אִשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם וְלֹא הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לִטְבֹּל עָלְתָה לָהּ טְבִילָתָהּ, שֶׁאֵין הַטְּבִילָה צְרִיכָה כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת, וְגַם אֵין חִיּוּב שֶׁתִּטְבֹּל שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶלָּא בְּפַעַם אַחַת נִטְהֶרֶת בְּוַדַּאי. {בגמרא חולין לא. "אתמר נידה שנאנסה וטבלה אמר רב יהודה אמר רב טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ורבי יוחנן אמר אף לביתה לא טהורה..." ובעמוד ב´ "היכי דמי נידה שנאנסה וטבלה אלימה דאנסה חבירתה ואטבלה, כוונה דחבירתה כוונה מעליתא היא..." ופסקו רמב"ם והר"ן הלכה כרב שבדעבד עלתה לה טבילה וכן פסק מרן השו"ע בסעיף מ"ח, ולשיטת הרשב"א והרוקח אפילו בדעבד לא עלתה לה טבילה, ופסק רמ"א שלכתחילה תחזור ותטבול ועל זה כתב הש"ך שתטבול בלא ברכה, ואילו אם הטבילתה חבירתה כתבו הש"ך וט"ז שלכול"ע כוונתה של חבירתה מספיקה ועלתה לה טבילה.}