מִי כּוֹתֵב אֶת הַגֵּט, מִן הַדִּין הַבַּעַל הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט לְאִשְׁתּוֹ, אוּלָם מִכֹּרַח הַמְּצִיאוּת, שֶׁאֵין רֹב הַבְּעָלִים בְּקִיאִים וּרְאוּיִים לְכָךְ, נִזְקָקִים אָנוּ לַכְּלָל הָאוֹמֵר שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וּמְמַנֶּה הַבַּעַל אֶת הַסּוֹפֵר, שֶׁיּוּעַד לְכָךְ מִטַּעַם בֵּית הַדִּין לִהְיוֹת שְׁלוּחוֹ לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, וְעוֹד לִפְנֵי הַכְּתִיבָה מַקְנֶה הַסּוֹפֵר לַבַּעַל אֶת הַנְּיָר, הַדְּיוֹ וּכְלֵי הַכְּתִיבָה עַל מְנָת שֶׁיִּהְיֶה הַגֵּט שַׁיָּךְ לַבַּעַל, וְקוֹנֶה אוֹתָם הַבַּעַל בְּהַגְבָּהָה שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם. אִם לֹא הִקְנָה הַסּוֹפֵר אֶת כְּלֵי הַכְּתִיבָה לַבַּעַל אוֹ לָעֵדִים, רְאֵה בַּבֵּאוּרִים. {בגמרא גיטין ג: נחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר, שלרבי מאיר וכתב לה לשמה אינו מוסב אלא על חתימת העדים שיחתמו לשום גרושי אותה אשה ואין צריך שליחות בגט שימנה הבעל סופר לכתוב במקומו, ואלו לרבי אלעזר וכתב מוסב על כתיבת הגט שיהיה הסופר כותב בציווי הבעל והוא שלוחו בדבר זה ועידי המסירה הם עידי הגט, ולהלכה אנו מחמירים כשניהם שתהא כתיבת הגט בציווי הבעל ולשם גרושי אותה אשה ויחתמו עדים על הגט לשם גרושי אותה אשה וגם ימסר הגט לידה בנוכחות עידי מסירה, ונהגו שיהיו אותם שני עידי חתימה משמשים גם כעדי המסירה. לדעת הרשב"א "וכתב" מוסב על הסופר ואין ציווי הבעל אלא על מנת שתהא כתיבתו לשמה ויש עוד ראשונים המצדדים בשיטה זו ויש חולקים ומצריכים דיני שליחות לסופר שהינו שליח הבעל לכתוב, וזו נפ"מ גם לדין אם האשה עצמה תכתוב את גיטה לשמה שלדעת האומרים ש"כתב" נסוב על הבעל והסופר הינו שליחו, הגט שכתבה האשה בטל הוא וכן דעת הרא"ש, תוספות, טור בשם הרמ"ה וב"ש בסימן קכ"ג ס"ק א´. יש המצריכים דוקא את הסופר לכתוב בציווי הבעל ולא הבעל עצמו כדי שלא תצא תקלה מכך שלאחר נתינת הגט יוציא עליו הבעל לעז שעשה בכתיבתו דבר הפוסלו. דין ציווי הבעל לסופר לכתוב הינו במרן השו"ע סימן ק"כ סעיף א´ וברמב"ם בהלכות גרושין פרק ב´ הלכות א´ ב´. בשו"ת יביע אומר פסק בעד שחתם בקולמוס שלו ולא בזה שהקנה הסופר לבעל שהוא גט כשר לכתחילה, וגם הסופר אם לא הקנה את הקולמוס לבעל אין זה פוסל את הגט אלא יקנה הסופר את הגט לבעל לאחר כתיבתו וינתן לכתחילה.}