בְּכָל מִקְוֶה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בַּלָּנִית, וְהִיא אִשָּׁה הַגְּדוֹלָה מִגִּיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, שֶׁתִּרְאֶה שֶׁהָאִשָּׁה הַטּוֹבֶלֶת אֵין שְׂעָרָהּ צָף עַל גַּבֵּי הַמַּיִם, וְאִם טוֹבֶלֶת לְבַד אוֹ בַּלַּיְלָה תַּחְבֹּשׁ כּוֹבַע צֶמֶר רָפוּי עַל שַׂעֲרוֹתֶיהָ אוֹ שֶׁתִּכְבְּשֵׁם בְּיָדָהּ אֶל מִתַּחַת לַמַּיִם, וּבְכוֹבַע עָדִיף כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְרַפּוֹת יָדֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁטּוֹבֶלֶת. {כ"פ מרן השו"ע בסעיף מ´ והוא מדברי הרא"ש, טור ורשב"א.}