הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּטַבַּעַת וְאוֹמֵר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ, וְהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁתָּשִׁיב לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת לְאַחַר מִכֵּן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לְתִתָּהּ לָאִשָּׁה בְּמַתָּנָה קְבוּעָה שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְהַחְזִיר. {בגמרא קידושין ו: "אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי, במכר לא קנה, באשה אינה מקודשת... אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה, לפי שאין אשה נקנית בחליפין...". וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק ה´ הלכה כ"ד "האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי, אינה מקודשת, בין החזירה בין לא החזירה, שאם לא החזירתו לא נתקיים התנאי, ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום". וכך פסק מרן השו"ע אבע"ז סימן כ"ט סעיף א´ ורמ"א הביא להלכה את רבנו ירוחם בנתיב כ"ב ח"א שאם אמר לה שתהא מקודשת לו בהנאה שיהיה לה מן המתנה עד שתחזיר אותה הוי קידושין.}