יָכוֹל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה, וִיכוֹלָה הָאִשָּׁה לְמַנּוֹת שָׁלִיחַ אוֹ שְׁלִיחָה שֶׁתְּקַבֵּל אֶת הַקִּדּוּשִׁין בִּשְׁבִילָהּ, וְיֹאמַר שְׁלִיחַ הָאִישׁ לָאִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיִּתֵּן אֶת הַטַּבַּעַת בְּאֶצְבָּעָהּ, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִפְלוֹנִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, וְהַיּוֹם מִכַּמָּה טְעָמִים לֹא מָצוּי שֶׁעוֹשִׂים קִדּוּשִׁין עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. {בגמרא קידושין מא. "האיש מקדש בו ובשלוחו, האשה מתקדשת בה ובשלוחה". והרמב"ם בהלכות אישות פרק ג´ הלכה י"ד כתב "יש לאיש לעשות שליח לקדש לו אשה, בין אשה פלונית בין אשה משאר נשים, וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה בין מאיש פלוני, בין מאיש משאר אנשים...". וכן כתב מרן השו"ע אבע"ז סימן ל"ה סעיף א´ "האיש יכול לעשות לו שליח לקדש לו אשה, בין אשה סתם בין אשה פלונית ויאמר לה השליח הרי את מקודשת לפלוני, אבל אם אפשר לו לקדשה בעצמו אסור לקדשה על ידי שליח אלא אם כן מכירה שמא אחר כך ימצא בא דבר מגונה ותתגנה עליו, ומכל מקום אף על פי שמכירה מצוה שיקדשנה בעצמו אם אפשר". ופרטי הדין כיצד ממנים שליח, ומי יכול להיות שליח, ואם שינה השליח משליחותו כל פרטי הדינים הרי הם בסימן הנזכר ובסימן ל"ו, ואין אנו באים לפורטן משום שאינם מצויים בזמן הזה, וכמו שהזכרנו.}