אֵין הַסּוֹפֵר כּוֹתֵב אֶת הַגֵּט וְלֹא הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט אֶלָּא אִם כֵּן שָׁמְעוּ מִן הַבַּעַל שֶׁאָמַר לַסּוֹפֵר: כְּתֹב לִי גֵּט לְשֵׁם גֵּרוּשֵׁי אִשְׁתִּי פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי, וְלָעֵדִים אָמַר: חִתְמוּ לִי בַּגֵּט לְשֵׁם גֵּרוּשֵׁי אִשְׁתִּי פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי. וְגַם הַסּוֹפֵר לִפְנֵי שֶׁכּוֹתֵב אוֹמֵר: הֲרֵינִי כּוֹתֵב גֵּט זֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי לְשֵׁם גֵּרוּשֵׁי אִשְׁתּוֹ פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי, וְיַתְחִיל לִכְתֹּב בִּפְנֵי הָעֵדִים, וְגַם הָעֵדִים לִפְנֵי שֶׁיַּחְתְּמוּ יֹאמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם: הֲרֵינִי חוֹתֵם בַּגֵּט שֶׁל פְּלוֹנִי לְשֵׁם גֵּרוּשֵׁי אִשְׁתּוֹ פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי. וּצְרִיכִים הָעֵדִים לְהַכִּיר שֶׁזֶּה הַבַּעַל וְזוֹ הָאִשָּׁה, וְאֵינָם רַשָּׁאִים לְמַנּוֹת סוֹפֵר וְעֵדִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא מִנָּה אוֹתָם הַבַּעַל עַל כָּךְ. {כן הוא במרן השו"ע סימן ק"כ סעיפים ג´ ד´, ומקור הדינים בזה הוא גמרא גיטין כד. "מתניתין, כל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול...". ובגמרא בבא בתרא קסז. "כותבים גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו... ובלבד שיהא מכירן...". ומה שאמרנו שלא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו, שורש הדבר הינו בגמרא גיטין סו: במחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי ובדף עא: "אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתובו...". ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי יוסי שהגט בטל גם באומר אמרו, והרמב"ם פסק בזה שהינו פסול אמנם קרוב להיות בטל, ומובאים הדברים באריכות בבית יוסף, ואילו כאן, אין המקום להאריך אלא לקצר ולפשט הדברים שבין כך למעשה בבתי הדין הסופר והעדים מזומנים בפני הבעל על מנת שלא להכנס במחלוקת הפוסקים. הכרת הבעל והאשה בשמותם יכולה להעשות אפילו על ידי עד אחד ואפילו אשה או קרוב וזאת מטעם שהוא דבר העשוי להיגלות. ושמות אבי הבעל ואבי האשה אין צריך להם עדות אלא על פי הבעל והאשה עצמם, ולענין כתיבת הגט וחתימתו לשמה ראה שו"ע סימן קל"א.}