה' . כי דבר ה' היא , ולא מאלי אמרתי : כי עתה . אם משמר היית מצות ה' , אז עתה בזה הזכות היה ה' מכין מלכותך עד עולם :

נסכלת . מלשון סכלות וטפשות :

והנה גינהו שמואל על אשר לא שמר מצות השם אשר צוהו על יד נביאו שמואל ואמר לו שזה העון יהיה סבה שלא תקו' מלכותו ותנתן המלוכה לאיש אחר וזה האיש שנתנה לו המלוכה הוא דוד לפי מה שהתבאר אחר זה , וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן שיאמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם וכבר התבאר מברכו' יעקב לבניו כי המלוכה תהיה לשבט יהודה ואם היתה המלוכה לשאול עד עולם לא יתכן שיתקיים הייעוד הזה שייעד יעקב , והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה לפי מה שנאמר וזה כי אמרנו עד עולם יתכן שיובן עד זמן רחב כמאמר חנה וישב שם עד עולם שהרצון בו כמו נ' שנה וכן מ''ש בתורה ועבדו לעולם הרצון בו עולמו של יובל כמו שבארנו שם ולפי הענין היה הרצון בזה המאמר כי הש''י הכין ממלכת שאול באופן שתתקיים זמן רחב לולי זה המרי שמנע ממנו הטוב ולא נתקיים המלוכה לו כ''א זמן מועט :

ויאמר כו' נסכלת א''ל מה שחשבת להתחכם בשכלך על דברי ה', באמת נסכלת במה שלא שמרת את מצות ה', כי לא היה לך לפרש פרושים ולסבור סברות רק לקיים בתמימות כדבר הנביא, ובאר לו שהפסיד בשתים, {{{א}}} העדר התועלת כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל רצה לומר שזה היה נסיון מה' ואם היית עומד בנסיון היה עתה משכורתך שהיה ה' מכין את ממלכתך בענין שהיה מלכותך נמשך עד עולם :

ועתה ממלכתך לא תקום . שכן אמר משה בתורה ( דברים יז כ ) : לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו' , הא אם סר , לא יאריך ימים , ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר , אלא על מצות התורה , הרי כבר נאמר ( שם שם ) : לשמור את כל דברי התורה הזאת , ואחר כך : לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה , אפילו ממצות נביא :

ועתה . הואיל ולא שמרת , לא תתקיים ממלכתך : בקש ה' לו . בעשותך זאת , בקש ה' לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו : ויצוהו ה' . גזר עליו שהוא יהיה לנגיד :

ועתה {{{ב}}} עונש בפועל כי עתה לא לבד שלא יכין ה' את ממלכתך כי גם ממלכתך כמו שהוא עתה גם כן לא תקום כי נתנה ה' לאיש אחר בעונש על כי לא שמרת את אשר צוך ה'. וגם אמר לו דע כי מה שחשבת בעברך על דברי, שמלכותך נמשך לענין טבעי, כפי תכסיסי המלחמה, ולכן לא בטחת בה' לידום לה' והתחולל לו, הוא סכלות כי אם היה מכין ה' את ממלכתך, שזה היה אם היית משליך יהבך עליו אז היה מתקיים עד עולם, ועתה שהוא ממלכתך המתיחס לך לא לה', כי נמשכת אחרי הסדור הטבעי ובטחת על תחבולות מלחמה לא תקום, כי עצת ה' היא נגדך אשר בקש ה' לו איש כלבבו אשר ימשך אחר רצונו יען שבך לא מצא חפץ :

הנמצאים עמו . כי העם נפוצו מעליו , ואלו נשתיירו :

ויקם שמואל . ושאול היה נמשך אחריו : הנמצאים עמו . מאותן שלא נפוצו מעליו :

ויקם שמואל ושאול עמו, ויעל כו' גבעת בנימין, ששם היה יונתן ואנשיו. מבואר כי מאלף שהיו עם יונתן ומב' אלפים שהיו עם שאול לא נשארו רק שש מאות, ויתר העם נפוצו מעליהם. והנה יספר כי מטה ידם מאד במלחמה כפי הטבע, {{{א}}} מצד היותם מתי מספר שש מאות איש :

יושבים . היו מתעכבים בגבע :

ויקם שמואל וגו' . ולא זכר שקם שאול עמו לפי שהוא מבואר כי לא בא שאול בגלגל כ''א בעבור שמואל שייעד לו שיבא אליו שם להודיע לו מה יעשה , והנה ספר שכל העם הנמצא עם שאול ויונתן בנו היו בגבע בנימן לא היו כ''א שש מאות איש כי השאר הלכו להם מרוב הפחד , והנה חנו פלשתים במכמש במקום שהיה שם שאול בתחלה ועשו להם שלשה ראשים להשחית ארץ ישראל כי היו עם רב מאד כמו שקדם :

{{{ב}}} ושאול וכו' שהיה מחנה האויב קרובה אליהם כי המחנה כולה היתה במכמש עיר מלכות שאול כנ''ל :

המשחית . הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם :

ראשים . חלקים :

{{{ג}}} ויצא שכבר נפוצו המשחיתים שיצאו להשחית את הארץ לשלשה ראשים ולא היה לאל ידו לעצור בעדם :

גי הצבועים . שמצויין בו הצבועים , הוא ששנינו , רבי מאיר אומר : אף הצבוע . ותרגם יונתן : אפעיא . וכן פירשו רבותינו ז''ל ( בבא קמא טז א ) : צבוע זה אפעה , מין שרץ רע ומזיק :

הנשקף . גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים : המדברה . מוסב על הדרך , לומר שהדרך יפנה המדברה :

הנשקף . ענין הבטה , כמו ( שופטים ה כח ) בעד החלון נשקפה : גי . עמק : הצבועים . בה היו צבועים , ואמרו רבותינו ז''ל ( בבא קמא טז א ) שהוא אפעה , והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה , ולזה קרוי צבוע :

וחרש לא ימצא . לא היה מצוי בתחלת מלכות שאול , כי הפלשתים המושלים בישראל , העבירו כל חרשי ברזל מישראל , פן יעשו כלי זיין להלחם :

פן יעשו וכו' . ולזה לא הניחו להיות בהם חרש ברזל :

וחרש . אומן ברזל :

והנה זכר כי בכל ארץ ישראל לא היה נמצא חרש ברזל או יהיה זה כן לפי מה שאחשוב כי למיעוט המצא הברזל בארץ ישראל כמו שהוא מפי רבים היום לא היו בישראל חרשי ברזל ולזה היו צריכים לרדת אל הפלשתים לתקן להם כלי החרישה ועבודת האדמה ולא הניחו הפלשתים שישב בישראל חרש פלשתי ליראתם שמא יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בהם כי הפלשתים היו עדיין מושלים בישראל ממשלה וזה היה סבה שביום המלחמה לא נמצא חרב וחנית לאחד מן הנערים שהיו את שאול ויהונתן בנו ונמצא החרב והחנית לשאול וליהונתן לבדם :

(יט-כ-כא) {{{ד}}} וחרש שלא היה אפשר כלל שיכינו כלי מלחמה כי לא נמצא חרש ברזל בכל ארץ ישראל, עד שבעת הצטרכו ללטוש את כלי מחרישתם היו מוכרחים או לרדת לארץ פלשתים, או שלטשום עם הכלי שי''ל פיות הרבה, הגם שאין זה מעשה אומן, כי ההכרח לחצם לזה, ומסבה זו, (כב) והיה ביום מלחמת במלחמה הלזו שנולדה להם פתאום לא היה להם כולם (זולת לשאול ויונתן) חרב וחנית, ומלחמת שוה בסמוך ובנפרד כמו משמרת :

וירדו כל ישראל הפלשתים . וכשהיו ישראל צריכין לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות , היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים : מחרשתו . שו''ק בלע''ז : אתו . קולטר''א בלע''ז : קרדומו . בשגו''ר בלע''ז : מחרשתו . פישוייר''א בלע''ז :

וירדו . רצה לומר : ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה , היו יורדים אל ארץ פלשתים , ללטוש שם אצל החרש :

ללטוש . לחדד , כמו ( בראשית ד כב ) : לוטש כל חורש : מחרשתו . כלי המחרישה : אתו . שם כלי עשויה לחפור בו , כמו ( ישעיהו ב ד ) : וכתתו חרבותם לאתים . ובדברי רבותינו ז''ל ( בבא מציעא פב ב , ועוד ) קרויה מרא : קרדומו . גרזן , כמו ( שופטים ט מח ) : את הקרדומות : מחרשתו . כלי אומנות , כמו ( ישעיהו מד יג ) : חרש עצים :

והיתה הפצירה פים למחרשות . והיתה להם לאותם שהיה להם טורח לרדת אל הפלשתים ללטוש , היתה הפצירה פים לימ''א בלע''ז , שיש לה הפצר פיות , כלומר פיות וחידודים הרבה , היתה להם לחדד המחרשת והאתים : ולשלש קלשון . מזלג עשוי כמין עתר , שקורין פורקד''א , ולו שלש שינים : ולהציב הדרבן . לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדע :

והיתה וכו' . רצה לומר : ומי שלא רצה לרדת לפלשתים , היה לוטש בעצמו את המחרשות וכו' , עם הכלי הקרויה 'פצירה פים' , העשויה בהרבה פיות וחריצים , ונוח ללטוש בה :

הפצירה . ענין רבוי , כמו ( בראשית יט ג ) : ויפצר בם , שהוא מרבית דברי פתוי : פים . פיות , ורצונו לומר חריצים וחדודים : מחרשות . הם כלי אומנות : ולשלש קלשון . שם כלי ברזל , עשויה לסלק בה הזבל , והיא בעלת שלש שינים , וכאלו אמר קלשון בעלת שלש : ולהציב הדרבן . רצה לומר לחדד הדרבן , להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר , והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה , והמחט שבראשו קרוי דרבן , וכן ( קהלת יב יא ) : דברי חכמים כדרבונות :

ותמצא לשאול . על ידי נס :

והיה ביום מלחמת . בעת שנלחמו עם פלשתים : לא נמצא חרב . כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם : ותמצא . אבל לשאול וליונתן , להם לבדם נמצא חרב וחנית :

מצב פלשתים . דרך אנשי צבא לעשות מהם מצב ומשחית , הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר , שקורין צנבי''ל בלע''ז : מצב . הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם : אל מעבר מכמש . הפלשתים היו חונים במכמש , ומכמש בהר , וישראל בעיר ששמה גבע . וגבע היתה בראש ההר , ושני הרים היו זה כנגד זה , והגיא ביניהם , כמו שאמור בענין . ומצב פלשתים נגש אל עבר מכמש שלצד גבע , אל הגיא שביניהם :

אל מעבר מכמש . מהעבר מזה , להתקרב אל הגבעה מקום שאול ויונתן :

מצב . תרגם יונתן : אסטרטיג , וכמו כן תרגם על נציב פלשתים ( לעיל פסוקים ג ד ) , והוא ענין פקידות ושלטנות : אל מעבר . אל צד :

ויצא רצה לומר בהיותם חלושי כח נגד מחנה פלשתים עם רב אחוזי חרב יצא מצב פלשתים לעבור אל צד שאול, החל רש והתגר בו מלחמה :