כְּבָר לָמַדְנוּ לְעֵיל בִּסְעִיף ד´ שֶׁשּׁוֹמֶרֶת יָבָם, הִיא הַיְבָמָה, הַזְּקוּקָה לְיִבּוּם אוֹ לַחֲלִיצָה מֵאֵת אֲחִי בַּעֲלָהּ, שֶׁזָּנְתָה עִם אִישׁ זָר, לֹא נֶאֶסְרָה עַל יְדֵי כָּךְ לַיָּבָם, מִכָּל מָקוֹם אִם חָלַץ לָהּ הַיָּבָם, וְרוֹצָה לֵילֵךְ וְלִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁנִּבְעֲלָה לוֹ בִּזְנוּת, נֶחְלְקוּ בָּזֶה הַפּוֹסְקִים אִם מַתִּירִים אָנוּ לָהּ, שֶׁלְּדַעַת מָרָן הַשו"ע וְאַחֲרוֹנֵי הַסְּפָרַדִּים מֻתָּר לָהּ לִנָּשֵׂא לוֹ, וּלְדַעַת הָרְמָ"א שֶׁהוּא רֹאשׁ לְאַחֲרוֹנֵי הָאַשְׁכְּנַזִּים אֲסוּרָה בְּכָךְ, וּמַעֲשֶׂה הָיָה בִּיְבָמָה שֶׁנִּשְּׂאָה בְּעַרְכָּאוֹת לְזָר וְאַחַר כָּךְ חָלַץ לָהּ יְבָמָהּ וּבִקְּשָׁהּ לְהִנָּשֵׂא כַּדָּת לְאוֹתוֹ זָר וְהִתִּירוּהָ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. {הרמ"א פסק שאסורה לבועל מקנס ושורש דבריו הוא בנמוקי יוסף בשם הריטב"א ביבמות צ"ב: וחלקו על כך אחרונים וביניהם החתם סופר והחזון איש, ואף המהרש"ל כתב בזה שהוא אסור לכתחילה אבל בדיעבד מותרת מטעם שאין הכרע לדין זה מן התלמוד כלל, וכן גם המשנה למלך השיג על קנס זה וכתב שיש להתישב בדבר, וכן התיר בשעת הדחק מעשה כזה הרב יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק אבהע"ז סימן ס"ד אות י"א י"ב, ומדבר שם באופן שנשאו בטעות ללא חליצה ואין הבעל רוצה לגרשה בגט קודם חליצה אא"כ יבטיחו שתחזור לינשא לו אחר החליצה. ועוד כתבו להתיר באופנים שונים שו"ת שרידי אש, והגאון חלקת יעקב, חזון איש ובשו"ת מנחת יצחק חלק ב´ סימן ס´ בנשאה בערכאות, ומובאים אלו הדברים בשו"ת יביע אומר חלק שמיני אבע"ז סימן כ"ז. }