פֶּרֶק כ'ג הִלְכוֹת קִדּוּשִׁין-אין הבן יכול לקדש אלא מגיל שלש עשרה שנהכא
הַבֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁמִּגִּיל תֵּשַׁע שָׁנִים נֶחְשֶׁבֶת בִּיאָתוֹ בִּיאָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין לוֹ קִדּוּשִׁין כְּלָל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִכְלַל מִצְווֹת בְּגִיל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
{בבת, כבר ביארנו שביאתה נקראת ביאה מגיל שלוש שנים ומעלה ותופסים בה קידושין על ידי אביה כבר מיום שנולדה, ואמרו חכמים שעד שלוש שנים אין ביאתה ביאה מטעם שבתוליה חוזרים, ולאחר גיל שלוש אם פקעו בתוליה שוב אינם חוזרים. ואמרו חכמים, אפילו היה החודש מעובר והתאחר גיל שלוש שנים שלימות ביום אחד אם אבדה בתוליה יום לפני, הרי חוזרים הבתולים ונסגרים ולאחר שלוש שנים שלימות אינם חוזרים ועושה בה הביאה רושם.
בבן, עד תשע שנים אין ביאתו ביאה ולכן אין איסור יחוד עם בן פחות מגיל זה ואין בו קינוי ושאר דינים הקשורים בביאה. ולענין קידושין היות ואינו שייך במעשה קידושין עד הגיעו למצוות, אין קידושיו כלום. וכן בגמרא יבמות צו: "בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו חולצת ולא מתיבמת, נשא אשה ומת הרי זו פטורה...", ובדף קיב: "אמר רמי בר חמא... קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו רבנן נישואין", וכן הוא במרן השו"ע אבע"ז סימן מ"ג סעיף א´, ובסימן קס"ז א´ ובסימן קע"ב סעיף ט"ז.}