אָדָם שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה בִּזְמַן שִׁכְרוּתוֹ, תָּפְסוּ הַקִּדּוּשִׁין, וַאֲפִלּוּ הָיָה שִׁכּוֹר הַרְבֵּה, אֶלָּא אִם כֵּן הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, שֶׁאָז אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם. {ראה במרן השו"ע אבע"ז סימן מ"ד סעיף ג´, ובודאי שרב העורך קידושין, אם מסתפק לגבי מצבו של החתן אם ראוי לקדש או לא יש לו להחמיר שלא לערוך את החופה עד שיתברר בודאי שהחתן אחראי למעשיו. }