לֹא רָצְתָה הִיא לְהִתְיַבֵּם לְאֶחָד מִן הָאַחִים אוּלָם אֶחָד מֵהֶם נִתְרַצָּה לַיִּבּוּם, הֲרֵי דִּינָהּ כְּאִשָּׁה מוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסִימַן כ"ד סְעִיף ס"ב וְיוֹצֵאת בַּחֲלִיצָה שֶׁהֲרֵי אֵין כּוֹפִין עַל הַיִּבּוּם, אוּלָם אֵינָהּ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהּ טַעֲנָה הַמִּתְקַבֶּלֶת מַדּוּעַ אֵינָהּ רוֹצָה בַּיִּבּוּם שֶׁאָז נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ, כֵּן הוּא הַדִּין לְדַעַת מָרָן וְרַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים. וּלְדַעַת הָרְמָ"א וּמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אֵין דִּינָהּ כְּמוֹרֶדֶת, שֶׁהֲרֵי לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לַיִּבּוּם, וּרְאֵה לְקַמָּן סְעִיף ט´. {דין זה תלוי בדין אם מצות יבום קודמת או מצות חליצה קודמת, שלדעת הרי"ף והרמב"ם מצות יבום קודמת, ולדעת רש"י אף על גב שמצות חליצה קודמת אם רצו שניהם לייבם שומעים להם. שיטה שלישית היא דעת רבנו תם והרא"ש שמצות חליצה קודמת אלא אם כן ידוע שמכוונים למצוה ופסק מרן השו"ע בסימן קס"ה כרי"ף ורמב"ם, ורמ"א שם בהגה הביא את דעת רבנו תם, וכתב המרדכי בפרק החולץ סי´ ל"א שהמנהג פשוט לחלוץ. מקור דין זה בגמרא יבמות לט: "תנן התם, מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה, עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום... אמר רמי בר חמא חזרו לומר מצות יבום קודמת אמר ליה רב נחמן בר יצחק אכשור דרי. מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן" ופסקו הרי"ף והרמב"ם כחכמים, ולכן אם מסרבת להתייבם בלא סיבה מספקת לדחית המצוה הרי דינה כמורדת ומפסידה כתובתה כן כתבו הרי"ף בכתובות כז: והרמב"ם בפרק ב´ מהלכות יבום וחליצה הלכה י´—י"ג, וכאמור כך פסק מרן השו"ע בסימן קס"ה סעיף א´. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ששי אבע"ז סוף זמן י"ג שפוסק שם הרב שמצות יבום קודמת לחליצה אף אם כבר נשוי היבם אלא שאומדין אותו בית דין אם יכול לפרנס גם את יבמתו ונותנים לו עצה הוגנת לפי מצבו אם לכנוס או לפטור. וכן בסימן י"ד דן הרב ארוכות בדין מצות יבום קודמת לחליצה והביא שכן דעת רוב הראשונים, ומהם רב אחאי גאון בשאלתות, הגהות מיימוני בשם השאלתות, מהר"מ בר ברוך בשם השאלתות, רי"ף, רמב"ם, ראב"ד, וכך כתב בשמו הרמב"ן ובחידושי הרא"ה, וכן דעת הראב"ן, הראבי"ה ומובא במרדכי, הריב"א, הרמ"ה ומובא ברי"ו, וכן דעת בעל העיטור, רבינו אברהם מן ההר, ספר החינוך, הרשב"א, האורחות חיים בשמו, הריטב"א, רבינו ישעיה הראשון בפסקיו ליבמות, המאירי, הר"ן בתשובה, נימוקי יוסף בכתובות, הריב"ש בתשובה, מרן השו"ע, הרדב"ז וגדולי האחרונים, וכן מונה שם הרב כמה וכמה גאונים וראשונים הפוסקים שמצות חליצה קודמת וכמו שפסקו הרמ"א ורבני אשכנז, וסוף דבר לאחר אריכות בדברי הפוסקים פוסק שם הרב שלספרדים הפוסקים כדעת מרן השו"ע מצות יבום קודמת גם בזמן הזה וכך הורה שם הלכה למעשה.}