אִם נִבְעֲלָה הַיְבָמָה לְאִישׁ זָר בִּזְנוּת עוֹד לִפְנֵי שֶׁיִּבְּמָהּ אֲחִי בַּעֲלָהּ אוֹ לִפְנֵי שֶׁחָלְצָה לוֹ, הֲרֵי הִיא עֲדַיִן מֻתֶּרֶת בֵּין לְיִבּוּם וּבֵין לַחֲלִיצָה, אֶלָּא אִם כֵּן אֲחִי בַּעֲלָהּ כֹּהֵן הוּא, שֶׁאָז אֲסוּרָה לוֹ מִדִּין זוֹנָה וְחוֹלֶצֶת וְאֵינָהּ מִתְיַבֶּמֶת, וּרְאֵה עוֹד לְקַמָּן סְעִיף י"א. {אם זנתה מותרת ליבם ויחלוץ או ייבם, מקור הדין בגמרא סוטה יח: "אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה", ולדעת הרמב"ם, הרא"ש ורבנו ירוחם אם היבם כהן נאסרה לו מדין זונה ויחלוץ לה ולא ייבם וכן הוא במרן השו"ע סימן קנ"ט סעיף ג´.}