אַרְבָּעָה סוּגִים שֶׁל גִּטִּין מֻקְדָּמִים מָנוּ חֲכָמִים. הָאֶחָד הוּא כְּשֶׁנִּכְתַּב בּוֹ זְמַן שֶׁהוּא מֻקְדָּם מִזְּמַן כְּתִיבַת הַגֵּט. הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁנִּכְתַּב הַזְּמַן וְהַגֵּט בַּיּוֹם וְאִלּוּ חֲתִימַת הָעֵדִים שֶׁהִיא סִיּוּם כְּתִיבַת הַגֵּט נֶעֶשְׂתָה בַּלַּיְלָה שֶׁאַחֲרָיו שֶׁהוּא נֶחְשָׁב לְיוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּכְתַּב הַגֵּט וְנֶחְתַּם בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לָהּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיוֹצֵא שֶׁהַזְּמַן הַכָּתוּב בַּגֵּט מֻקְדָּם לַנְּתִינָה. וְהָרְבִיעִי גֵּט שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְתַּם וְנִשְׁלַח עַל יְדֵי שָׁלִיחַ לִתְּנוֹ לָאִשָּׁה גַּם הוּא הַזְּמַן הַכָּתוּב בּוֹ מֻקְדָּם לִזְמַן הַנְּתִינָה, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל הַשָּׁלִיחַ לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ יָמִים אוֹ שָׁבוּעוֹת. בַּסּוּגִים הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי הַגֵּט פָּסוּל מִגְּזֵרַת חֲכָמִים, מִטַּעַם שֶׁמָּא יְחַפֶּה עַל בַּת אֲחוֹתוֹ אוֹ שֶׁמָּא תָּבוֹא הָאִשָּׁה לִטְרֹף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין. אוּלָם, כָּשֵׁר הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְלָכֵן אִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר תָּפְסוּ קִדּוּשָׁיו וּצְרִיכָה גֵּט נוֹסָף מִן הָרִאשׁוֹן, וְאִם אֵין הַשֵּׁנִי רוֹצֶה לְקַיְּמָהּ צָרִיךְ לְהוֹצִיאָהּ בְּגֵט וַאֲסוּרָה לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן מִטַּעַם מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְצָרִיךְ גַּם הוּא לִתֵּן לָהּ גֵּט. הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי בְּדִיעֲבַד אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּמַנֶּה שָׁלִיחַ לְשָׁלְחוֹ לְאִשְׁתּוֹ. וְהַגֵּט הָרְבִיעִי כָּשֵׁר לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה נִכְתַּב עַל דַּעַת לְשָׁלְחוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְהַזְּמַן הָרָאוּי לִכְתֹּב בּוֹ הוּא זְמַן הַכְּתִיבָה וְהַחֲתִימָה וְלֹא זְמַן הַנְּתִינָה. {כל אלו אינם מצוים, ולא נאריך בהסברים, רק נציין שמרן בשו"ע סימן קכ"ז בסעיפים א´-ה´ הביא דינים אלו, וברמב"ם בפרק א´ מהלכות גרושין הלכה כ"ה, ובפרק י´ הלכה ב´, ובפרק ב´ הלכה ב´.}