אֵין טוֹבְלִין בְּמִקְוֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים מִשּׁוּם גְּזֵרַת הַמֶּרְחֲצָאוֹת וּמִשּׁוּם בִּעֲתוּתָא שֶׁלֹּא תִּטְבֹּל כָּרָאוּי מִשּׁוּם פַּחַד שֶׁמָּא תִּפֹּל, וְלָכֵן צְרִיכוֹת לִהְיוֹת מַדְרֵגוֹת הַמִּקְוֶה מֵאֶבֶן, וּצְרִיכָה הַמַּדְרֵגָה לִהְיוֹת רְחָבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים לְבַל תִּפְחַד לִפֹּל מִמֶּנָּה. {גמרא נידה סו: "אמר רבא אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול, סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות הא על גבי סילתא שפיר דמי, אמר ליה רב חנן מנהרדעא התם טעמא מאי משום דבעית, סילתא נמי ביעתא". ומה שכתבנו הוא מלשון מרן השו"ע בסעיף ל"א.}