נָתְנָה תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה רְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ מִשְּׁעַת לֵדָתָהּ עַד שֶׁתִּקָּרֵא בּוֹגֶרֶת, וּבוֹגֶרֶת הִיא מִבַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָנֵי בַּגְרוּת, וְנוֹתֵן הַמְקַדֵּשׁ לָאָב אֶת הַטַּבַּעַת אוֹ כֶּסֶף הַקִּדּוּשִׁין וְאוֹמֵר לוֹ הֲרֵי בִּתְּךָ פְּלוֹנִית מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, וְיָכוֹל הָאָב לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ בֵּין לְדַעְתָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת זוֹ לָאָב אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה הִיא שֶׁלֹּא יְקַדֵּשׁ אָדָם אֶת בִּתּוֹ עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתֹאמַר בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה. {בספר דברים כ"ב ט"ז "ואמר אבי הנערה אל הזקנים, את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וַיִּשְׂנָאֶהָ", ולמדונו חכמים בגמרא קידושין ג: מא. מג: "האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו". וכן הביא הרמב"ם בפרק ג´ מהלכות אישות הלכה י"א, ומרן השו"ע אבע"ז סימן ל"ז סעיף א´ "האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה, וכן כשהיא קטנה רשותה בידו, וקידושיה לאביה...". ויותר מזה הביא מרן השו"ע אבע"ז בסימן מ´ סעיף ח´ בשם הרמב"ם וקצת מפרשים שאפילו האומר לאדם שאשתו מעוברת והוכר עוברה, אם תלד אשתך בת תהא מקודשת לי ונתן לאב כסף קידושיה הרי היא מקודשת והסביר שם הבית שמואל שאף על פי שפסק מרן בחו"מ סימן כ"ט שאין מזכין לעובר מכל מקום לחומרת קידושין חיישינן פה לקידושין. ומה שאמרנו שמצוה היא שלא יקדש אדם את בתו קטנה הוא בגמרא קידושין מא. "אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר, אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה", וכתבו שם התוספות "ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות, היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם". ורמ"א הביא תוספות זה להלכה בסימן ל"ז סעיף ח´ וכתב "וכן נוהגין", ורמב"ם בפרק ג´ מהלכות אישות הלכה י"ט כתב "ואף על פי שיש רשות לקדש את בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה, אין ראוי לעשות כן, אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה, וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה, ולא יקדש אשה עד שיראה ותהיה כשרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה, או שוכב עמה והוא שונאה". וכן פסק מרן השו"ע סימן ל"ז סעיף ח´.}