לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאִם הָלְכָה זֹאת הַיְבָמָה וְנִשֵּׂאת לְאִישׁ זָר לִפְנֵי שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ וְנִבְעֲלָה לוֹ, הֲרֵי עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם הַזָּר וְהַיְבָמָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר", וְלָכֵן מֵעַתָּה אֲסוּרָה הִיא לוֹ וַאֲסוּרָה לַיָּבָם, וְיִתֵּן לָהּ הַזָּר גֵּט וְיַחֲלֹץ לָהּ הַיָּבָם וַאֲסוּרָה לַחֲזֹר לְמִי שֶׁנְּשָׂאָהּ, וְאִם עָבְרוּ וְנִשְּׂאוּ שׁוּב זֶה לְזוֹ מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לְאַחַר שֶׁנִּשְּׂאָה לְאַחֵר, וּמִכָּל מָקוֹם הַבָּנִים שֶׁהוֹלִידָה מִן הַזָּר אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְמַמְזֵרִים לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים. {וכל זה שנשאת בחופה וקידושין ונבעלה לאחר מכן, אבל אם רק קדשה בטבעת ולא היו עוד נישואין יוצאת בגט, וחולץ לה היבם ואסורה לחזור למי שקדשה, אולם אם החזירה ונשאו זה לזו אין מוציאין אותה ממנו כך פסק הרמב"ם בפרק ב´ מהלכות יבום וחליצה הלכה כ´, וכך פסק מרן השו"ע בסימן קנ"ט סעיף א´. ולמנהג אשכנז מחלקים, אם היו הקידושין הראשונים בשוגג אינה יוצאת עתה ממנו ואם במזיד היו אותם קידושין, יוצאת היא ממנו, וכן פסק שם הרמ"א בשם רבינו תם. וכתב הרא"ש בדעת בעל הלכות גדולות שתמיד יוצאת ממנו בין אם נתקדשה בשוגג או במזיד מטעם שלא יהא חוטא נשכר וכן כתב רבנו חננאל, אלא שנראה דעת רבנו תם עיקר בדבר זה שיש לחלק בין שוגגת שלא ידעה שיש יבם כלל לבין אם נתקדשה במזיד שאז אסורה לחזור ואם חזרה יוצאת. ומקור דין זה בגמרא יבמות צב. "אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה, שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, לא תהא בה הויה, ושמואל אמר בעניותינו צריכה גט מספיקא... אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי הכי אמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל". ולענין נישואין שנשאה לאיש זר, בדף צב: "אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב יבמה קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים", וכן פסק הרמב"ם בפרק ב´ מהלכות יבום וחליצה הלכה י"ח וכן פסקו הרי"ף והרא"ש וכן פסק מרן השו"ע בסימן קנ"ט סעיף ב´.}