אֵין הַיְבָמָה מִתְיַבֶּמֶת וְלֹא חוֹלֶצֶת אֶלָּא עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שְׁלֹשָׁה חָדְשֵׁי הַבְחָנָה, וְזֶה עַל מְנָת לְבָרֵר אִם אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת מִבַּעֲלָהּ שֶׁנִּפְטַר, שֶׁהֲרֵי אִם מְעֻבֶּרֶת הִיא אֵינָהּ צְרִיכָה לְיִבּוּם וְלֹא לַחֲלִיצָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה הִנָּהּ אֲסוּרָה עַל אֲחִי בַּעֲלָהּ מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק י"ט סְעִיף ב´. וּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה חָדְשֵׁי הַבְחָנָה אֵלּוּ נִזּוֹנֵית מִנִּכְסֵי בַּעֲלָהּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לַיָּבָם. לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֵינָהּ נִזּוֹנֵית מִשֶּׁל בַּעֲלָהּ וְאִם תָּבְעָה אֶת הַיָּבָם לְדִין לְחַיְּבוֹ לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, אִם הִסְכִּים לְיַבֵּם נִזּוֹנֵית מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. וּרְאֵה עוֹד לְקַמָּן סְעִיפִים י"ב י"ג. {מקור הדין בגמרא יבמות מא. "היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה שלושה חודשים, וכן שאר כל הנשים לא יתארסו עד שיהיו להן שלושה חודשים", ובדף מג. לומד שצריכה להמתין שלושה חודשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו, וכן הלכה, וכן פסק מרן השו"ע בסימן קס"ד סעיף א´. ומה שאמרנו שבזמן הזה ניזונית משל בעלה, מקור הדין בגמרא יבמות מא: "תנו רבנן, יבמה, שלשה חדשים הראשונים נזונת משל בעל, מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בדין וברח נזונת משל יבם, נפלה לפניי יבם קטן... לית לה משמיא קנסוה". וטעם הדבר שניזונית משל בעלה בשלושה חודשים הראשונים כתב רש"י שהרי מעוכבת מלהינשא מחמתו. וכן פסק מרן השו"ע בסימן ק"ס סעיף א´.}